אינעם 'תפארת ישראל' משניות איז געדרוקט אינעם ערשטן חלק (זרעים א') א מאמר 'דקדוק לשון המשנה' פון איינעם ר' שלמה לעווינזאהן, עס איז זייער אינטערעסאנט פאר חובבי לשון וויאזוי ער ברענגט ארויס מיט ראיות וויאזוי דער 'לשון המשנה' איז א צאמגעשטעלטע שפראך פון לשה"ק און ארמיש, אויף עטליכע וועגן, סיי אין דקדוק הלשון, גראמאטיק און אפי' באגריפען (למשל דער 'בית הכנסת-בית תפלה-בי כנישתא' חידוש) איך בין מעתיק דעם מאמר לטובת החברים, דערונטער ווער עס קען מעיר זיין איז מכובד צו נעמען דאס ווארט.
ובדרך אגב, ווער איז געווען דער הרב לעווינזאהן?
לשון המשנה; לשה"ק או ארמית?
די אחראים: יאנאש,אור המקיף,אחראי,געלעגער
איך דארף זוכן איינער האט מיר א מאהל געשקט וועגען עם.
מסתמא איז ער דא אין ויקיפדיה.
די דרוקערס פון וילנא אזויווי שפן הסופר וכד' זענען געווען שטארק אנגעשמעקט מי הסכלה.
די שטיקל פון מיין מאמר וועגען מטפחת ספרים:
בהקדמת הספר תשובות תלמידי מנחם בן סרוק ותשובות תלמיד דונש בן לברט שהופיע בוינא בשנת תר"ל בעמ' 45 (XLV) של המבוא בהערות מתחת לקו משבח המהדיר המסכיל זלמן שטרן את מיודענו קוניץ וזו לשונו המליצית, "... כי לא יפה עשו ועושים חכמי דורנו... אשר שמו ידם לפיהם... לבל יזכר שם הרב החכם האדיר התורני והלימודי מוה' משה קוניץ זצ"ל. אלא נודע כי הוא הראשון אחר שהעירו בעלי המאספים לכתוב תולדות גדולי ישראל וכתב בלשון צח תולדות ר' יהודה הנשיא. (ובהערה בתחתית העמוד: וזכה שנדפסה התולדה הרבה פעמים אצל המשניות שיצאו לאור בעיר וין וילנא וכד') והיה בימי האופל בארץ אונגארן החשוכה מן האנשים אנשי שם שהעינים להם לפנים ולא לאחור... הוא הרב הגדול אשר חיזק את ליבו לצאת לקרב נגד הארי שבחבורה הרב המפוצץ סלעים מעתיק הרים בכוחו הגאון יעב"ץ זצ"ל בספרו בן יוחאי ספר גדול מאוד נעלה... (שני אלה היו המופלאים בצחות הלשון הוא ובן גילו ובן מדינתו שלמה לויזון ז"ל).... ואם נאמר כי טרח ויגע מאוד בספרו בן יוחאי בחינם, באשר כי נודע היום ע"י החקירה והחיפוש אמתת הדבר כי לא רשב"י מחבירו ונזדייף הדבר מעיקרו ומתוכו... ובהערה בתחתית הדף: נשמע בין החיים... כי לעת זקנתו כי החל לירד מנכסיו... ופרש מן הפרקמטיא ויצא נקי מנכסיו וקבל התמנות להיות דיין בק"ק פסט ורב ודרשן בק"ק אובן. עד כאן מדברי שטרן.
כמה ידיעות חשובות למדנו כאן: א. תולדות רבנו הקדוש המופיעות בתחילת משניות וילנא ע"א או פ"ג פרושים ואשכול ובעוד הוצאות עם ניקוד הם מעשה ידי מיודענו מ' קוניץ. והנה בהוצאות הנ"ל העירו על כמה שגיאות גסות של בעל התולדות (וכולם מעתיקים כמובן מדפוס וילנא) ובכל זאת הם ממשיכים להדפיסם. יש לציין אחת ההוצאות שמביאה את התולדות באות גדולה ובניקוד, ושם בולט יותר איך התולדות ובעיקר ההערות כתובות בלשון מסכילית ביותר שאין מקומם אצל בני תורה. גם מבואר בהערות שכל תולדות רבנו הקדוש נכתב בתור הצגה, וזה מה שכתוב: "מתוך הספר בית רבי" ספר שהוא הצגה.
ב. שלמה לויזון בעל המאמר על דקדוק לשון המשנה שמודפס במשניות וילנא הנ"ל (ומשם גם ב"זכר חנוך") גם הוא שייך לאותה חבורת מסכילים. וכאן המקום להעיר שבאותו מאמר (על דקדוק לשון המשנה של לויזון) יש הערה ארסית בענין שימוש המשנה במלה 'חוץ', והטעם (בזכר חנוך: והדבר) ידוע למשכילי[צ"ל למסכילי] עם. למי שאינו מבין את הארסיות, לפי לויזון קהלת לא נכתב ע"י שלמה המלך אלא מאוחר יותר. הוא יתרץ את עצמו שקהלת עברה עריכה בזמן המשנה) עפרא לפומיה. אגב כבר ר' אליהו בחור המדקדק הידוע מזמן השלחן ערוך העיר על הנטיה לארמית בקהלת אבל הוא לא מזכיר 'משכילי עם' חכמים בעיניהם. המאמר מופיע כאמור במשניות ואין פוצה פה ומצפצף!
ומכאן קריאה למדפיסי המשניות: אל תפנו אל האלילים אל תדפיסו את תולדות רבנו הקדוש של קוניץ, וגם לא דקדוק לשון המשנה של לויזון. ועל ידי זה תקיימו והיה מחניך קדוש!
ולציבור אנו פונים, כל מי שיש לו משניות עם תולדות רבנו הקדוש או מאמר על דקדוק לשון המשנה – סלקו דפים אלה מהמשנה [לגבי מקום ציבורי כבית כנסת יש לשאול שאלת חכם אבל לפחות את ההערה הכפרנית- ארסית של לויזון].
שטרן מתאר את תקופת החתם סופר, ר' מרדכי בנט, מוהר"י אסד ושאר גדולי הונגריה, 'בימי האופל בארץ אונגארן החשוכה מן האנשים אנשי שם שהעינים להם לפנים ולא לאחור' ואף אנו נאמר לו, בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון, אחריך ואחרי קוניץ ולויזון – ראש הניעה בת ירושלים את מי חרפת וגדפת ותשא מרום עיניך אל קדושי ישראל!! החטא היחיד ששטרן רואה בקוניץ והוא מוכן לסלוח לו עליו הוא על נסיונו הבלתי מוצלח להגן על הזוהר. בספר נוגה צדק של זאב דוב ליברמן, וגם אהרן חורינר מיסד הרפורמים בהונגריה, מספר שקוניץ התיר להתפלל בשבת עם עוגב (מופעל על ידי גוי).
מסתמא איז ער דא אין ויקיפדיה.
די דרוקערס פון וילנא אזויווי שפן הסופר וכד' זענען געווען שטארק אנגעשמעקט מי הסכלה.
די שטיקל פון מיין מאמר וועגען מטפחת ספרים:
בהקדמת הספר תשובות תלמידי מנחם בן סרוק ותשובות תלמיד דונש בן לברט שהופיע בוינא בשנת תר"ל בעמ' 45 (XLV) של המבוא בהערות מתחת לקו משבח המהדיר המסכיל זלמן שטרן את מיודענו קוניץ וזו לשונו המליצית, "... כי לא יפה עשו ועושים חכמי דורנו... אשר שמו ידם לפיהם... לבל יזכר שם הרב החכם האדיר התורני והלימודי מוה' משה קוניץ זצ"ל. אלא נודע כי הוא הראשון אחר שהעירו בעלי המאספים לכתוב תולדות גדולי ישראל וכתב בלשון צח תולדות ר' יהודה הנשיא. (ובהערה בתחתית העמוד: וזכה שנדפסה התולדה הרבה פעמים אצל המשניות שיצאו לאור בעיר וין וילנא וכד') והיה בימי האופל בארץ אונגארן החשוכה מן האנשים אנשי שם שהעינים להם לפנים ולא לאחור... הוא הרב הגדול אשר חיזק את ליבו לצאת לקרב נגד הארי שבחבורה הרב המפוצץ סלעים מעתיק הרים בכוחו הגאון יעב"ץ זצ"ל בספרו בן יוחאי ספר גדול מאוד נעלה... (שני אלה היו המופלאים בצחות הלשון הוא ובן גילו ובן מדינתו שלמה לויזון ז"ל).... ואם נאמר כי טרח ויגע מאוד בספרו בן יוחאי בחינם, באשר כי נודע היום ע"י החקירה והחיפוש אמתת הדבר כי לא רשב"י מחבירו ונזדייף הדבר מעיקרו ומתוכו... ובהערה בתחתית הדף: נשמע בין החיים... כי לעת זקנתו כי החל לירד מנכסיו... ופרש מן הפרקמטיא ויצא נקי מנכסיו וקבל התמנות להיות דיין בק"ק פסט ורב ודרשן בק"ק אובן. עד כאן מדברי שטרן.
כמה ידיעות חשובות למדנו כאן: א. תולדות רבנו הקדוש המופיעות בתחילת משניות וילנא ע"א או פ"ג פרושים ואשכול ובעוד הוצאות עם ניקוד הם מעשה ידי מיודענו מ' קוניץ. והנה בהוצאות הנ"ל העירו על כמה שגיאות גסות של בעל התולדות (וכולם מעתיקים כמובן מדפוס וילנא) ובכל זאת הם ממשיכים להדפיסם. יש לציין אחת ההוצאות שמביאה את התולדות באות גדולה ובניקוד, ושם בולט יותר איך התולדות ובעיקר ההערות כתובות בלשון מסכילית ביותר שאין מקומם אצל בני תורה. גם מבואר בהערות שכל תולדות רבנו הקדוש נכתב בתור הצגה, וזה מה שכתוב: "מתוך הספר בית רבי" ספר שהוא הצגה.
ב. שלמה לויזון בעל המאמר על דקדוק לשון המשנה שמודפס במשניות וילנא הנ"ל (ומשם גם ב"זכר חנוך") גם הוא שייך לאותה חבורת מסכילים. וכאן המקום להעיר שבאותו מאמר (על דקדוק לשון המשנה של לויזון) יש הערה ארסית בענין שימוש המשנה במלה 'חוץ', והטעם (בזכר חנוך: והדבר) ידוע למשכילי[צ"ל למסכילי] עם. למי שאינו מבין את הארסיות, לפי לויזון קהלת לא נכתב ע"י שלמה המלך אלא מאוחר יותר. הוא יתרץ את עצמו שקהלת עברה עריכה בזמן המשנה) עפרא לפומיה. אגב כבר ר' אליהו בחור המדקדק הידוע מזמן השלחן ערוך העיר על הנטיה לארמית בקהלת אבל הוא לא מזכיר 'משכילי עם' חכמים בעיניהם. המאמר מופיע כאמור במשניות ואין פוצה פה ומצפצף!
ומכאן קריאה למדפיסי המשניות: אל תפנו אל האלילים אל תדפיסו את תולדות רבנו הקדוש של קוניץ, וגם לא דקדוק לשון המשנה של לויזון. ועל ידי זה תקיימו והיה מחניך קדוש!
ולציבור אנו פונים, כל מי שיש לו משניות עם תולדות רבנו הקדוש או מאמר על דקדוק לשון המשנה – סלקו דפים אלה מהמשנה [לגבי מקום ציבורי כבית כנסת יש לשאול שאלת חכם אבל לפחות את ההערה הכפרנית- ארסית של לויזון].
שטרן מתאר את תקופת החתם סופר, ר' מרדכי בנט, מוהר"י אסד ושאר גדולי הונגריה, 'בימי האופל בארץ אונגארן החשוכה מן האנשים אנשי שם שהעינים להם לפנים ולא לאחור' ואף אנו נאמר לו, בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון, אחריך ואחרי קוניץ ולויזון – ראש הניעה בת ירושלים את מי חרפת וגדפת ותשא מרום עיניך אל קדושי ישראל!! החטא היחיד ששטרן רואה בקוניץ והוא מוכן לסלוח לו עליו הוא על נסיונו הבלתי מוצלח להגן על הזוהר. בספר נוגה צדק של זאב דוב ליברמן, וגם אהרן חורינר מיסד הרפורמים בהונגריה, מספר שקוניץ התיר להתפלל בשבת עם עוגב (מופעל על ידי גוי).
-
אלץ-ווייסער
יישר כוח, זייער אינטרעסאנט.
אזוי שטייט אין ויקיפעדיא און ס'דארטען דא דער שער בלאט פון א ביכל זיינער געדרוקט בא אנטאן שמיד
קורות חייו
שלמה בן יהודה ליב לוי מוהר נולד בעיירה מוהר (Mór) שבהונגריה, ולימים בחר לעצמו את שם המשפחה לויזון (öwisohn) על שם אביו. לצד החינוך היהודי הרגיל בתורה ובתלמוד למד גם את שאר ספרי המקרא, ושלא כמקובל זכה גם לחינוך אירופי במנזר הקאפוצ'יני המקומי, שבו למד גרמנית, לטינית ומתמטיקה. בצעירותו קרא ספרי מדע וספרות רבים ולמד בעצמו צרפתית ואיטלקית.
בשל מצוקה כספית בא ב-1809 תקסט לפראג והחל ללמוד בישיבת פראג. בפראג התיידד עם ההומוריסטן מוריץ ספיר ועם האחים המשכילים ברוך ייטלס ויהודה ייטלס, והתקרב לחוג המשכילים של פראג. בשלב מסוים עזב את הישיבה והחל ללמוד באוניברסיטה של פראג, ובה למד סורית, יוונית ואנגלית. בפראג גם הדפיס את ספריו הראשונים, "שיחה בעולם הנשמות" ו"בית האוסף".
ב-1815 [תקע"ה] בא לווינה לשמש שם כמגיה בבית הדפוס של אנטון שמיד, שבו עבדו באותה תקופה משכילים רבים ובהם שמואל רומאנלי, יהודה ליב בן-זאב ושמשון בלוך. בווינה הוציא לאור את ספריו "מליצת ישורון", "מחקרי ארץ" וספרים אחרים.
סופר כי ר' משה סופר המליץ להמדפיס שמידט בווינה לקבל את החכם ר' שלמה לעוויזון, למנהל בית דפוס העברי שלו. [כן הובא בספר החתם סופר אישיתו ופעליו, מיהודה נחשוני, עמוד 215].
ב-1820, בעקבות לחצים מכיוונים שונים, לרבות פרשת אהבה נכזבת, לקה בנפשו, ואולי מדובר בהחמרה במחלת נפש שממנה סבל כל חייו. הוא חזר לעיר הולדתו ושם נפטר ב-1821 תקפא, בן 32 בלבד.
[עריכה] ספריו
שיחה בעולם הנשמות (פראג תקע"א, 1811). שיחה דמיונית בין המדקדק הימיביניימי רד"ק ובין המדקדק איש השכלת ברלין יואל ברי"ל על ענייני דקדוק ומליצה עברית.
בית האוסף (פראג תקע"ב, 1812). על הדקדוק והמילון של לשון חז"ל, מתוך הנחה שהייתה לשון מלאכותית ולא מדוברת. נדפס גם כמבוא למשנה במהדורת המשנה שהדפיס אנטון שמיד.
מליצת ישורון (במקור: ישרון; וינה, 1816 ובמהדורות נוספות, האחרונה רמת גן, 1988). ספרו החשוב והמפורסם ביותר, עוסק באסתטיקה של המקרא ושל השירה העברית. בתחילה מבוא שירי-מליצי בשם "המליצה מדברת", בהמשך דיון במושגי היופי, הנשגב והמשל, ואחר כך דיון בחלקים מהמקרא וניתוחם על פי מחקר הספרות בזמנו, בין השאר על פי הרדר ולאות'. לשם הדגמה הובאו שיריהם של משוררים עבריים ובהם ריה"ל, רמח"ל ורנה"ו, ותרגומים של משוררי האומות ובהם הורטיוס, ורגיליוס ושקספיר.
מחקרי ארץ (וינה, 1819). מחקר מודרני וסקירה של מקומות המופיעים במקרא, החיבור העברי הראשון העוסק בגאוגרפיה מקראית. תורגם לגרמנית ב-1821. יעקב קפלן הוציא בווילנה (1839) עיבוד שלו בשם "ארץ קדומים" עם מבוא של מרדכי אהרון גינצבורג, שהשפיע כנראה על הרומנים המקראיים של אברהם מאפו.
ביאורים ותרגומים של קינות ופיוטים.
Vorlesungen über die Neuere Geschichte der Juden (וינה, 1820), חיבור מקיף, מן הראשונים בסוגו, על ההיסטוריה היהודית. יצא לאור רק הכרך הראשון.
אזוי שטייט אין ויקיפעדיא און ס'דארטען דא דער שער בלאט פון א ביכל זיינער געדרוקט בא אנטאן שמיד
קורות חייו
שלמה בן יהודה ליב לוי מוהר נולד בעיירה מוהר (Mór) שבהונגריה, ולימים בחר לעצמו את שם המשפחה לויזון (öwisohn) על שם אביו. לצד החינוך היהודי הרגיל בתורה ובתלמוד למד גם את שאר ספרי המקרא, ושלא כמקובל זכה גם לחינוך אירופי במנזר הקאפוצ'יני המקומי, שבו למד גרמנית, לטינית ומתמטיקה. בצעירותו קרא ספרי מדע וספרות רבים ולמד בעצמו צרפתית ואיטלקית.
בשל מצוקה כספית בא ב-1809 תקסט לפראג והחל ללמוד בישיבת פראג. בפראג התיידד עם ההומוריסטן מוריץ ספיר ועם האחים המשכילים ברוך ייטלס ויהודה ייטלס, והתקרב לחוג המשכילים של פראג. בשלב מסוים עזב את הישיבה והחל ללמוד באוניברסיטה של פראג, ובה למד סורית, יוונית ואנגלית. בפראג גם הדפיס את ספריו הראשונים, "שיחה בעולם הנשמות" ו"בית האוסף".
ב-1815 [תקע"ה] בא לווינה לשמש שם כמגיה בבית הדפוס של אנטון שמיד, שבו עבדו באותה תקופה משכילים רבים ובהם שמואל רומאנלי, יהודה ליב בן-זאב ושמשון בלוך. בווינה הוציא לאור את ספריו "מליצת ישורון", "מחקרי ארץ" וספרים אחרים.
סופר כי ר' משה סופר המליץ להמדפיס שמידט בווינה לקבל את החכם ר' שלמה לעוויזון, למנהל בית דפוס העברי שלו. [כן הובא בספר החתם סופר אישיתו ופעליו, מיהודה נחשוני, עמוד 215].
ב-1820, בעקבות לחצים מכיוונים שונים, לרבות פרשת אהבה נכזבת, לקה בנפשו, ואולי מדובר בהחמרה במחלת נפש שממנה סבל כל חייו. הוא חזר לעיר הולדתו ושם נפטר ב-1821 תקפא, בן 32 בלבד.
[עריכה] ספריו
שיחה בעולם הנשמות (פראג תקע"א, 1811). שיחה דמיונית בין המדקדק הימיביניימי רד"ק ובין המדקדק איש השכלת ברלין יואל ברי"ל על ענייני דקדוק ומליצה עברית.
בית האוסף (פראג תקע"ב, 1812). על הדקדוק והמילון של לשון חז"ל, מתוך הנחה שהייתה לשון מלאכותית ולא מדוברת. נדפס גם כמבוא למשנה במהדורת המשנה שהדפיס אנטון שמיד.
מליצת ישורון (במקור: ישרון; וינה, 1816 ובמהדורות נוספות, האחרונה רמת גן, 1988). ספרו החשוב והמפורסם ביותר, עוסק באסתטיקה של המקרא ושל השירה העברית. בתחילה מבוא שירי-מליצי בשם "המליצה מדברת", בהמשך דיון במושגי היופי, הנשגב והמשל, ואחר כך דיון בחלקים מהמקרא וניתוחם על פי מחקר הספרות בזמנו, בין השאר על פי הרדר ולאות'. לשם הדגמה הובאו שיריהם של משוררים עבריים ובהם ריה"ל, רמח"ל ורנה"ו, ותרגומים של משוררי האומות ובהם הורטיוס, ורגיליוס ושקספיר.
מחקרי ארץ (וינה, 1819). מחקר מודרני וסקירה של מקומות המופיעים במקרא, החיבור העברי הראשון העוסק בגאוגרפיה מקראית. תורגם לגרמנית ב-1821. יעקב קפלן הוציא בווילנה (1839) עיבוד שלו בשם "ארץ קדומים" עם מבוא של מרדכי אהרון גינצבורג, שהשפיע כנראה על הרומנים המקראיים של אברהם מאפו.
ביאורים ותרגומים של קינות ופיוטים.
Vorlesungen über die Neuere Geschichte der Juden (וינה, 1820), חיבור מקיף, מן הראשונים בסוגו, על ההיסטוריה היהודית. יצא לאור רק הכרך הראשון.
-
farshlufen
- שר שלשים אלף
- תגובות: 35433
- זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג נאוועמבער 16, 2007 8:26 am
- לאקאציע: אויף די פאליצעס אין ספרים שאנק
-
אלץ-ווייסער
-
תלמודלערנער
- שר מאה
- תגובות: 247
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג מארטש 28, 2011 10:11 am
- לאקאציע: במקום שהמחשבה נמצא
מיללער האט געשריבן:אינעם 'תפארת ישראל' משניות איז געדרוקט אינעם ערשטן חלק (זרעים א') א מאמר 'דקדוק לשון המשנה' פון איינעם ר' שלמה לעווינזאהן, עס איז זייער אינטערעסאנט פאר חובבי לשון וויאזוי ער ברענגט ארויס מיט ראיות וויאזוי דער 'לשון המשנה' איז א צאמגעשטעלטע שפראך פון לשה"ק און ארמיש, אויף עטליכע וועגן, סיי אין דקדוק הלשון, גראמאטיק און אפי' באגריפען (למשל דער 'בית הכנסת-בית תפלה-בי כנישתא' חידוש) איך בין מעתיק דעם מאמר לטובת החברים, דערונטער ווער עס קען מעיר זיין איז מכובד צו נעמען דאס ווארט.
ובדרך אגב, ווער איז געווען דער הרב לעווינזאהן?
רב מיללער, א דאנק פאר די אינפערמאציע, (עס איז קיינמאל נישט שפעט) איך טוה יעצט אין די נושא, פון ווען אידן האבן אויפגעהערט צו רעדן לשון קודש, איך האב באגעגענט רייכע ארטיקלן דא אויף אייוועלט איבער די נושא. לגבי דעם אז די לשון המשנה פארמאגט אויך אראמיש איז מיר א חידוש, וויבאלד רוב שרייבן אז בזמן הגמרא האט מען אנגפאנגן צו רעדן אראמיש, אבער בזמן המשנה האט מען נאך גערעדט לשון קודש.
התענוג האמיתי הוא תענוג הלימוד, בשאר התענוגים הנפש לא תמלא
תלמודלערנער האט געשריבן:מיללער האט געשריבן:אינעם 'תפארת ישראל' משניות איז געדרוקט אינעם ערשטן חלק (זרעים א') א מאמר 'דקדוק לשון המשנה' פון איינעם ר' שלמה לעווינזאהן, עס איז זייער אינטערעסאנט פאר חובבי לשון וויאזוי ער ברענגט ארויס מיט ראיות וויאזוי דער 'לשון המשנה' איז א צאמגעשטעלטע שפראך פון לשה"ק און ארמיש, אויף עטליכע וועגן, סיי אין דקדוק הלשון, גראמאטיק און אפי' באגריפען (למשל דער 'בית הכנסת-בית תפלה-בי כנישתא' חידוש) איך בין מעתיק דעם מאמר לטובת החברים, דערונטער ווער עס קען מעיר זיין איז מכובד צו נעמען דאס ווארט.
ובדרך אגב, ווער איז געווען דער הרב לעווינזאהן?
רב מיללער, א דאנק פאר די אינפערמאציע, (עס איז קיינמאל נישט שפעט) איך טוה יעצט אין די נושא, פון ווען אידן האבן אויפגעהערט צו רעדן לשון קודש, איך האב באגעגענט רייכע ארטיקלן דא אויף אייוועלט איבער די נושא. לגבי דעם אז די לשון המשנה פארמאגט אויך אראמיש איז מיר א חידוש, וויבאלד רוב שרייבן אז בזמן הגמרא האט מען אנגפאנגן צו רעדן אראמיש, אבער בזמן המשנה האט מען נאך גערעדט לשון קודש.
פארהאן פיל ראיות אז אין זמן בית שני האט מען שוין גערעדט ארמי'ש.
פון הלל הזקן ווערט געברענגט אין אבות מאמרים אין ארמי'ש.
פארהאן די מעשה אין נדרים ס"ו מיט בבא בן בוטא וועגן א בבלי וואס האט גענומען א פרוי אין ארץ ישראל, און זייער ארמי'ש איז געווען אנדערש זיינע ווי אירע, און זיי האבן זיך נישט פארשטאנען.
אויך זענען די לשונות פון שטרי הדיוטות און אפילו די כתובה - געשריבן געווארן אין ארמי'ש, זעה כתובות פרק ד.
אויך ווערט געברענגט אין די מקורות לשונות פון אנדערע בריוו, און זייער לשון איז כמעט אייביג ארמי'ש, אזוי למשל שרייבט שמעון בן שטח צו יהושע בן פרחיה: מני ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים אחותי וכו'.
ווען די חכמים האבן געוואלט מודיע זיין אז די יאר וועט זיין מעוברת, האבן זיי אויסגערופן און געשיקט בריוו אין ארמי'ש: מהודעין אנחנא לכון דגוזלייא רכיכין, ואימריא דערקין, וזימנא דאביבא לא מטא, ושפרת מילתא באנפאי ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין (סנהדרין יא.). ווידער איז פארהאן דריי בריוון פון רבן גמליאל און די סנהדרין צו בני הגליל, בזה הלשון: "לאחנא בני גלילא עילאה ולבני גלילא תחתאה שלמכון יסגא מהודענא לכון די מטא זמן ביעורא לאפוקי מעשריא ממעוטני זיתייא". ו"לאחנא בני דרומא עילאה ובני דרומא תתאה שלמכון יסגא מהודענא לכון אנחנא דו מטא זמן ביעורא לאפוקי מעשריא מעומרי שבלייא". ו"לאחנא בני גלותא דבבבל ובני גלותא דימדי ושאר כל גלוותא דישראל שלמכון יסגא מהודעין אנחנא לכון דגוזלייא רכיכין וכו' " (דאס די ערשטע בריוו, וועלכע ווערט געברענגט אין די גמרא). (תוספתא סנהדרין פ"ב ה"ו).
-
תלמודלערנער
- שר מאה
- תגובות: 247
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג מארטש 28, 2011 10:11 am
- לאקאציע: במקום שהמחשבה נמצא
-
farshlufen
- שר שלשים אלף
- תגובות: 35433
- זיך איינגעשריבן אום: פרייטאג נאוועמבער 16, 2007 8:26 am
- לאקאציע: אויף די פאליצעס אין ספרים שאנק
-
תלמודלערנער
- שר מאה
- תגובות: 247
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג מארטש 28, 2011 10:11 am
- לאקאציע: במקום שהמחשבה נמצא
מיין כוונה איז געווען, אז נישט נאר די משנה איז עיקר לשון הקודש און געמישט אראמיש, נאר אין די תורה זעלבסט געפונען מיר שוין אראמיש, 'יגר סהדותא'. דער ספורנו אויפן ארט (פ' ויצא) שרייבט: שלא שינו לשונו, אז יעקב האט גערעדט לשון קודש, און לבן אראמיש.
ס'באוויסט די חז"ל (סנהדרין לח) אז אדם הראשון בלשון ארמי סיפר, ווי הגר"ר מרגליות בספרו מרגליות הים מערקט אן, עס שטייט "סיפר" נישט "דיבר", להדגשה, אז אפילו די וועלט איז באשאפן געווארן בלשון הקודש, האט מען זיך נאר באניצט מיט די שפראך פאר דברים שבקדושה (עי' רמב"ן תשא), אבער פאר דברי חול האט אדם הראשון גערעדט אראמיש (ויש לעיין שע' לשונות נעשו בדור הפלגה, ומה זה ארמי בזמן אדם הראשון?)
ס'באוויסט די חז"ל (סנהדרין לח) אז אדם הראשון בלשון ארמי סיפר, ווי הגר"ר מרגליות בספרו מרגליות הים מערקט אן, עס שטייט "סיפר" נישט "דיבר", להדגשה, אז אפילו די וועלט איז באשאפן געווארן בלשון הקודש, האט מען זיך נאר באניצט מיט די שפראך פאר דברים שבקדושה (עי' רמב"ן תשא), אבער פאר דברי חול האט אדם הראשון גערעדט אראמיש (ויש לעיין שע' לשונות נעשו בדור הפלגה, ומה זה ארמי בזמן אדם הראשון?)
התענוג האמיתי הוא תענוג הלימוד, בשאר התענוגים הנפש לא תמלא
-
תלמודלערנער
- שר מאה
- תגובות: 247
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג מארטש 28, 2011 10:11 am
- לאקאציע: במקום שהמחשבה נמצא
msp האט געשריבן:אינטערעסאנט אז הרב מרגליות בכבודוט ובעצמו נעמט אהן אזא מהלך
לענין ארמי הרי תרגום היה גם מסיני ואם כן לשון ארמי הקרוב ללשה"ק יתכן שכבר היה מזמן שהיה תורה
וואס איז די אינטערעסאנטקייט? ער שרייבט נאר א שיינע פשט אין די לשון הגמרא. דאס אז מ'האט זיך באנוצט בלשון הקודש נאר פאר דברים שבקדושה, דאס שרייבט דאך שוין דער רמב"ן ווי צוגעצייכענט, וכן הכוזרי (משא"כ הרמב"ם כתב דנקרא לשון "קודש" דאין בלשון הקודש מילים מגונים, פי' דאין מילה בהלשון על דבר מגונה)
התענוג האמיתי הוא תענוג הלימוד, בשאר התענוגים הנפש לא תמלא
-
תלמודלערנער
- שר מאה
- תגובות: 247
- זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג מארטש 28, 2011 10:11 am
- לאקאציע: במקום שהמחשבה נמצא
אין צייט פון בית ראשון האט מען זיכער גערעדט נאר לשון הקודש. ארמ'יש איז נישט געווען פארשטענדליך פאר רוב פאלק, און נאר די חשוב'ע בעאמטע האבן איר געקענט, זייענדיג א גלאבאלע שפראך.
דאס זעהט מען דייטליך פון פסוק אין ישעיה (און מלכים) "דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו, ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החומה".
דאס זעהט מען דייטליך פון פסוק אין ישעיה (און מלכים) "דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו, ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החומה".
