יידישע קהילות האט געשריבן:איז מותר צו עסן א נאש אדער א מאכל בלויז לשם הנאת הגוף?
א מענטש איז אינגאצן נישט הונגעריג. ער זעט א געשמאקע שטיקל טשאקאלאדע, מעג ער עס עסן, אדער עס איז אסור?
איך ווייס אז ממידת חסידות זאל ער נישט.
איך ווייס אויך אז עס איז נישט פון די הארבסעט עבירות אויב יא.
איך פרעג אבער צו עס איז אסור על פי דין, אדער עס איז נישט מער ווי א מידת חסידות פאר איינער וואס וויל זיך אויסארבעטן?
אור התורה להצמח צדק מליובאוויטש מגילת אסתר
ובעניני העולם יהיה רק בבחינת אחור, וכמארז"ל גבי זיווג כאלו כפאו שד,
וכל שכן וקל וחומר שצריך להיות כן בשארי עניני העולם אכילה ושתיה שיהיה רק כאלו כפאו וכו' ולא יהיה לו שום תשובה בזה רק שמוכרח לאכול ולשתות כדי שלא ימות או יחלוש ולא יוכל לעבוד את ה'.
ולא כמו שמדמין העולם דדוקא רק בזיווג לבד אמרו רבותינו ז"ל כן שיהיה כאלו כפאו כו' מפני שהוא דבר מאוס מפני שצריך טבילה אחרי זה. לא כן, כי אדרבה זה דבר גדול כשהו בכוונה לשם שמים וגם למעלה הוא דבר גדול, ואף על פי כן צריך להיות כאלו כפאו כו' שלא יכוין למלאות תוותו ח"ו,
וכל שכן וקל וחומר אצל שאר דברים כמו באכילה ושתיה שצריכים להיות כאלו כפאו כו', ולכן יאכל מן הבא בידו רק לשבר הרעבון, ולא לומר שזה איני יכול לאכול, ועל דרך זה בשאר כל עניני העולם...
ספר באר מים חיים - פרשת ויחי - פרק מט
והלא ידוע אומרם ז"ל (שבת קנ"ב.) בתאות אשה תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין וכו' הרי שבתאוה הגדולה שבגדולות אמרו כך
מכל שכן בשארי תאוות, כי אכילה הוא נבזה יותר כאשר יזכור האדם מה נעשה מכל המאכלים אחרי צאתם ממנו. ועל כן היו כל חפצי עולם הזה לבזיון ולמתעב נפש בעיניו רק עשאן כמי שכפאו שד לקיים מצות בוראו.
ספר באר מים חיים - פרשת משפטים - פרק כא
וכבר דברנו במקום אחר בבזיון ומיאוס כל התאוות, כי הלא תאות המשגל הוא הגדול והחזק שבכל התאוות כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק כ"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ח) וזה לשונו,, אין לך דבר בכל התורה שקשה לפרוש ממנו כמו בעריות וביאות האסורות וכו', והנך רואה שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב.) תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין וכו' ואם כזה במובחר התאוות מה יענה עוד בהגרועות. וכבר נודע בענין האכילה שמתאוה אדם אליה ביותר ומבואר בשל"ה (באות ק' קדושה) שבה נכלל כל התאוות לצד שחיותו של אדם כולו על ידי אכילה הוא, מה מאוס ומבוזה כל המאכלים אחרי צאתם מן האדם הלא צא תאמר לו ומוסרח עד שילאה האדם להריח אליו, ונמצא איך יתאוה לדבר מאוס כזה, וצריך לעשות באמת כל התאוות רק כמי שכפאו שד בדוחק גדול לצד מצות הבורא בכדי לברר הניצוצות מהם כאשר כתבנו מזה במקום