בתי נפש - בית המדרש

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

בתי נפש - בית המדרש

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

פרשת שמיני
195
לפרשת שמיני
במקראי קודש ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת וגו'. ודיקדק רבינו האלשיך ז"ל דראוי לשית לב אל מלת ויהי שהי' הוראת צער ביום שנטל עשר עטרות והנה ארז"ל שהוא על מיתת שני בני אהרן, וקשה קצת??? הויה בתחלת עבודת היום טרם בא הרעה. ועוד אומרו השמיני כי אחר שימי המלואים אינו ביותר משבעה איך יצדק לומר סכום שמיני ביום שאחריהם, וכן דקדקו שאר מפרשים דהול"ל??? ויהי באחד בחדש כיון שהיה בר"ח ניסן כפי' רש"י וכמו שמצינו בהרבה מקומות דכתב על ימי החודש. ועוד, למה קרא לזקני ל?ישראל, הא לא דיבר אליהם דבר. והיאך פי' רש"י להשמיעם שעפ"י הדיבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה ולא יאמרו מאליו נכנס, האיך דיבר משה זה לזקני ישראל
196
שעפ"י הדיבור נכנס. ועוד מה"ת יאמרו שמאיליו נכנס.
ונ"ל לבאר עפ"י מה דאי' לקמן בפסוק הוא אשר דיבר ד' לאמר בקרובי אקדש, ופי' רש"י היכן דיבר ונועדתי שמה כו' ונקדש בכבודי כו' א"ל משה לאהרן אחי //יודע// הייתי שמתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך כו' ועל פני העם אכבד כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא מתעלה ומתקלס, א"כ באלו כ"ש ברשעים כו' עכ"ל.
אמנם במדרש פ' ??זו? אי' ובאהרן התאנף ד' זו כלוי?? בנים ותפלת משה רבינו עשה מחצה, עי"ש. וא"כ מתו נדב ואביהו מחמת חטא עגל.
אבל באמת מוכח דלאהרן לא היה חטא כלל, עפ"י דאי' במ"ר סדר זו אמר רשב"נ כל ג' ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים הה"ד גם תמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך הרי ו' ובשביעי א"ל?? שלח נא ביד תשלח א"ל הקב"ה משה אתה אומר שלח נא ביד תשלח חייך שאני צורריך לך? בכנפייך? אימתי פרע לו ר' חלבו אמר כל ז' ימי המילואים היה משה משמש בכ"ג וכסבור שלו היא ב"ח?? א"ל לא שלך הוא אלא של אהרן אחיך הה"ד ויהי ביום השמיני, עכ"ל. וא"כ הרי מחמת חטאו של משה נטלה ממנו הכהונה, והאיך ניתן לאהרן שהיה לו חטא יותר גדול שחטא בעגל, ואין קטיגור נעשה סניגור, א"ו אהרן לא חטא בעגל ונדב ואביהו הי' הצדיקים ביותר מכולם ומקוים בהם ונקדש בכבודי כנ"ל? ברש"י.
והן הן ביאור המקרא הנ"ל, ויהי, ר"ל ויי הי' שמתו נדב ואביהו כדארז"ל כי הי' צדיקים הגדולים שבדור והלכו להם ומש"ה היה ויי, אך פן תאמר שמתו מחמת חטא עגל, לזה אמר ביום השמיני קרא משה לאהרן ובניו, ביום השמיני דייקא, שז' ימים מקוד'ם היה משה משמש בכ"ג וביום השמיני קרא לאהרן והיינו שנענש על חטאו וניטל ממנו הכהונה והאיך נתנה לאהרן אשר היה לו חטא יותר גדול ??? ??? כנ"ל, א"ו ע"כ אהרן לא חטא בעגל וא"כ שפיר הי' וויי כי מתו באותו היום הצדיקים הגדולים מכולן, וע"כ הי' ויי כי אם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו ע/א//זובי קיר, וכפי' רש"י הנ"ל אם לצדיקים כך ברשעים לכ"ש כנ"ל.
ומש"ה קרא לזקני ישראל, והיינו ש//י//ראו שביום השמיני נכנס אהרן ולא מקודם, ובזה ידע שעפ"י הדיבור היה, כי בל"ז היה מיחוק? לומר מה"ת יותן הכהונה לאהרן הא אין קטיגור נעשה סניגור, והוא חטא בעגל א"ו מאליו נכנס. אבל השתא שביום השמיני נכנס ולא מקודם, מזה ידעו שלאו מאליו נכנס רק עפ"י הדיבור הי' ומש"ה הי' משה משמש מקודם עד יום השמיני, ולא אהרן כדי שמשה יקבל עונשו על סירוב השליחות כנ"ל. וממילא שוב אהרן וודאי לא היה לו חטא בעגל כנ"ל, וא"כ לא היה צריך לומר שום דבר לדקרפם??, רק כיון שקרא אותם שיראו שאינו נכנס רק ביום השמיני דווקא מזה ראו וידעו כי עפ"י הדיבור הכל היה וכנ"ל. ומש"ה אמר נמי ויאמר אל אהרן קח לך עגל, עגל דווקא ??דייקא??, דבל"ז לא היה יכול ליקח עגל, דאין קטיגור נעשה סניגור, כנ"ל משא"כ השתא שלא חטא בעגל, ולא עשה עגל לקרבן רק שלא יהיה לשטן פ"פ כדאי' במדרש כיון שבאמת עפ,י המעשה היה עושה אהרן את הגל והיה לשטן פ"פ, ועיין בזה במפרשים באריכות וק"ל וקצרתי.

197
ובזה בארתי מדרש פליאה (הובא במפורשים סדר זו) וז"ל בשעה שנשרפו נדב ואביהו אמרו מלאכי השרת רבונו של עולם למה קרעת את הים, ענו שרפי קודש השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם, ויש אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, עכ"ל. והוא תמוה בעיני כל והנה ראיתי במפורשים שתירצו ממש כולם ?לענינם? ?שם? השיבינו היינו דתשובה מהני ע"ש, וקשה למה נקטו השיבינו וגו' ה"ל למימר מקרא מלא בתורה ?(דברים ל, ב)? ושבת [עד] (אל) ד' וגו', וכן מקראות רבות בתורה המורים על תשובה.
ונ"ל לבאר הכל היטיב בעז"ה, עפ"י מה דאיתא במדרש פ' נשא (פרשה ד', פיסקא ז') שהכהונה שייך להבכורות ומחמת? בכורי ישראל נפסלו מן הכהונה מפני שחטאו בעגל אבל שבט לוי שלא חטאו בעגל זכה אהרן שהיה בכור לכהונה גדולה ושאר הלווים זכו לעבודת המשכן תחת בכורי ישראל ע"ש במ"ר ?(א"ה ל"מ במדרש מפורש שאהרן הבכור זכה לכהונה גדולה, ורק עיקר הענין איתא שם)??. אך ברז"ל (סגוטה י"א ע"ב) אמרו (עמ"ש שמות א, כא) ויעש להם בתים בתי כהונה ולוויה, משמע שהכהונה היה שייך לזרעה של יוכבד דווקא ואינו תלוי בפטר רחם, אך בס' המאור הקטן ?(לרבי מאיר טרנפאל, פירדא תנ"ז)? הקשה על זה בפר' קרח א"כ היה שייך הכהונה למשה כמו לאהרן כיון שג"כ היה מזרעה של יוכבד ע"ש.
אך אי אמרינן דאהרן היה גדול ממשה שפיר יש לומר דדווקא ניתנה לאהרן, אמנם מוכח לכאורה דמשה גדול עפ"י מה דאיתא במ"ר פ' בשלח (פרשה כ"א) דהים טען למשה איני נקרע ממך כי אני קודם, שנבראתי ב[יום] ג' ואתה בשישי, אך כתב ב?ב שם דבאמת איתא בגמ'?? אחור וקדם (תהילים קלט, ה) אם זכה אז האדם קודם לכולם דכתיב (בראשית ??) ורוח אלקי' מרחפת זהו רוחו של אדם הראשון, ואם לאו יתוש קדמך, וא"כ מש"ה משה קודם להים ושפיר קרע, אך כתב שם הא כתיב ורוח אלקי' מרחפת על פני המים וא"כ הרי המים יותר קודם מאדם והקושי' במקומה עומדת עי"ש באריכות פ' בשלח.
אך במטה אהרן הביא בשם כנפי? יונה ורוח אלקים קאי על משה דנקרא אלקי' וזהו על פני המים ע"ש (שמות ??) מן המים משיתהו ע"ש, וא"כ לפי זה לא קשה מידי דשפיר נקרע הים דהמים לא נברא רק בג' דכתיב (בראשית א, ט) ויאמר אלקים יקוו המים, ורוחו של משה היה קודם למים כדכתיב (שם פסוק ב) ורוח אלקים מרחפת על פני המים ע"ש כי מהמים משיתהו. ולפ"ז ממילא כיון דמשה נברא קודם בריאת עולם הוא החביב מכולם כמו שהים טען להיפך דהמים חביב וא"כ ממילא אהרן לא גדול ממשה ?וודאי?. והנה לעיל כתבתי בשם המדרש דנדב ואביהו מתו מחמת חטא עגל דכתיב ובאהרן התאנף ד' זו כילוי בנים ע"ש, וא"כ לפ"ז ממילא ליכא למימר דחמחת חטא עגל ניטלה הכהונה מהבכורים וניתנה לאהרן, הא גם הוא חטא בעגל אלא ודאי מחמת שהיה מזרעה של יוכבד כנ"ל וקשה למה לא היה משה כהן כנ"ל וזהו התחלת המדרש הנ"ל כשנשרפו נדב ואביהו היינו ע"י חטא עגל ולפ"ז ע"כ צ"ל דאהרן היה כהן כיון דהיה מזרעה של יוכבד ולפ"ז צ"ל דאהרן עדיף ממשה, דאל"כ הרי עכ"פ גם משה יהי' כהן דג"כ הוא מזרעה של יוכבד כנ"ל אלא ודאי דאהרן היה גדול ולפ"ז ע"כ ורוח אלקים מרחפת על פני המים קאי על המים ממש דהכסא כבוד מרחפת עליהם כפי' רש"י בסדר בראשית ולא על משה, דאל"כ הרי וודאי? משה ?נברא קודם? כנ"ל. וא"כ שפיר אמרו מלאכי השרת רבש"ע למה קרעת את הים דהא היה טענת הים טענה מעלייתא דהם קדמו כנ"ל באריכות, וע"ז שפיר ענו שרפי קודש ??? ישראל השיבנו ד' אליך.

198
השבינו ד' אליך וגו' דהנה מצינו במ''ר בראשית פ"ב סי' ה' וז''ל והארץ היתה תוהו ובוהו מתחילת בריאותו של עולם נקשר ד' מלכיות תוהו זה בבל ובוהו זה מדי וחשך זה יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירות על פני תהום זו מלכות שאין להם חקר ורוח אלוקים זה רוחו של משיח ובאיזה זכות משמשת ובא על פני המים בזכות התשובה שנמשלת למים שנאמר שיפכי לב כמים עכ''ל ע''ש ולפ'''ז ממילא שפיר י''ל דיקרע הים דאף שנברא בב' מ''מ האדם אם זכה הוא קודם לכל כנ''ל והא דכתיב ורוח אלוקי' מרחפת על פני המים לא קאי על המים ממש רק על תשובה כנ''ל וזה השיבו מ"ה השבינו ד' אליך ונשובה ר''ל אם נשוב אל ה' אז תחדש ימינו כקדם וא'''כ ממילא כיון דהגאולה תלי' בתשובה דווקא, א''כ יש פי' אחר על ורוח אלוקי' מרחפת על פני המים, ודר' זהו רוחו של משיח הגואל תלי' על המים דהוא התשובה כנ''ל במדרש אבל לא דהמים קדמו לעולם, ושפיר נקרע הים, דאם זכה האדם קודם דכתיב ורוח אלוקי' זהו רוחו של אדה''ר, והיינו נמי רוחו של משיח, כנודע אד''ם דו''ד משי''ח, וא''כ האדם נברא ביום א' כמ''ש .... הנ''ל, ושפיר כתיב על פני המים דנכתב ברוח אלוקי' נמי רוחו של משיח, וא''כ קאי על תשובה כנ''ל.
וי''א ברוך שם כבוד מלכותו כו' והיינו דכבר נדבר לעיל שעם אחר זהו מיתת נדב ואביהו כאשר ..... הי' צדיקים יותר מכולם ומש''ה הי' לחזק הבית שיתקדש שמו ית' ב''ה בהם כפי' רש''י הק' שהבאתי לעיל במיתת הצדיקים קב''ה מתעלה ומתקלס אם בצדיקים כך כ''ש ברשעים וא''כ ממילא לק''מ למה נקרע הים די''ל דחטא עגל לא הי' חטא לגבי אהרן כדאי' במדרש, וא''כ מש''ה הי' הוא הכהן דפסלה הכהונה מהבכורים כנ''ל באריכות, וזהו דעת י''א שרק .... שרפי קודש הנ''ל על מיתת נדב ואביהו ברוך שם כבוד מלכותו כו' ר''ל על ידם נתכבד השם ומתקלס כפי' רש''י הק' דנתקיים בהם ונקדש בכבודי וכו' וק''ל וקצרתי...
ודרך דרש
י''ל כך על דעת י''א הנ''ל דהא זה ג''כ נדבר לעי' דאי' במדרש ז' ימי מילואים שימש משה בכ''ג ובשמונה נכנס אהרן וזה הי' עונשו על שסירב ד' ... על שליחותו דקב''ה לפרעה והדר אמר שלח נא ביד תשלח ע''ש וא''כ לפי"ז ממילא דרק שמשה ג''כ היה מזרעה של יוכבד מ''מ נענש ונטלה ממנו הכהונה עבור שאמר שלח נא ביד תשלח וכ', אמנם מצינו בסדר זו עוד דיעה במ''ר מתי מקבל משה רבינו עונשו על סירוב שליחות ה' והוא דעת ר' לוי שכל שבעה ימי אדר שהי' משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לא''י ובשביעי אמר כי לא תעבור את הירדן הזה ע''כ וא''כ אם ניחא מש"ה לא הי' משה כהן אף שהיה מזרעה של יוכבד היינו כיון שסירוב על שליחות, א''כ קשה מדוע לא בא משה לא''י, אך באמת מצינו במדרש אחר וכן אי' ברש''י פ' שמות כשאמר משה למה הרעותה לעם הזה כו' השיבו ית' עתה תראה ובל''א מלאכים לא תראה ע''ש תו .... מה דאי' במפורשי' בשם יפ''ת הא דלמה הרעותה הי' חטא כיון דהי' לו לברך לד' ולא..

199
לד' ולא לשאל למה הרעות כי כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה (ועיין בצפ"ח ערך משה אופן י"ג), והז"ב ראשון פ' ויחי פי' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, היינו כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ובכל מדה שמודד לך מוד הלו, וא"כ זהו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דייקא בין לטב ובין לביש ע"ש (והעתקתיו בסמוך), וזהו שאמרו י"א הנ"ל כך ענו שרפי קודש הנ"ל ברוך שם כבוד מלכותו לעום ועד, והיינו דמברכין על הרעה כמו שמברכין על הטובה כנ"ל, וא"כ הי' למשה חוץ שלח ביד תשלח עוד חטא במה שאמר למה הרעותה כנ"ל, וא"כ שפיר י"ל מחמת למה הרעותה לא בא לא,י ומחמת שלח נא כו' ניטל ממנו הכהונה כנ"ל, ולעולם אהרן הי' כהן כיון שבא מזרע של יוכבד וכנ"ל באריכות וק"ל וקצרתי.
או י"ל דרך חידוש עפ"י מ"ש הז"ב הנ"ל בפ' ויחי על גמ' דפחסי' נאמרי' לא אמר משה לא נאמרי' אמר יעקב כו' דלמה אמר יעקב ב"ש כ"מ לעולם ועד ולא משה, היינו עפ"י מה דאי' במדרש השבטי' אמרו ליעקב שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד ואף הו אפי' בשפתיו ב"ש כ"מ לעולם ועד. ומאי לשון ואף הוא פי' דמשמע דהי' מפרש ומבאר דבריהם. אמנם המכוון עפ"י מה דאי' במדרש ובילקוט פ' ואתחנן שמע ישראל וגו' ב"ו מוציא לגיונותיו למלחמ הואם אינו מספיק להם צורכן אינן יוצאין ואם יוצאי' הרי הם הורגי' אותו ועושי' להם מלך אחר תחתיו אבל מי שאמר והי' העולם אינו כן האכיל אותנו אין לנו אלא הוא הריעב אותנו אין לנו אלא הו אשנאמר ד' אלהינו ד' אחד, והנה ממילא מה שהוא שמע שיראל וגו' דבכל מדה שמודד לך הוי מודה לו כנ"ל מבואר ומפורש מתוך ב"ש כ"מ לעולם ועד, ר"ל לעולם יהי שמו מבורך בין שהוא מאכיל לך ובין שהוא מרעיבך, וזהו ואף הוא פי' ואמר ב,ש כ"מ כו' דוודאי אינו אלא אלא פרושי קמפרש בזה פ' שמע ישראל וכמדובר וממילא מבואר למה ל אאמר משה ב"ש כ"מ כו' אחר שמע שיראל היינו לפי שמשה כתב אחר פ' שמע ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך כו' דבזה פ'י הפסוק שמע ישראל על כוונה הנ"ל שפי' יעקב ב"ש כ"מ כו' ואדרבה מפורש יותר באותו פרשה בכל לבבך ובכל נפשיך ובכל מאודיך וכשארז"ל ע"ז בכל מדה שמודד לך הוי מודה ומברך וא"כ שוב לא הי' צריך לומר ב"ש כ"מ כו' לפרש פ' שמע ישראל כו' דאל"כ לא הי' אלא כפילות דברי' כיון שהמכוון מהם הכל חדא, דבשלמא יעקב אמרו במקו' ואהבת כו' לפרש פ' שמע כו' כנ"ל אבל משה למה. ומ"מ כיון שיעקב אמרו תקנו לאומרו בחשאי וכמשארז"ל עכ"ל הז"ב הנ"ל ע"ש. ולפ"ז כיון דמשה לא אמר ויעקב אמר מוכח כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה ויעקב פי' פ' שמע כו' ומש הכיון שאמר ואהבת כו' ל"צ לפרושי מ"מ מתרוייהו מוכח בכל מדשה שאדם נמדד לו מי"ת ב"ה הוי מודד ומברך כנ"ל.
וזהו שהשיבו שרפי קודש הנ"ל חדא השיבנו ד' וגו' וא"כ י"ל המים אינם קודמים ורוח אלקי' מרחפת על פני המי' קאי על רוחו של משיח כיון מחמת התשובה יהי' הגאולה דווקא כנ"ל באריכות. ועוד ענו שרפי קודש וי"א ב"ש כ"מ לעולם ועד, י"א דייקא ולאו כ"ע רק יעקב אמר ולא משה והיינו כנ"ל יעקב פורשי קמפרש פ' שמע כו' ומשה ל"צ כנ"ל באריכות, וא"כ ממילא מוכח כשם שמברכין כו' ושפיר הוי למה הרעוהת חטא כנ"ל.

200
וא"כ כיון למה הרעותה הוי חטא שפיר י"ל מש"ה לא נכנס משה לא"י מחמת שלח נא ביד תשלח ניטלה ממנו הכהונה כנ"ל באריכות ולעולם אהרן היה כהן כיון שבא מזרע יוכבד כנל באריכות ודוק.
ובאלה הדברים בארתי עוד מ"י תמוה בזו הסדר ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וגו' הה"ד משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו מלמד ששלשתן שקולים הם עכ"ל. ולי דברינו הנ"ל יבואר, רק אקדי' מה שפי' רש"י על פסוק קרב אל המזבח שהי' אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת עכ"ל. והיינו עפ"י מה דאי' במדרש וכן כתב הבעל הטורי' שהי' נראה לו במזבח כקרני שור בשביל חטא עגל ומש"ה מתירא אהרן לגשת ועיין בת"י שכ' ג"כ כיון דחמא אהרן מדבחא בקרנא מדמי לעגלה איסתפי למיקרב לגבה ע"ש. אך באמת אדרבה מחמת חטא עגל ניטלה הכהונה שהי' שייך לבכורי ישראל וניתן לשבט לוי דהוא אהרן כנ"ל במדרש פ' נשא, וא"כ מוכח דאהרן לא חטא בעגל. וזהו פי' רש"י קרב אל המזבח והי' קשה לרש"י למה כתב קרב אל המזבח והל"ל ויאמר משה אל אהרן עשה חטאתך וגו', לזה פי' רש,י שאהרן הי' בוש וירא מגשת אליו והיינו מחמת שראה בקרני המזבח כעגלא כנ"ל והי' מתירא מחמת חטא ולזה אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת - נבחרת דייקא הלא הכהונה שייך לבכור ישראל ולמה ניתנה לך דווקא א"ו דאתה לא חטאת בעגל דלבך לשמים הי' כנ"ל וק". (וראיתי במפורשי' שפי' כיוצא בזה בהקדמה אחרת). כלל היוצא מדכתיב קרב אל המזבח ש"מ דאהרן הי' מתירא לגשה שהי' במזבח כקרני דעיגלא כנ"ל. אמנם זה גופא קשיא למה הי' כן אבל כבר כתבו המפורשי' להורות שעפ"י הדיבור נכנס אהרן כיוןדלא חטא בעגל ע"ש. אך ע"ז קשה הלא בלא"ה שייך הכהונה לאהרן דווקא כיון דהי' מזרעה של יכובד וכיתיב ויעש להם בתים וכנ"ל באריכות, אמנם ע"ז קשה א"ת כן א"כ למה לא משה הי' ג"כ כהן דג"כ הי' מזרעה של יוכבד. אך במדרשי' אי' דיעות דבאמת משה הי' כהן והי' משמש בכ"ג כל ארבעי' שנה במדרבר, עיין בסדר זו במדרש. אבל לכאורה מוכח דמשה לא הי' כהן עפ"י קושי' הזוהר שהקשה על מ"ש משה ואהרן בכהניו שומשואל בקרואי שמו שלמדנו מזה שקול שמואל כמשה ואהרן והרי נאמר ולא קם נביא כמשה ותי' שה"פ משה הי' נביא ולא כהן ואהרן כהן ול אנביא אבל שמואל הי' כהן ונביא דהיינו למה ואהרן הי' לכ"א מעלה אחת אבל לשמואל הי' שני מעלות ומשה ואהרן כ"א במעלתו הי' יותר משמואל גבוה ע,ש. ולפ"ז זהו ביאור מ"י הנ"ל ויאמר משה קרב אל המזבח וקשה מי קרב כמו שהקשה רש"י הנ"ל (עיין בהרא"ם), וצ"ל דהי' מתירא לגשת מחמת קרני דעגל שבמזבח והיא גופא קשיא למה זה, וצריך לומר להורות מחמת שחטאו בעגל ניתנה כהונה לאהרן דווקא וניטלה הכהונה מהבכורי' ישראל כנ"ל באריכות

201
וקשה הא בלא"ה שייך הכהונה לאהרן דווקא מחמת שהי' מזרעה של יוכבד כנ"ל. לזה אמר הה"ד משה ואהרן בכהניו, והוא לשון יחיד, דאהרן הי' כהן ולא משה, והא ראיי' ושמואל בקוראי שמו מלמד שהי' שלשתן שקולין וקשה קושי' הזוהר הנ"ל הא כתיב ולא קם נביא כמשה. א"ו צ"ל דמשה נביא הי' ולא כהן ואהרן כהן ולא נביא ושמואל הי' כהן ונביא והי' שקול כשניהם אבל כ"א הי' במעלתו יותר גבוה משמואל כנ"ל וא"כ ממילא ליכא למימר מחמת שהי' אהרן זרעה של יוכבד ??? ??? א"כ אמאי לא הי' משה ג"כ כהן דג"כ הי' מזרעה של יוכבד. א"ו הכהונה אינו שייך רק להבכורים ומחמת שחטאו בעגל ניטלה מהם הכהונה ונתן לשבט לוי ואהרן הוא הבכור ונטל הכהונה כנ"ל באריכות ודו"ק.
ועוד י"ל על ביאור המקרא דאמר ויהי ביום השמיני והקדים הו"ר (?) בתחלת עבודת היום טרם בא הרעה. וגם הא דלא אמר ויהי בא' לחדש כיון דהוי בר"ח ניסן כנ"ל בהתחלה.
ונ"ל לבאר עפ"י מה דאי' במדרש ילקוט סדר זו {ילקוט שמעוני פ"ט רמז תקכ} ואל פתח אוהל מועד לא תצאו אמר משה שמרו שבעה ימי אבלות עד שלא יגע בכם ושמרתם את משמרת ד' שכך מצינו ששימר הקב"ה ז' ימי אבילות שנאמר כי נעצב המלך אל בנו וכתיב ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ כו' עכ"ל. וכ' הברכת שמואל סדר זו מה ראו חז"ל שדרשו דבתחילה הי' נוהגים אבילות קודם המיתה וזהו דבר שכמו זר נחשב, ודבר זה לא אמרינן כ"א אצל הקב"ה ית' הוא. ותי' שם כי למשה רבינו נאמר בסיני ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדי וא"כ משעה שדיבר הקב"ה שימית אותו מכובד הוי כאלו הי' מת המכובד הנ"ל, כיון דדיבורו של הקב"ה הוי כמעשה ולא איש אל ויכזב והוא אומר ועושה וזהו הטעם ג"כ אצל המבול כתיב ויתעצב ד' אל לבו ז' ימים קודם המבול ויאמר ד' אמחה את האדם וגו' וא"כ כיון שדיבור הקב"ה הוי כמעשה מתחילין מיד ימי אבילות עי"ש באריכות מזה.
ולפ"ז זהו אומרו ויהי ר"ל שהי' ויי שמתו נדב ואביהו כדארז"ל בו ביום, והי' צדיקים גמורים וא"כ שפיר הי' ויי. וא"ת מחמת חטאם מתו שהקריבו אש זרה או זולת חטא אחר, לזה אמר ביום השמיני קרא משה לאהרן כו' ביום השמיני דייקא ולא מקודם כי הי' נוהגין ז' ימים אבילות כנ"ל במדרש וקשה למה נהגו אבילות קודם המיתה א"ו דמתו מחמת שהי' צדיקים ועליהם נאמר בסיני למשה ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדי כנ"ל ודיבורו של הקב"ה הוי כמעשה ומש"ה הי' מתאבלין עליהן וא"כ כיון שנתקדש שמו ית' במיתתן ע"כ היו צדיקים ושפיר הי' ויי כנ"ל וק"ל.
ובזה יבואר ת"כ בסדר זו (הובא בס' בגדי אהרן סדר זו) וז"ל כיצד הי' מיתתן נשרף גופן ובגדיהן קיימין הי' אהרן עומד ותוהה ואמר כך עבירה הי' בידי וביד בני, א"ל משה לא כשם שאתה סובר אלא מסיני נאמר לי ונקדשתי בכבודי וכו' עכ"ל. ומדקדק הבגדי אהרן איך מקושר הענין שהי' אהרן עומד ותוהה למ"ש שהי' נשרף גופן ובגדיהן קיימין, ואם הי' נשרף כולו לא הי' עומד ותוהה ע"ש.
ואני עוד מדקדק מאי עבירה הי' בידי וביד בני, ממ"נ אם הי' לו לתלות השריפה בבוא

202
השריפה בבואם? א"כ למה היה תולה בעצמו כלל (וב"א העלים? עינו? מזה? ע"ש) ונ"ל לבאר עפ"י דברים הנ"ל רק אקדים מה דאי' בסנהדרין די"ב ע"א שריפה הוא שריפת נשמה וגוף קיים וילפינן מעדת קרח אבל שריפת נדב ואביהו הי' גוף ונשמה ע"ש ומיית' ע"ז וכבר משה ואהרן הי' מהלכין בדרך והי' אמר נדב לאביהו מתי ימותו שני זקינים הללו כו' וכתב העיון יעקב שם לכך מסמיך כאן לפי שאמר דגופן נשרפין ולא כשאר שריפות שנשרפו רק נשמתן על דרך דאי' בשבת דף קי"ג תחת כבודו כבודו ממש ופי' רש"י שם כבודו גופו קרי כבודו וכל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו והם רדפו אחר הכבוד שאמרו מתי ימותו שני זקנים כו' לכך ברח מהם כבוד גופו ונשרפו וע"ד דרוש אמרתי לכך מסמיך האי וכבר משום דלכאורה קשה לפי מה דמסיק לעיל דנדב ואביהו נשתנו מכל שאר שריפות ונשרף גופם היינו ע"ד דאי' בע"מ? דבני אהרן נסתלק נשמתן שבעת ימים מקודים ושבעת ימי המילואים הי' כמו ז' אבילות ע"ש אך אי אמרינן דעונש נדב ואביהו הי' מימת חטא הכניסה אש זרה קשה למה נסתלקה נשמתן מקודם לזה אמר וכבר הי' משה ואהרן מהלכין כו' נמצא שהי' להם חטא הקדום וא"כ י"ל שפיר שנסתלק נשמתן מקודם לכך הוצרך? לשרוף עכשיו גופן ממש לקיים בהם מדת שריפה כיון שלא היה להם נשמה עכ"ל הע"י הנ"ל ע"ש. תו אקדים מה דאי' בת"כ מפני מה נשרף גופן ובגדיהן קיימין שחס הקב"ה עליהן שלא יהי' מבוזין עי"ש ולפ"ז זהו ביאור ת"כ הנ"ל כיצד הי' מיתתן נשרף גופן ובגדיהן קיימין הי' אהרן עומד ותוהה דהי' קשה לי' למה נשתנו שריפה זו משאר שריפות דנשרף גופן כקושי' הע"י הנ"ל ולו'{ולומר?} משום דרדפו אחרי הכבוד ואמרו מתי ימותו שני זקנים הללו כנ"ל קשה א"כ אמאי ובגדיהן קיימין והיינו כדי שלא יהי' מבוזין כנ"ל אדרבה הי' הקב"ה לענוש מדה כנגד מדה דהם בקשו כבוד ואדרבה נתבזו כדאי' בגמ' ובכתובי' משפיל גאים ומגביהה שפלים ע"ש א"ו צ"ל? מחמת שהקריבו אש זרה וא"כ קשה הי' לדונם כמו שאר שריפות א"ו צ"ל דאני חטאתי בעגל וא"כ מחמת חטא הלזה כבר נסתלקה נשמתם מקודם ומחמת חטאם שהקריבו אש זרה נתקיים בהם שריפת גופם ודומה למ"ש הע"י הנ"ל וא"כ שפיר אמר אהרן כך? עבירה הי' בידי וביד בני דע"כ תרווייהו חטאו כנ"ל ולזה השיב לו משה לא כשם שאתה סובר מחמת חטאם נסתלקה נשמתם אלא מסיני נאמר לי ונקדשתי@@צ"ל ונקדש@@ בכבודי ודיבור של הקב"ה הוי כמעשה ומש"ה כבר נסתלקה נשמתם כי דיבורו עושה רושם ודוק וקצרתי. וכזה?/ובזה? הוי נמי ביאור סמיכות הפרשה דלעיל מיני' כתיב ומפתח אוהל מועד לא תצאו וגו' ופתח אוהל מועד תשבו שבעת ימים ושמרתם את משמרת וגו' וזה קאי על אבילות כנ"ל במדרש וקשה למה הי' מתאבלים מקודם וצ"ל דיבורו של הקב"ה הוי כמעשה וכבר אמר ונקדש בכבודי כנ"ל וא"כ ממילא מש"ה ויהי ביום השמיני הי' ויי ביום השמיני שמיתו @@צ"ל שמתו@@ נדב ואביהו כיון שהי' צדיקים כנ"ל וק"ל? וקצרתי
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום מיטוואך אפריל 15, 2015 8:48 am, פארראכטן געווארן 3 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

פרשת תזריע

203
במ"ר סדר זו פט"ו סי' ד' וז"ל כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו אמר להם משה אל תתייראו אלו לא"ה אבל אתם לאכול ולשתות לשמוח שנאמר רבים מכאובים לרשע והבוטח בד' חסד יסובבהו עכ"ל. והנה במדרש הלזה צווחו קמאי דקמאי כבר באיזהו .... נתייראו ולמה לא נתייראו מכל עונשים שבתורה כמו חייבי מיתות בי"ד וחייבש מיתה ב"ש וחייבי כריתות וכדומיהון, וגם מה השיב להם משה אלו לא"ה והלא כל התורה כולו לגבי ישראל נאמרה ובפרט פרשת נגעים הטומאה והטהרה אין להם עסק אלא עם ישראל, וביותר קשה לי הפסוק שמביא ע"ז רבי' מכאובים לרשע וגו' א"כ האיך מקיים הנגעי' דכתיבי באורייתא ואי דקאי על רשעי ישראל ח"ו א"כ האיך מביא ראי' על אלו לא"ה ונ"ל לבאר לפי פשיטא, ומקודם אבאר הפסוק הנ"ל רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבהו ויש לדקדק הא באמת אנו רואים אדרבה כמה וכמה צדיקים מעונים ומדוכים ביסורין והאיך אמר מלתא פסוקתא רבים מכאובים לרשע אמנם זה פשוט עפ"י מה שהבאתי בבית ... חדר ב' בשם הרב משה אלמושינגו על פסוק בתהילים, ד' אלוהי שוועתי אליך ותרפאינו היינו שכל מה שעושה ד' ב"ה עם ישראל הוא הכל עפ"י החסד והרחמי' כי ע"י יסורין ממרקין לו עונותיו וזהו ה' אלהי ר"ל ה' היינו מדה"ר הוא אלהי היינו מדה"ד מה שנראה בעיני שמדה"ד הוא מדה"ר והדר מפרש באומרו שועתי אליך ר”ל במה שעשיתי ששועתי אליך ע"י יסורין ותרפאינו ר"ל בזה רפאתנו דבמה שהבאתי לידי שוועה וצעקה זאת עצמה היתה רפואה נמצא במה שייסרתנו בזה היתה סיבה שנתרפאתי ורחמת עלי, וכן פי' שם באותו מזמור הפסוק כי רגע באפו חיים ברצונו נראה בי בעת שיש לו חרון אף נניח איזה איש פרטי או על הכלל הנה אף באותו חרון אין תפלתו נרצית בזה הכליון וההפסד, אלא אדרבה החיים והקיום, וכאלו אמר כי רגע חרון אפון יש ברצונו חיים וקיום, וזה כי בערב בעת סובלי האדם היסורין, האדם ילין בכי, כי יתעצב .... מעט אמנם אחר זריחת שמש ..... ...... חסד אל כל היום והוא אומרו בערב ילין בכי ולבוקר רינה ע"ש, (וע"ש בבית הנ"ל מר' משה באריכות) כלל היוצא אצל ישראל הוא הכל חסד אף שמדוכה ביסורין אמנם זה חסד אל כדי לשמוח אח”כ ויהי' לו כפרה על עוונותיו וא"כ אין זה מכאוב כלל אדרבה רפואה למכאוביו משא"כ אצל הרשעי' אשר הד' ב”ה ממאס בהם אז דן אותם במדה”ד הגמור ואצל כמוהם הוי מכאוב גמור, וזהו אומרו רבי' מכאובים לרשע מכאובי' דייקא כי אצל רשעי' הוי מכאובי' כנ"ל, משא”כ והבוטח בד' חסד יסובבהו ר"ל אך אם בא לו מכאוב אין זה כ"א חסד אל כדי לשמוח אותו אח”כ ויהי' לו כפרה על עונותיו או יסורין שלא ...... כדי להרבות שכרו בעה”ב כדאי במס' ברכות ע"ש ברש"י ד"ה ע"א וק"ל.
ולפי"ז ממילא יבואר מדרש הנ"ל אשר עוד יש לדקדק באומרו ששמעו פרשת נגעי' הוי סגי באומרו ששמעו נגעי' מאי פרשת נגעי' (ועיי' .......משה) אמנם י"ל עפ"י מה שקדקו כל המפו' דמתחלה חקשיב נגעו אדם והדר נגעי בגדי' והדר נגעי בתים הא אין בעל הרחמי' פוגעי בנפשות תחילה....
204
פוגע בנפשות תחלה ע"ש, אבל י"ל דבאמת בנגעים אלו מרומז נמי נגעי א"ה, ואצל א"ה הוא עפ"י מה"ד הגמור כנ"ל, וא"כ שפיר באים נגעים מאיד על גופם, כי אין בעל הרחמים דייקא פוגע בנפשות תחלה, משא"כ המדה"ד וק"ל.
ולפ"ז מבואר היטב המדרש, כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים ופרשת דייקא, דמסדר תחלה נגעי אדם ואח"כ נגעי בתים, ומכח זה מתיראים, דוודאי בכל עונשין הי' אומרים כן ראוי להיות עונש כי בזה כפרה על עון אשר חטא, וכן היה סוברים בנגעים כי הם יסורים למרק עונותיו או יסורים של אהבה, וממילא הוא חסד אל כנ"ל, משא"כ שראו פרשת נגעים כנ"ל והיה קשה להם הא אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה, א"ו צ"ל אצל נגעים הוא ע"פ מהה"ד הגמור, ואין בו שם בחינת הרחמים והחסד, ומש"ה שפיר הי' מתיראים כי הוא ענוש הקשה מכולן, דבכל עונשים הוא חסד אל כל היום כנ"ל, לזה שפיר השיב להם משה הללו לא"ה, הללו דייקא, מה ש??נגעים?? אלו מרמזים על הדין גמור הוא לא"ה כנ"ל, אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח, וכנ"ל//וכו'?? בערב ילין בכי ולבוקר רינה מחמת כשרון?? שלמותו ע"י יסורין כנ"ל באריכות, או כמ"ש הידי משה במדרש הלזה כי ע"י יסורין אוכלים בעה"ז ושכר מצותיו נשאר בעה"ב עי"ש, והיינו יסורין של אהבה כנ"ל, ולזה שפיר מסיים שנאמר רבים מכאובים לרשע, ר"ל אצל הרשעים הוי מכאובים אבל והבוטח בד' חסד יסובבנו אף אם באים נגעים ויסורין עליו הוי חסד אל כל היום כנ"ל באריכות ודוק.
ובזה בארתי נמי מדרש ילקוט סדר זו וז"ל אדם כי יהיה בעור בשרו למה אינו אומר דבר אל בני ישראל כמו שכתוב בכל הפסוקים זהו שאמר הכתוב מה אקוב לא קבה אל אבל בקרבנות כתיב אדם כי יקריב מכם עכ"ל. ולכאורה הוא תמוה מה שאמר זש"ה מה אקוב כו' מה שייכות יש למה שאמר מקודם הא דלא כתב דבר אל בני ישראל, ואי משום דהיה כמו קללה ח"ו דכתיב אדם אדם כי יהיה בעור בשרו, א"כ מאי מסיים אבל בקרבנות כתיב אדם כי יקריב מכם, וה"ל לסיים אבל בקרבנות כתיב דבר אל בני ישראל. הא מעיקרא הקושיא כך הי'. גם למה פרט הקרבנות דווקא הכא. אמנם לפי דברינו הנ"ל יבואר על נכון, דכבר כתבנו לעיל מש"ה נקיט ברישא אדם כי יהיה בעור בשרו והדר נגעי בגדים ונגעי בתים, אף שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה, היינו משום דרוצה לרמז גם נגעי אומות עולם כנ"ל דזהו עפ"י הדין גמור כנ"ל באריכות, אבל אצל ישראל הוא אף?? מדה"ד כלול ברחמים כנ"ל, תו אקדים מ"ש בבית אדני תדח ג בשם המקובל מו"ה שמשון אסטפאליר על פסוק מה אקוב לא קבה אל, ואי' במדרש חכה ניתן לתוך פיו, והיינו כי שם אלקים הוא מדה"ד אבל כלול הוא במדה"ר כי תחלה האותיות אלהי' הוא על דהוא חסד, והנה בלעם הרשע היה רוצה לבוא עליהם במה"ד ורצה להזכיר שם אלהים אבל חכה ניתן
205
חיכה תן לתוך פיו כשהתחיל לדבר ואמר אל – דהוא תחלת שם אלקי' – צריך לשתוק וזהו חיכה נתן לתוך פיו שלא הי' יכול לגומרו שם אלהי' דהוא מדה"ד, ומש"ה אמר מה אקוב לא קבה אל – אל דייקא – שחיכה נתן לתוך פיו ולא אמר רק אל ודפח"ח (ועיין בבית הנ"ל באריכות מזה). ולפי זה פי' הילקוט הנ"ל? למה לא אמר דבר אל בני ישראל, לזה אמר זהו שאמר הכתוב מה אקוב לא קבה אל, והיינו בשם אלקי' דהוא מדה"ד תחלתו הוא חסד כנ"ל, וא"כ ממילא ל"ש נגעים הללו לישראל כי אין בעל הרחמי' פוגע בנפשות תחלה, וגם במדה"ד כלול הוא מהרחמי' והחסד כמוכר? במה שאמר מה אקוב לא קבה אל כנ"ל, וא"כ הנגעים הללו מרמז'? נמי לא"ה כי בהם דן עפ"י הדין הגמור בלי הרחמי' כלל כנ"ל במדרש הללו לא"ה, וא"כ מש"ה שפיר כתיב סתמא אדם כי יהי' בעור בשרו ולא כתיב בני ישראל כנ"ל. אך כי? קשה הא דקרבנות נמי קאי על א"ה כפי' רש"י בפ' ויקרא בקרבן נדבה ?? ובאין מן האומות ג"כ כדאי' בגמ', ואפ"ה כתיב דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב. אבל באמת מבוא'? במק' אחר מכם ולא מן האומות וא"כ גם קרבנות ??? רק לישראל. וזהו שסיים הילקוט אבל בקרבנות כתיב אדם כי יקריב מכם, והיינו מכם ולא מן האומות וא"כ שפיר כתיב שם דבר אל בני ישראל, משא"כ הכא כיון ?? נמי על נגעי א"ה כנ"ל מש"ה לא כתיב דבר אל בני ישראל כנ"ל וק"ל.
במדרש תנחומא סדר א' וז"ל אדם כי יהי' בעור בשרו הה"ד איום ונורא זה אדה"ר שהשליטו הקב"ה בכל שנאמר תמשילהו במעשה ידיך, ממנו משפטו ושאתו יצא יסורין שאתה מביא על האדם מגופו אתה מביאין עליו הה"ד כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע עכ"ל (הובא בס' דברי אהרן פ' מצורע ע"ש). והמאמר הזה אין לו שחר כלל מרישא לסיפא. ונ"ל לבאר ומקודם אבאר הפסוק איום ונורא וכו' לפי פי' המדרש הנ"ל דקאי על יסורי' כנ"ל, דמה שייכות יש זה למה שאמר איום ונורא זה אדה"ר שהשליטו בכל כנ"ל. אמנם י"ל עפ"י מה דהביא ה??? שם בדבריו? בשם האלשיך ז"ל שהעיר על מה שישראל נתבשרו לאחר הקמת המשכן על נגעים וכי זו תורה וזו שכרה, ולא עוד אלא שאינו נוהג אלא בזמן שבתי מקדשות הי' קיימים ובנשחרבו לא מבעי' שבטלו סדר טומאתן וטהרתן אלא גם לא שכיחי כלל ואין הנגעים מצויים לגמרי והוי כחוטא נשכר. וכתב הרב מלתא בטעמו ונמוקו עמו דטעם הדבר דכיון שהיתה שכינה מצויה עמנו וישראל קדושי' הי' הנה כל סיד? טומאה שהי' בקרבם הי' נדחה לחוץ כי היתה נדחת לבר מן הקדושה על דרך מפני שרי גבירתי אנכי בורחת, אבל בזמן שב"ה חרב ואין השכינה בינינו נשארה במקומה וע"ש באלשיך ז"ל בסדר זו? שכ' מש"ה אדם? ראיתי טוב טעם אל תואר אדם האמור אצל ?? אדם כי יהי' בעור בשרו כי הנה תואר זה

206
כי הנה תואר זה משולל מן האומת כמאמרם ז"ל אתם קרואי' אדם ואין מכחישי ד' קרואי' אדם, וכן בשמות בני ישראל הוא המשובח שבכולם אשר לא יכונה בו רק שלומי אמוני ישראל כי הוא למעלה מתואר אנוש או גבר או איש, ואיך יכנהו הכתוב על איש צרוע אשר הוא טמא ונמאס, אך אין זה כ"א שכח טומאת און אשר חטא על הנפש הוא המתראה, ע"כ במכחישי ד' אשר עיקרן טומאה אין כח טומאת עון עושה בהם רושם כי מין במינו אינו חוצץ, ואף גם בישראל עצמן אין רישומן של כוחת הטומאה ניכר אם לא בזמן אשר הי' שלימים וטובים שהיתה קדושתן דוחה טומאה חוצה משא"כ בזמן הזה כו' ע"ש באריכות באלשיך ז"ל סדר א ובד"ב? הנ"ל. כלל היוצא מדברי' הללו אם האדם זכה והוא שלם וטוב אז אם יש טומאת עון בקרבו קדושתו דוחה הטומאה חוצה וזה הנגעי' הם עצמם טומאת העון כנ"ל. תו אקדי' מה דאי' במ"ר ורדו זכה רדו לא זכה ירדו את שהוא בצלמים כדמותם רדו את שאינו בצלמים כדמותם ירדו עכ"ל ע"ש פ"ח י"ב בראשית רבה, ופי' הנזר הקודש אם זכה ואז הוא כדמותם וצלמים היינו בצלם אלקי' ומש"ה רודה ומושל בבהמות וחיות, משא"כ לא זכה ואז בחטאו נסתלק צלם אלקי' כנודע אז אדרבה ירדו לפני הב"ח והחי' מושלת בם וכדאמרינן אין חי' שולטת באדם אא"כ נדמה לו כבהמה שנאמר נמשל כבהמות נדמו ע"ש בנ"ה הנ"ל. וא"כ זהו ביאור הפסוק איום ונורא זה אדם שהמשילו על כל שנאמר תמשילהו במעשה ידיך כנ"ל במדרש, והיינו זכה ויש עליו צלם אלקי' כנ"ל ואז שפיר משפטו ושאתו ממנו יצא, ממנו יצא דייקא ר"ל יסורי' שלו ונגעי' הבאי' עליו יוצאי' מגופו ומתראה בחוץ כי קדושתו דוחה טומאה אשר בקרבו וזהו הנגעי' אשר באי' מטומאת העון כנ"ל באלשיך ז"ל מחמת כי יש לו צלם אלקי' וזכותו רב אז לא נשאר אצלו הטומאה כי מפני שרי גברתי אנכי ברחת כנ"ל, וק"ל.
ולפ"ז הן דברי מדרש הנ"ל אדם כי יהי' בעור בשרו וקשה קושי' האלשיך הנ"ל זה שם אדם הוא תואר המשובח שבכולם והוא למעלה מתואר אנוש או גבר או איש ואיך יכנהו הכתוב על איש צרוע אשר הוא טמא ונמאס כנ"ל באריכות, לזה אמר הה"ד איום ונורא זה אדה"ר שהמשילו על כל כו' והיינו זכה וצלם אלקי' עליו מש"ה משפטו ושאתו ממנו יצא היינו יסורי' שאתה מביא עליו מביא עליו מגופו, היינו מגופו הם באי' חוצה כי כיון שזכה ויש לו צלם אלקי' קדושתו הרב דוחה לטומאה שבקרבו כנ"ל, וזהו הטעם שהי' דווקא בזמן שבה"מ קיים שהי' השראת השכינה אצל ישראל והי' מפני שרי גברתי אנכי ברכת, וזהו שסיים המדרש הנ"ל הה"ד כי לא חפץ רשע אתה לא יגורך רע, במקום השראת שכינתו, הטומאה בורחת והבן, והה"ד נמי אם זכה אז יש אצלו צלם אלקי' כנ"ל ושפיר אמר הכא תואר אדם המורה על השלימות כנ"ל וק"ל וקצרתי מאד.
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום מיטוואך אפריל 15, 2015 4:45 pm, פארראכטן געווארן 4 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

פרשת מצורע
207
לפרשת מצורע
במדרש רבה (פי"ו סי' ד') וז"ל, זאת תהיה תורת המצורע הה"ד {תהלים נ' ..} ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך, עכ"ל. והוא תמוה.
ונ"ל לבאר, ומקודם אבאר הפסוק מה דכתיב לספר חוקי, הוה ליה למימר ללמוד חוקי, (ועיין ביפ"ת {...} שכתב מחמת זה דריש חד מ"ד דלא קאי על התורה עיי"ש), וגם כפל לשון לספר חוקי והדר ותשא בריתי עלי פיך. ונ"ל לבאר אשר מאד קשה לי למה אמר לרשע מה לך לספר חוקי, הא איתא במדרש רבה איכה, אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו {ירמי' ט"ז י"א}, הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב, עיי"ש בפתיחתא {פתיחתא ב'}. וא"כ אדרבה למה לא יהא רשע עוסק בתורה אולי המאור שבה יחזור אותו למוטב. (ואח"כ מצאתי זה ביפה תואר סדר זו {....} ולא תירץ כלום). אכן י"ל לפי פשיטא, דהנה המאור שבה היינו אור שבה, והיא סודות התורה כמ"ש היפה ענף שם באיכה על המדרש הנ"ל, וז"ל שאור רמז לסודות התורה שהיא מגדלין ומרבין את ישראל לנגד העמים כשאור המגדיל לעיסה. ע"ד {דברים ....} כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, ועי"ז יתקרבו לאהבת ד'. ועפ"ז מיושב ג"כ הגירסא שגורסין השאור שבה, דדומה לשאור המגדל את עיסה, ע"ש היטב.
והנה כ"ז אם מתייגע אדם בה להעמיד על עומקה של תורה, שפיר זוכה להבין סודותיה וטעמיה העמוקים, ומכח זה חוזר למוטב, וזה שאמר המדרש מתוך שמתעסקין בה המאור שבה מחזיר למוטב, מתעסקין דייקא, דהיינו בעסק ויגיעה, משא"כ אם אינו מייגע בתורה רק משפה ולחוץ כמו סיפור מעשה, בזה וודאי לא יזכה למצוא המאור שבה דהיינו עומקה של תורה, וממילא אינו חוזר בתורתו כזה מרשעתו. וזהו אומרו ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, לספר דייקא, דאינו רק סיפור בעלמא, ומפרש היינו ותשא בריתי על פיך, דאינו רק משפה ולחוץ דבזה אינו מועיל כלל לחזור מרשעתו, משא"כ אם עוסק היטב בתורה שפיר טוב הוא גם לרשע, כי המאור שבה יחזירנו למוטב כנ"ל וק"ל.
ומה נעים בזה דברי ילקוט שכתב בתהילי' סי' נ' על פסוק הנ"ל ולרשע אמ ראלקי' כו' אמר הקב"ה לדואג כשאתה מגיע לפ' מרצחים ולפ' ל"ה מה אתה דורש בה, ותשא בריתי עלי פיך א"ר אמאי תורתו של דואג אינו רק משפה ולחוץ ע"ש, וקשה מה סמיכות יש דברי ר"א להקודם מה לך לספר ל"ה, אבל לפי הנ"ל ניחא דאי' בגמ' דעירכין {...} לחד מ"ד דתורה מכפרת על ל"ה, וא"כ קשה מאי אמר בל"ה מה אתה דורש, הא כיון דהי' גיבור חיל בתורה בזה עצמו יש לו כפרה על ל"ה. ומש"ה א"ר אמאי תורתו של דואג אינו אלא משפה ולחוץ
208
וא"כ מש"ה לא הי' מהני תורתו דעיקר עסק התורה שמכפר היינו דמתוך עסקו בתורה המאור שבה יחזירנו למוטב וחוזר בתשובה, משא"כ תורתו של דואג שלא הי' אלא משפה ולחוץ א"כ יעמוד ברשעתו ומש"ה שפיר א"ל הקב"ה מה לך לספר חוקי על ל"ה כנ"ל וק"ל.
ובזה יבואר המדרש שהתחלנו רק אקדי' מהד אי' בעירכין דף ט"ו ע"ב לחד מ"ד דווקא קודם שמספר ל"ה מהני לי' תורתו שלא יבא לידי ל"ה משא"F אם כבר סיפר אין לו תקנה בתורה וכתבתי בבית החכמה חדר א' טעם לשבח למה לא מהני התורה לל"ה, היינו עפ"י מה דאי' במ"ר פ' תרומה ויקחו לי תרומה יש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה, משל למלך שהי' לו בת יחידה בא א' מן המלכים ונטלה וביקש לילך אל ארצו ויטול אשתו א"ל בתי שנתתי לך יחידה היא לפרש ממנו איני יכול לומר לך אל תטלוה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכ"מ שאתה הולך קיטון עשה לי שאדור בתוכו אצליכם כי איני אוכל להניח את בתי, כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש ממנה איני יכולל ומר לך אל תטלוה איני יכול אלא בכ"מ שאתהם הולכי' בית אחד עשה לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש עכ"ל.
היוצא לנו מזה קב"ה כביכול אינו יוכל לפרוש מהתורה ומש"ה מצוי ג"כ אין להקב"ה אלא בד' אמות של הלכה והבן.
ואי' בגמ' דעירכין דט"U ע"ב אמר ר"ח אמר מר עוקבא כל המספר ל"ה אמר הקב"V אין אני והו איכולין לדור בעולם שנאמר אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתי עכ"ל, וכתבתי שם דזה הפי' בגמ' כל המתיהר חכמתו מסתלקת היינו למה דאי' התם בעירכין ואיכא דמתני על גסי רוח ופי' רש"י דבהאי קרא כתיב נמי גבה עינים ע"ש, ולפ"ז שפיר כל המתיהר א"F אמר הקב"ה אין ואני והוא יכולין לדור בעולם כנ"ל, ומהתורה קשה לפרוש כביכול כנ",ל, וא"כ מש"ה חכמתו מסתלקת כי מיד שפירש וסילק הקב"V ממנו מסלק התורה עמו וק"ל. וזהו נמי הטעם דלא מהני עסק התור הלמספרי ל"ה דעיקר עסק התור ההוי כפרה דהמאור שבה יחזירנו למוטב כנ"ל, אבל במספרי ל"ה אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם א"כ ממיאל כיוןש הקב"ה אינו יכול כביכול להיות אצלו א"F לא זכה לירד לעומק של תור הכי קשה לכביכול לפרש מהתורה ולא יוכל ליתן למספרי ל"ה וממילא אינו יכול לעסוק רק משפה ולחוץ כנ"ל. וממילא לא מהני לי' התורה וק"ל. (ועיין בבית הנ"ל מ"ש מזה באריכות השייך להאי סדר על ההיא מעשה דרוכל שהביא המ"ר סדר זו ע"ש ולנפשיך יונעם).
תו אקדי' מה דאי' בס' ראשית הביכורי' דנ"ג ע"א על האי פסוק בהאי סדר זאת תהי' תורת המצורע
209
וגו' וז"ל תורת מיותר וה"ל לומר איש כי יהי' צרוע, ומאי ביום טהרתו כו' וגם למה כתב בפסוק ראשון והובא אל הכהן ואח"כ כתב ויצא הכהן אל מחוץ למחנה דנראה כסותרין זא"ז כו'. גם לדעת ר"א בעירכין דאם סיפר אין לו תקנה לכאורה קשה תיפוק לי' דמספר ל"ה עונשו בצרעת כמ"ש זאת תורת המצורע המוציא רע, וא"כ איך אמר אין לו תקנה כו', וצ"ל דיאן לו תקנה רק חיבי כרת ומ"מ בזה מודה עכ"פדצרעת חשיב ככרת משום דמצורע חשיב כמת וא"כ אם עשה תשובה ונרפה הצרעת הוי כברי' חדשה וקודם שסיפר לו תקנה שלא יבוא לל"ה ע"י התורה.
וא"כ ה"פ זאת תורת המצורע ר"ל המוציא רע, ר"ל מישרוצה למצוא תיקון שלא יבוא לדבר ל"ה, ורוצה ללמוד תורה צ"ל ביום טהרתו שעדיין לא חטא אז מועיל התיקון ומגין עליו מן הצרעת והובא אל הכהן היינו ללמוד תורה אל הכהן אשר יהי' בימים ההם כמ"ש שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו ומותר לכנוס אפי' במחנה שכיהנ משא"כ אם כבר סיפר ל"ה אין לו תקנה בתורה כי כבר כרתה דוד ברה"ק א"כ חייב מיהת ומצורע חשיב כמת וה"ז ככרת וצריך לישב חוץ למחנה ואסור לבוא אל הכהן אל המחנה שלו ע"כ כתיב ויצא הכהן אל מחוץ למחנה עכ"ל ע"ש בר"ב הנ"ל באריכות מזה כל הפרשה ואנכי קצרתי.
ולפ"ז זהו דברי המדרש הנ"ל זאת תהי' תורת המרוע וקשה מאי תורת המצורע, ואי דילמוד תורה ויהיה לו כפרה א"כ מאיח ביום' טהרתו דכתיב אח"כ לזה אמר הה"ד ולרשע אמר אל'י מה לך לספר חוקי ותשא בריתי על פיך, והיינו כנ"ל כיון דאינו רק בתורת סיפור בעלמא משפה ולחוץ וזהו ותשא בריתי עלי פיך כנ"ל באריכות מש"ה לא ירד לעומקה של תורה ולא אהני לי' כנ"ל. וא"כ מש"ה שפיר דווקא ביום טהרתו מהני הלימוד כדי שלא יבוא לידי ל"ה כמ"ש הר"ב הנ"ל, אבל לאחר שסיפר ל"ה אז אמר הקב,ה אין ואני יכולין לדור בעולם וממילא ג"כ לא זכה לירד לעומקה של תורה כי קשה לכביכול לפרוש מהתורה ואצלו אינו יכול להיות ואינו נותן לו התורה אמיתת ואינו אצלו רק משפה ולחוץ וא"כ מש"ה שפיר לא מהני תורתו רק ויצא אל מחוץ למחנה דנלקה בצרעת וכנ"ל ודוק וקצרתי.
או י"ל לפי שפיטא כיון דכתיב הכא ביו' טהרתו דווקא היינו דווקא ביום שעדיין מטוהר ולא דיבר ל"ה אז מהני התור המשא"כ אח"כ כנ"ל מש"ה שפיר אמ רהה"ד ולרשע אמר מה לך לספר חוקי וגו' והיינו דקאי על דואג כנ"ל במ"י וקשה הא אדרבה ע"י עסק התורה יש לו כפרה על ל"ה אבל כיון דכתיב דווקא ביום טהרתו מוכח דאחר שסיפר ל"ה לא מהני התורה ואין לו תקנה כנ"ל וק"ל.

במס' ב"מ דנ"ט אי' דרש רבא מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו קרעו ואל דמו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם הי' מקרעי' בשרי לא הי' דמי שותת לארץ ולא אלא אפי' בשעה שעוסקים בנגעי' ואהלות אומרים לי הבא על אשת איש מיתתו במה ואני
210
אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לע,ה אבל המלבין את חבירו ברבי' אין לו חלק לע,ה, וכבר צווחו קמאי מאי אפ'י שעוסקי' בנגעי' ואהלות דקאמר להמ אם עוסקין בנגעי' ואהלות שוב לא הוי לקנטר לדוד במעשה דבת שבע, ועוד האיך אמר עוסקי' בנגעי' ואהלות הא אהלות הוא מקודם.
ונ,ל לבאר דחדא קושיא מתרצת בחברתה דהנה מקודם אי' התם בב"מ אמר רב"J אמר ר"י נוח לאדם שיבוא על ספק א,א ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מדריש דרבא ומיית שם דרש דרבא הנ"ל, ופי' רש"י דטובה מעשה של דוד וב"ש משלהם וספק א"א היהא שהיוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו שאם ימות תהא מגורשת מעכשיו כו' ע"ש. אך זה תלי' אי אמרינן יש ברירה א"א אמרינן הוברר הדבר דמגורשת הי' למפרע עיין מבזה בתוס' בכתובות ד"ט ובב"מ שם ובגיטין דע"ד היטב מענין זה. והנה זה תלי' אי אאמרינן יש ברירה או לאו במה דאי' במדרש מה רבינו שיבר הלוחות כדי שיהי' נידון כפנוי' ולא כא" ע"ש, וקשה הא מתחלה נתן להם עשרת הדברות ע"מ ליתן להם כל תרי"ג מצות דהיינו הלוחות כמו שפי' רש"י בפ' משפטי' בפסוק עלה אלי ההרה שנכללו כל המצות בלוחות ע"ש, וא"כ ה"ז דמי להאומר לאשה הרי את מקודש לי בפרוטה זו ע"מ שאתן לך מאתיים זוז לדעת ר"י בקדושין נ"ט הואו תתן אז היא מקודשת ולא למפרע וא"כ ממילא אף אם הי' נותן להם הלוחות לא הי' להם דין א"א למפרע, אך לר"ה דפליג שם וס"ל והוא יתן דאם נתן מקודשת למפרע שפיר עביד משה דהי' מקודשת למפרע אמנם כתב הבגדי אהרן פ' ויקרא כ"ז אי אמרינן יש ברירה אבל אי אמרינן אין ברירה אז דמי להאומר אם אמות תהי' מגורשת אינו גט כמו כן אינו מוקדשת למפרע ע"ש (ועיין כבר מזה באריכות יותר מה שכתבתי כבר בסדר משפטי'). אבל מצינו במס' שבת טעם אחר דמשה שיבר הלוחות והסכי' עמו הקב"ה דלמד ק"ו מפסח דאינו אלא מצוה א' אמרה תורה בן נכר לא יאכל בו כל התורה שהיא קדשי' קדשי' לכ"ש ע"ש, ולפ"ז שפיר י"ל אין ברירה ואפ"ה כדין עביד ששיבר משה הלוחות. אמנם זה תלי' במה דאי' במס' סנהדרין דנ"ט הי' אורמ ר"מ מנין שאפי' כותי שהי' עוסק בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אותם אדם וחי בהם כהנים ולווים וישראלים לא נאמר אלא האדם הא למדת שאפי' כותי ואוסק בתורה ככ"ג ע"ש ולפ"ז הדרא קושי' לדוכתי' למה שיבר משה הלוחות דע"כ ק"ו ליתא וצ"ל שידונו כפנוי ולא כא"א כנ"ל, וא"כ מוכח דיש ברירה כנ"ל. אך זה תלי' במה דפי' רש"י התם סנהדרין ד"ה האדם וז"ל ר"מ לית לי' אתם קרואים אדם ואין הכותצים קרואים אדם ור"ש הוא דדריש במס' יבמות דס"א עכ"ל ע"ש.
עתה נחזור הדברי' בקיצור אי אמרינן
211
כדעת ר"ש ביבמות דא"ה אינם קרואים אדם א"כ ממילא דכתיב אשר יעשה אותו אדם ממעט כותים כפירש"H הנ"ל וא"כ י"ל מש"ה שיבר משה הלוחות דלמד ק"ו מפסח כנ"ל אבל אי אמרינן כר"מ אדם אינו ממעט א"ה א"F ממילא אשר יעשה האדם קאי גם על עכו' א"כ עכ"ח ליתא לק"ו מפסח כנ". וא"כ צ"ל מש"ה שפיבר משה הלוחות היינו כדי שידונו כפנוי ולא כא"א כנ"ל וא"כ צ"ל דהי' קידושין למפרע וע"F יש ברירה כנ"ל וממילא אינו חטא לדוד.
תו אקדי' מה דאי' בס' תפארת הגרשוני סדר זו על מה דאי' בגמ' דסנהדרין ובפ"ב דחגיגה עד די כרוסיין רמיו כו' ר"ע אומר א' לדין וא' לצדקה א"ל ראב"ע עקיבא מה לך אצל הגדות כלך אצל נגעי' ואהלות אלא א' לכסא וא' לשרפרף ע"F. וקשה מאי אולמא דרשית ר"א על דרש דר"ע. ע"ק מה אורמ כלך אצם נגעי' ואהלות דמשמע שכך הי מסודר לפניהם מתחלה נגעי' ואח"F אהלות ודלא כאשר הם מסודרי' לפנינו. וצריכין אנו ליתן טוב טעם לסדר זה ונלע"ד שיש טעם להקדי' נגעים לאהלות כי אהלות מורה על מיתה ואין בעל הרחמי' פוגע בנפשות תחלה אלא מקדי' נגעים ואם לא ישוב מדרכו הרעה לסוף המיתה משמשמת ובאשהוא אהלות. והנה אם יש לקב"ה שני כסאות א' לדין וא' לצדקה ש"מ במקו' דין אין צדקה דאל"כ תרי כסאות ל"ל. וז"א לדעת ר"א דהא אין בעל הרחמי' פוגע בנפשות תחלה וא"F בשעת דין יש צדקה וזה שאמר ר"א לר"ע כלך אצל נגעי' ואהלות ומן סדר זה שנגעי' מוקדם תראה שאין בעה"ר פוגע בנפשות תחלה ממילא במקו' דין יש צדקה ול"ל הצריך א' לדין וא' לצדקה זהו תכן דבריו בקיצור עכ"ע ודפח"ח.
תו אקדי' מ"ש לעיל פ' תזריע אי אין בעה"ר פוגע בנפשות תחלה א,F למה כתיב בתורה פרשת נגעי אדם ברישא והדר נגעי' בגדי' ובתים ואיפכא ה"ל למכתב, ותכתבי שם דאלו הנגעי' מרמזי' נמי על א"ה ונגעי א"V הוא מן הנפשות תחלה כי אין בעה"ר דייקא פוגע בנפשות תחלה משא"כ אצל א"ה דן עפ"ידין גמור ע,ש באריכות. (ות"ל כעת בעיוני בס' תפארת הגרשוני הנ"ל ראיתי שהביא זה בשם המדרש בהדי' וז"ל אמר הקב"ה לישראל ראו מה בניכי' לבין א"ה כשהם חוטאי' אני הופך עליהם את הדין שנאמר הפך עליהם את דינם ואני נוגע בתחלה בגופם שנאמר וינגע ד' את פרעה כו' ואת ביתו ולכם אין אני נוגע אלא בתחלה בבתים ואם אין אתם חוזרי' בו אני נוגע בנפשות ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם עכ"ל, ושמחתי מאוד כי בזה מ"ש בפ' תזריע הוא נכון מאד ועיין שם ולנפשיך יונעם).
אך האיך נוכל לומר דגם א"ה הם בכלל אלו נגעי' דכתיב באורייתא הא כתיב אדם כי יהי' בעור בשרו גוו' אך אי אמרינן כדעת ר"מ הנ"ל דאדם אינו ממעט עכו' שפיר י"ל דמשום דקאי על עכו' נמי כתב תחלה נגעי אדם (ועיין בפ' כי תזריע מ"ש על המדרש שאמר הללו לא"ה), ולפ"ז מבואר היטב המדרש הנ"ל דשפיר הוכיח דוד על פניהם כי כוונתם רק להקניטו כי הם יודעי' שאין לו חטא בבת שבע, ולזה
212
אמר שפיר ולא עוד ר"ל א"ת שהם סברו דאין ברירה וא"כ אין כוונתם לרעה רק לקיים הוכח תוכיח את עמיתך על מה שעברתי על ג"ע דבת שבע, לזה אמר ע"F זה אינו דאפי' בשעה שעוסקי' בנגעי' ואהלות דייקא ר"ל שהם מדר'י ולומדי' תחלה סדר נגעי' והדר אהלות והיינו ע"כ משו' דהם סברי דאין בעה"ר פוגע בנפשות תחלה מש"ה סדר נגעי' קודם לאהלת כמ"ש התפארת הגרשנוי הנ"ל, ולפ"ז קה למה כתיב בתורה תחלה נגע אדם והדר נגעי בגדי' ובתים וצ"ל הללו לא"ה כדאי' במ"ר והיינו שמרמז על א"ה יבואו הנגעי' על דרך זה כיאן הרחמי' לא"ה רק הפך עליהם את הדין כנ"ל. וקשה הא כתיב אדם כי יהי' בעור בשרו וגו', וצ"ל אדם אינו ממעט עכו' כנ"ל, ולפ"ז קשה איך שיבר משה הלוחות והסכים עמו הקב"ה דל"ל דלמד ק"ו מפסח דעכו' אסור ללמוד הא כתיב כל אשר יעשה אותם האדם אפי' עכו' בכלל כדעת ר,מהנ"ל וכפירש"י הנ"ל, א"ו צ"ל מש"ה הכסי' הקב"ה עם משה דשיבר הלוחות היינו שידונו כפנוי ולא כא,א וקשה הא בלא"ה לא הי' קידושין למפרע דהוי כהאומר הרי את מקודשת בפרוטה ע"מ שאתן לך מאתיים זוז וזהו נמי במ"ת הי' נותן עשרת הדברות ע"מ שיתן עוד הלוחות כנ"ל, וצ"ל כמ"ש הבגדי אהרן הנ"ל דיש ברירה והוי הקדושין למפרע וא"כ ממילא אני ג"F לא חטאתי בב"ש, כי היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו כמו שפירש"י הנ"ל ואפ,ה בשעה שפוסקי' בנגעי' ואהלות ומוכח להם דיש ברירה אפ"ה אמרו לי הבא על א"א מיתתו במה א"F וודאי אין כוונתם רק להלבין פני ומש"ה ההשבתי להם המלבין את פני חבירות ברבי' אין לו חלק לע"ה כנ", ושפיר קאמר מתחלה נגעים והדר אהלות ולק"מ ודו"ק.
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום דינסטאג אפריל 14, 2015 8:32 pm, פארראכטן געווארן 1 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
פורים קטן
שר מאה
תגובות: 237
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג יאנואר 10, 2010 11:16 pm

מתחלת ספר בתי נפש - בית מדרש - לפ' שמיני

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פורים קטן »

העתקה דלהלן הוא בראש הכרך של ספר בתי נפש - בית המדרש, דף 39. כפי הנראה כתבו המחבר טרם התחיל לכתוב ספרו בתי נפש על הסדר ובאריכות, וכתב בראש הכרך כמה דברים בחפזון, להיות לו לזכרון, וזהו אחד מהם, השייך לפרשת שמיני:
לזיכרון לפ' שמיני
אי' במדרש וידום אהרן, מה ה"ל למימר וביום השמיני ימול (הובא במפורשי') והוא תמוה. ונ"ל לתרץ דהנה אי' בילקוט פ' אחרי וז"ל ר"ע אומר כתוב א' אומר בקרבתם לפני ד' וכתוב א' אומר כו' הוי אומר על הקרבה מתו כו', ופי' בס' זית רענן וז"ל על הקרבה שחסרו מעלה עשן כו' ויש לומר דה"נ פירושו אלו לא חיסרו מעלה עשן לא הי' נענשי' על הקרבה לפני' אבל משום שחיסרו מעלה עשן א"כ ה"ל ביאה קרנית ונענשו כו' עכ"ל ע"ש. והנה אי' במס' יומא דנ"ג א' כי בענן אראה על הכפורת מלמד שנותן בה מעלה עשן ומנין שנותן בה מעלה עשן שנאמר וכסה ענן קטורת כו' ופרכינן שם קרא לקרא ומשני רב ששת חד לאוהל מועד שבמדבר וחד לשילה ובית עולמים, ומסיק שם עוד תי' חד על י"כ וחד על שאר ימות השנה ע"ש. והנה הנהו תירוצים הנ"ל תלי' במה דאי' במס' עירובין ב' משכן איקרי מקדש ומקדש אקרי משכן וכ' שם תו' ונ"מ דא"ד שבת, ופי' מהר"ם לובלין כיון דכתיב גבי מקדש את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו ומני' ילפינן דמקדש א"ד שבת וא"כ אי משכן נמי איקרי מקדש נמי א"ד שבת ע"ש. אך הקשה תוס' שם מהך דמס' יומא הנ"ל דאיצטרך חד קרא על משכן אוהל מועד ומקדש בית עולמים ע"ש, וא"כ לפ"ז ממילא אי משכן איקרי מקדש צ"ל על קושי' הגמ' ביומא הנ"ל קרא לקרא דאיצטרך על שאר ימות השנה, דעל בית עולמים כבר ידעינן ממשכן, או להיפך דמשכן כבר ידעינן ממקדש דאידי ואידי איקרי מקדש וכקושי' תוס' הנ"ל. אבל אי משכן לא איקרי מקדש וא"כ שפיר י"ל דבשאר ימות השנה אינו מעלה עשן כלל בקטרת, ואפ"ה ל"ק קרא לקרא דאיצטרך למשכן ולבית עולמים כנ"ל.
והנה המהר"מ שם בעירובין הקשה האיך כתבו תוס' ונ"מ דא"ד שבת הא כתיב אך את שבתותי תשמורו למעט מלאכת משכן שא"ד שבת ע"ש, אבל י"ל כדאי' בהרמב"ן ובמדרש אך את שבתותי תשמורו בא למעט שבת דמילה דוחה שבת ע"ש. אך בגמ' דידן אי' במס' שבת וביום השמיני ימול ביום אפי' בשבת כנודע, ולפ"ז ממילא מתוץ היטב המדרש הנ"ל, וידום אהרן מה ה"ל למימר, ולזה אומר וביום השמיני ימול, מה ת"ל ביום א"ו אפי' בשבת ולפ"ז ל"ל אך את שבתותי וצ"ל למעט מלאכת המשכן דא"ד שבת, וקשה הא ע"ז ל"צ דידעינן ממקדש כקושי' מהרמ"ל הנ"ל וצ"ל דמשכן לא איקרי מקדש וא"כ לפ"ז הרי שפיר איצטריך כי בענן אראה וכיסה ענן חד למשכן אוהל מועד וחד למקדש בית עולמים, ולעולם בשאר ימות השנה י"ל דלא הי' צריכין מעלה עשן, ולפ"ז שפיר עשו נדב ואביהו שלא הקריבו מעלה עשן ואפ"ה וידום אהרן ומבואר היטב ודוק.
אוועטאר
פורים קטן
שר מאה
תגובות: 237
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג יאנואר 10, 2010 11:16 pm

מתחלת ספר בתי נפש - בית מדרש - לפ' תזריע

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך פורים קטן »

דף 7 - ושייך לפ' תזריע:
לזיכרון פי' מסורה אחת שפרשתי בעז"ה
ז' פעמים והיא
והיא הפכה שער לבן
והיא גלתה מקור דמיה
והיא לא ניתנה לו לאשה
והיא בתרומת קדשים לא תאכל
והיא מתהלכות בין החיות
והיא בעומק
והיא ראש לכל הממלכות
ונ"ל דרך מוסר כך להודיע לאדם גודל הפגם שהאדם פוגם בעונו, ואקדים מה דאי' בגלאנטי (הובא בס' ראשית ביכורי') כי לא יזנח לעולם ד', כבר ידעת שסוד הדינים יורדים לעולם כשהמדה אדנ"י מתגלגלת בדמי הדינים ואז הי אפירסה הנדה ונזנחה מן הוא"ו אבל כשהיא מתטהרת אז תתקרב אליו ית' והדם נהפך לחלב ואז רחמים בעולם. וכ' הראשית ביכורים דס"ב דזהו סוד השכינה בגלות כי נתרחק מבעלה כמו נידה כביכול, וכבר ידוע הנגעי' הם העונות בעצמם הנרשמים באדם או בבתים כמ"ש האלשיך ז"ל בסדר תזריע כי הן הן כחות הטומאה המתגלים חוצה באשר מכל עבירה נברא מקטרג אחד כי מוסיף כח בחיצוני' שמאחז בנפש החוטא בקדושה וחלק הטומאה המתיחס אל העין ההוא קונה חיונת ע"י קדושה וזהו הנגע כח הטומאה עין אשר חטא על הנפש הוא המתראה. וכתב שם האלשיך מש"ה אם לא הפך שער לבן זהו הוראה שלא גברה שליטתו בו ליכנס פנימה כי ידוע השער רמז אל עיקר כח הטומאה ופנימיתה ועצמותה ולבן קאי על אחיזתו בקדושה וא"כ אם שער הפך לבן זהו הוראה שהוא בתוקפו ומראה הנגע מתפשט פנימה ע"ש באריכות באלשיך ז"ל.
וזהו התחלת המסורה והיא הפכה שער לבן, היינו שהעונות מרובי' כ"כ עד שגבר כח הטומאה ונאחז בקדושה עד שער הפך לבן כנ"ל באלשיך, אז והיא גילתה את מקור דמיה, ר"ל מחמת העונות המרובי' הדיני' יורדים לעולם ואז היא כביכול פירסה נדה, והיא לא נתנה לו לאשה, כנדה שמרוחק מבעלה כי הוא בעלה דמטרונית' כנודע, ויש פירוד בין הוא"ו לה"א כנ"ל, וגם מחמת זה והיא בתרומת קדשים לא תאכל, היינו השפע נתמעט מכ"י כנודע מחמת רוב עונות, וגם והיא מתהלכות בין החיות, ר"ל בפשעיה' שלחה אמכם, היינו מחמת עונותינו גלה שכינה עמנו להגין עלינו כנודע, וזהו והיא מתהלכות בין החיות דהם המלכי' שמשלו בנו בכל גלות וגלות כדאמר דניאל ז' י"ז אלין חיותא רברבתא די אינן ארבע ארבעה מלכין יקומן מן ארעא כו', ועיקר גלות השכינה למען באשר נהי' ח"ו בתכלית השפלות מאד ולא יהי' לנו תקוה אז ית' שמו יעש למען כבוד שכינתו כנודע, וזהו אומרו והיא מתהלכות בין החיות כנ"ל דהלכו בגלות .... בין החיות המושלים בנו כו' כדי והיא בעומק, ר"ל אז נהיו בתכלית השפלות עמוק עמוק אז והיא ראש לכל הממלכות, כדכתיב כי שחה לעפר נפשינו אז קומה עזרתה לנו וכדאי' בילקוט שם בתהלים מ"ד וז"ל שחה לעפר נפשינו מה כתיב אחריו קומה עזרתה לנו ואם אין בנו מעשים עשה למען שמך ופדנו למען חסדיך, אמר ר' ברכי' אי מטית מלכותא דאמתלא כעפרה צפה לישועה עכ"ל, וכן כ' עוד במ"י מ"ה שם וז"ל אמרו ישראל לפני הקב"ה ואימת יבוא הגואל לכשירדו לירידה התחתונה אותה שעה אני גואל אתכ' כו' עכ"ל, וא"כ שפיר והיא בעומק, ואז ואדרבה והיא ראש לכל הממלכות כי 'בירידה התחתונה צפה לישועה כנ"ל וה... מחמת השכינה וכנ"ל עשה למען שמך והבן וקצרתי כי לא כתבתי רק ראשי דברי' לזיכרון.
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פ' אחרי

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

212
לפרשת אחרי
במקראי קודש וידבר ד' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ד' וימותו ויאמר ד' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש וגו' ויש לדקדק מאי אחרי ה''ל אחר מות שני ב''א וגו', ועוד מאי שני והוי סגי באומרו אחרי מות ב''א וגו' ועוד בקרבתם בהקריבו ה"ל למימר, ועוד למה לי וימותו הא כבר כתב אחרי מות שני ב''א וגו', ועוד מה הי' הדיבר דקאמר וידבר ד' אל משה אחרי וגו' דהא על אזהרה ואל יבוא כתיב ויאמר אל משה וגו' ואי דאמירה זו הי' אחר מיתת ב''א מאי נ''מ בזה, ורש''י פי' משל לרופא שמסר לחולה אל תאכל כו' שמא תמות כדרך שמת פלוני כו' ע''ז שפיר הקשה בס' תפארת הגרשוני הלא מצינו כמה פעמי' שאמר הכתוב ויעשה כן אהרן להגיד שבחו שלא שינה אע''פ שלא נאמר לו בזירוז ..... כ''כ, וא"כ מה''ת לחוש שישנה אהרן ממה שציוה המ.... ב''ה עד
213
שהוצרך לזרזו ביותר עכ''ל, ע''ש
ונ''ל לבאר הכל בעז''ה עפ''י מה דאי' בילקוט סדר זו דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכ''ע אל הקודש, אהרן בבל יבוא ואל משה בבל יבוא עכ''ל, ויש לדקדק למה זכה משה לזה דווקא שיבוא בכ''ע, אבל הוא פשוט כמבואר במ''ר סדר שות וסדר זו בזכות ויסתר משה פניו נהנה מן השכינה דכתיב ולא ידע משה כי קרן עור פניו כי בזכות מהביט זכה ותמונת ד' יביט, וכיון שמשה לא זן עינו מהשכינה, נהנה מהשכינה נדר ואביהו זנו עיניה' מן השכינה, ולא נהנו ממנה, ומש''ה מיתו נדב ואביהו ע'''ש, וא''כ לפי"ז כיון דעיקר אזהרה אל יבוא וגו' הייני כי בענן אראה וגו' כפי' רש'''י שם גילוי שכינה, משא''כ משה זכה ותמונת ד' יביט בשכר המביט כנ''ל, והנה עוד מצינו במדרש וכן בסנדהדרין דנ"ב דנדב ואביהו מיתו בשביל שהי' מהלכין בדרך ואמר נדב לאביהו מתי ימותו שני זקנים הללו ואנו מנהיגין הדור עי''ש אך ע''ז הקשו העיון יעקב במס' סנדהדרין שם א''כ למה מיתו נדב ואביהו הא אביהו לא עשה כלום ע''ש, תו אקדי' מה שהבאתי כבר לעיל סדר שמיני מ''ש העיון יעקב עוד במס' סנדהדרין שם על גמ' הנ''ל דמייתי ..... וכבר הי' מהלכין בתר דמסקינן שריפה היא נשמה וגוף קיים ע''ש, וילפינן מקרח, אבל נדב ואביהו הי' נשמתן וגופן נשרפת, וכ' העיון יעקב הנ''ל מאי שייכות יש לסוגי' זו הא דמייתי הכא וכבר הי' מהלכין בדרך כו' וי''ל דלכך מסמיך כאן לפי שאמר דגופן נשרפין ולא כשאר שריפות שנשרפו רק נשמתן על דרך דאי' בשבת דקי''ג תחת כבודו כבודו ממש פירש''י שם כבודו גופו קרוי כבודו וכל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו והם רדפו אחר הכבוד שאמרו מתי ימותו שני זקנים כו' לכך ברח מהם כבוד גופם ונשמתם, וזי''ל לכך מסמיך האי פיסקא כאן לפי מה דמבואר במס' שבת פס' ואהבת לרעיך כמוך קאי גם אקב"ה קשה למה נשרפו נדב ואביהו בגופם ה''ל לקיים בהם ואהבת לריעך כמוך ולכך מתר' וכבר הי' מהלכין כו' ואמרו מתי ימותו שני זקנים כו' הרי שלא קיימו ואהבת לריעך כמוך לכך נענשו מדה כנגד מדה ולא ברור להם מיתה יפה ונשרפו גם גופן עכ''ל ע''ש.
והנה לחד מ''ד מצינו שם בסנהדרין מקודם דדין שריפה יפינן מב''א דגם ב''א הי' שריפת נשמה וגוף קיים ע''ש ואמרינן מנ''ל דגבי בא'א הי' כך ומשני דכתיב וימותו לפני ד' כעין מיתה ע''ש.
ולפי''ז זהו ביאר מקראות הנ''ל רק אקדי' עוד מה דאי' במ''ר דמיתו נדב ואביהו מחמת שזנו עיניהם מן השכינה כנ''ל אך הא דלא מיתו מיד דהי' שעת מ''ת ואמר הקב"ה לא אערב שמחתן ע''ש היטיב, וזהו אמרו וידבר ד' אל משה ומה הי' הדיבור, לזה אמר אחרי מות, דאחרי הוא מופלג י''ל המיתה הזה כבר נגזר מקודם בשעת מ''ת מחמת שזנו עיניהם מן השכינה כנ''ל, דא''ל דמיתו מחמת שאמר נדב לאביהו מתי ימותו שני זקינם הללו כו' כנ''ל לזה אמר שני בני אהרן שני דייקא ואם שלא הי' רק מחמת שאמר נדב לאביהו למה מת אביהו כקושיא ....

214
ב"ש וע"י הנ"ל, א"ו דקרבתם לפני ד' ר"ל המיתה הי' שהי' מתקרבים אל ד' יותר מן הראוי וזנו עינהם מן השכינה וזהו אחרי מות כנ"ל דהמיתה הי' מופלג מן הזמן שכבר נגזר מקודם כנ"ל, ועוד וימותו – ר"ל שהי' כעין מיתה דהיינו רק נשמתם נשרף וגופן קיימת ואי דנענשו מחמת שאמרו מתי ימותו שני זקינים כו' א"כ הי' לשרוף גם הגוף דהא עיקר טעמו דשריפה היא נשמתן נשרפת וגופן קיימת היינו לקיים ואהבת לרעיך כמוך ברור לו מיתה יפה, ובהם ל"ש זה כיון שלא קיימו ואהבת לרעיך כמ"ש הע"י הנ"ל וגם ה"ל לענשו מדה כנגד מדה לשרוף גם גופם דכל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורחת ממנו וכבודו זה גופו כנ"ל בע"י א"ו עיקר המיתה היתה משום דזנו עיניהם מן השכינה ומש"ה כיון דאתה לא רצית ליזון מן השכינה וקיימת וירא ד' מהביט זכה לתמונת ד' יביט כנ"ל וזהו אומרו ויאמר ד' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכ"ע אל הקודש וגו' אחיך בבל יבא ואתה אינו בבל יבוא כנ"ל במ"י וכנ"ל במ"ר נדב ואביהו זנו עיניה' מן השכינה מיתו משא"כ משה לא זן עינו נהנה וזכה לתמונת ד' יביט אבל לאפוקי ממ"ד שם במ"ר שמשה חטא ב"ה שהסתיר פניו דהא חזינן הכא דעיקר מיתה של נדב ואביהו הי' בשביל זה וק"ל.
ובזה מבואר נמי המדרש דדריש אחרי מות שני ב"א ר"ש פתח הכל כאשר לכל מקרה א' לצדיק ולרשע כו' ד"א מקרה אחד אלו בני אהרן דכתיב בי' בשלו' ובמישור - לרשע זה עדת קרח דכתיב בהן סורו נא וגו' אלו נכנס להקריב במחלוקות ויצאו שרופי' ואלו נכנסו להקריב שלא במחלוקת ויצאו שרופים עכ"ל. ויש לדקדק מאי הי' קשה לי' בהנהו פסוקים אחרי מות שני ב"א וגו' דהביא דרש הלזה (דמאי שהביא כמה דרשות מקוד' על האי קרא זהו דרכו של מדרש כיון שרוצה לדרוש מה דשייך להאי סדר מהך קרא הביא כל דרשות על קרא זה ועיין ביפ"ת הכא מזה ובשאר מקומות) אמנם לדברינו הנ"ל ניחא דהי' קשה לי' כל קושי' הנ"ל בפסוקי' הללו וצ"ל כנ"ל דקב"ה אמר למשה כי יש לו זכות במה שהסתיר פניו כי נדב ואביהו מיתו מחמת זה שלא הסתירו פניהם כנ"ל באריכות ומש"ה מסיים נמי וימותו להורות כעין מיתה הי' שנשמה נשרפת והגוף קיים וממילא לאו מחמת זה נשרפו שאמרו מתי ימותו שני זקינים כו' כנ"ל באריכות וזה שכ' המדרש הנ"ל אחרי מות שני ב”א וקשה כל הנ"ל לזה מסיים הה"ד מקרה א' לצדיק ולרשע דב"א ועדת קרח שניהם נשרפו וזהו מקרה אחד וקשה הא נדב ואביהו הי' נשרף נשמה וגוף והאיך קאמר מקרה אחד דעדת קרח לא כן הי' (ועיין בע"י .... הקשה בסוגי' הנ"ל על מדרש זה ע"ש) א"ו צ"ל דגם ב"א לא נשרפו רק הנשמה כנ"ל דלא חטאו ואמרו מתי ימותו שני זקינים כו' כנ"ל רק מחמת
215
רק מחמת שזנו עיניהם מן השכינה מתו וא"כ שפיר מתרצת כל הקושיות כנ"ל באריכות ?וק"ל וקצרתי?
במדרש רבה סדר זו פרשה כ' סי' ו' וז"ל רבי ברכי' פתח {משלי י"ז כ"ו} גם ענוש לצדיק לא טוב, אמר הקב"ה אעפ"י שענשתי את אהרן ולקחתי ב' בניו ממנו לא טוב אלא {שם} להכות נדיבים עלי יושר הה"ד אחרי מות עכ"ל, והוא תמוה מעיקרא?? מאי קשי' ליה דמסיים הדא דכתיב אחרי מות, ואי שפיר קא קשיא ליה מאי מתרץ ודברי מדרש הנ"ל? שאמר אעפ"י שענשתי וכו' לא טוב אלא להכות נדיבים וכו' אין לו הבנה כלל.
ונראה לבאר בעז"ה, ומקודם אבאר דברי מדרש מה שאמר אעפ"י שענשתי וכו', דהנה דבר ידוע מכמה מדרשים דמיתת נדב ואביהו היה ביום שהוקם המשכן, ולכאורה קשה הא כתיב מהיות טוב אל תקרי רע {עי' בגמ' ב"ק פ"א ע"ב דבאמת אין פסוק כזה, אלא כוונת הגמ' להפסוק (משלי ג' כ"ז) "אל תמנע טוב מבעליו"}, (ועיין במגן אברהם א"ח סי' תצ"ב ס"ק ג' דאם מילה או חתונה בשבת אין מברכין בה"ב רק במנחה משום מהיות טוב אלא תקרי רע, ע"ש), וא"כ קשה למה היה מיתתן דווקא ביום שמחתו כדאיתא בילקוט שיר השירים {פרק ג', רמז תתקפ"ז} [על מה שכתוב {שה"ש ג' י"א}] ביום חתונתו בסיני, וביום שמחת לבו באוהל מועד ע"ש, וכדאי' במ"ר פ"כ סי' י' בסדר זו למחר בא שמחתי הריני מערבב שמחתי ע"ש ?{רבינו קיצר לשון המדרש, ותמצית הדבר שגם המדרש דכאן מפרש "ביום שמחת לבו" דזה הקמת האהל מועד}?, ולמה כן עשה ובפרט לדברי המדרש הנ"ל שמיתו מחמת חטא עגל הלא שפיר יוכל להמיתם מקודם או אחרי כן.
אבל י"ל לפי פשוטא כיון דמיתת צדיקם מכפרת כנודע א"כ אין זה רע רק טוב כי ע"י מיתת צדיקים מתעלה ומתקלס אם בצדיקים כך כ"ש ברשעים כדפי' רש"י בסדר שמיני {י' ג'} על פסוק {שמות כ"ט, מ"ג) ונקדש(תי) בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדי, ומש"ה שפיר היה דווקא ביום שמחתו לח??נך?? ע"כ? זה המשכן כנודע וזה פשוט.
וזהו ביאור דברי המדרש הנ"ל אמר הקב"ה אעפ"י שענשתי את אהרן ולקחתי ב' בנים ממנו לא טוב, ר"ל אעפ"כ לא טוב מקרי וא"כ למה היה מיתתן ביום שמחתו דווקא כנ"ל דמהיות טוב אלא תקרי רע, אלא להכות נדיבים עלי יושר, ר"ל ע"כ עיקר הכוונה היה בזה דווקא שיתקדש שם שמים על ידם אם בצדיקים כך ברשעים לא כל שכן ויתישרו כולם מעשיהם על ידם (ועיין ביפ"ת שפי' כן עלי יושר לענינו שם שהכל יתישרו על ידם) וזה וודאי מיקרי טוב אם קב"ה? נתקדש על ידם וכולם מיישרים מעשיהם על ידם כנ"ל והיה לח??נך? בזה המשכן כנודע וכנ"ל וק"ל.
ולפי זה יבואר נמי במה דמסיים המדרש הה"ד אחרי מות, רק אקדים מה שדקדקתי לעיל {בתחלת הפרשה} דכתיב וידבר אל משה אחרי וכו' מה היה הדיבור, וכתב האלשיך ז"ל ?בא"ד? וז"ל וידבר ה' אלא משה אחרי מות וכו', ומה דיבר אליו, הלא הוא, אל יעלה על רוחך כי רעים וחטאים היו בעיני ועל כן מתו, אדרבה בקרבתם לפני ד' שהוא בשביל קרבתם שהם קרובים אל ה' על כן וימותו והוא מאמר משה {י, ג) הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש וזהו אומרו בקרבתם ולא אמר בהקריבם וגם לא אמר בקרבתם אל הקודש כי אם לפני ד' לומר בשביל התקרבות שיש להם עם ד' ע"כ וימותו וכו' ויקדש בם וכו' עכ"ל, ע"ש באלשיך ??הנ"ל? לענינו שם, והן הן דברי המדרש הנ"ל שהי' קשה ליה מה היה הדיבור, וגם בהקריבם אל הקודש הו"ל למימר כנ"ל, וגם הו"ל? וימותו כנ"ל (עיין לעיל מזה), ומש"ה פתח גם (עונש) [ענוש] לצדיק לא טוב אלא להכות נדיבי עם עלי יושר עיקר כוונתו היה שיתקדש? בם כנ"ל? וא"כ שפיר מסיים הה"ד אחרי מות דהי' הדיבור בקרבתם

216
לפני ד' וימותו, ?? בזמן? היה צדיקים ונתקדש ד' במיתתם כנ"ל ובאלשיך ז"ל וא"כ שפיר כתב וידבר ד' וגו' אחרי מות וגו' ומה היה הדיבור דקרבתם לפני ד' כו'? וק"ל.
ובזה בארתי עוד מדרש תמוה בהאי סדר מ"ר סוף פרשה כ' סי' י"ב וז"ל אמר רבי חייא בר אבא בא' בניסן מתו בניו של אהרן, ולמה מזכיר מיתתן ביום הכיפורים, אלא מלמד כשם שיום כיפור מכפר כך מיתתן מכפר דכתיב {שמואל ב' כ"א י"ד} ויקברו את עצמות שאול וכתיב {שם} ויעתר אלהי' לארץ אחרי כן עכ"ל ע"ש.
ויש לדקדק חדא לענין מאי מקדים? באומרו בא' בניסן מתו בני אהרן ולמה מזכיר כלל? בקיצור ה"ל למימר למה נסמכה מיתת בני אהרן לי"כ, דהאם כתיב? ויהיו ביום השמיני למילואים מתו וזה לא היה ביום כיפור וממילא קשה למה נסמכה, גם מאי לשון כשם שי"כ כו' והראוי יקצר ויאמר אלא מה י"כ מכפר וכו' ועוד דאמר ומכאן שי"כ מכפר כו' כי מה זו שאלה כי למה נקרא יום כיפור אם אינו מכפר, וביותר קשה שמסיים ומכאן שמיתתן של צדיקים מכפר ומביא ראייה ממיתת שאול והלא כבר אמר למה נסמכה לי"כ כנ"ל מזה מוכח דמיתת צדיקים מכפר כנ"ל.
אמנם לפי דכתבנו? לעיל? יבואר על נכון, רק אקדים לבאר על הא דילפינן מיתת צדיקים מכפר מיום כיפור יש לומר שלשה פירושים, חדא גוף הכפרה ילפינן מי"כ אשר אין אנו יודעין זולת הסמיכות דמיתת הצדיקים מכפר וזהו פשוטא, וגם י"ל גוף הכפרה ידעינן ממקום אחר אבל ה"א אפילו בלא תשובה מכפר מיתת צדיקים, וע"כ ילפינן מי"כ דאינו מכפר אלא בתשובה כדאיתא בגמ' דשבועות {??} ובסוף יומא {פ"ה ע"ב} וכמו דכתיב {ויקרא ט"ז ל'} כי ביום הזה יכפר וכו' אימתי לפני ד' תטהרו ושתטהרו עצמיכם ע"י תשובה (ועיין ביפ"ת מזה), ועוד י"ל דגם זה ידעינן ממקום אחר דמיתת צדיקים אין מכפר רק ע"י תשובה, ואפ"ה יליף? מי"כ כמ"ש האלשיך ז"ל בזו הסדר על המדרש הנ"ל לענינו שם דמדקדף?דמקשי? עוד מאי אומרו מיתתן של צדיקים לא אמר מיתת צדיקים, אבל רוצה לילף מי"כ כמו יו"כ עצמו של יום מכפר עם שיחסר ממנו כל מכשיריו, כך מיתתן של צדיקים כלומר שאפילו במות צדיקים בחטאו, עצומה של מיתה מכפרת על העם, וזהו מיתתן כלומר אפילו מיתתן ?ה? המתייחסת אליהם שהוא במותם מחמת עצמם מכפרת ע"ש לענינו באלשיך הק'?.
והנה לכאורה מוכח דיליף עצומה של מיתה מכפרת כמו עצמו של י"כ כנ"ל, דהא כבר כתבתי לעיל הא דמיתת נדב ואביהו בשמחתו ביום שהוקם המשכן הא מהיות טוב אלא תקרי רע, אמנם זה טוב הוא דע"כ מיתת צדיקים מכפרת על העם המתיישרים מעשיהם על ידם וחוזרים בתשובה כנ"ל, ואם כן הרי מוכח גוף הכפרה של מיתת הצדיקים, ולמילף מי"כ דאינו מכפר רק ע"י תשובה זה גם כן לא צריך דכבר ילפינן מהא דכתיב ויקבר את עצמות שאול כו' ויעתר אלהי' לארץ אחרי כן, משמע דעד השתא לא נעתרו כיון דכתיב אחרי כן והיינו לסיבת חטואתיהם ועכשיו ??ששבו ?שנקבר? נעתר להם (ועיין ביפ"ת מזה אך? שהשיב ע"ש ולדרכינו לק"מ ע"ש) וא"כ ממילא ע"כ לא יליף מי"כ רק עצומה של מיתה מכפר כמו עצמה של י"כ כנ"ל באלשיך ז"ל. ובזה דברי המדרש הנ"ל מבוררים ........

217
לך כשמלה וזהו ביאורו, אר"ח ב"א בא בניסן מיתו ב"א ב"א בניסן דייקא שהיה יום הקמת המשכן, וקשה מהיות טוב אל תיקרי רע והאיך אירע זה דווקא ביום שמחתו כנ"ל. וצ"ל דמיתת צדיקים מכפר, והוי טובה גדולה? דכולם מיש?? מעשיהם על ידם כנ"ל. ולזה קשה למה מזכיר מיתתן בי"כ דא"ל לכפר כמו י"כ הא בלא"ה ידעינן זה כנ"ל, לזה מתרץ אלא כשם כו' כשם דייקא, ור"ל הא דמיתת הצדיקים מכפר לכל עוון?? ולגמרי דמי' ליום כיפור, וזהו כשם שיום כיפורים מכפר, יום דייקא דהיום?? עצומו של יום כנ"ל, כמו כן מיתתן של צדיקים מכפר כפי' האשליך הנ"ל, מיתתן היינו המתייחסת אליהם שהוא במותם מחמת עצמן אפ"ה מכפרת כנ"ל. ומיתתן דייקא, וזהו מלמד כשם שי"כ מכפר ר"ל דומה לו לגמרי כנ"ל, וע"ז אמר ומנין הא גופא שעצומו של י"כ מכפר, לזה אמר כתיב כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' ביום דייקא (וכ"כ האלשיך לענינו שם) אך שוב הקשה ע"ז ומנין שמיתתן של צדיקים מכפר, מיתתן דייקא ר"ל מנין לך זה שדומה לי"כ לגמרי ומיתתן המתייחסת אליהם במותם מחמת עצמן ג"כ מכפר כנ"ל. ואי קשי' למה נסמכה לי"כ הא י"ל כפי' השני הנ"ל דילפינן מי"כ דאינו מכפר רק בתשובה כמו י"כ כנ"ל, לזה אמר דכתיב ויקרב עצמות שאול ויעתר לה' אחרי כן, מאי אחרי כן, א"ו מקודם עדיין לא שכח, וא"כ הרי כבר מוכח דדווקא ע"י תשובה מכפר מיתת הצדיקים משא"כ בלא"ה אינו מכפרת כנ"ל א"ו הסמיכות לי"כ בא להורות לומר כשם שי"כ מכפר היינו שדומה לו דצומו של יום מכפר הה"ד עיצומה של מיתת הצדיקים מכפר, ושפיר אמרת מיתתן של צדיקים, היינו המתייחסת אליהם במותם מחמת עצמם אפ"ה מכפרת כנ"ל, וק"ל.
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום מאנטאג אפריל 20, 2015 12:43 am, פארראכטן געווארן 4 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פ' קדושים

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

217
לפרשת קדושים
במ"ר פר? זו? סדר א' וז"ל קדושים תהיו הה"ד ויגבה ד' צבאות במשפט, תני רשב"י אימת שמו של הקב"ה מתגדל בעולמו בשעה שעושה מדה"ד ברשעים כו' ע"ש. ולכאורה הוא תמוה מאד, מאי התקשרות יש? להך קרא קדושים תהיו דאמר הה"ד ויגבה ד' צבאות במשפט (ועיין ביפ"ת שנדחק בזה). ונ"ל לבאר, ומקודם אבאר מדרש תמוה שמות רבה פל"ח וז"ל אתה גוזר ואומר קדושים תהיו לאלהיכם כו' רבון העולמים אתה מבקש שנהיו קדושים הסר ממנו המות שנאמר הלא אתה מקדם אלהי קדושי ולא נמות, אמר להם א"א ד' למשפט שמתו עכ"ל. והוא תמוה מאד, למה כיון שהם קשוישם יסיר מהם המות, ואם יש שייכות הסרת המיתה לקדושה, א"כ מה היה התשובה א"א ד' למשפט שמתו זה מחוסר הבנה כלל (ועיין במפורשים שהעלימו תשובה זו ולא מביאים רק הקושיא ומתרצין לדרכם הקושיא, אבל עיין במ"ר הנ"ל בפ' תצוה ותמצא כדברי) ונ"ל לבאר עפ"י מה דאי' במדרש ילקוט איוב סי' תתצ"ח וז"ל הן בקדושיו לא יאמין אר"ח ב"פ כתיב ומשך אביר?? בכחו ומשך יצה"ר בכחו כו' לפיכך נקט? צדיקים? ולא יאמין כל שהוא בחיים וכן הוא אומר הן בקדושיו
218
לא יאמין אמר ר' פנחס אלו בקשו האבות העולם שתהא דירתו למעלה יכולים היו ואעפ"כ לא נקראו
קדושים עד שנסתם הגולל שנאמר לקדושים אשר בארץ המה עכ"ל, וילפינן מזה ?כי? שהאדם
חי' לא נקרא בשם קדוש מחמת היצה"ר אשר אתו? ומש"ה לקדושי' אשר בארץ המה דווקא כנ"ל? ??
אקדי' מה דאי' בב"ר פ"י? ??? מפני מה מגזרה מיתה על הצדיקי' אלא כ"ז?? שהצדיקים חיים הם נלחמים
עם יצרן כיון שהן מתן הן מחין הדא כתיב ושם ינוחו יגעי כח ?היינו? מה שיגע?? עכ"ל, ולפ"ז?
זהו התחלת המדרש הנ"ל? רבש"ע אתה מבקש שנהי' קדושי' וקשה הא יצה"ר אצלינו והיאך אנו
באי' לכלל קדושי' דכתיב לקדושי' בארץ המה דווקא דבחיים עדיין יצה"ר אצלו ואינו נקרא קדוש
כנ"ל? או' ?צ"ל? גם בחיים יוכל האדם להיזכך חומרו ע"י התורה והמצות ?ששוב אינו ????
שליטת יצה"ר והוא ימשול בו,א"כ הסר מעלינו המות דהא עיקר המיתה הוא להיות מנוחה
מיצה"ר וכיון שאפשר להגיע בחיים אל מעלה זו להיות שקט ושאנן משליטת יצה"ר כיון דא??
קדושי' תהיו א"כ ממילא ל"צ המיתה בעולם כנ"ל?, אמנם מצד עוד טעם על מיתת ה?
הצדיקי' במ"ר ??? מפני רשעי' ?נבוכדנצר? ?וחירד??? שעתידין לעשות עצמן אלהות לפיכך נקנסה ה?
המיתה ע"ש וכן אי' התם אחר שאמר מפני מנוחות היצה"ר ??? ורשב"י אמר ליתן שכר לאלו
בכפליים ולהפרע מאלו בכפליים , ליתן שכר לצדיקי' שלא הי' ראוי' לטעום טעם מיתה כל(ל)? ולהפרע
מן הרשעי' שלא הי' צדיקי' ראוים לטעום טעם מיתה ובשבילן קבלו עליהם טעם מיתה ??? עכ"ל
וא"כ עיקר המיתה כדי לעשות משפט ברשעי' וידעו כי ד' הוא אלהי' כנ"ל?? וזהו שהשיב
להם אי אפשר ?צ"ל? משפט שמתו ר"ל המות הוא להפרע ולעשות משפט ברשעי' כי ידעו
ד' הוא אלהי' אבל לא לעשות עצמן כאלהות ?כנ"ל במ"ר וק"ל, ולפ"ד מבואר ג"כ מדרש
??? רק אקדי'? עוד מה דאי' בילקוט חבקוק סי' תקס"א וז"ל על פסוק? איום ונורא ממנו משפטו
?ושארו?? יצא , איום ונורא זה אדה"ר ממנו משפטו ?ושארו? יצא זה חוה שיצאה ממנו והיא
גרמה לו המות שנאמר ותתן גם ?לאשה? עכ"ל ולמדי' מזה כי המות נקרא משפט ובזה
מבואר היטב דברי המדרש הנ"ל קדושי' תהיו וקשה הא היצה"ר אצל האדם והיאך קרא
אותם קדושי' ??? והכתיב לקדושי' אשר בארץ המה, וצ"ל ע"י התורה והמצות יזדכך חומרם
כנ"ל ?ובל? ישלוט בהם יצה"ר אף בחייהם כנ"ל ושפיר נקראי' קדושי' ולפ"ז קשה למה נגזר מיתה
על הצדיקי' כלל וצ"ל כדי להפרע מן הרשעי' ולעשות משפט בהם שעשאן עצמות אלהות
וא"כ שפיר אמר הה"ד ויגבה? ה' צבאות במשפט ור"ל ע"י המות הנקרא משפט כנ"ל בילקוט
יוגבה? ד' צבאות כי במשפט שעושה ברשעי' כולם ידעו אשר הוא אלהי' ואין עוד
כנ"ל, וע"ז שפיר מביא תני' אר"ש ב"י אימת שמו של הקב"ה מתגדל בעולמו בשעה שעושה
מדה"ד ברשעי'(? שמו של הקב"ה דייקא ור"ל הוא לפני שקרא אלהי' ושלט בכל,?) אבל
אל יעשו הרשעי' עצמן אלהות כנ"ל במ"ר ושפיר ויגבה ד' צבאות במשפט שעושה

219
ברשעי', וזה מוכח בהך קרא דאמר קדושי' תהיו דעיקר המיתה היא בשביל רשעי' כנ"ל וק"ל.
בירושלמי יפה מראה דנדרי' והוא ג"כ בעין יעקב בהקדמה בשם המדרש וז"ל, ב"ד אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד, בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר ואהבת לרעיך כמוך וגו', שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבד אחד תעשה בבוקר וגו', עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת [-תבנית כל] כליו וכן תעשו עכ"ל. הנה המאמר הלזה תמוה מרישא לסיפא, חדא במאי פליגי התנאי' ועוד דברי ב"פ ודברי ר' פלוני שאמר הל' כב"פ אין להם הבנה כלל. (ועיין מ"ש כבר על מאמר הזה בבית אדני? חדר ג'). ונ"ל לבאר, רק אקדים מ"ש המדרש שמואל בפירושו על מס' אבות פ"ב אל תפרוש מן הצבור כו' וז"ל, א"נ אמר אל תפרוש מן הצבור שצריך האדם להיות לו אמונה אומן שכל בית ישראל הם נפש אחת ע"ד כל נפש לבית יעקב הבאה מצרימה, וטעמא דמלתא לפי שאב אחד לכולם אל אחד בראם? וכל בית ישראל נפשם חצובות ממחצב אחד מתחת כסא הכבוד והם חלק אלהי ממעל אשר הוא ית' אחדות פשוטה ולכן כל נפשות בית ישראל יקראו נפש אחת ע"ש, וקרוב לזה פי' בס' כלי חמדה הפסוק ואהבת לריעך כמוך, ר"ל כמוך ממש שאני ד' המאצל נשמתך ונשמת חבירך נמצא שהוא כמוך, בהיות הנפשות הנעימות כולם חלק אלהי ממעל, ונפש האדם ונפש חבירו כולם כא' חוצבי כסא כבוד ד' ע"ש. ולפ"ז י"ל ב"ז ה"ט אמר מצינו פסוק כולל יותר שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד, והיינו כפשוטא דזה כלל גדול להמליך ד' ולהכיר ולידע אחדותו שהוא יחיד בעולמו וזה עיקר דת הישראלי וע"ז בא ב"ת ואמר מצינו פסוק כולל יותר, כולל יותר דייקא, והיינו דכתיב ואהבת לרעיך כמוך, והיינו כמוך ממש דאתה וחבירך הם נפש אחת מחמת שהם חלק אלהי ממעל אשר הוא ית' אחדות הפשוטה כמ"ש המדרש שמואל הנ"ל. והנה אם הוא מקיים ואהבת לריעך כמוך, שהוא מאמין שהוא ונפש חבירו הם נפש אחת, ממילא יאמין במכ"ש באחדות כי הוא יתברך יחיד ואין יחידות כמוהו, אשר מחמת זה כולם הם נפש אחת באשר הם חלק אלהי ממעל אשר הוא ית' אחדות פשוטה כנ"ל, ע"כ פסוק זה כולל יותר, אבל ב"פ אמר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש אחד תעשה בבוקר וגו' והיינו עפ"י מה שאפקורסי' אומרי' שכיון שקב"ה הוא גבוה על כל גבוה והוא יחיד שאין יחידות כמוהו ממילא מעלים עינו מהעולם השפל הזה ואין כבודו להשגיח בו, ומחמת זה כל העולם הפקר ואיש אשר חפץ יעשה, אמנם כבר הכו על קדקדם הקדמונים בסתירת דבריהם כי במקום גדולתו שם ענותנותו, והוא משגיח על הכלל ועל הפרט ועיין בזה בספרי' רבות. והנה ראיי' הפשוטה היא מהקרבנות דהם באין להוריד השפע לעולם כמו

220
שכתבו המפרשי' (ועיין בסמוך מ"ש בשם צרור המור) והיינו מחמת החטא נסתם השפע, משא"כ ע"י הקרבן נמחל להם החטא ונפתח להם מקור השפע למעלה, ובזה אמרתי מש"ה נקרא קרבן לשון קירוב עפ"י מה דאי' בזוהר בא"י הישראל ניזונין מהעיקר השפע ואו"ה ניזונים מן התמצית וכשישראל בח"ל אז הוא בהיפך, עיין בזוהר בראשית, וכתב בעל שערי אור סוף שער ב' דהפרש גדול יש בין א"י לח"ל כי תפלת א"H דומה למי שהוא צריך לחצר המלך וביתו קרוב לחצר המלך ואין שטן ופגע רע בדרך ואז בקל יכול להשתדל מבוקשו, משא"כ בח"ל שיש פגע רק לתפלתנו כי שם שליטת החיצונים ודומה כאילו ביתו רחוק מן המלך שאינו יכול להשיג בקשתו בנקל ע"ש (ועיין בזה באורך בס' המאור הקטן סדר עקב), וא"כ כמו כן י"ל בא"י גופא אם עושי' רצונו אם הם שפיר קרובי' לד' משא"כ כשחוטאים רחוק ד' מרשעים כתיב, כי עונותיכ' הבדילו ביניכ' ובין אלהיכ' וממילא ג"כ ל איוכל לירד השפע בנקל, משא"כ אם נמחל להם החטא אז שפיר נתקרבו ויורד להם וזהו ע"י הקרבנות והבן, וא"כ ממילא מוכח דיש השגחה בעולם מאת הבורא ית' אם הטבה ואם הרעה ח"ו.
תו אקדי' מה דאי' בבחיי על פסוק הנ"ל את הכבש אחד ולא אמר ראשון היינו משום כי כוונתו בו שהקב"ה הוא אחד בעולמו ואחד בגימ' י"ג וע"כ הי' י"ג כהנים עסוקים בקרבן תמיד י"ג כמנין אחד להורות על אחדותו ע"ש. וא"כ מקרבן תמיד מוכח אחדותו ית' וגם עוד יותר שהוא משגיח כנ"ל. וזהו דברי ר"ש בפ' הנ"ל מצינו פסוק כולל יותר את הכבש אחד וגו' דממקראות הקודמות אולי יאמר נא ישראל ח"ו כיון שהוא יחיד בעולמו ואין כמוהו, ממילא אין כבודו להשגיח בעולם השפל, לכן כתב את הכבש אחד תעשה בבוקר לרמז כי ד' אחד בעולמו כנ"ל בבחיי ואפ"ה מצווה לך להביא בכל יום שתי קרבנות בבוקר לכפר על עבירות שבלילה ובערב לכפר על עבירות שביום כנ"ל, ומזה תראה שאני משגיח עליך.
ואמרתי טעם לשבח למה מרמז הכא שהוא יחיד בעולמו, חוץ מהנ"ל להורות שהוא משגיח כנ"ל, י"ל עוד טעם הגון עפ"י מה שהקשו המפורשי' האיך מוחל הקב"ה לאדם על חטאיו, הא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ותירצו דכולי עלמא דילי' ויכול למחול כדמשני בקידושין פ"ק ע"ש, וא"כ לפ"ז זהו מרמז בקרבנות שהוא יחיד בעולמו ואין שני לו וכ"ע דילי' ושפיר יכול למחול ע"י הקרבנות וק"ל. נמצא פסוק זה כולל יותר כנ"ל.
וע"ז שפיר אמר ר' פלוני הנ"ל כבפ' שנאמר ככל אשר אני מראה אותך תנית המשכן וכן תעש, ויש לדקדק מאי וכן תעשו, וכן דקדקו המפורשי'. אבל י"ל עפ"י מה דאי' בס' צרור המור פ' ויקרא וז"ל טעם הקרבן כו' כי הטעם שצוה הקב"ה לנו לעשות משכן רמז למשכן שלמעלה באופן שהשגחתו בנוי ולכן היו כלי המשכן להוריד השפע מלמעלה
221
כמו כן הוא הקרבן אשר הוא התכלית להוריד השפע שהוא יורת דק ומעולה מכל הגשמיים והגוף היותר מוכן לזה הוא מה שהו אשמן ודשן כי בשמנינותו תאחז האש והאש הלז מושך השפע הגדול עכ"ל, ע"ש באריכות יותר. ועיין בברכת שמואל סדר זו שהביא בשם כתבי האר"י ז"ל הטעם דנצטוו ישראל בי"ג דברי' למלאכת המשכן ע"ש, והי' למשכן אחד גמטרי' י"ג נגד אלהי' שהוא אחד ואין זולתו ע"ש. והן הן הדברי' שאמר הקב"ה ככל אשר אני מראה אותך תנית המשכן וגו', דזה מורה על ההשגחה כנ"ל בצרור המור, וגם י"ג דברי' שבו מורי' שאני אחד בעולמי כנ"ל, וכן תעשו ר"ל אתם ג"כ תעשו הוראה לזה דהיינו ע"י קרבנות שיקריבו במשכן ע"י י"ג כהנים מזה יהיה הוראה שאני אחד כנ"ל בבריי' וגם ע"י קרבנות מורידי' השפע מלמעלה כנ"ל, וג"כ הוראה על השגחה כנ"ל באריכות. וא"כ שפיר מוכח מזה דקרבנות מורה על אחדות ועל ההשגחה מאת הבורא ית' כנ"ל, וא"כ שפיר אמר ר' פלוני הנ"ל כבפ' מקרא ככל אשר אני מראה אותך, דזה הוא כלל גדול מקרבנות דכתיב אחד היינו יחיד בעולמו ומקרבנות גופא מוכח השגחה כנ"ל באריכות ודוק וקצרתי. (ועיין לעיל בבית אדני חד ג' מ"ש על מאמר הנ"ל).
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום זונטאג אפריל 19, 2015 4:16 pm, פארראכטן געווארן 3 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פ' אמור

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

221
222
223
אשר יש לדקדק עוד הבעל הטורים כתב ואמרת בגי' לדורות ע"ש ,,, ואמרת מרמז טפי לדורות הכא מכל
שאר פרשיות התורה, אבל לדברינו הנ"ל מבואר היטב, והכי פירושו אמור אל הכהנים ור"ל קודם כל
תהא אמירה לכהנים , בני אהרן, ר"ל שידעו שהם בני אהרן, וא"כ ממילא הם כהני ד' כי אהרן זכה
לזה מחמת שאמר מוטב שיתלה הסרחון בי מבני ישראל כנ"ל באריכות, וזהו הכהנים שהם כהני ד'
כנ"ל בהרמב"ן, ואח"כ ואמרת אליהם לנפש לא יטמא דאז אם תקדי'? אמירה להן שהם כהני
ד' מחמת בני אהרן כנ"ל ידעו כי גם לדורות נהוג כן אף בזמן שאין בה"מ קיים כנ"ל באריכות
וזהו שפי הבעל הטורי' הנ"ל ואמרת בגי' לדורות כנ"ל מש"ה הקדי' מקוד' הדיבור שהם בני
אהרן כדי לרמז להם הכא שזהו נמי לדורות לנפש לא יטמא כנ"ל וק"ל

במדרש ילקוט סדר צ"ו וז"ל אמור אל הכהנים בני אהרן מה כתיב למעלה מן הענין ואיש או אשה כי יהי'
בהם אוב או ידעוני מה כתיב אחריו אמור אל הכהנים מה ענין זה אצל זה אלא שצפה הקב"ה שעתיד שאול למלוך
על ישראל ולהרוג את הכהנים ולדרוש באוב אמר ר"י דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראה הקב"ה למשה דור
דור ודורשיו כו' דור ומלכיו והראהו את שאול ואת בניו נופלין בחרב אמר לפניו רבש"ע מלך ראשון שיעמוד
על בניך ידקר בחרב א"ל משה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג שמקטרגין אותו עכ"ל ע"ש
והנה המדרש הזה אומר דרשוני חדא כיון שאמר ר"י מלמד שהראה כו' והיינו מכח סמיכות הת???
למד ? כל זה והיינו כיון דכתיב אמור אל הכהנים , ?ומא? אמור אל הכהנים לפי הסמיכות שפי הילקוט
הנ"ל ומש"ה אמר שא"ל הקב"ה אמור אל הכהנים שהרגו כנ"ל וא"כ ע"כ משה הי שואל דסביר מחמת
אוב נהרג דאל"כ אין לו סמיכות לשלמעלה וא"כ קשה מדוע באמת הי קשה למה ידקר בחרב
הא שלא ?? שאל באוב, ועוד למה אמר מלך ראשון מאי נ"מ בזה (ובזה כבר התעוררו שאר
מפרשי' ע"ש) ועוד מאי תשובה השיב לו הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים אין לו מובן כלל
ונ"ל לבאר דרך דרוש היטב ונקדי' הסוגי' דסנהדרין דנ"ג ע"א דאי' התם א"ל ר"ש לאביי שאר
הנסקלין דלא כתיב בהו סקילה דגמרי' מאוב וידעוני במאי גמרי' במות ימתו גמרי' או בדמיהם בם
גמרי', א"ל בדמיהם בם גמרי' דאי במות יומתו גמרי' דמיהם דמיה' למה לי נמצא דמיהם בם דכתיב
באוב וידעוני קאי להורות דשאר דמיהם הנאמר במקו' אחר נמי בסקילה, ועוד י"ל דמיהם בם
??אי ?צריך? באוב וידעוני ???אלא ???דפלי?? ממות ימותו על שאר הנסקלין, והיינו עפ"י מה דאי'
לקמן דס"ה ע"א במתני' בעל אוב כו' וידעוני כו' הרי אלו בסקילה, והנשאל בהם הרי אלו באזהרה
ופי' רש"י והנשאל בהם שבא ושואל בהם להגיד לו דכל? העתיד כגון שאול, באזהרה דאל תפנו
אל האובות עכ"ל והקשו תוס' שם ד"ה והנשאל כו' דאי אל תפנו אזהרה לנשאל א"כ יהא בכרת דכתיב
בפ' קדושים והנפש אשר תפנה וגו' והכרת אותה ע"ש היטב,,אך י"ל כיון דכתיב דמיהם בם באוב

224
וידעוני, א"כ ממעט דמיהם בם ולא בנשאל, דבהנשאל אינו רק באזהרה בעלמא כן י"ל לכאורה, וא"כ לפ"ז אי אמרינן שאר הנסקלין ילפינן ממות יומתו, א"כ מוכח מדמיהם בם דהנשאל אינו רק באזהרה כנ"ל. אבל אי לא ילפינן ממות יומתו שאר הנסקלין א"כ איצתריך דמיהם בם לגז"ש לשאר נסקלין ולא מוכח דהנשאל אינו רק באזהרה כקושית תוס' הנ"ל.
תו אקדים מה דאי' עוד שם בסנהדרין דנ"ג ע"א א"ל ר"א מדיפתי לרבינא ואי במות יומתו גמרי' מאי קא קשי' לי' וכו' א? שאר הנסקלין גופא קא קשי' לי' דאי במות יומתו גמרי, עד דגמרי מאוב וידעוני לגמרי מאשת איש, ופי' רש"י דאינו רשאי למושכה להחמיר הלכך בדמיהם בם גמרי עיי"ש. והקשו בתוס' ד"ה דאי במות יומתו גמרי וכו' א"כ גז"ש מאי אהני דבלא"ה סתם מיתה חנק, וי"ל דל"ד מא"א דאיכא למימר דליגמר מרוצח דהוי בסייף עכ"ל.
והנה לעיל ד"נ ע"א וע"ב מפלפל הגמ' אי סייף חמור או סקילה חמורה עיי"ש, וא"כ אי סקילה חמורה שפיר קשה קושיא הנ"ל, דאי במות יומתו גמרי ליליף מרוצח בסייף כמ"ש התוס' הנ"ל, אבל אי סייף חמור א"כ ל"ק דליליף מרוצח דהוי בסייף הא אין אתה רשאי למושכה ולהחמיר כדאיתא בגמ' הנ"ל וברש"י עיי"ש כל הסוגיא היטב. וממילא שפיר י"ל דגז"ש ילפינן ממות יומתו, ודמיהם בם דכתיב באוב וידעוני קאי למעט בם דווקא דמיהם ר"ל חייב מיתה משא"כ בנשאל אינו רק אזהרה.
והנה שם בסנהדרין ד"נ ע"ב איכא לימוד א' דסקילה חמורה מסייף מק"ו דחנק חמור מסייף, דאב ואם דהוקש כבודם לכבוד המקום ומכה אותם בחנק וסקילה חמורה מחנק מדאפקי' רחמנא ארוסה מכלל נשואה לסקילה, א"כ מכ"ש דחמור מסייף הקל מחנק עיי"ש לרש"י, אך בתוס' שם דנ"א ע"א ד"ה אדרבה חנק חמור וכו' הוקשו הא בכיצד הרגל אמר ק"ו לשכינה י"ד יום עיי"ש. אמנם במס' ב"ב דקי"א ע"א בתוס' ד"ה ק"ו וכו' בשם ר"ת דבספרי ובתוספתא גרסינן ק"ו למלך וכהן י"ד יום דהיינו משה שהי' מלך וכהן עיי"ש.
נמצא לפי"ז אי משה הי' מלך שפיר מוכח דסקילה חמורה מסייף מק"ו הנ"ל דכיון דחנק חמור דאיכא במכה אביו דהוקש כבודו לכבוד המקום כנ"ל מכ"ש דסקילה החמורה מחנק דחמור מסייף כנ"ל וק"ו י"ד יום קאי למשה שהי' מלך וכהן כנ"ל, ולפ"ז שפיר לא נוכל ליליף שאר הנסקלין ממות יומתו דאיכא למיגמר מרוצח דסגי בסייף כנ"ל, משא"כ אי משה לא הי' מלך (כדעת קצת מפרשים ויהי בישורין מלך קאי על הקב"ה כפי' רש"י) וא"כ ממילא ק"ו קאי על השכינה י"ד יום וא"כ לפ"ז לא מוכח דחנק חמור מסייף והה"ד סקילה לא חמור מסייף, רק סייף חמור וא"כ לא נוכל ליליף מרוצח דסייף דאין אתה רשאי למושכה להחמיר כנ"ל. וא"כ שפיר נוכל למילף שאר הנסקלין ממות יומתו ואייתר לן דמיהם בם גבי אוב וידעוני למעט הנשאל כנ"ל באריכות.
ולפ"ז זהו התחלת המדרש הנ"ל אמר משה מלך ראשון ר"ל

225
דמשה היה סובר דשאול נהרג מחמת ששאל באוב דעל נוב עיר הכהנים הי' לו תי' אין שליח לדבר עבירה כדאית' במפורשים? משה? ומש"ה כיון שרמז לו הקב"ה הכא ואיש או אשה כי יהי' בהם אוב כו' היינו ששאול ישאל באוב כנ"ל בסמיכות בילקוט הנ"ל ע"ז הקשה משה מלך ראשון ר"ל דהוא הי' מלך ראשון ואני לא הייתי מלך וממילא צ"ל הק"ו לשכינה י"ד ימים וא"כ לא מוכח דסקילה חמור מסייף מק"ו מחנק דחמיר מסייף דהוקש כבודו לכבוד המקום הא אמרינן ואביה ירק כו' ק"ו לשכינה י"ד ימים כנ"ל בתוס' וכיון דמסייף?/דסייף? חמיר א"כ שפיר נוכל למיליף @@צ"ל למילף – בכל העמוד הרהמ"ח מוסיף יו"ד אחרי הלמ"ד@@ שאר הנסקלין ממות יומתו מאוב וא"כ ל"ל דמיהם בם באוב א"ו למעט הנשאל וא"כ אמאי ידקר בחרב הא שאול לא הי' רק הנשאל באוב דאינו רק באזהרה כפי' רש"י הנ"ל בסנהדרין דס"ה כגון שאול כנ"ל דל"ל? דה"א ליליף מרוצח בסייף הא אין אתה רשאי למושכה? להחמיר כנ"ל ועיין בסוגי' דסנהדרין הנ"ל דנ"ג היב ובין תבין את אשר לפניך דרך דרוש וע"ז שפיר השיב לו הקב"ה ולי אתה אומר כו' כאשר אבאר דהנה אי' עוד שם בסנהדרין דנ"ג אלא מאי בדמיהם דמיהם גמרי מות יומתו למה לי כדתניא מות ימת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה הכתובה בו מניין שאם אתה אינו יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת"ל מות יומת המכה מ"מ עכ"ל ולכאורה קשה ל"ל ניליף מרוצח אך כבר משני ע"ז בסנהדרין דמ"ה ע"ב ודע"ב ע"ב דליכא למיליף מרוצח דהוי שני כתובים הבאים כא' ואין מלמדין רוצח וגואל הדם אבל בשאר מקומות ה"א דבעינן קרא כדכתיב ע"ש ברש"י? ובק"א? תו אקדים מה דאי' בקדושין דמ"ב ע"ב אין שליח לדבר עבירה ונליף ממעילה דיש שליח ומשני דהוי מעילה וטביחה ומכירה שני כתובים הבאים כא' ואין מלמדין ע"ש הטב ולפ"ז ממילא כיון דמשה הקשה נליף שאר הנסקלין ממות יומת וקשה הא זה בעינן שאתה מימת @@ממית@@ אותו בכל מיתה שאתה יוכל @@יכול@@ וצ"ל דזה נליף מרוצח וקשה הא הוי רוצח וגואל הדם שני כתובים וצ"ל שני כתובים שפיר מלמדין ולפפ"ז מוכח דיש ששליח לדבר עבירה ממעילה וטביחה ומכירה כנ"ל ולפ"ז חטא שאול בהריגת הכהנים אף דהוא לא הרגם אבל יש שליח לדבר עבירה והוי כמו שהורגם וזהו שהשיב לו הקב"ה ולי אתה אומר ר"ל מה שאת אמרת לי ששני כתובים מלמדין דאת אמור אל הכהנים שהרגם שהם מקטרגין אותו ר"ל אם תאמר כן אל הכהנים אז יקטרגו על שאול כי אין לו תי' שלא הרגם הא יש שליח לדבר עבירה אי שני כתובים מלמדין כנ"ל באריכות וא"ת אין מלמדין שני כתובים א"כ ממילא איצטרך מות יומת שאתה תוכל להמית כמה שאתה יכול דמרוצח ליכא למילף דהוי ג"כ שני כתובים ואין מלמדין כנ"ל ודמיהם בם איצטרך לגז"ש לשאר נסקלין כנ"ל אבל לעולם הנשאל חייב נ"ל וממ"נ הי' חטא לשאול כנ"ל באריכות ודוק (ואע"פ דבהדי' איתא מתני' בסנהדרין דס"ה הנשאל פטור אבל עיין במ"ר סדרא זו ובילקוט שמואל דכתבו בהדי' דמחמת ששאל באוב חייב מיתה ע"ש דחשיב חטא זה בתוך שאר חטאים שהי' לשאול דנתחייב מית מחמתן ועיין הטב ולא כתבתי רק? דרך דרוש)
226
מדרש תמוה (הובא בס' בגדי אהרן פ' בהר) השייך לסדרא וז"ל ויקוב בן אשה @@צ"ל האשה@@ הישראלית כמד"א ויקוב חור בדלתו מלמד שעשה נקב בדל"ת ועשה אותו רי"ש שעשה מן אח"ד אחר ומהיכן בלו את זה לפי שנאמר וינצו במחנה אמר שנהרג אביו בשם ע"י משה אמר מי שנאמר בו אל רחיום וצדיק יהרג אדם מיד ויקוב השם עכ"ל והוא תמוה מאד למה הי' עשה מן אחד אחר והוי סגי' להכחיש כי אינו רחום וצדיק (ועיין בב"א הנ"ל מה שתי' ע"ז) ולי קשה ביותר מ"ש ומהיכן בא לו את זה לפי שנאמר וינצו במחנה אמר שנהרג אביו בשם ע"י משה האיך נראה לו בהא וינצו במחנה שהרג בשם אף שנשמע לו כי הוא בן במצרי שהרג משה אבל מנא ידע עדיין שנהרג בשם כי אין שייכות למחלוקתן אשר הי' להם במחנה רק אי יוכל ליטע אהלו במחנה דן או לא כפי' רש"י אבל כיצד הי' הריגת אביו המצרי בזה אין נ"מ למלוקתן במחנה וע"ק הא מקרא מלא הוא בסדר שמות והנה איש מצרי מכה עברי וא"כ הרי יש טעם למה הרגו ואי ע"ז אינו כדאי להרגו א"כ למה צריך לומר מי שנאמר בו אל רחום כו' בלא"ה נמי אין מן הראוי שהשם יהרג אדם שלא כדין (ועיין בב"א הנ"ל שלא דיבר מזה כלל ובאמת כל אלה תמוה הוא) ונ"ל לבאר הטב עפ"י מה דאי' במס' מגילה ד"ט ע"א מעשה בתלמי המלך שכינס? שבעים ושניים זקינים @@צ"ל זקנים@@ כו' וא"ל כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב"ה כו' והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו אלהי' ברא בראשית ע"כ ופי' רש"י שלא יאמר בראשית שם הוא ושני רשויות הן וראשון ברא את השני עכ"ל ואי' במפורשים @@במפרשים@@ בשם המקובלים למה באמת כתבה התורה מתחלה מלת בראשית דבא להורות כי מתחלת הבריאה נגזר על ישראל להיות המצרים כדאי' במקובלים מלת בראשית נוטריקון ב"ת ר"י א"ש ישראל שנקראו בת יהיו ר"י שנה במצרים שנקרא אש ע"ש (בבגדי אהרן ובספרו מטה אהרן כמה פעמים מזה) אמנם אנכי הקשיתי לפ"ז קשה קושי' הרמב"ם בהל' תשובה דהקשה למה נענשו המצרים על ששעבדו בישראל הא נגזר כן מאת ד' ב"ה ועבדום ועינו אותם ותי' שם דכלום נגזר בארץ מצרים דוקא ע"ש באריכות ולפי הנ"ל הרי שפיר נגזר להיות כן במצרים דוקא דכיון דכתיב בראשית מקודם היינו ע"כ ב"ת ר"י א"ש שנגזר מתחלת הבריאה להיות ישראל שנקראו בת במצרים שנקראו אש ר"י שנה כנ"ל תו אקדים שני הקדמות חדא הא דאי' במקובלים מש"ה הרג משה המצרי שהי' המצרי גלגול קין והוא הי' גלגול הבל אך ע"ז קשה הא קין עשה תשובה כדאי' במ"ר בראשית אמר קין לאדה"ר עשיתי תשובה ונתפשרתי ע"ש והנה תשובה לא מהני רק עפ"י מדת החסד והרחמים כי עפ"י מדה"ד נפש החוטאת היא תמות וכדאי' במדרש סדרא זו והובא ברקנ"ט? פרשה א' וז"ל בשעה שהקב"ה עולה ויושב על כסא הדין כו' מה"ד עומדת על שמאלו ומדה"ר עומדת על ימינו ומריבות זו עם זו מדה"ד אומרת שפוט עולמך בדין שלם לרשעים כפעלם ומדה"ר אומרת אם עונות תשמור כו' ה' מי יעמוד מדה"ד אומרת הוא רשע בעונו יומת ומדה"ר אומרת לא אחפוץ במות רשע כו' ע"ש באריכות וא"כ עפ"י
227
מדת החסד והרחמים יוכל למחול הקב"ה על עונו של אדם, משא"כ עפ"י מדת הדין.
ותו אקדים מה דהוא שנתחייב המצרי הריגה מפשטא דקרא בסדר שמות {ב, יא} וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי, והיינו מחמת שנגש עליו להתייגע בעבודה ושעבוד מכה אותו וזה פשוט. וכתיב שם {יב} וירא כי אין איש ופי' רש"י שאין עתיד להתגייר ממנו ע"ש, ולכאורה קשה לי הא זה בן אשה הישראלית הי' מתגייר ויצא מאותו מצרי כדפי' רש"י בסדר זו {כד, י} ע"ש. ואח"כ ת"ל מצאתי קושי' זו בש"ך על התורה סדר זו והניח בקושי' ע"ש ושמחתי.
אבל י"ל עפ"י מה דאי' בתרגום יונתן בסדר שמות וז"ל ואיסתכל משה כו' והא לא קאים מן ההוא מצראי גבר גיור ולא דעביד תתובא מן בני בנוי עד עלמא כו' עכ"ל. ולפ"ז שפיר, אף דזה יצא ממנו, אמנם הוא הדר כפר בעיקר כדכתיב ויקב השם כנ"ל דעשה מן אחד אחר ושוב לא עשה תשובה כנ"ל בתרגום מן בני בנוי עד עלמא ומש"ה הרגו וק"ל.
ובמ"ר סדר שמות {פרשה א פסקה כט} אי' עוד פי' וירא כי אין איש, ראה שאין איש שיזכיר השם עליו להרגו, והזכיר הוא השם עליו והרגו, ע"ש.
ובזה מבואר היטב המדרש הנ"ל, ויקוב בן אשה הישראלית כמד"א ויקוב חור בדלתו מלמד שעשה נקב בדלת ועשה מן אחד אחר כנ"ל. וע"ז שפיר אמר מהיכן בא לו את זה, וע"ז אמר שפיר לפי שנאמר {פס' י} וינצו במחנה, ושם רצה ליטע אהלו במחנה דן ואמרו לו לבית אבותם כתיב כפי' רש"י ומשם נתודע לו כי הוא בן איש המצרי (משא"כ מקודם הי' סבור שגם הוא מבעלה ישראל שהי' הישראל אחיו אשר מריב עמו כדאי' בש"ך בסדר זו בהדיא בשם הזוהר ע"ש היטב), וכיון שנשמע לו שהוא בן המצרי הי' קשה לו לפ"ז מאי וירא כי אין איש דל"א (? = דלא אמרי') ראה שאינו יצא ממנו מי שעתיד להתגייר הא יצא הוא כקושי' הנ"ל. אלא ודאי צ"ל וירא כי אין איש מי שיזכיר השם עליו להרגו כנ"ל, וא"כ הרי הרגו בשם וזה שאמר שנהרג אביו ע"י משה בשם ומש"ה אמר מי שנאמר בו אל דהוא חסד כנודע, ורחום וצדיק דהוא מדת הרחמים יהרג אדם, דהא עפ"י מדת החסד והרחמים מהני תשובה ואמר {יחזקאל לג, יא ע"ש} לא אחפוץ במות הרשע כנ"ל, וא"כ ממילא הי' מהני תשובת ??? וא"כ לפ"ז למה הרגו והסכים עמו השי"ת כיון שהרגו בשם כנ"ל. אלא ודאי צ"ל הריגה הי' מחמת שהכה את העברי ואונסו לשעבודא וסבלות כדכתיב וירא בסבלותם והנה איש מצרי מכה עברי כנ"ל, וקשה הא גזירה הי' מן השמים {בראשית טו, יג} ועבדום ועינו וא"כ מש"ה כדין עשה שעינו אותו בשעבוד כקושי' הרמב"ם הנ"ל {הל' תשובה פ"ו ה"ה}, וצ"ל כתירוצו דכלום נגזר בארץ מצרים דווקא כנ"ל, וקשה הא שפיר נגזר במצרים דווקא כיון דכתיב בראשית קודם אלקים והוא ב"ת ר"י א"ש שישראל שנקראים בת יהיו רי"ו שנה במצרים שנקראים א"ש כנ"ל באריכות. אלא ודאי דמלת בראשית כיון דכתיב קודם נמי שם הוא ובזה שפיר טעה (?) בשניותו (?) באומרו אחד הוא אחר כי שני רשויות הן וא' ברא ??? כפי' רש"י הנ"ל ??? ומש"ה מיד ויקוב השם שעשה מן אחד אחר, שנקב הדל"ת ועשה רי"ש כנ"ל במדרש, אבל שקיל למטרפסי' שרגמוהו אותו באבנים כי ח"ו בראשית אינו השם רק כאידך דרשות {עי' רש"י בראשית א, א} בשביל ישראל שנקראים ראשית נברא העולם וכדומה שאר מדרשות עיין בהם ומבואר המדרש הנ"ל היטב ודו"ק.
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום מאנטאג אפריל 20, 2015 4:27 pm, פארראכטן געווארן 4 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פ' בהר

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

228
במקראי קודש וידבר ד' אל משה בהר סיני לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה', ויש לדקדק חדא מאי ענין שמיטה להר סיני עי' פי' רש"י, ועוד מאי לאמר כיון דכתיב דבר וגו', ועוד מאי שבת לה', למה לא פרט בשאר מצות שיהיו לד' וזהו טעמי בעי.
והנה על ענין שמיטה להר סיני, נוכל לומר ע"פ מ"ש הפרשת דרכים בד' הענווה על פסוק בישעי' ס"ו ואת כל אלה ידי עשתה וגו', ואל זה אביט אל עני ונכה רוח, דקשה מאי שייכות יש זה לזה, אמנם מבואר עפ"י מה דאי' במ??ה אר"י כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנתו וכו' אע"כ א”כ נאמר דה"נ הזכיר גבורתו של הקב"ה דכתב רש??" השמים כסאו וכו' ואת כל אלה ידי עשתה הזכיר נמי ענוותנתו באומרו ואל זה אביט אל אל עני אל עני ונכה רוח עכ"י.
והנה בטעם מצות השמיטה הוא ג"כ למען הכרת גדולתו ית' חדא לה' הארץ ומלואה, ולאו כל אשר אדם יחפוץ יוכל לעשות כרצונו בה זולת לה' היא, עיין באלשיך ז"ל ובשאר מפרשים. ועוד טעם אי' ממש דומה לרש"י אבל יותר מבואר והיא בבחי??' וז"ל כלל הענין הוא שאינו רשאי האדם שינהג בשדהו ובכרמו מנהג אדון כלל אלא שיהיו כל פירותיו הפקר לכל העולם כו' ולכך צוותה התורה מצוה זו שיהיה כל ??מרמ?? ממשלה והאדונות שבתחתונים בטילים בעבודת הארץ כדי ??שיתב?? האדם אל לבו כי אין העיקר האדונות והממשלה אלא לאדון הכל ב”ה עכ"ל. ועוד אי' ?בש"ך? על התורה טעם של שביעית כדי שנדע שהקב"ה הוא המשגיח בעולמו, שלא יאמרו העולם כמנהגו נוהג, ורצה הקב"ה שהוא היפך הטבע והכל בהשגחתו שהרי בשנה הז' אין בה זריעה ולא קצירה ויש בה כדי לאכול ולשבוע והותר שנאמר וצויתי את ברכתי ועשת את התבואה לשלש שנים ע"כ. ועיין באלשיך ז"ל כי שביעית מורה על חידוש עולם כמו שבת בראשית עיין ??בסדר?? זו, וא"כ במצות שביעית רצה הקב"ה להורות לנו כי הוא אדון הכול ולו הממשלה ואין זולתו והוא המשגיח בכל כנ"ל. וזהו גדולתו ית', ע"כ הזכיר נמי במצוה זו בהר סיני לפי מה דאי, במדרש בא וראה כמה ??גדולי?? נמוכי רוח לפני הקב"ה שהרי הרכין שמי השמים על הר סיני וירד ולא הגביהו, וא"כ זהו אומרו וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, ר"ל שיאמר להם @@ פון דא איז צוויי אומקלארע שורות@@ ??נמי?? המצוה זהו/דהוי כשהי' בהר סיני דהיינו שהרכין השמים וירד על הר סיני ולא הגביהו, ובזה יזכיר ענוותנתו ית'.
וא”כ לזה אמר בר אל בני ישראל וגו' ושבתה הארץ וגו' והיינו שמיטה ??אשר מורה?? על גדולתו ית' כנ"ל, ומש"ה ??י??ראה להזכיר ענוותנתו ג"כ, כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנתו כנ"ל בפ"ד על פסוק בישעי' וק"ל.
אבל לבאר שאר דקדוקי' הנ"ל ע"כ אבאר עוד הפעם ענין שמיטה להר סיני, וממילא יבוארו שאר הקושי' בעז"ה. ומקודם ??אציה?? פה עמדו מה דאמרו במדרש ילקוט

229
סדר זו אמר משה רבש"ע למה נמסרו למלכיות, א"ל מפני שמחללין השביעית שנאמר ויכל את השארית מן הארץ עד רצתה הארץ את שבתותי' כו' לפיכך א"ל הקב"ה למשה רצונך שלא אגלם? [-במדרש: 'יגלו'] הזהירם על השמיטות והיובלות כו' ע"ש. ולכאורה הוא תמוה הא עבדו ע"ז ושאר עבירות שעברו שמצינו בנביאי' והאיך תלי' דווקא בשביעית שיגלו מן הארץ. אמנם נ"ל לבאר לפי פשוטא דהנה המפורשי' הקשה האיך מאריך הקב"ה אפו לרשע, או שמחל לו ע"י תשובה, הא מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול, ותי' דכ"ע דילי' ושפיר יכול למחול כדאי' בפ"ק דקדושין ע"ש. והנה כבר נזכר לעיל טעם מצות השמיטה על חידוש העולם ולהורות לד' הארץ ומלואה והוא אדון הכל, ולפ,ז מי שלא שמר השמיטה מכחיש בזה שהארץ ומלואה לד' וא"כ ממילא לא יוכל להאריך אף ומכ"ש למחול דהא מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול, ולפ"ז שפיר אמר הקב"ה אם רצונך שלא יגלו והיינו שאוותר להם ולהאריך להם אף על עבירות הזהירם בשמיטות וא"כ בזה הורו כי לד' הארץ ומלואה והכל שלו ובידו למחול ולהאריך אף, משא"כ אם בטלו השמיטות אז ממילא נתגלגל עליהם להפרע מן העונות שהי' להם מיד ולא להאריך להם עוד וק"ל.
והנה כבר נזכר לעיל דקב"ה הרכין שמי השמים על הר סיני וירד וידבר בם ולא הגביהו וע"ז נמי קשה הא מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול וצ"ל נמי כ"ע דילי' ויכול למחול ע"כ כנ"ל, תו אקדי' מה דאי' במ"ר בראשית שאל האי מינא את ר"ע אם הקב"ה משמר השבת האיך מוריד גשמי' ומשיב רוחות והשיב לו אמשול לך משל לשנים שדרי' בחצר אחת אוסרי' זע"ז אבל אחד אינו אוסר אף כאן הקב"ה לפי שאין רשות אחרת עמו וכל העולם כולו שלו מותר בכל העולם כולו כו' ע"ש ובפ' משפטי'.
והן הן ביאור מקרא קודש הנ"ל וידבר ד' אל משה בהר סיני לאמר, ר"ל שידבר עליהם מה שכבר הי' בהר סיני שהרכין שמי שמימה על הר סיני וירד ולא הגביהו, וקשה הא מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול וצ"ל כ"ע דילי' ומש"ה שפיר אח"כ תוכל לומר להם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם אני נותן דייקא דכ"ע שלו והוא הנותן ומש"ה ושבתה הארץ לה'(?) יהי' מצות השמיטה כאשר לד' הארץ ומלואה כנ"ל. ועוד ראיי' דכ"ע דילי' שבת לד', ר"ל שבת הוא נמי לד' הקב"ה שומר שבת וקשה האיך מורד גשמי' ומשיב רוחות א"ו דכ"ע דילי' כנ"ל וא"כ שפיר הוזהרו במצות שמיטה שש שנים תזרע וגו' וק"ל.
ובזה אפשר להבין מאמר בסנהדרין דל"ט ע"א וז"ל א"ל האי מין לר' אבוהו אלהיכם גחכון הוא דאמר ליחזקאל ושכבת על צדך השמאלית וכתיב ושכבת על צדך הימנית וכו' אדהכי והכי אתי האי תלמידא א"ל רבי מ"ט דשביעתא, א"ל השתא אמינא לכי מלתא דשויא לתרווייכו, א"ל הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הוא והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו, מנהגו של עולם מלך ב"ו שסרחה עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג את כולם, ואם רחמן הוא הורג את חציים, ואם רחמן מלא רחמי' הוא מייסר הגדולים שבהם ביסורי', אף כך הקב"ה מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל עכ"ל. ודיקדקו המפורשי' על ההוא תלמיד דאתא ושאל מ"ט דשביעתא
230
מ"ש דשביעתא קשה מאד על שראה שרבו עומד בוויכוח עם האי מין בענין יחזקאל, למה לא המתין לו עד שישב תחלה לאותו גוי, ואח"כ ישאל ממנו מה שירצה, ועוד למה לא שאל ההוא תלמיד שאלה זו מ"ט דשביעתא כבר מיום עמדו על דעתו, ולא עוד שאמר השתא לכי מלתא דשויא לתרווייהו כיצד הוי מלתא דשוי לתרווייהו דהא לאותו תלמיד היה תשובה בפני עצמו שזרעו שש וכו' ולאותו המין השיב דהביא יסורין על יחזקאל למרק עונותיהם של ישראל, ולפי דברים הנ"ל יבואר על נכון, דהנה המהרש"א מדקדק עוד מאי הי' שאלת המין כלל דאמר אלהיכם גחכן, הא טעמו מפורש בדבר דקרא ונשאת עון ישראל וגו' ע"ש.
ונ"ל לבאר דהנה הד"ב? שם הקשה מאחר שמספר ת"ל ימים ששכב יחזקאל הוא כדי למרק עונות של ישראל שחטאו ת"ל שנה וכמבואר באותו ענין א"כ קשה כאן קושיא ?כפולה?? ועצומה דמאחר שבאו שבעים שנה של גלות בבל לעומת שבעים שמיטות שהי' באותן ת"ל שנה ועברו עליהם א"כ קשה בממ"נ אם יחזקאל סבל ונשא על עצמו כל הת"ל שנה ובכללן השביעית שבהם א"כ למה חזרו ישראל להצטער בגלות שבעים שנה בשביל שבעים שמיטות שעברו והרי יחזקאל מירק אותם כמו שמירק עונותיהם בכל הת"ל שנים, ואם הי' ישראל צריכין בעצמם דווקא למרק עונם שבעים שנה של שביעיות שבהם, א"כ לא נשארו על יחזקאל למרק מן הת"ל שנה רק שלש מאות ושישים שנה כי שבעים שנה נשאו על עצמן בגלות בבל שבא כנגדן, וא"כ למה נצטער אותו צדיק על חנם שבעים שנה יתירה דלא הי' לו לשכוב על צדו רק ש"ס שנה עכ"ל הד"ב?? הנ"ל.
אך לדברים הנ"ל לק"מ קושיא זו, דהא כיון דבטלו השמיטות ממילא לא היא אפשר כלל למרק עונותיהם ולהתכפר ולמחול להם כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכולה עלמיה דיליה לא שייך? להשיב דביטלו שמיטות, דאם לד' הארץ ומלואה למה ביטלו שמיטות כנ"ל וא"כ ממילא הי' צריכין לכלות, כי ראה וידע ד' ב"ה בגלות שם יחזרו בתשובה ויודו כי לד' הארץ ומלואה כדכתיב בהושע ב' {ט"ז} והולכתיה המדבר ודברתי על לבה, ופי' רש"י והולכתי המדבר בגולה שהוא כמדבר וציה ושם תשיב אל לבה כי טוב לה כשעשתה רצוני מכשמרדה בי עכ"ל, וכתיב ברש"י? ואת עמק עכור לפתח תקוה ופי' נמי רש"י עומק הגלות וכו' אתן לה לפתח תקוה שמתוך אותן צרות תתן לב לשוב אלי עכ"ל עי"ש, וכן מצינו הרבה פסוקים בנביאים דמחמת הגלות יתעוררו לשוב, וממילא יודו כי לד' הארץ ומלואה וכדאי' במ"ר {פרשה א' ז'} בהדי' באיכה {א' ז'} שחקו על משבתיה, שהי' שובתים בגולה בשבתות וי"ט ושומטים בשביעית ואומות העולם הי' משחקים עליהם ואומרים בארצכם לא שמרתם ועכשיו בגולה תשמורו ע"ש, וכן פי' רש"י באיכה {שם}, הרי דבגלות חזרו והודו כי לד' הארץ ומלואה ו?וכ"ע דיליה?? ממילא הי' מהני למפרע היסורין של יחזקאל ששכב על צדו ת"ל שנה על עבירות שעברו בע"ז וג"ג וש"ד כנודע כי הקב"ה היה מוחל ומתכפר להם ביסורין של יחזקאל כי כולה עלמיה דיליה ויכול למחול כנ"ל

231
וכ"ז הי' דווקא לאחר שגלו והודו כי לד' הארץ ומלואה כנ"ל, משא"כ בקודם הגלות כיון שהם בעצמם לא הודו בזה כי לד' הארץ כיון דבטלו השמיטות, א"כ לא היה קב"ה מוחל להם ע"י יסורין של יחזקאל, וא"כ לפ"ז לק"מ קושי' דב' הנ"ל דיחזקאל שפיר שכב על צדו ת"ל? שנים למרק עונותיהם של ישראל שחטאו בע"ז ושאר עבירות באותן ת"ל שנים כנ"ל, אך אעפ"כ הם גלו מחמת שבעים שמיטות שעברו כי זולת זה עדיין לא היה מועיל יסורין של יחזקאל כנ"ל, או י"ל יחזקאל יוכל למרק שאר עבירות אבל עון השמיטה צריך להיתו על ידם דווקא כדי שיתודו והודו לד' הארץ ומלואה וכמ"ד? דילי' וכ"ש שעון השמיטה בידם ומכחישין בלד' הארץ ומלואה א"כ לא משכחת המחילה דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול כנ"ל באריכות וק"ל.
ולפי"ז י"ל זהו היה כוונת המין הנ"ל באומרו אלהיכם גחכן אף דידע סיפא דקרא ונשאת עון ישראל וגו', מ"מ קשיא ליה קושי' ע"ב? הנ"ל ומש"ה התחיל לאמר אלהיכם גחכן הוא כדי לכנס עם ר"א בדברים ואם יאמר לו הרי מפרש בהדיא בקרא כנ"ל אז יפרש לו קושייתו היטב, ובזה ירא כי לא בחנם נצטער אותו צדיק וכו'?? על שבעים שנה יתירה כנ"ל באריכות, ומפני שבא אותו תלמיד וראה וידע כוונת המין באומרו אלהיכם גחכין ע"כ רצה לרמז לרבו ר"א כוונת המין כדי שלא להשיב דמפורש בקרא בהדיא, ומש"ה שאל לו מ"ט דשביעית, ובזה רמז לו ג"כ על השביעיות שבתוך ת"ל ימים שנצטער אותו צדיק כי אם היה למרק עונותיהם של ישראל א"כ למה לי וכו' באריכות, ובזה הבין ר"א קושי' המין ג"כ מש"ה שפיר השיב אימא מלתא דשויא לתרוייהו א"ל הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי הם והם לא עשו כן, ר"ל לא קיימו השמיטות, אלא חטאו ר"ל חטאו ג"כ בשאר עבירות ומש"ה כלו, כי בלא"ה הי' אפשר למחילת עונם או להאריך להם אף כנ"ל משא"כ ע"י השמיטה ל"ש זה כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, והם הכחישו כי כ"ע דילי כנ"ל, ולפ"ז ממילא מתורץ נמי קושי' המין כי בנוהג שבעולם כ? כך הקב"ה מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל וכ"ז לאחר שגלו על השמיטות ושוב קיימו שמיטות בגלות והודו כי לד' הארץ ומלואה משא"כ אי לא היה גלו ולא הי' חזרים?? להודות לא משכחת להם מחילה על עונות, ומכ"ש בפרטות על עון השמיטה כנ"ל באריכות, ושפיר הוצריך יחזקאל לשכב על צדו ת"ל שנה משל עונות שלהם בע"ז וג"ע וכדומיהן? והם צריכין גלות בעון שמיטה כנ"ל, אבל אותו המין הנ"ל וכן אותו תלמיד הי' סובר שעם השמיטה מחמת עסק התורה וכי יצא בזה כמו שהאריכו המפורשים ושפיר קשה להם כנ"ל זהו? שרמז התלמיד? להקשות מ"ש בשביעית עיקר כוונתו הי' לרמז לרבו ר"א כוונת המין, אבל גיעליכועם???? שביעית הי' סובר כדי שיהי' פנוי' מלעסוק בתורה ומש"ה לא היה קשה לי' מקראות דנה?? כלל, אך השתא שפיר שאל מ"ש דשביעית כדי לרמז
232
נמי על השביעית של ת"ל שנה הנ"ל כדי שיבין קושי' המין ובאמת ידע והבין ד"א? ומש"ה משני לי' טעמא דשביעית כדי?? לידע שלד' הארץ ומלואה כנ"ל, ובזה מתורץ נמי קושי' המין די"ל כדמפורש בקרא ונשאת עין ישראל וגו' כנ"ל ודוק (ואח"כ מצאתי בעיין יעקב במס' שבת דקי"ט שכ' מש"ה השומר שבת כהלכתו מוחליקן לו כל ענונותיו, דאם לאו שומר שבת אינו מודה כי הכל שלו כי שבת הוא מופת על חידוש עולם והוי מלך שמחל ע"כ דאין כבודו מחול משא"כ השומר שבת מודה דהכל שלו ושפיר יכול למחול ע"ש באריכות והיינו כדבריי הנ"ל לענין שמיטה ושמחתי)
ובאלה הדברים אפשר לתרץ נמי הא דהביאו המפורשים בשם המדרש בזו הסדר וז"ל אמרו ישראל לפני הקב"ה כיון שהגלתנו בין האומות בדין הוא שלא נשמר שבת עכ"ל, (ועיין בילקוט ישעי' סי' מ' ובדמ"ח ע"ב מזה) והוא תמוה מאד, ולדברינו הנ"ל ניחא דהנה עיקר שמירת שבת הוא נמי באשר ששת ימי' עשה מלאכה וביום השביעי שבת, ומש"ה אנו נמי שובתין וזהו עדות החידוש על מחדשו כנודע, אך לפי מה שראיתי בז"ב ראשון סדר בראשית שכ' וז"ל שמצאתי?? בשם המדרש דמשה רבינו ע"ה השתדל?? שבת לישראל במצרים באומרו אלא מי שיש לו עבד אם אינו מניח לו יום אחד כו' (עיין בזה מ"ר סדר שמות) אלא שחשש משה שמא יתן להם מנוחה שאר יום א' מו' ימי החול, לכך נתן עצה לפרעה ליתן להם את יום השבת כאלו מכוון לטובתו דבלא"ה אין סימן ברכה במלאכת זה היום באשר מזל מאדים שולט בו ביום זהו תורף המדרש עכ"ל הז"ב הנ"ל.
נמצא האיך הוא עדות מה שאנו שובתין בשבת הא באמת י"ל מש"ה אנו שובתין בשבת כי המלאכה בו ביום אינו מוצלחת כי מזלו רע כנ"ל. אמנם זה ליתא כי כבר ידוע שאנחנו בנים לד' ב"ה ואנו יושבין תחת כבודו ית' ולא תחת המזלות, וא"כ שפיר נוכל לעשות מלאכה מוצלחת, אך ורק עדות הוא כי בו שבת ד' מכל מלאכתו וכו'.
אך כ"ז בהיות ישראל על מכונו ושרוים על אדמתם משא"כ בח"ל אז אנו קרואים עבדים ויושבין תחת המזלות כאשר האריכו בזה כמה מפורשים בכמה מקומות ובזוהר, וא"כ ממילא הדרא החשש לעוכת?? אולי יאמרו מחמת כי אין סימן ברכה בו ביום השבת לעשות מלאכה מש"ה אנו שובתין כנ"ל. וזהו שאמרו ישראל רבש"ע כיון שהגלתנו בין האומות וא"כ אנחנו קרואים עבדים ויושבים תחת המזלות כנ"ל, ובפרט דח"ל היא עיקר תחת מזלות כנודע, א"כ יון שלא נשמור שמת כי שוב לאו עדות הוא, /ע/ו/י"ל מש"ה אנוש שובתין כי המלאכה אינה מוצלחת באותו יום כנ"ל באריכות ודוק. (ועיין בבגדי אהרן סדר ויקהל שהאריך בסברה??בסדרה זו ג"כ על שאר מאמ"ר?? לענינו שם) .
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום זונטאג אפריל 26, 2015 1:33 pm, פארראכטן געווארן 3 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

אמור - ליקוטים

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

31
לזיכרון מה שאמרתי סדר אמור
מסורה אחת, ו' עמים והוא, והוא אשה בבתוליה יקח, והוא לקבר יובל, והוא עבר לפניהם, והוא מחולל מפשעינו, והוא שב? מן? הפסילים, והוא רחום יכפר עון.
ואמרתי כך. ומקודם אבאר דברי ר' יעקב בפרקי אבות פר"ד באומרו הוא היא אומר יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעה"ז מכל חיי עה"ב, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעה"ב מכל חיי העה"?. ודקדקו רביםדקשי' רישא אסיפא, דבריאשא קתני תשובה ומ"ט יפה מכל חיי עה"פ, ופשיטא דחיי עה"ב של קורת רוח קאמר ובסיפא קתני ויפה שעה א' של קורת רוח בעה"ב מכל חיי עה"ז, ופשיטא דחיי עה"ז של תשובה ומ"ט דקאמר (ועיין במדרש שמואל מזה). ואמרתצי כך, ומקודם אציג פה עמדי מה שבארתי פסוק בירמי' ד' א אם תשוב ישראל נאום ד' אלי תשוב, ואם תסיר שיקוציך מפני ולא ת??. ויש לדקדק דה"ל למימר כה אמר ד' ולמה מפסיק עם מלת נאום ד' באמצע, וגם מתחלה אמר אלי תשוב, והדר מסיים ולא ת?וב, וגם מאריך באומרו אם תסיר שיקוציך מפני, והוי סגי באומרו אם תשוב, כמו ברישא.
ונ"ל לבאר עפ"י מה דאי' במקובלים למה ולמי הי' התכלית בבריאת האדם אשר הנשמה קדושה חצובה מתחת כסא הכבוד, דב?? הנגוע? הלזה מלא רתיחת מחשבות רעות ולהנחיל עון ולהרבות פשע ומלכלך נשמתו, ממה שהיתה והלא עדיף היה לה שלא תבוא ורתיעשו?? ברחשין? נפשה תחת כסא הכבוד.
ותי' כי זהו מחשבת הקב"ה להטיב, לבדאי' יותר ויותר, אם תטיב? מעשי' ברב אמיץ כח תכלית השלימות אז תבואה למעלה גדולה וגבוה יותר ויותר ממה שהיתה תחלה תחת כסא כבוד למעלה למעלה ראש (אלפי אלפי'ם) העלמות הרבה לאלפי אלפים ורבבות עד אין סוף עד אשר תבוא לפני רוב הררתי? פני מלך מלכו של עולם, והיה עינה רואות את מוריו עכ"ל. וכ' בעל אהבת
32
השם שזהו כוונת חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים יכול לעמוד, עומדין דייקא, , ?? בעל תשובה הם עומדין במקום שהיה כבר תחת כסא כבוד ואינם עולים למעלה יותר, אבל צדיקים גמורים עולים למעלה וגבוה יותר, כנ"ל. והנה באמת כ"ז בעושה תשובה מיראה אבל בעושה תשובה מאהבה דאז זדונות נעשו כזכיות, ממילא וודאי אף הוא עולה במעלות הסולם גבוה יותר ויותר כנ"ל. והנה עיקר מאהבה הוא כשעושה הכל לשם ד' בכל? בלתי שום פניי' אחרת כלל כ"א לקיים דיבורו ית' שהוא ית' המצווה לאמר עשה טוב, וחשק לקיים מצותיו ועבודתו וכנודע, והנה הגמ'? רמי כתיב עד ד' וכתיב אל ד' ומשני כאן מאהבה אל ד' וכאן מיראה עד ד', והיינו י"ל עפ"י הנ"ל ע"י תשובה מאהבה יזכה שינע?? למעלה יתירה גבוה ויותר עד שתבוא נפשו לפני חו?? הדרת? פני המלך מלכו של עולם כנ"ל, וזהו אל ד', אבל ע"י תשובה מיראה לא יגיע? רק עד ד' וזהו תחת כסא הכבוד ??? ???? ביומא. וזהו אומרו אם תשוב ישראל, והתשובה תהיה נאום ד', ר"ל מחמת דיבורו של הקב"ה שהוא ציוה לקיים מצותיו וחוקיו, ולזה ח??? לשוב אל ד', ולא זול פניי' אחרת, אז אלי תשוב, אלי דייקא שיהיה אל ד' שיזכהלבוא לפני הדרת מלך מלכו של עולם כנ"ל, אבל אם תסיר שקוצו לא יהיה רק מפני שהוא מתירא מפני חרון אפו, וזהו מפני פנים של זעם כנודע, ואז ולא תנוד ור"ל לא תנוד ממקומך הראשון שתגיע תחת כסא כבוד כאשר היית מקדם, אבל לא תעלה מעלה מעלה כנ"ל והבן וקצרתי.

33<<אולי חסר כאן עמוד??>>
כלל דכתיב ע"י תשוב ומ"ט תגיע הנשמה למעלה יתירה כאשר היה מקדם כנ"ל. והנה הזוהר הקדוש? כתב כפשוטא מש"ה בא הנשמה לעה"ז כדי שלא יהיה לה נהמא דכסופא, כי קודם ביאה? לא באה כל פה כי עדיין? לא עבדית שום פעולה טובה, שהבאה לעולם לעשות מצות ובזה באה בשכרה, ולפ"ז זהו ביאור מאמר הנ"ל, כיון? דמתחלה אמר ר' יעקב שם התקן עצמך בפרוזור כדי שתכנס לטרקלין, ויהיה קשה לך א"כ מה יעזור הר כבר היתה הנשמה בטרקלין קודם ביאה לעה"ז וכנ"ל, לזה אמר עוד הוא היה אומר יפה שעה א' בתשובה ומ"ט מכל חיי עה"ב, ר"ל חיי עה"ב אשר היה לה קודם ביאה לעה"ז כי הי' נהמא דכסופא משא"כ ע"י תשובה ומ"ט כנ"ל בזהר, ועוד דע לך יפה שעה א' קורת רוח בעה"ב מכל חיי עה"ז ר"ל קורת רוח של עה"ב כעת אשר בא לה מחיי עה"ז הוא יפה ויפה מעה"ב שהי' לה מקדמת דנא דמקודם היה תחת כסא כבוד ועכשיות?? היא עלתה במעלות הסולם גבוה מעל גבוה עד הדרת פני מלך מלכו של עולם כנ"ל ומכל חיי עה"ז הוא מ"ם הסבה כמו מד' מצעדי גבר כוננו וכן? מנפשות? עדלקי'? בעובדו? ורומית ר"ל מסבת זכות חיי' עה"ז שסבל במצות ומ"ט יפה לו קורת רוח בעה"ב מקדם יקמתה? וכנ"ל והבן וקצרתי.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פ' בחקותי

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

233
234
לשמה, כמו דאי' במס' תענית העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות שנאמר יערוף כמטר לקחי וגו' ואין עריפה אלא הריגה עיי"ש (ועיין מ"ש ע"ז באריכות בבית החכמה חדר א') ולפ"ז הן הן ביאור מקרא הקודש הנ"ל אם בחוקותי תלכו כפי' רש"י שתהיו עמלים בתורה עיי"ש ואת מצותי תשמרו דדהיינו לשמור ולקיים כנ"ל, וא"כ ממילא הוי לשמה כי מי שאינו לומד לשמה אין כוונתו לשמור ולקיים וזה פשוט.
וא"כ כיון שתתעסקו בתורה לשמה מש"ה ונתתי גשמיכם, גשמיכם דייקא, ר"ל הגשם יבא מאוצר הטוב מן השמים וזהו מקרי גשמיכם, אתם בפעולותיכם ומעשיכם הטוב שעושין רש"מ, אתם תפעלו הגשם הזה לירד מאוצר הטוב. משא"כ כשאין עושין רש"מ אז לא בא הגשם מן השמים מאוצר הטוב, רק מן הארץ וזה לא מיקרי גשמיכם, כי לא פעלתם שום דבר לזה, משא"כ אם בא הגשם מאוצר הטוב מן השמים אתם ע"י מעשיכם פעלתם פעולה טובה זו לירד מאוצר הטוב מן השמים והוי גשמיכם והבי?
ועוד תרויחו, בעתם, והיינו כפי' רש"י בלילי שבתות, ור"ל אם אתם עושין רש"מ ועוסקין בתורה לשמה א"כ הקב"ה אצליכם כי קשה לפרוש כביכול מהתורה כנ"ל במדרש וממילא אף כשבא הגשם מן השמים וזהו מאוצר הטוב כנ"ל אפ"ה יוכל לבא בשבת דכיון שהקב"ה הוא ג"כ למטה בתחתונים כנ"ל והוי כבעה"ב המטלטל בחצר שלו, כי ד' ב"ה למעלה בשמים וגם בתחתונים למטה כנ"ל משא"כ אם לא היו עוסקים בתורה אף שעשיתם מצות מ"מ השכינה מסתלקת כי קשה לפרוש מהתורה וגם הקב"ה אין לו אלא הד' אמות של הלכה כנ"ל. ואז אף אם מחמת המצות ומע"ט תזכו להגשם מאוצר הטוב מן השמים אבל בשבת לא תזכו לזה, כיון דהשכינה מסתלקת למעלה ואתם למטה והוי מרשות לרשות וק"ל ו?
ובזה מבואר נמי מדרש ילקוט סדר זו וז"ל ונתתי גשמיכם, ונתתי אני ולא ע"י מלאך ולא ע"י שליח, גשמיכם ולא גשמי כל הארצות וכן הוא אומר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות עכ"ל. והוא תמוה, חדא מאי נ"מ אי ע"י שליח או ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, ועוד מאי דאמר גשמיכם ולא גשמי כל הארצות, מה חילוק יש בין גשם לגשם, וראייתו שהביא וכן הוא אומר הנותן מטר וכו' אין לו מכוון אל הקודם.
אמנם לדברינו הנ"ל יבואר היטב, רק אקדים עוד מה דאי' בגמ' דתענית ג' מפתחות שלא נמסרו ביד שליח וא' מהם הוא מפתח של גשמים עיי"ש, והקשה הפרשת דרכים הא אמרינן בגמ' הנותן מטר על פני ארץ, בארץ ישראל, ושולח מים על פני חוצות, בח"ל, וא"כ חזינן שהקב"ה שולח גשמים ע"י שליח בח"ל. ותי' שם דהא דהקב"ה אינו מוסר המפתח היינו מאוצר הטוב, דשם יש רבויי גשמים ושפע רבה, וזהו דוקא ע"י הקב"ה כדכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב משא"כ בח"ל ששולח ע"י שליח אינו מאוצר הטוב. עכ"ל

235
עכ"ל הפ"ד הנ"ל ע"ש בדרך ד'
והנה כבר נזכר לעיל אם ירד מן השמים אז הוא בא מאוצר הטוב והיינו אם עושין רש"מ כנ"ל בפרקי דר"א וא"כ זהו דכתב הילקוט הנ"ל אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמורו וגו? היינו עושין רש"מ אז ונתתי, היינו אני נותן ולא ע"י שליח וע"י מלאך. וא"ת מאי נ"מ לזה אמר גשמיכם, ולא גשמי שאר הארצות, כ"א בא ע"י שליח הוא כמו גשמי שאר הארצות דאינו מאוצר הטוב כנ"ל משא"כ אם אני הנותן הוא בא מאוצר הטוב כנ"ל, בג"מ ובפ"ד מפתח של גשמים מאוצר הטוב אינו נמסר לשליח כנ"ל, וזהו נקרא גשמיכם שאתם במעשיכם פעלתם אותו כנ"ל באריכות כי לולי עושין רש"מ? איננו? בא מאוצר הטוב וממילא יוכל? להיות ע"י השליח ג"כ משא"כ אם עושין רש"מ אז בא מאוצר הטוב ואיננו? משכחת ע"י שליח כי מפתח של אוצר הטוב לא נמסר לשליח ושפיר אמר ונתתי גשמיכם היינו אני ולא השליח כנ"ל בילקוט, ולזה שפיר מביא ראייתו וכן הוא אומר הנותן מטר על פני הארץ וש[ו]ל(ו)ח מים על פני חוצות, וא"כ קאמר ברישא הנותן מטר על פני הארץ משמע בעצמו, והדר אמר וש[ו]ל(ו)ח מים על פני חוצות משמע ע"י שליח, א"ו צ"ל דיש חילוק בין א"י דהגשי? ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו כאשר? הוא בא מאוצר הטוב, ובין ח"ל דאיננו מאוצר הטוב ויכול להיות ע"י שליח כנ"ל בפ"ד וא"כ הרי שפיר מוכח דיש חילוק בין גשמיכם - ובין גשמי שאר הארצות כנ"ל ודו"ק
ובאלה הדברים בארתי הסמיכות הפרשיות מה כתיב למעלה את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו אני ד', אם בחקותי תלכו וגו' ולפי דברינו הנ"ל יבוא על נכון, דהנה יש לדקדק מאי את שבתותי תשמרו ה"ל השבת תשמרו, אבל י"ל? דה"פ את שבתותי תשמרו שבתותיי דייקא שבת שלי שאני ג"כ משמר שבת כנ"ל במדרש והנה באמת במדרש הנ"ל תי' על הקושי' המין? אם הקב"ה שומר שבת למה מוריד גשמי' ומשיב רוחות היינו דכ"ע דילי' כי מלא כל הארץ כבודו ומטלטל בחצירו, והנה ע"ז הקשו המפורשי' הא כתיב השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם ע"ש, אבל לענ"ד לק"מ דהנה אי' בש"ר פ' משפטי' בפסוק שש שנים תזרע את ארצך כשאין אדם עושה מצות ומ"ט בעה"ז נוח לו שלא נברא א"כ העולם לא נברא בשבילו ולד' הארץ ומלואה, אבל כשיעשה האדם מצות ומ"ט, לו נברא העולם שנאמר והארץ נתן לבני (ה)אדם עכ"ל ע"ש, וא"כ לפ"ז ממילא אם אינן עושין רצונו ש"מ א"כ נוח להם שלא נברא, ולא נברא העולם בשבילם וא"כ לד' הארץ ומלואה ושפיר מוריד גשמי'? ואם עושין רש"מ אז השכינה ג"כ בתחתונים בבה"מ כנ"ל ואז יש תי' אחר כי מטלטל אדם מלא קומתו וכל העולם אינו מלא קומתו של הקב"ה עיין בזה במ"ר בסדר משפטים, וא"כ ממ"נ לק"מ האיך מוריד גשמי', וגם לפרקי דר"א הנ"ל כשאין עושין רש"מ הגשם בא מן הארץ ולא מן השמי' בלא"ה לק"מ כנ"ל באריכות, תו אקדי' מה דאי' במ"ר

236
סדר בראשית שאלה כיתת? את ר"מ כו' א"ל אפשר שכתיב השמים והארץ אני מלא הי' מדבר עם
משה מבין שתי בדי ארון א"ל ראה בבואה שלך ראתה אותה גדולה א"ל הביא לי
מראה קטנה ראתה
בביאה שלו קטנה, אמר לה מה שאתה ב"ו אתה משנה אותך כמו שתרצה מי שאמר והי' העולם
ב"ה עאכ"ו הוי כשאני רוצה את השמים והארץ אני מלא וכשאני רוצה אני מדבר
מבין שני בדי
ארון עכ"ל ע"ש, ולפ"ד יובן הסמיכות הנ"ל וזהו אומרו את שבתותי תשמרו, שבתותי תשמרו
דייקא דהיינו שבת שלי שאני ג"כ משמר שבת כנ"ל, וא"ת אם אני שומר שבת האיך אני מוריד
גשמים ומשיב רוחות, דא"ל אני מלא כל הארץ כנ"ל ומטלטל אדם מלא קומתו וא"כ כל העולם
אינו מלא קומתי כנ"ל קשה א"כ האיך דברתי מבין שני בדי ארון וצמצמתי
שכינתי בבה"מ כנ"ל
לזה אמר ומקדשי תיראו ר"ל תהי' מורה בלבבכ' במקדשי ואל תהררו אחרי בשביל זה דהא
אני ד', ר"ל אני ד' הכול יכול ואמאי לא אוכל לעשות כחפצי כשאני רוצה את השמים
והארץ אני מלא וכשאני רוצה צמצמתי שכינתי מבין שני בדי ארון מק"ו של ב"ו כנ"ל במדרש
וא"כ שפיר אמרתי את שבתותי תשמרו דהיינו שבת שלי שאני משמר שבת כנ"ל , וא"ת
דהא כשאין רצונו ש"מ היא מסלק שכינתו למעלה כנ"ל ואפ"ה מוריד גשמי' לזה
אמר אם בחקותי
תלכו וגו' ר"ל עושי' רצונו אז ונתתי גשמיכ' וגו' היינו גשמיכם ולא גשמי
של שאר הארצות
כנ"ל בילקוט, דהיינו מאוצר ?הטוב ומן השמים כנ"ל משא"כ אם אינם עושין רצונו אז באמת
אין בא מן השמי' מאוצר הטוב רק מהארץ למטה כנ"ל בפרקי דר"א וא"כ לא הוי מרשות
לרשות דאם עושין רצונו הרי אני למטה ומלא כל העולם כנ"ל ובאין עושין רצונו אינו באה
הגשם מן השמים רק מהארץ כנ"ל, באריכות וק"ל וגם תי' שני הנ"ל ג"כ מרומז בזה שאמר
אם בחוקתי תלכו עפ"י מה דאי' במ"ר אם בחוקתי תלכו חוקי' שבהם חקקתי את השמים והארץ
שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי עכ"ל ולפ"ד ממילט
מי שעושה רצון
ש"מ ועוסק בתורה ומצות לו נברא העולם, משא"כ מי שאינו מקיים התורה והמצות נוח לו
שלא נברא ולא בשבילו נברא העולם כמ"ש ?הש"ך? הנ"ל דהא עיקר בריאת העולם הי' בשביל
המקיימי' התורה והמצות דכתיב אם לא בריתי וגו' חוקות שמים וארץ לא שמתי כנ"ל וממילא
הוי לד' הארץ ומלואה ושפיר מוריד הגשמים כנ"ל באריכות עפ"י הש"ך? הנ"ל ואם
עושי' רש"מ אז גם הוא ית' שוכן בתחתונים ג"כ והוי בלא"ה? שפיר דהוי כמטלטל מלא
קומתו דשרי ומכ"ש אצל ית' שמו בלתי יצויר מלא קומתו דהוא ית' מלא כל העולם
כנ"ל ודוק, או י"ל עפ"י מה דאי' ברד"ל? אלה הם מועדי בזמן שהם עושי' המצות
ומקדשין המועדות באסיפת העם בבתי כנסיות דהיינו מקרא קודש דכתיב על מקראי'
237
ומהללים ומשבחים לשם ועוסקי' בתורה אלה הם מועדי והשבת בכלל מועדים ואם
לאו אינו מועדי'
אלא מועדיכם עכ"ל ועיין ?בביאור? הקטן פ' קדושי' ד"כ עפ"ד זהו הפי' דכתיב
התם בפ' קדושים
ואת שבתותי תשמרו אני ד' אלקיכ' ר"ל אימתי אני אלקיכ' ר"ל אני משפיע לכם
נשמה יתרה ביו'
השבת להיות לכם הכנה לקדושה יתירה בזמן שאתם משמרי' השבת בעסק התורה והמצוה ובאופן
זה הם שבתותי ולא שבתכם וג? שבתותי לשון רבי' אפשר לומר דקאי על שבתות
וי"ט דכל השנה
כי גם יו"ט בכלל השבת שהם עת רצון להפתח שערי קדושה כמ"ש האלשיך פ'
בהעלותך עכ"ל ע"ש,
ובזה ממילא מיתרץ? הסמיכות הנ"ל היטב ואת שבתותי תשמרו וגו' אז אני ד'
לשלם שכר כפי'
רש"י ובאיזה אופן הוא שבתותי ולא שבתכם לזה אמר אם בחוקתי תלכו ואת מצותי תשמרו
וגו' אז מיקרי ?שבתכ'?? ואז אני ד' לשלם שכר ונתתי גשמיכם בעתו ונתנה
הארץ יבולה וגו'
ושאר ברכות הכתובי' פה וק"ל, סליק ספר ויקרא בעז"ה אמן כיה"ר
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום זונטאג מאי 03, 2015 3:13 am, פארראכטן געווארן 3 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פ' במדבר

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

237
לפרשת במדבר
במקראי קודש וידבר ד' אל משה וגו' באחד לחודש השני וגו' מה כתיב למעלה אלה המצות
אשר צוה ד' את משה אל בני ישראל בהר סיני, להבין הסמיכות, נ"ל לבאר עפ"י
מה דאי' לקמן סדר
בהעלותך וידבר ד' אל משה וגו' בחודש הראשון וגו' ופי' רש"י וז"ל פרשה
שבראש הספר לא נאמרה
עד אייר כו' ולמה לא פתח בזו מפני שהוא בגנותן של ישראל שכל מ"ם שנה שהי'
ישראל במדבר
לא הקריבו אלא פסח זו בלבד עכ"ל והנה לכאורה מאי גנות הי' הא אי' ביבמות דע"ב שלא
נשיב להם רוח צפונית ולא מלו במדבר וא"כ הרי לא יוכלו לעשות פסח, וצ"ל דזה הי' גנות
שהם גרמו להם זה שלא נשיב להם רוח צפונית כדאי' התם ביבמות משו' דנזופי' הוו ע"ש
ובתוס' ד"ה משו' דלא נשיב להם רוח צפונית מזה ובקדושין דל"ג ע"ב בתוס' שם (והא דעשו
פסח זה י"ל עפ"י הדיבור הי' ??? כמ"ש תוס' שם בקידושין ע"ש) והנה רש"י
פי' שם ביבמות
בד"ה משום דנזופי' הי' וז"ל ממעשה עגל ולא הי' ראוים לאור נוגה עכ"ל דלא כתוס' ע"ש,
והנה בסדר משפטי' וסדר מצורע כתבתי דחטא עגל תלי' אי כללות ופרטות נאמרו בסיני
אז שפיר הי מקודשין מיד וחמור איסורא דהוי כא"א, משא"כ אי כללות נאמרו מסיני
ולא פרטות ?הגעת? מ"ד בח??? א"כ הרי דמי להאומר התקדשי לי בפרוטה ע"מ שאתן לך מאתים
זוז דאינו מקודשת לחד מ"ד רק לכשיתן ולא למפרע, וא"כ קודם שנאמר להן הפרטות עשו
את העגל ולא הי' עדיין מקודשין עיין לעיל באריכות מזה בשם ?בגדי אהרן
וד"ב, ולפ"ז זהו ביאור
הסמיכות הנ"ל אלה המצות אשר צוה ד' וגו' בהר סיני, בהר סיני דייקא ר"ל דאלה המצות
הנאמרי'
238
הנאמרים עד הנה, נאמרים מיד בהר סיני, כי כללות ופרטות נאמרו בהר סיני, ולפ"ז ממילא חטא עגל הוי חטא חמור מאד דהי' סבר כא"א כנ"ל באריכות, וא"כ מה שלא עשו במדבר רק פסח אחד הוי גנאי דע"י חטא עגל גרמו לזה שלא נשיב להם רוח צפונית ולא יוכל למול א"ע כנ"ל, ובתוס'?? וא"כ מש"ה וידבר ד' וגו' בחדש השני וגו' אבל בלא"ה היה מתחיל וידבר ד' וגו' בחדש ראשון וגו' כיון דזו הי' קודם בחודש כפי' רש"י הנ"ל בסדר בהעלותך, והשת"כ?? כיון דבגנותן מדבר בסדר בהעלותך מש"ה לא פתח בהאי פרשתא כנ"ל, וק"ל.
ועוד י"ל על הסמיכות הנ"ל, ואגב אבאר נמי אשר רבים דקדקו למה סיים כאן המקום שנצטוו על זה המנין דכתיבת וידבר ד' וגו' במדבר סיני באוהל מועד. אבל י"ל עפ"י מה שדקדקו המפורשים עוד בברכת התורה דמברכינן ברוך וגו' אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו עת תורתו וגו' דהא באמת מצינו במדרש וזרח משעיר הופיע מהר פארן שהלך לשאר אומות מתחלה ולא רצו לקבלוה, וא"כ מאי השבח הלזה אשר בחר בנו (ועיין מ"ש מזה בבית החכמה חדר ב')אמנם י"ל לפי מה דאי' בגמ' דשבת דפ"ח ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית כו' ע"ש וא"כ קשה למה לא כפה האומות על התורה (ועיין במס' ע"ז פ"ק שבאמת אמרו א"ה כלום כפית עלינו הר כגיגית ע"ש) אבל י"ל דלכאורה קשה לפי מה דאי' במ"ר סדר תרומה ויקחו לי תרומה יש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכר עמה שנאמר ויקחו לי תרומה, משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה, ביקש לילך אל ארצו וליטול את אשתו, א"ל המלך לומר לך אל תטלוה כבר נתתי לך, לומר לך תטלוה איני יכול כי קשה לפרוש ממנה כי בת יחידית היא אלא זו טובה עשה לי קיטון שאדור בתוכו בכ" מ שאתה הולך אהי' אמכם כי אינני? אוכל להניח את בתי, כך אמר הקב"ה לישראל נתי לכם את התורה לפרוש ממנה איני יכול לומר לכם אל תטלוהו כו' אלא כ"מ שאתם הולכים בית אחד עשה לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש וגו' ע"ש.
והנה אי' ברז"ל אין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות בישראל, ולפ"ז קשה האיך רצה ליתן התורה לא"ה, הא קשה לפרוש כביכול מהתורה, כנ"ל. אוצל א"ה ל"ש בית א' עשה לי שאדור בתוכו בכ"מ שאתם הולכים דהא אין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות., ובא"ה ל"ש זה כדאי' במדרש ילקוט סדר זו (והעתקתיו לקמן) אבל י"ל לפי פשוטא דאם קבלו התורה ממילא הי' מגיירים את עצמן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כדאי' בגמ' כמה פעמים, וא"כ שפיר הוי מיוחסים מהיום והלאה אם רצו לקבל התורה.
והנה כ"ז אם רצו לקבלוה מדעתן ואז הוי גירות מעלייתא ושפיר הוי כקטן שנולד דמי' משא"כ ע"י כפיי' מה"ת הוי כקטן שנולד, ולפ"ז שפיר מש"ה לא הי' כפה על הא"א ההר לקבל התורה, כי אז לא הוי כגר שנתגיר וכקטן שנולד דמי' וממילא לא היה יכול להיות אצלם כי אין השכינה שורה רק על המיחסים כנ"ל וממילא ג"כ בלתי אפשר כלל לתת להם את התורה
239
או התורה כי קשה לפרוש כביכול מהתורה כנ"ל במדרש וק”ל, ולפ"ז שפיר אמרינן אשר בחר בנו מכל העמים היינו שכפה עלינו ההר עד שאמרו רוצה אני ובזה נתן לנו את תורתו ומכח זה חיי עולם נטע בתוכינו כי אצל הישראל שפיר יוכל לשרות השכונה כי מיוחסים הם ולא ??מתפר?? כדאיתא במדרש (ועיין בסמוך) וק”ל.
ובזה מבואר סמוכות הנ"ל אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל, אל בני ישראל דייקא, אשר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, אך ע"ז קשה הא גם לא"ה רצה ליתן רק שלא רצו לקבלוה כנ”ל וא"כ מה השכר הלזה, לזה אמר ומסיים בהר סיני, ר"ל השכר הוא בהר סיני, כמו עם הר סיני, דהיינו שכפה עליהם ההר עד שאמרו רוצה אני כנ"ל, וזה לא עשה לשאר אומות, אך זה גופא קשי' הא יש פ"פ לא"ה @@פתחון פה לאומות העולם@ כלום כפית עלינו הר כנ"ל, לזה אמר וידבר ה' וגו' במדבר סיני באוהל מועד וגו' ר"ל מה שדיבר ה' במדבר הי' כאוהל מועד, היינו שהשכינה הי' שורה למטה אצל ישראל באוהל מועד כי זה הבית אשר עשו לו שידור אצליהם כי קשה לפרוש כביכול מהתורה כנ"ל במדרש, וא"כ מש"ה לא הי' יוכל ליתן התורה לא"ה כי קשה לפרוש מהתורה לכביכול ואצל א"ה לא אפשר להשרות שכינתו, אך זה גופא קשי' מ"ש ישראל מא"ה שאצל ישראל יוכל להשרות שכינתו דווקא, לזה אמר לאמר שאו את ראש בני ישראל וגו' ותמצא כי הם מיוחסים ומש"ה שפיר שורה שכינה ב??הם, משא"כ אצל א"ה, אך אעפ"כ מתחילה זרח משעיר והופיעה מהר פארן אולי ??קיבלו?? מרצון ויגיירו, ואז הוי כקטן שנולד דמי והוי שפיר מאז והלאה מיוחסים כנ"ל, משא"כ ע"י כפוי' ל"ש זה כנ"ל באריכות, ומש"ה שפיר דווקא כפה הר לישראל כי בישראל אף ע"י כפוי' יוכל להשרות שכינתו אצלם כיון מיוחסים הם ואין השכונה שורה ??בלעדי?? משפחות מיוחסות כנ"ל ודו"ק.
ובזה בארתי במדרש ילקוט בזו הסדר וז"ל בשעה שקיבלו ישראל התורה נתקנאו א"ה בהן מה ראו אלו להתקרב יותר מן האומות, סתם פיהן הקב"ה, א"ל הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לה' משפחות עמים כשם שמביאי' בני ויתילדו על משפחותם, לכך מנאן בראש הספר הזה אחר המצות, אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני ואח"כ וידבר ה' במדבר סיני שאו את ראש וגו' שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהם וגן נעול אחות כלה וגו' אחת היא יונתי תמתי שמ???עו א"ה, ??אף הם התחילו מקלסין להם ראוה בנות ויאשרוה וגו' אלא כשבאו לשיטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב, שמחו א”ה אמרו אותה עטרה שהיו בידן וכבר היא נטולה מהם, אותו שבח שהיו משתבחין ??הרי בטל שווים לנו??, כשבאו לידי נפילה זקפן המקום שנאמר ויהי אחרי המגיפה עכ"ל והקשה ה??ד"ב?? שם וז"ל וקשה מה שאמרו א"ה מה ראו אלו להתקרב יותר וכו' אם רצונו שאמרו כן בהתחלת קבלת התורה למה להקב"ה ליתן לישראל התורה ואינו מהדר אחר שאר האומות, זה וודאי אינו שהרי זרח משעיר למו הופיעה מהר פארן תחילה ולא רצו לקבלה ואח"כ בא לו אצל ישראל, ואם רצונו לאחר שקבלו התורה שאלו למה נתקרבו ???? הקמת אוהל מועד לשכון בתוכה ולא כאומות זהו ?? ב”כ אין לו שחר, דמאחר שלא קבלו האיך יקרבו, עי"ש בד"ב ??רש"י?? באריכות.

240
ועוד יש לדקדק מאי ענין היסחום לקבלת התורה, וכן דקדקו שארי מפורשים ע"ש.
אבל לדברינו הנ"ל מבואר היטב, דדווקא בשעת קבלת התורה אז ראו א"ה שכפה עליהם הר כגיגית וע"ז שפיר קשה להם מה ראו אלו להתקרב יותר מהאומות, דכלום כפית עלינו הר כדאי' במס' ע"ז שאמרו א"ה באמת כן כנ"ל. לזה שפיר השיב להם הביאו ספר יוחסין שלכם, וכיון שלאו מיוחסים אתם ממילא לא היה מועיל הכפיי' ולתת לכם התורה כי קשה לפרוש כביכול מהתורה כנ"ל ולשרות אצליכם בלי אפשר כי אין השכינה שורה רק על משפחות מיוחסת כנ"ל באריכות. משא"ה הישראל שמיוחסים הם שפיר היה מועיל הכפיי' ולתת להם הורה וג"כ לשרות שכינותו בהקמת המשכן כנ"ל במדרש, והא דחזר מתחלה על א"ה כלל היינו כדי שיקבלו מרון הטוב ואז הוי גר שנתגייר וכקטן שנולד דמי' כנ"ל באריכות ודוק.
ובאופן אחר י"ל על המדרש הנ"ל אשר בלא"ה מדקדק עוד הז"ב הנ"ל על מדרש הנ"ל באומרו שבאו לשיטים??? כל שכמחו א"ה אמרו אותה העטרה שהיה בידן כבר היא נטולה מהן, אותו השבח שהיה משתבחין הרי בטל, שווין הם לנו כו' כנ"ל. דזה הוי אריכות לשון וכפול שלא לצורך דלא הול"ל אלא אותו שבח שהי' משתבחין הרי בטל, ועוד מה שאמרו שווין הם לנו מה רצונם בזה עש"ש בז"ב שני סדר זו.
ונ"ל לבאר הכל בעז"ה, דהנה הנזר הקודש סדר בראשית ד"ב ע"ד כתב בשם המפורשים הא דאמרינן שחיבב הקב"ה הישראל יותר מהאומות, אף שחזר עליהן מתחלה ג"כ ולא רצו לקבלוה כנ"ל, היינו עפ"י מה דאי' במדרש זה גופא בשעה שחזר על האומות ובא לפני עשו א"ל מקבלים אתהם את התורה א"ל מה כתיב בה א"ל לא תרצח א"ל כל עצמן של אותן אנשים ברכתן הוא שנאמר {} ועל חרבך תחיה, הלך אצל עמון ומואב א"ל מה כתיב בה א"ל לא תנאף א"ל כל עצמן של ערוה שלהם הוא שנאמר ותהרן בנות לוט מאביהם אל?? אצל בני ישמעאל כו' א"ל מה כתיב א"ל לא תגנוב א"ל כל הצמן של אבותיהם לסטים היה שנאמר והוא יהיה פרא אדם או"כ הרי חזינן אצל האומות פתח מיד בדבר המתנגד לו כדי להרחיקם מן התורה, אבל לישראל אמר כסדר העשרת הדברות מן אנכי ולא יהיה לך וגו', והקשה ע"ז הנזר הקודש הנ"ל וכי בא הקב"ה בטרוני' עם בריותיו כי אלמלא שמעון הכל כסדר אפשר שהיה מצוה גוררת מצוה לקבל הכל ולמה פתח בכל אחד בדבר המתנגד לו כדי להרחיקם מה"ת ובישראל אדרבה הראה להם סימן חיבה לקרבן אל התורה וכי משוא פנים יש בדבר ח"ו ע"ש.
ונ"ל לבאר קושי' זו, עפ"י מה שכבר הקשיתי לעיל למה חזר על כל האומות הא אי' במדרש ילקוט סדר זו דכיון שאינם מיוחסים ל"ש להם התורה רק להישראל דווקא, אמנם עפ"י מש"ש באופן הראשון לק"מ דהא גרש שנתגייר כקטן שנוגל דמי, וא"כ מש"ה שפיר חזר על האומות דאם רצו לקבל התורה ולהתגייר אז הוי כקטן שנולד ושפיר היה מאז והלאה מיוחסים כנ"ל.
והנה אי' במס' יבמות דמ"ג ע"א גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים וסחופים ומטורפים ויסורין באין עליהן, אם אומר אני יודע ואיני כדאי מקבלין אותן מיד כו' מ"ט
241
דאי' פרוש ופרוש ?כל ותו אי' התם (יבמות מז:) ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר ע"פ מ"ש אר"ח ב"א אר"י בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה וכו' ופי' רש"י הואיל והן מקפידין על הממון כ"כ כדאמר דנהרג על פחות משוה פרוטה מודיעין אותו עון לקט כו' שמא יחזור בו מלהתגייר ולשון זה עיקר עכ"ל ע"ש, ולפ"ז הרי חייבין בגר שבא להתגייר אומרין לו דבר המתנגד אולי מחמת זה יחזור מלהתגייר ואם מקבל הא ממילא מקבל שום מצות אחרים, ותש?"ה (שם מז.) מודיעין נמי בזמן הזה צרתן של ישראל כנ"ל, ולפ"ז ממילא מש"ה לא פתח ד' ב"ה אל האומות באנכי כסדר עשרת הדברות דהא התורה א?פות? (אינו?) ראוי כנ"ל רק למיוחסים כנ"ל במדרש (והטעם שקשה לפרוש מהתורה ואין השכינה שורה רק על משפחות מיוחסת כנ"ל באריכות באופן הראשון) רק שרצה השי"ת לראות אם ירצו להתגייר ומש"ה שפיר בא להם בדבר המתנגד תחלה ואז אם יקבלו הדבר המתנגד להם ממילא שוב יוכל לומר להם השאר הדברות משא"כ לישראל שפיר אמר כסדר עשרת הדברות מן אנכי וגו' כי מיוחסים הם וראוי להם התורה כנ"ל וק"ל.
ולפ"ז מבואר המדרש הנ"ל בשעה שקבלו התורה דווקא אז נתקנאו א"ה כי שמעו שפתח להם באנכי כסדר עשרת הדברות, ולהם פסח מיד בדבר המתנגד, וע"ז שפיר אומרו מה ראו אלו להתקרב יותר משאר אומות, והיינו כקושי' נזר הקודש הנ"ל למה פתח להם מיד בדבר המתנגד, ולישראל דרך חיבה וקירוב כסדר עשרת הדברות מן אנכי כנ"ל, לזה השיב שפיר הביאו ספר יוחסין שלכם, וא"כ כיון דאינם אתם מיוחסים ולא אוכל לשרות שכינה אצליכם כנ"ל וממילא קשה לפרוש מהתורה וליתן לכם כנ"ל באריכות באופן הראשון, אך? שרצתי שתהיו כגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ומש"ה חזרתי? עליכם לקבל התורה ומש"ה פתחתי שפיר בדבר המתנגד לכם כדי לידע אמירת גירות שלכם כנ"ל אצל גר מודיעין לו דבר המתנגד שבא ??? להתגייר כנ"ל, אבל הישראל מיוחסים הם א"כ שפיר אוכל לשרות שכינתי בתוכן וליתן להם התורה ומש"ה אמרתי להם כסדר עשרת הדברות כנ"ל וק"ל.
והנה הנזר הקודש הנ"ל תי' על קושיית? הנ"ל היינו עפ"י לדקדק? במדרש הנ"ל דכתב בכל אחד א"ל מה כתוב בה למה ?דקדק כן הל"ל לומר סתם בא לעשו וא"ל אתם רוצה לקבל התורה דכתיב בה לא תרצח וכן כולם, והכ"א? דא"ל מה כתיב בה הוא כשפת יתר, כי מנ"מ בהא? ולכן נ"ל כי חז"ל פתחו לנו פתח בזה? פתח חשובה לבאר ההבדל שבחן עכו"ם לישראל והוא כאשר בא ד' לישראל לאמר מקבלים אתם התורה לא שאלו תחלה כלל לאמר מה כתיב בה כי באמר באו לקבל עליהן עול תורה בתמימות בכל עני?ן בכל הכתוב בה בין המצות קלות ובין החמורות ולכ"א סתם כל אשר דיבר ד' נעשה כלומר כל אשר דיבר ד' יהי' מה שיהי' הן מצות הקלות והן מצות החמורות כל נעשה ואח"כ אמרו ונשמע כלומר עתה נשמע מה שנעשה, אבל לא כן עכו"ם? שלא רצו אלא ככל הישר בעיניהם מצות קלות ולא חמורות וממילא מיד לא קבלו עליהם עול התורה כראוי כמו ישראל ומעתה וודאי ישרים דרכי ד' שנתן לכל א' גמול כמדתו מדה כנגד מדה והיינו כדאמרינן הבא לטהר מסייעין אותם והבא לטמא פותחין לו ולפיכך

242
ישראל שבאו לטהר ולקבל עליהם עול תורה כראוי בין קלות וחמורות גם הקב"ה הי' מסייע להם לקרב לבבם לעבדתו בהראותו להם פנים יפות וסימני חיבה ?כנ"ל? אבל העכו"ם? שבאו לטמא שלא רצו לקבל עליהם עול התורה והמצות החמורות ??? הקב"ה פתח להם פתח טומאה לאמר תחלה לכ"א וא' בדבר המתנגד עכ"ל? (ועיין לעיל סדר ויקרא שהבאת לשון באריכות יותר) וא"כ לפ"ז יש לומר שתי תירוצים על הא דבא להם בדבר המתנגד משא"כ לישראל בא כסדר בעשרת הדברות, או כיון דהם אינם מחיוסים וכנ"ל באריכות משא"כ ישראל כנ"ל. או ישראל שאמרו נעשה ונשמע וקבלו מתחלה ברצון טוב בלי שום שאלה מה כתיב בה, משא"כ האומות כנ"ל בנזר הקודש, והנה אי' במס' שבת פר"ע (פח.)בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמה באו מ"ה וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים וכו' וכיון שחטאו ירדו מאה ועשרים וכו' ופרקו שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב עכ"ל עי"ש, וא"כ לאחר שחטאו בעגל הלך מהם הזכות של נעשה ונשמע כנ"ל ואכתי נשאר המעלה של מיוחסים כנ"ל, ובשיטים שא??ן אל זנות? אח"כ אזיל? ג"כ המעלה השנית של מיוחסים ושווין הן ח"ו לשאר אומות, וזהו שאמר המדרש הנ"ל וכשבא לשיטים ויחל העם לנזות וגו' שמחו א"ה ואמרו אותה העטרה שהי' בידן כבר נטל מהם ר"ל אותן העטרות שנתעטרו מחמת זכות נעשה ונשמע כנ"ל, כבר נטולה מהם מחמת חטא עכ"ל כנ"ל, וא"כ תו לא נשאר חביבותי' גבי קב"ה מחמת שהן הקדימו נעשה ונשמע ולא הן כד' נזה"ק הנ"ל אך הך מעלה נשאר מחמת היוחסין שלהם כנ"ל במדרש ועכשיו זה השבח ג"כ בטל שהרי חטאו בזנות וא"כ שווין הם לנו ול"ש להם קר?בת יותר משאר אומות, אבל הקב"ה דקפן? והעמידן על טהרתן? וא"כ שיגוף? אותן שבאו על עריות בשיטים והנשארים הביאו ספר יוחסין שלהם ?? מעיקרא וממילא נשאר ההכרעה מחמת היחוס להיותן חביבים לגבי קב"ה יתר משאר אומות כנ"ל ודו"ק
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום דינסטאג אפריל 28, 2015 5:51 pm, פארראכטן געווארן 2 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פ' נשא

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

242
לפרשת נשא
במ"ר סדר זו פרשה י"ד ד"א מי הקדמני ואשלם מדבר ביוסף שהוא הגדול ושומר את השבת עד שלא נתנה וטבוח טבח והכן וכו' ואין הכן אלא לשבת שנאמר ביום השישי והכינו וגו' אמר הקב"ה ליוסף אתה שמרת את השבת עד שלא נתנה תורה חייך שאני משלם לבן בנך שיהי' מקריב קרבנו בשבת מה שאין יחיד מקריב ועלי לקבל קרבנו ברצון הוי מי הקדימני ואשלם ומנין שכן הוא ממה שאמור בענין ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'. ביום השביעי וגו' הה"ד (תהלים כד) שאו שערים ראשיכם וגו' אתה מוצא בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס את הארון לבית קדשי הקדשים ובאותה שעה דבקו שערים זה בזה אמר שלמה כ"ד רננות וכו' חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ולא נענה וכיון שאמר (דברי הימים ב ו) ד' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה ונשאו שערים ראשיהם, ונכנס הארון עכ"ל והנה המדרש הזה אומר דורשיני דאין לו המשך כ? מניעת השערים
243

מניעת השערים להכניס הארון אל המדרש הקודם ביו' השביעי שזכה יוסף לזה
בשמירת שבת והיאך אמר
הה"ד שאו שערי' ראשיכ' כו' ומביא עלה הך מעשה דשלמה הנ"ל והוא תמוה
מאוד, ואם דדריש אח"כ מאת
מלך הכבוד כו' ד"א ויבוא מלך הכבוד שהוא חולק ליריאיו יוסף הצדיק מתירא
מן הקב"ה כמא דתימא ואיך
אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקי' ונתן כבוד להקב"ה שלא נגע בה מפני
יראתו א"ל חייך לבן
בנך אני פורע שאחלוק לו כבוד שאתן לו רשות להקריב את קרבנו ביו' קודש שלי
ולא יהי' ??? הה"ד
ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו' עכ"ל וא"כ י"ל דכיון דדריש ויבוא מלך
הכבוד על יוסף אשר
מחמת זה זכה ביו' השביעי נשיא לבני אפרים כנ"ל , מש"ה מתחיל ברישא שאו
שערי' ראשיכ', חדא
דזה דחוק? דהא הוי סגי להתחיל הה"ד ויבוא מלך הכבוד ותו לא ואם רוצה
להתחיל מרישא יתחיל מתחלת
המזמור וידרוש עלה עד שיבוא אל המלך הכבוד כדרכו של מדרש ואמאי מתחיל
דווקא הה"ד שאו
שערי' ראשיכ', ועוד הא זה גופא קשי' דהמדרש סותר א"ע בתחילה אמר בשמירת
שבת זכה יוסף
ביו' השביעי נשיא לבני אפרי' וגו' כנ"ל ומסיים הה"ד שאו שערי' וגו' ויבוא
מלך הכבוד בזכות שהי'
ירא מד' לנגוע באשת פוטיפר זכה לכן ביו' השביעי לבני אפרי' וגו' והוא
תמוה מאד ולא ראיתי
מי שנתעורר בכל הנ"ל, ונ"ל לבארבעז"ה עפי' הדרוש, דהנה בלא"ה מדקדקין
המפורשי' על המדרש
הנ"ל דאמר ?מהני יראתו של יוסף לנגוע באשת פוטיפר זכה ביו' השביעי לבני
אפרי' וגו' שיקריב ביו'
הקודש מאי מדה כנגנד מדה בזה (בזה)? (עיין בברכת שמואל סדר זו דמתחיל בזה
המדרש ויבוא מלך הכבוד
כו' דמדקדק כן כנ"ל) ונ"ל לבאר דהנה לכאורה קשה מאי שבח בזה ליוסף שהי'
ירא ד' ולא נגע באשת
פוטיפר והיכי ס"ד שלא הי' ראוי להיות יראתו על פניו בזה ח"ו עד שניתן לו
שכר ע"ז, וכגון זה
כמה יוסף איכא בשוקא דמוזהרין ע"ז אשר הוא בכלל זרע ישראל ואף בב"נ
מוזהרין על בעולת בעל,
אבל י"ל עפי' מה דקיי"ל וכן אי' בגמ' דסנהדרין ב"נ אינה מצווה על ק"ה
ואי' במ"ר סדר וישב פרשה פ"ז
דאמרה לי' חותכת אני פרנסתך כיפפת אני קומתך מסמא אני את עיניך כו' אעל
כולם השיב יוסף
ולא שמע אליה וא"כ בזה גדולה המעשה אשר עשה ביראתו זה על ה?? אף דאינו מצווה על ק"ה
דקודם מ"ת הי וב"נ אינו מצווה על ק"ה ואפ"ה החזיק כבר עצמו כישראל ולא
רצה לשמוע אליה
וא"כ מש"ה שפיר נתן לו שכר, תו אקדי' מה שהקשה הפ"ד בד' האתרי' דרוש א'
בהתחלה מיד על
?? מדרש ואין והכן אלא שבת וכן אי' בפ' מקץ במ"ר וז"ל ואין והכן אלא שבת
כו' בדא אמרה ששמר
יוסף את השבת עכ"ל וקשה דהא קי"ל פ"ד מיתות דבן נח ששבת חייב מיתה דכתיב
יום ולילה לא
ישבותו וא"כ איך שמר יוסף את השבת א"ו דיצא מכלל ב"נ אף להקל עכ"ל הפ"ד ע"ש, ולפ"ד
ממילא אם יוסף שמע אל אשת פוטיפר והיינו דהי' מחזיק עצמו כב"נ קודם מ"ת ואינו
מצווה על ק"ה כנ"ל א"כ ממילא לאו שפיר עשה יוסף ששמר השבת דגוי ששתב חייב מיתה
ועכ"פ לא שייך לו שכר על שמירת שבת שלו, אך באשר באמת הסכין א"ע באשת פוטיפר
מחמת יראת ד', דהי' מחזיק עצמו לישראל בזה שפיר שייך לו שכר על שמירת שבת

244
קודם שנתנה תורה והוי מי הקדמני ואשלם כנ"ל במדרש, ולפ"ז שפיר אמר המדרש
הנ"ל את יוסף היית
ירא אלקי' ולא הי' נוגע בה מפני יראתו חייך אני פורע לך שבן בנך יקריב
ביו' שבת קודש שלי
והיינו דהא קרבן יחיד אינו נקרב בשבת אך כיון דאתה החזקת עצמך כישראל
קודם מ"ת ומש"ה
חא היית נוגע באשת פוטיפר כנ"ל ממילא יש לך זכות בשמירת שבת ששמרת כנ"ל, ושפיר
הוי מדה כנגד מדה כנ"ל במדרש כיון ששמרת שבת חייך שבן בנך יקריב קרבן יחיד בשבת
כנ"ל באריכות ודא ודא אחת היא , כי זה תלי' באידך כנ"ל באריכות וק"ל,
ולפ"ז נבוא לבאר מדרש הנ"ל דמסיים הד"ד שאו שערי' ראשיכ' את מוצא בשעה
שבנה שלמה וכו'
רק אקדי' מקודם לבאר המאמר הזה אשר הובא באריכות קצת יותר במס' שבת פ'
ב"מ ??(דף ל.) וז"ל
אר"י א"ר מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו אמר דוד לפני
הקב"ה רבש"ע מחול לי
על אותו עון א"ל מחול לך א"ל עשה עמי אות בחיי א"ל בחייך איני מודיע בחיי
שלמה בנך אני
מודיע כשבנה שלמה את המקדש בקשו להכניס ארון לבית קדשי הקדשי' דבקו שערי'
זה בזה אמר
שלמה כ"ד רננות ולא נענה כו' כיון שאמר ד' אלקי' אל תשב פני משיחך זכרה
לחסדי דוד מיד
נענה באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל
לו הקב"ה על אותו עון עכ"ל, והנה יש לדקדק חדא למה בחייך איני מודיע רק
בחיי שלמה בנך
והאיך הודיע בחיי שלמה ואם משו' דנענה באומרו זכרה לחסדי דוד, דלמא דוד
נענש על אותו
עון ושאר זכות שהי' לדוד עמדה לשלמה באותה שעה, ועוד למה דבקו שערי' זה בזה כשביקש
להכניס ארון לבית קדשי קדשי' ועוד באמת למה נענה כשאמר זכרה למען חסדי דוד דווקא,
(עיין במפורשי' שדקדקו כנ"ל) ונ"ל לבאר דהנה אי' בגמ' דשבת דנ"ו א"ר
שמואל ב"נ אר"י כל האומר דוד
חטא אינו אלא טועה כו' אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר ד' לעשות את
הרע שביקש לעשות ולא
עשה עכ"ל, והנה מזה למידין דבאמת לא עשה מעשה כלל דוד בבת שבע ח"ו רק שביקש ולא עשה
והנה זה גלוי לשמים דלא עשה מעשה אבל עכ"פ בפני המון עם יש ח"ו תלונה
עליו לומר שבאמת
עשה מעשה אך אי' תי' אחר במס' כתובות ד"ט ע"ב כל היוצא למלחמת בית דוד גט
כריתות כותב
לאשתו ע"ש, וא"כ ממילא לא הי' חטא אף ע"י מעשה, אך זה תלי' אי אמרינן יש
ברירה או אין
ברירה, ע"ש בתוס' ובגיטין דע"ב ובכמה דוכתי מש"ה דאי יש ברירה הוי גט ואי
אין ברירה אינו
גט וממילא חטא דוד ח"ו אם עשה מעשה, והנה אי' הא דמשה שיבר הלוחות היינו
הרי? שידונו
כפנוי ולא כא"א עיין במ"ר מזה, וכתבתי בסדר הקודמי' כמה פעמי' זה נמי
תלי' אי אמרינן יש
ברירה או אין ברירה דהא מתחלה נתן ?? עשרת הדברות כדי ליתן הכל התורה ב???
והוי כהאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתיים זוז דאמרינן לחד מ"ד והוא
יתן דהיינו למפרע מקודשת ולחד מ"ד לכשיתן יהא מקודשת, וא"כ אי אמרינן כשיתן א"כ
אף אי הי' נותן הלוחות לא הי' נדונו כא"א דאינו מקודשת למפרע אך כ"ז אי אין ברירה
אבל

245
246-247
לאו הודעה היא כהרי שלמה שדוד לא חטא וכאשר אבאר, דהנה הא קיי"ל האשה ששלחה שליח לקבל קידושין כיון שקיבל השליח הקידושין ה"ז מקודשת אעפ"י שעדיין לא הגיע לידה, והנה משה קבל הלוחות מיד הקב"ה וקודם שמסרן לישראל עבדו לעגל וא"כ תיכף בקבלת הלוחות מיד ד' המה מקודשים וא"כ מאי הי' מועיל משה בזה ששיבר הלוחות כיון דכבר מקודשי' המה מיד שבאו הלוחות מהקב"ה ליד משה. אך בבגדי אהרן סדר בראשית אי' תי' על זה דמשה לא הי' שליח של ישראל רק שליח של הקב"ה והאיש ששלח שליח להוליך לה הקידושין אינה מקודשת עד שיבוא לידה ע"ש. אך כתב שם כ"ז אי משה הי' מלאך דמש"ה הוא מ'ט"ט ש'ר ה'פנים וא"כ שפיר י"ל דהוי שלוחו של הקב"ה דכתיב עושה מלאכיו רוחות, אבל אי משה לא הי' מלאך לא הי' שלוחו של הקב"ה רק של ישראל. אך הוכיח שם דמשה הי' מלאך דמצינו במדרש פ' שמות מכח שאמר משה לאחר ז' ימים שלח נא ביד תשלח נטל ממנו הכהונה (או לחד מ"ד לא נכנס לא"י בשביל זה) והא אי' במדרש אמר משה רבש"ע ללוט בן אחיו של אברהם שלחת מלכי' להצילו, לבניך בני אברהם יצחק ויעקב עאכ"ו. והנה כ"ז אי משה לא הי' מלאך, אבל אי גם משה הי' מלאך ל"ש תי' זה ושפיר נענש מחמת שלח נא ביד תשלח ע"ש באריכות בבגדי אהרן הנ"ל סדר בראשית. אמנם מצינו טעם אחר דמשה לא הי' כהן כיון שהרג המצרי וכהן שהרג הנפש לא ישא את כפיו ע"ש במפורשי' מזה, והנה זה תלי' ג"כ אי הי' קודם מ"ת כב"נ או כישראל כמ"ש הפ"ד בד'(-בדרך?) האתרים דגוי שהיכה ישראל חייב מיתה, והנה אי הי' דינם כישראל שפיר חייב מיתה המצרי שהיכה העברי וכדין הרג משה למצרי משא"כ אי הי' דינם כב"נ שלא כדין הרג המצרי ע"ש באריכות בפ"ד הנ"ל.
ולפ"ז מבואר המדרש הנ"ל כיון שאמר מקודי'? אמר הקב"ה ליוסף אתה שמרת השבת חייך שבן בנך יקריב קרבן יחיד בשבת קודש ונרצה לו כו' וקשה הא אדרבה לא זו שלא נענש מחמת דכתיב יום ולילה לא ישבותו כקושי' פ"ד הנ"ל אף גם ינתן לו שכר ע"ז כנ"ל באריכות, א"ו צ"ל דכבר יצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת כתי' פ"ד הנ"ל, ולפ,ז הרי כדין הרג משה המצרי דגוי שהיכה ישראל חייב מיתה כנ"ל, ולפ"ז קשה למה לא הי' משה כהן כנ"ל, דל"ל מחמת שלח נא ביד תשלח דהא משה שפיר קאמר למה לא שלח מלאכי' כמו ללוט בן אחיו של אברהם לבניך עאכ"ו כנ"ל, לזה שפיר מסיים הה"ד שאו שערי' ראשיכ' את מוציא בשעה שבנה שלמה בה"מ כו' ביקש להכניס את ארון כו' דבקו שערי' זה בזה כו' כשאמר זכרה למען חסדי דוד מיד נענה, ולמה הי' זה כדי להודיע שדוד לא חטא כנ"ל באריכות, וקשה האיך מוכיח מזה דהא בלא"ה צ"ל תי' על שבירת הלוחות דהא אף אי יש ברירה מ"מ קשה הא כבר הי' מקודשי' בקבלתו של משה הלוחות מהקב"ה דהאשה ששלחה שליח לקבל קידושין מיד שהגיע הקידושין ליד שליח מקודשת כנ"ל באריכות, אע"כ צ"ל דמשה הי' שלוחו של הקב"ה ולא שליח של ישראל כמ"ש הב"א הנ"ל, ולפ"ז ממילא לק"מ מלוט בן אחיו של אברהם כיון דמשה ג"כ הי' מלאך ושפיר חטא באומרו שלח נא ביד תשלח ומש"ה לא הי' כהן כנ"ל במדרש פ' שמיני ולעולם הי' דינם קודם מ"ת כישראל ושפיר הי' זכות ליוסף ששמר שבת אף קודם מ"ת והחזיק עצמו כישראל ומש"ה זכה ביום השביעי לבני אפרים וגו' כנ"ל במדרש (וא"ל לפי הנ"ל למה לא הזכיר מיד שלמה חסדי דוד בלא ד"ז?? ??? י"ל מן השמים הי' לצערו בשביל שנתגאה ואמר בזה?? בפרס?? וגו' כדאי' במ"ר זה מיד בסמוך על מאמר הנ"ל עיין סדרא) ולק"מ כן נ"ל דרך דרוש ודו"ק.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פ' בהעלותך

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

247
לפרשת בהעלותך
במדרש פ' פקודי בספרי וז"ל והי' הדבר הקשה יביאון אל משה, א"ל הקב"ה חייך שאני מכשילך בבנות צלפחד דכתיב ויקרב משה את משפטן לפני ה', מלמד שנתעלמה ממנו הלכה, וראוי הי' פרשת נחלות שתכתוב ע"י משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתוב ע"י, וראוי הי' פרשת מקושש שתכתוב ע"י משה אלא שנתחייב מקושש ונכתוב ע"י שמגלגלין חוב ע"י חייב וראוי הי' פרשת טמאים לכתוב ע"י משה אלא שזכו הטמאים כו' עכ"ל. והוא תמוה האיך תלי' זה בזה מקושש אחר צלפחד וטמאים אחר מקושש. ונ"ל לבאר דרך דרוש. ואקדים גמ' דב"ב דקי"ט ע"א יודע הי' משה רבינו שבנות צלפחד יושת הן אבל לא היה יודע אי נוטלת חלק בכורה או לאכו', מאי קמסתפקי לי', דכתיב ונתתי לכם מורשה אני ה' ירושה היא לכם מאבותיהם או דלמא שמורישין ואינן ירושין ע"כ עי"ש.
והקשה בעל צדה לדרך והרי הוכרח לומר דמורשה היינו ירושה להם דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה, ושם ל"ש דנאמר מורישין ואינן יורשין, ותי' דשם דרשינן אל תקרי מורשה אלא מאורסה, עיי"ש. וכ' ע"ז בבגדי אהרן סדר בראשית וז"ל וז"א אלא אם אמרינן יש אם למקרא אבל אם נאמר יש אם למסורת א"כ מורשה הוא כפשוטה ושפיר מוכח דא"י מוחזקת היא עכ"ל.
תו אקדים מה דאי' במס' פסחים אמר שמואל לחם עוני לחם שעונין עליו דברים הרבה דבר אחר לחם עוני עני כתיב מה עני שדרכו בפרוסה אף כאן בפרוסה ע"כ.
והנה הא דפורסין המצה לחצאין כתב המטה אהרן היינו כיון שלא נשלם הזמן של גלות מצרים והקב"ה חלקן החצי למצרים והחצי השני לד' מלכיות שהשלימו הזמן ולכן פורסין המצה לחצאין שהחצי מורה על גלות מצרים והחצי מורה על גלות האחרון וכמו שכ' האר"י ז"ל שזהו הסוד הגנוז החצי מצה בסוד מצה שמורה, שגלות האחרון הגאולה שמורה ולבו לפומי' לא גלי' עכ"ל, עיי"ש.
אך זה תלי' אי עבירה לשמה מותר או אסור דהנה באמת הקדמונים כתבו דקושי השעבוד הי' משלים ולפ"ז הקושי' במ"ע למה פורסין המצה לחצאין אמנם במס' שבת ד"י אי' שם בתוס' דקושי' שעבוד הי' מחמת מכ"י עיי"ש.
ולפ"ז שפיר לא נשלם הזמן
248
249
250
לפי"ז ממילא נמי לק"מ קושי' מדר"ע הנ"ל דכיון באותו פעם ע"פ חל בשבת וא”כ לא יוכל לעשות הפסח מחמת ה??באה דאינו דוחה השבת כנ"ל בסמ"ק וממילא ליכא ??ק"ו?? מפרה אדומה וק”ל.
והנה כ"ז אם מכשירי מצוה אינו שבת אבל אי מכשירי מצוה דוחה שבת אז גם הזאה דוחה שבת ועיין במס' פסחים ד' ס"א ע"א וע”ב ו?לפי המסקנא דצלוי' אכילת פסח לא מעכבי משא"כ בלא"ה שפיר דחי הזאה שבת לר"א דס"ל מכשירי מצוה דוחה שבת ע"ש.
ולפ"ז זהו דברי ??סיום?? הספרי הנ"ל דכיון דאמר מקודם?? מגלגלין חוב ע"י חייב גבי מקושש היינו אף עבירה לשמה אסור כנ"ל באריכות וקשה הוא גופא מצי?? דמיקרי חייב וצ"ל/ונ"ל?? כיון דכתיב וימצאו אותו מקושש במדבר ול"ל?? במדבר או בגנותן הכתוב ב
??מבכל?? כפי' רש"י וכנ"ל באריכות, וקשה דלמא במדבר קאי להורות דמש"ה נהרג כיון דהי' במדבר ושם לא מלו, משא"כ בלא"ה הי' שייך בי' הואיל דחזי למילה דכשרתן ??עידם?? לעשות ??פרומן?? כ כנ"ל בשם הגאון ש"א, וצ"ל דמכשירי מצוה אינו דוחה שבת כנ"ל, ולפ"ז קשה למה למשה לומר השתא כל פסח שני לא ה"ל למימר רק אל ??תנגשו?? ותו לא, ד"ל דהי' ק"ו מפרה אדומה וכקושי' מדר"ע הנ"ל, ז"א דהא כיון דאותו פעם חל ע"פ בשבת וא"כ לא הי' אפשר לדחות שבת מחמת הזאה דאינו רק מכשירי מצוה כמ”ש הסמ"ג הנ"ל, כיון דס"ל מכשירי מצוה אינו דוחה שבת כנ"ל באריכות ובזה תו ליכא ק"ו מפרה אדומה דרק טבול יום כשר בפרה ולא טמא ממש וכיון דלא משכחת הזאה הי' טמאים ממש (ועיין במדרש שם היטב).
לזה מסיים שפיר הכ"א וראוי הי' פרשת טמא ליכתוב ע"י משה, ר"ל בלא שאלת הטמאים, ג"כ הי' ראו לומר אז ולכתוב פר' טמאים כי שואלין ודורשין בפסח שלושים יום קודם לפסח והוי כעת הזמן לדרוש להם פסח שני וזהו פר' טמאים, אלא מגלגלין זכות ע"י זכאי וא"כ לפי זה שפיר אמרינן מכשירי מצוה אינו דוחה שבת כהלכתה כר"ע, ובמדרש קאי על בנותן כפי' רש"י ושפיר מוכח דעבירה לשמה אפ"ה עבירה מקרי כנ"ל באריכות, ואפ"ה לק"מ דלא הוי לומר לטמאים רק אל תטמאו כנ"ל באריכות ז"א דהא בלא"ה הוצרך לומר להם קודם שלושים יום דינם דפסח והוי אז העת כנ"ל בק"מ ולק"מ ודו”ק.
וגם י"ל דהסוגיין דהכי לפי הקדמות הנ"ל והיינו כיון דאם אמרינן יש אם למסורת מוכח דעבירה לשמה אסור כנ"ל באריכות מש"ה שפיר יכול לומר השתא וראוי הי' פר' מקושש לכתוב אלא שמגלגלין חוב ע"י חייב, משא"כ בל"ז?? הו"א עבירה לשמה לא מקרי חייב כנ"ל באריכות, וכיון דאמר השתא מקושש מיקרי חייב א"כ יכול לומר במדבר פי' כפי' רש"י מפה?? ??בנותן?? וכנ"ל באריכות, א"כ מש"ה שפיר יוכל לומר השתא וראוי הי' פרשת ??שמואל?? לכתוב ע”י, מש"ה כ?? דמוכח שואלין קודם פסח שלשום יום ??מדמדה?? רע'”ל ?? פ"ם השתא דלא הי"ל לומר רק אל תעשו כמ"ש תוס' ולא משום ק”ו מפרה אדומה כקושר מדר”ע הנ”ל ר"ל כיון דבאותו פעם חל ע”פ בשבת ??לוכדי?? ק"ו מפרה אדומה

251
252
הי' מועיל החזקה של אבותינו דעכו' אינו קונה בחזקה כמ"ש הפ"ד הנ"ל ולפ"ז
האיך כתיב לתת להם הא לא
נתן להם כלום כיון דחזקתם לא הי' מועיל וצ"ל דקאי לאחר התחיי' וא"כ שפיר
מוכח תח"ה מה"ת
כדאי' פ' חלק וכו' מנין תח"ה מה"ת דכתיב לתת להם וכו' ודוק,

ובאלה הדברים נבוא לבאר מדרש תמוה במ"ר פ' משפטי' וז"ל כיון שראה איוב
שיסורי' באין עליו
התחיל מתרעם כו' כיון שראה המלך יושב בבימה סוגר למטרונתה והנה מרים מצורעת כשלג ,
טרד למשה שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה וגו' סימא לדוכס זה יצחק שנאמר
ותכהן עיניו
מראות וגו' נתן קטאריקי לאברהם שנאמר ידוע תדע כי גר יהי' זרעך וגו' קרב
קיסין ליעקב
שנאמר והנה צולע על יריכו וגו', אמר בבקשה ממך שיכור הייתי עכ"ל, והנה המדרש הזה
אומר דרשוני, חדא למה מתחלה הי' איוב מתרעם על היסורין שבאו עליו וכיון
שראה אלו חמשה
שנענשו אמר על עצמו שיכור הייתי, וכי לא ידע שקב"ה אינו וותרן ומעניש לכל
מי שאינו עושה
רצונו, גם היא גופא קשה למה לא הראה לו יותר מחמשה הנ"ל הלא כהנה וכהנה יש שכבר
נענשו, וביותר קשה למה הקדי' יצחק לאברהם, ומרים ומשה לכולם, ולא חשיב כסדר תולדתן
אמנם לדברינו הנ"ל יבוא הביאור על נכון, דכבר נזכר לעיל מהנה מרים היתה מצורעת
כשלג מוכח דלא יצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת כנ"ל באריכות, ותו אקדי' לך מה דאי' בזוהר
פ' בוא וז"ל בגין דאיוב מקריבי עיטא דפרעה הוי וכד קם פרעה עלייהו דישראל
בעא למקטלא
להון א"ל לא, אלא טול ממונהון ושליט על גופיהון בפולחנא כו' ולא תקטול
להון א"ל הקב"ה
חייך בהאי דינא ממש תהא דאין מה כתיב ואולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל
בשרו וגו' במה דאיהו
דן בי אתדן כו' ת"ח מה כתיב אך את נפשו שמור כו' עכ"ל ע"ש היטב, נמצא
למידין מזה דיסורין
באין על איוב מחמת שנתן עצה לפרעה לשליט על גופיהון דישראל בפולחנא כנ"ל ואמרתי
דכ"ז שייך שפיר אי יש שליח לדבר עבירה אבל אי אין שליח לדבר עבירה, א"כ
מאי ??? שנתן עצה
מ"מ הלא אין שליח לדבר עבירה וזה פשוט וא"כ אי אין שליח לדבר עבירה אז יש
ח"ו תלונה לאיוב
על שבאו יסורין עליו שלא בדין, והנה זה תלי' במה דאי' בתוס' פ"ק דקידושין
מחשבה רעה
אצל עכו' הוי כמעשה דכתיב מחמס אחיך תכסה בושה וקשה האיך מצינו דעשו גזל ליעקב
א"ו מחשבה כמעשה דמי ע"ש והקשו המפורשי' הא אי' במדרש דאליפז בנו של עשו רדף
אחר יעקב ונטל את ממונו בצוות עשו אביו, וכן פי' רש"י בחומש ע"ש, וא"כ הרי שפיר
קאמר מחמס אחיך תכסה בושה ומנלי' דרק מחשבה הוי ג"כ כמעשה, ותי' דכ"ז אי יש שליח
לדבר עבירה, אבל אי אין שליח לדבר עבירה א"כ שפיר מקרא מחמס אחיך תכסה בושה
דבעכו' הוי מחשבה הוי כמעשה כמ"ש תוס' הנ"ל ע"ש, היוצא לנו מזה אי אמרינן בעכו' הוי
מחשבה כמעשה א"כ שפיר י"ל מש"ה כתיב מחמס אחיך תכסה בושה כמ"ש תוס' ולעולם
אין שליח

253
אין שליח לדבר עבירה, אבל אי מחשבה גם בעכו' לא הוי כמעשה, ואז ע"כ מוכח דיש שליח לדבר עבירה, ומקרא מחמס אחיך וגו' כנ''ל, והנה זה תלי' במה דאי' ברש"י פ' שמות על פסוק עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו' כיון שאמר משה למה הרעותה וגו' א"ל הקב"ה עתה תראה, ובל"א מלכי' ל"ת, וכן אי' במ"ר עי"ש, אמנם בס' כלי יקר אי' וז"ל מלת ועתה להורות שלא הגיע עדיין קץ של ת' שנה שהיו להם להיות במצרי' כו' ע"כ הוסיף להם צרה ושעבוד כדי שהסך המועט יעלה לחשבון מרובה כי בימים מועטים אלו דומה כאלו נשתעבדו בהם שנים רבות וע''י זה יתקרב להם הקץ שעתה תיכף ומיד תראה את אשר אעשה לפרעה וזה דקדוק נכון עכ"ל ע"ש, והנהו שני פירושי' תלי' אי אמרינן מחשבה כמעשה דמי' או לא, דהנה האלשיך ז"ל כתב בפ' ויחי מכ"י לא הי' רק מחשבה דכתיב אתם חשבתם לרעה אבל המעשה הי' לטובה להחיות עם רב לפליטה גדולה ע"ש באלשיך, והנה אי' בתוס' במס' שבת ד"י דקושי' שעבוד הי' מחמת מכ"י יע"ש, וא"כ ממילא אי מחשבה כמעשה דמי' אז צ"ל כפי' רש"י על עתה תראה כנ"ל דא''ל כפי' כלי יקר הנ''ל עתה תראה מחמת קושי השעבוד יתקרב הקץ וכנ''ל קשה הא זה הי' צריך להיות בלא"ה מחמת מכ"י (ועיין בד... פ' שמות וארא שכ' זהו הוספת קש ותבן הי' מחמת מכ"י ע"ש) כיון דגם מחשבה כמעשה דמי' וממילא הי' מכירת יוסף חטא א"כ צ''ל כפי' רש"י הנ"ל עתה תראה בל"א מלכי' ל"ת, אבל אי מחשבה לאו כמעשה אז מכ"י לא הוי חטא, ושפיר י"ל דעתה תראה היינו כפי' כלי יקר הנ"ל, עתה מחמת הקושי שעבוד יתקרב הקץ וכנ''ל באריכות, אך לכאורה מוכח כפי' כלי יקר הנ"ל, דאי' כפי' רש"י הנ"ל קשה האיך כתיב בפר' חקת לכן לא תביאו וגו' מאי לכן הא כבר נגזר עליו מחמת שאמר למה הרעותה כפי' רש'י הנ"ל (ועיין לקמן פ' חקת מ"ש מזה) א"כ צ''ל כפי' כלי יקר הנ"ל עתה תראה היינו מחמת קושי שעבוד יתקרב הקץ כנ"ל, וקשה הא זה צריך להיות מחמת מכירת יוסף וצ''ל מחשבה לאו כמעשה, וכמ"ש האלשיך הנ"ל אתם חשבתם וגו' כנ"ל, אמנם לפ"ז קשה מאי כתיב מחמס אחיך וגו' דל"ד על מחשבה הא מחשבה לאו כמעשה כנ"ל וצ"ל דיש שליח לדבר עבירה כנ"ל באריכות, וא"כ שפיר באו יסורין על איוב כנ"ל באריכות, אך עדיין י"ל שאני יוסף דבישראל שפיר לא הוי מחשבה כמעשה משא''כ בעכו' שפיר הוי מחשבה כמעשה, ומש"ה כתיב מחמס אחיך וגו' וכמ''ש תוס' בקידושין לחלק בין ישראל לעכו' עיי"ש, ולעולם אין שליח לדבר עבירה, אבל ז"א דהא כבר כתבתי לעיל מהא דמרים היתה מצרעת כשלג מוכח דקודם מ''ת עדיין לא יצאו מכלל ב"נ אפי' לחומרא, ומש''ה שפיר לקח משה צפורה אחותו בגלגול, ועתה פי' ממנה לאחר מ"ת כנ"ל באריכות,
והן הן תחלת דברי מדרש הנ"ל מתחילה הי' איוב מתרעם על יסורין שבאו עליו דאי משו' שנתן עצה לפרעה לשעבד בישראל כנ"ל בזוהר מ''מ הא אין שליח לדבר עבירה כנ"ל כן הי' לדעתו, אבל כיון שראה המלך סוגר למטרנותה והנה מרים מוצרעת כשלג והיינו כיון דהוציאה דיבה על משה שפי' מן האשה, ובאמת הדין הי' עם משה כיון שהיתה אחותו בגלגול כנ"ל, וקשה למה לקחה מתחילה וצ"ל קודם מ"ת הי' מותר באחותו, ולפ"ז צ''ל דלא יצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת כנ"ל וגם ראה .... למשה ואמר לכן לא תביאו את הקהל הזה וגו' וקשה מאי לכן הא כבר נגזר מחמת עתה תראה כפי' רש''י ומדרש הנ"ל, (ועיין בידי משה בפ' שמות שהקשה גם כן) וצ''ל כפי' כלי יקר הנ"ל עתה תראה כי עתה מחמת קושי השעובד יתקרב הקץ כנ"ל באריכות, וקשה הא כיון דלא יצאו מכלל ב"נ א''כ הי' מכ"י חטא דאף מחשבה הוי כמעשה בב"נ וא"כ הי' צרי' להיות קושי שעובד מחמת מכ"י כמ"ש תוס' הנ"ל, או צ"ל גם בב"נ מחשבה לאו כמעשה וכנ"ל ולפי"ז קשה מאי הא דכתיב מחמס אחיך תכסה בושה וצ"ל על אליפז ששלח עשו אחר יעקב ליטול ממונו כנ"ל, וא"כ ע"כ צ"ל דיש שליח לדבר עבירה כנ"ל באריכות, וא"כ שפיר באו יסורין על איוב כיון שנתן עצה לפרעה לשעבד בישראל כמ"ש הזוהר הנ"ל ומש"ה שפיר כיון שראה איוב כך אמר שיכור הייתי וק''ל.


254
אך עדיין י"ל לעולם אין שליח לדבר עבירה, וקרא מחמס אחיך וגו' קאי על המחשבה דהוי המחשבה דהוי בעכי'?? כמעשה כנ"ל.
והא דכתיב עתה תראה היינו לעולם כפי' כלי יקר הנ"ל עתה מחמת קושי' שעבוד יתקרב הקץ כנ"ל. וא"ל אי מחשבה כמעשה דמי' א"כ הי' צריך להיות קושי שעבוד מחמת מכירת יוסף וכנ"ל באריכות. אבל י"ל תי' אחר על מכ"י והיינו בשביל שרימה יעקב את אביו יצחק מש"ה רימה השבטים ג"כ את יעקב, וכן אי' במדרש כשנמכר יוסף אמר יעקב אוי לי שתא?? בשביל שהחרדתי את אבא בא לי הצרה הזאת עכ"ל (ועיין מזה בס' עיר דוד סי' תס"ט) וכן ראיתי בזוהר?? פ' תולדת ויחרד יצחק חרדה גדולה וגו' ר"י אומר בגין האי חרדה דאחריד יעקב ליצחק אביו אתעניש יעקב בעונשא דיוסף דחרד חרדא? כי האי כו'?? יצחק אמר מי איפוא, באיפה אתעניש יעקב דכתיב איפה הם רועים, ותמן יוסף אתעביד אתענש יעקב עכ"ל.
ולפ"זממילא כיון? כדין נמכר יוסף ממילא שפיר י"ל עתה תראה עתה מחמת קושי' שעבוד נתקרב הקץ וכנ"ל. אמנם אמרתי דזה תלוי בפלוגתא דאי' במ"ר מפני מה כהו עינו של יצחק מפני שנטל שוחד מעשיו בנו עיי"ש. ואידך ס"ל התם מש"ה כהו עיניו של יצחק כדי שיבוא יעקב ויטול הברכה ע"ש בפ' תולדות, וא"כ לפי' טעם השני הרי מ"ד בדער?? הדבר שיבוא יעקב ויטול הברכות כיון דחזינן דכהו עיניו של יצחק וא"כ כיון מ"ד היתה זאת, וודאי לא חטא יעקב בחרדה שהחריד את אביו בזה, וממילא שלא כדין נמכר יוסף, אבל לפי טעם הראשון שפיר י"ל כדין נמכר יוסף בשביל החרדה שהחריד את אביו כנ"ל. אך לכאורה מוכח כטעם ב' הנ"ל, דהנה בס' ברכת שמואל פ' מסעי הקשה למ"ד כיבוד אב משל אב ולא משל בן א"כ האיך נשתעבדו בניו של אברהם בחטא אביהם שאמר אברהם במה אדע וגו' והיינו בחובת אביהם. והא בהגהת אשרי פ' הכותב פ' הכותב אי' הא דחוב אביהן נפרעין מהיתומים תלי' בפלוגתא אי הב"ג?? חייב לכבד את אבין משלו או לאו, ואי כיבוד הוא משל אב ולא משל בן אינם חייבים לשלם חובת אביהם, עיי"ש. וא"כ אי הכיבוד הוא רק משל אב אמאי נשתעבדו בניו של אביהם דהא לא היה צריכין לשלם חובת אביהם ע"ש באריכות.
וא"כ לפ"ז כיון דחזינן דאמר הקב"ה לאברהם בחטא במה אדע כי גר יהיה זרעך וגו' מוכח דכיבוד משל בן הוא כנ"ל. וא"כ ממילא ליתא למימר מש"ה כהו עניו של יצחק כיון שנטל מעשו בנו דהא כיון דכיבוד משל בן שפיר היה יכול ליטול ואדרבה בזה קיים כיבוד אב וכ"כ בס' תפארת הגרשוני בהדיא, עיי"ש בסדר וישלח.
א"ו צ"ל כטעם ב' הנ"ל הא דכהו עיניו של יצחק כדי שיבוא יעקב ויטול הברכות כנ"ל, וא"כ ממילא מאת ה' היתה זאת, ול"ש עונש ע"ז ליעקב שהחריד את אביו כנ"ל באריכות.
ולפ"ז זהו שאר דברי המדרש הנ"ל, מחמתצ מרים מצורעת כשלג ובהא שאמר למשה לכן לא תביאו וגו' מוכח בעכל? לאו מחשבה כמעשה דמי כנ"ל באריכות, וא"כ מוכח מקרא חמס אחיך וגו' דיש שליח לדבר עבירה ושפיר באו יסורים על איוב כנ"ל באריכות, וא"ת אף אי מחשבה כמעשה דמי' מ"מ מכ"י לא הוי חטא דכדין נמכר יוסף בשביל שהחריד? יעקב אביו כנ"ל באריכות, לזה אמר תו דהראה לו ג"כ סומא לדוכס זה יצחק שנאמר ותכהן עיניו מראות וגו', וקשה למה הי' זה, וא"ל מחמת? שנטל מעשיו בנו וכו', לזה הראה לו תו נתן קטארגי לאברהם שנאמר ידוע תדע כי גר יהי' זרעך, וקשה אם אברהם חטא אמאי ישלמו בניו את חובו דכתיב כי גר יהיה זרעך כקושי' ב"ש הנ"ל, א"ו צ"ל דכיבוד הוא משל בן ג"כ, ולפ"ז כדין נטל יצחק מעשו בנו וכמ"ש התפארת הגרשוני?? הנ"ל, ואלא באיזהו טעם כהו עיניו של יצחק וצ"ל כדי שיבוא יעקב ויטול הברכות כנ"ל
ולפי"ז הרי
254
255
256
257
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום דינסטאג מאי 12, 2015 4:37 pm, פארראכטן געווארן 2 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פ' שלח

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

257
לפרשת שלח לך
במדרש ילקוט וז"ל וישלח אותם משה א"ל אל תכנסו כגנבי', אם יאמרו לכם על מה באתם עלינו א"ל על ה' רמונים כו' אם יאמרו לכם שמא לעקור אלני ע"ז באתם ולקצץ אשרה באתם עלינו, א"ל לאו, נכנסו כשלוחי' ויצאו כחמורי' והגיעו לחברון נטלו משם ה' תאנים וה' רמונים כו' צווח בהם תלמי צווחה ונפלו על פניהם אח"כ התחילו כו' מנשבי' באפיה' עד שנתישב(ו)[ה] דעתם עליהם, א"ל על מה באת עליהם והלא כל העולם כולו של אלהיכ' הוא ולמי שהוא רוצה נתנה, שגרום בשלום ולא הרגום, ובשכר זה שייר מהם עד גלות בית האחרון כו' עכ"ל, ויש לדקדק לענין מה הקפיד משה שאל יכנסו כגנבי' והיינו שיכנסו כולם כא' ולא אחד אחד, ועיין ב?? ?? מזה שהמדרש הנ"ל למד זה מדכתיב עלו זה בנגב הנה במלת זה רמז להם כל י"ב מרגלי' יבואו כא' והם לא עשו כן אלא ויבוא [עד] חברון שאמר ויבוא לשון יחיד כי באו כגנבי' אחד אחד ע"ש ב?? הנ"ל, אבל זה גופא קשי' למה הקפיד משה ע"ז וכן דקדק ג"כ הנ"ל, ועוד שאמר אם יאמרו לכם על מה באתם על ה' רמונים תאמרו כנ"ל משמע שהוצרך לשום בפיהם מה יענו אם ישאלו ויש קפידה גדול? בדבר? זה, וצריך טעם למה, ועוד מ"ט? שישאלו שאלות הללו דלמא שאלות אחרות ישאלו, א"ו צ"ל דבזה תלי' אם נחלת א"י ב?כ?דין נוטלין? או לאו, וצריך טעם בזה במה תלי', ועוד שאמר להם אל תאמרו שבאתם לקצץ אלני ע"ז ואשרה מאי בכך אם יאמרו או לאו הלא עפ"י ה' יבואו להלחם בהם וא"כ מאי שייך א"ל לאו ???? מחמת זה יש מניעה ח"ו לבוא לא"י, וגם צווחה שצווח בהם תלמי מלך עד שנפלו על פניה' הוא תמוה, וגם מאי מדה כנגד מדה בזה דווקא דאמר ובשכר זה שייר מהם עד גלות בית האחרון כנ"ל.
ונ"ל לבאר בעז"ה עפ"י הקדמה אחת (הוא בנזר הקודש דף ד' ע"ב וע"ג דאי' התם במדרש מפני מה פתח בבראשית שלא יאמרו א"ה לסטי' אתם ע"כ הראה להם לד' העולם כולו ומלואה למי שרוצה נותנה ע"ש וכן פי' רש"י בבראשית ומאריך הנזה"ק הנ"ל בלשנא דמדרש ע"ש בדף ג' ודף ד', ושם ע"ב וע"ג כתב בסופו מש"ה ?הא הא דכתיב ברשעת הגוים האלה ד' מוריש' מפניך דהא פשיטא שרצונו אינו אך ורק לישר? הולך וכו' אך קשה הא גם שאר אומות חטאו כמותם ומדוע נפקד עון בני כנען ביותר אלא צ"ל כדתני' בספרי כתיב וחא תקיא הארץ אתכ' וגו' א"י אינה כשאר הארצות אינה מקיימת עוברי עבירה ופי' הרמב"ן פ' אחרי מפני שהיא תחת השגחת ד' בכבודו ובעצמו והשכינה שורה בה ג"כ משא"כ בשאר הארצות ואיכא למ"ד שמתחלת ברייתו של עולם שרתה השכינה בתחתונים ונסתלקה בחטא אדה"ר כו' ובש"ש? מפרש לשיטה זו שבתחלת הבריאה שרתה השכינה בארץ הקדושה

258
בהר מורי' שנאמר ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון טכה"ג נמי אי' לקמן פנ"ו? סט"ז? @@לא בדקתי@@ וא"כ למ"ד שהי' השכינה שורה למטה בארץ ישראל מתחלת הבריאה ממילא ??? נתקדשה הארץ אף קודם שבאו ליד ישראל ואפי' בשעה שנסתלק שוב השכינה למעלה מ"מ לעולם נשאר עכ"פ רושם קדושה במקומו אפי' אחר הסילוק כידוע ליודעי חן כו' ומיהו אפשר נמי אף דא"י הי' מתחילה שווה לשאר הארצות, ומה שנבחרה ארץ זו לישראל יותר מארצות שאר העמי', דאזיל לשיטתי' לפמ"ש לעיל די"ל ירושלים וסביבותי' ??? נפלה בחלקו של שם והי' ראוי לזרע אברהם הבא מבני שם ולפיכך היותה תול גבול ארץ כנען, גם גבול ארץ כנכן הסמוך לו מסר? ד' לישראל כי היכא דליהוי נכסייהו אתר מיצרא כי זה הוא מצד הישר והטוב וכהא דאמרינן בב"מ כו'? דקיי"ל דינא דבר מיצרא משו' שנאמר ועשית הישר והטוב בעיני ה', וע"ד הרמז י"ל דהיינו דכתיב בתרי' שם למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה וגו' לרמוז שגם ד' עשה כזה ישר וטוב להנחילם ארץ הטובה הסמוכה לגבול ??? ארץ המורי' דמה"ט נתן להם ארץ זו יותר משאר הארצות החוטאי' עכ"ל הנזה"ק הנ"ל (ע"ש באריכות מ"ש על המדרש ותמצא נחת) היוצא לנו מזה כיון דכתיב כי ברשעת הגוים ד' מורישם מפניך קשה הא גם שאר העמי' חטאו כמותם, ויש לנו ע"ז שני תירוצי' או א"י אינה מקיימת עובר עבירה כנ"ל בספר"י והרמב"ן, או שנפלו בחלקו של שם ושייך לזרע אברה' שהם מבני שם כנ"ל, ונ"מ בזה אי שא"י הי' לישראל מחמת שנפל לחלקו של שם א"כ א"צ לעקור@@עי' בכתה"י, כתוב לעקרר@@ אלנות ואשירות כי א"א אוסר דבר שאינו שלו (עיין דומה לזה במס' ע"ז ד?"? ע"ב לענין א"י מוחזקת ע"ש) משא"כ אי לאו של ישראל היתה רק מחמת רשעת הגוים לחוד א"י אינה מקיימת עוברי עבירה כנ"ל אז שפיר צריכא למעקר אלנות ואשירות.
תו אקדי' דעפ"י רוב אם משלחין מרגלים היינו כדי? לידע אם נוח לכבוש ואז צריכין לבוא בהסתר כדי לרגל הארץ ולא ירגישו בהם, משא"כ אם אינם הולכין לרגל לידע אם נוח לכבוש רק? פשוט כדי לידע מקודם טיב הארץ ומהותו אם ראוי שילכו שמה לארץ הזאת, או יפנו לדרך אחר, אבל זאת ברור להם שאם ירצו לכבוש אז בקל יכבשוהו, מרגלים כאלה אינן צריכין לילך בהסת, כי אף אם יתוודע, מי ימחא בידם לבוא ולכבושה?.
והנה באמת עיקר כוונת משה הי' פה בשילוח מרגלים כדי לראות הכל הוא חוץ לטבע ועפ"י השגחתו ית' ב"ה וזולתו בלתי אפשר לכובשם כלל, כי הם אנשי גיבורי חיל בא"י ובני עמלק?? וכאשר האריכו מזה המפורשי', ומש"ה שלח מרגלים שיכירו בא"י טיב מהות הארץ ההיא אשר ע"י הטפע בלתי אפשר לכבושה רק ע"י ד' ב"ה שכחו וגבורתו מלא עולם, וממילא יוכלו לילך בפרהסי' ומי ימחא בידם, ואדרבה בזה יורו כחו וגבורתו של הקב"ה אשר בקל יוכל לכבוש הארץ החזק הרפה כולם שווים אצלו, ומש"ה אמר להם אל תכנסו כגנבי', דהיינו בסתר אך ורק בפרהסי' ואם ישאלו על מה באתם, אל תשקרו, אך תאמרו/תשמרו?? ???? ??, על ה' רמונים כו' היינו ליטול הפרות כאלו הפרות כבר שלנו ואינו צריך לשאול עוד משום אחד מאנשי ארץ כדי ליטול הפרות, ובזה תראו ויבינו כי מד' היתה זאת ושוב לא יעמוד א' נגדיכ' כי ד' איש מלחמה אפי' חוץ לטבע כנ"ל.
ולפ"ד זהו התחלת המדרש הנ"ל א"ל? אל תכנסו כגנבי' רק א"ל ה' רמונים, היינו כדי ליטול פירות באתם כאלו שלכם הוא כבר, ובזה ידעו ד' ילחם לכם כנ"ל באריכות. ??
259
אך לפ"ד שידעו ויבינו מד' היתה זאת, תתעורר אצלם קושי' חזקה והיינו קושי' נזר הקודש הנ"ל למה בחר בארץ זו יותר משאר ארץ העמי' כנ"ל, דהא ג"כ חוטאי' כמותם, בשלמא אם הי' עפ"י הטבע נוכל לומר שאר העמי' אפשר בלתי לכובשם עפ"י הטבע, כי הם יותר גבורים מכם, משא"כ ארץ הלזה אפשר לכם לכבוש עפ"י הטבע, וזה פשוט, אבל השתא שרואין אתם אינם באי' כדרך המרגלים לבוא בהסתר כנ"ל רק הן באין בפרהסי' ומזה ידעו כי ד' ב"ה ילחם לכם, וממילא נגדו כל הגוים כאין תוהו, ומדינו? יפקוד ??? ארץ כנען יותר משאר אומת כנ"ל באריכות, אך ע"ז יש שני תירוצי' או דא"י אינה מקיימת עובר עבירה כנ"ל, או דא"י נפלה בחלקו של שם כנ"ל.
ומש"ה כדי לפשוט דבר זה ישאלו לכם לאמר אם לעקור אלנות ואשירות אתם באתם, ע"כ אם תאמרו כן, ממילא לא נוכל לומר שוב כי נפל א"י בחלקו של שם כי א"א אוסר דבר שאינו שלו ואמאי צריך למעקרי כנ"ל או צ"ל דא"י אינה מקיימת עוברי עבירה, וזה ג"כ אי אפשר להודיע להם כי יש לחוש בזה שאולי יראו להכשלים ג"כ בעבירות כמו שאמר בלע' לבלק לכה איעצך וגו' כפי' רש"י להכשילם בזימה וכדכתיב הן הנה הי' לבני ישראל בדבר בלעם ע"ש פי' רש"י פ' בלק, ואולי גם הם כמוהו יעשו, וממילא יעכבו ג"כ א"י מלעכבם בתוכ'@@בתוכו?@@ כי ולא תקיא ארץ כתיב, וא"כ אם ישאלו אם לעקור אלנות ואשירות באתם, ומשיבם האמת, יש לחוש שיבוא תקלה מזה, ואם יאמרו, מחמת חלקו של שם הרי לא הי' צריך לעקור וכנ"ל באריכות, ומש"ה צוה להם משה לאמר על שאלתם לאו, וממילא שוב יהי' נבוך איזה משני טעמי' הם אמת, או מש"ה נבחר א"י כי נפלה בחלקו של שם, או מחמת כי אינו מקיימת עוברי עבירה, ומה"ת טעמא מסברה לא יאמרו טעם זה בלתי הוכחה, כי אין השכינה שורה שם אם אין ישראל בתוכו כנ"ל אך הרוש' נשאר מתחלה כנ"ל מנזה"ק, מזה לא ידעו ולא יבינו הרשעי' אשר בחשיכה יתהלכו, וזה פשוט, אבל בעו"ה המרגלים לא עשו כן אלא נכנסו כשלוחי' כו' דהיינו דיבואו כדרך המרגלי' בהסתר וכדכתיב ויבוא עד חברון דהיינו אחד אחד כנ"ל ב?"? ומש"ה כשראה תלמי כך צווח בהם ונפלו על פניה' ובזה הורה להם כי עפ"י הטבע בלתי אשפר לכובשם כי אנשי גבורי' המה מקול הצווחה נפלו כנ"ל א"ו צ"ל ע"י הקב"ה תרצו לכבוש אפי' חוץ לטבע וא"כ קשה על מה באתם עלינו הלא אלהיכ' של כל העולם כולו כו' וא"כ יכול לבוא על שאר העמי' כמו עלינו ואמאי יפקוד עוון ארץ זו דייקא, א"ו צ"ל ברצונו נתנה, א"כ כמו כן לנו נתן כבר וע"ש בנזה"ק הנ"ל היטיב, אך אח"כ עלה על דעתי אולי מחמת שבעת הבריאה הי' השכינה שורה בא"י נשאר הקדושה ואינה מקיימת עוברי עבירה כנ"ל ומש"ה שגרום בשלו' ולא הורגם, ובשכר זה ששולחי' בשלו' ואמר אולי יש קדושה בא"י אשר אינה מקיימות עוברי עבירה מדה כנגד מדה מש"ה שייר מהם עד גלות אחרון ואז? נתוודע להם כי זה הטעם האמת אשר א"י איננה? מקיימת עוברי עבירה כי מטעם זה הי' נגלה? הישראל מארץ ההיא באותו פעם כדכתיב ולא תקיא הארץ אתכ' כנ"ל ועיין היטיב בכל זה כי הנ"ל?? דברי'?? נכוני'?? המה במדרש הנ"ל וק"ל וקצרתי מאד.
לעצט פארראכטן דורך יידישע קהילות אום דינסטאג מאי 19, 2015 8:46 pm, פארראכטן געווארן 1 מאל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פ' קרח

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

263-264
ביהמ”ד חדר א' פרשת קרח
??בי"ד?? בשם תרגום ירושלמי ??ויב"א?? על פסוק ויקח קורח וכו' וז"ל ונסיב ??בולייתו?? ואזיל למיסב ??עוטאמן אתתי?? וכן הוא במדרש כאן וז"ל ויקח קורח לקח טליתו והלך ליקח עצה מאשתו עכ"ל והוא תמוה דמה ענין לקיחת טליתו למחלוקתו, וע"ק ביותר מאי ענין עצת אשתו אשתו ללקיחת טליתו, ונ"ל לבאר ע"פ המדרש, דהנה בז"ב ??שלס?? סדר זו מדקדק וז"ל וראשונה צריכין אנו לידע מה מקום היו למחלוקת לפי הזמן או לפי המקום כי מסתמא הי' איזה סיבה באות ופרק דווקא שנתעוררו על ידה לחלוק אז ולא מקודם לכן עכ"ל, ונ"ל לבאר קושי' ז"ב הנ"ל דהנה מחלוקת קרח הי' בחצרות כדפי' רש"י בפ' דברים ע"ש ושם אלדד ומידד מתנבאים במחנה משה מת ויהושע מכניס כנודע, ובה שפיר התעורר אז לחלוק.
דהנה אי' במדרש רבה פ' שמיני א"ר שמואל ב"נ כל שבעה ימי סנה הי' הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים וסירב מלילך ובשביעי אמר שלח נא ביד תשלח אמר הקב"ה חייך שאני צוררה בכנפיך, אימת פרע לו, ר' לוי אמר כל ז' ימי אדר הי' מתפלל שיכנס לא"י ובשביעי אמר לו לא תעבור את הירדן הזה. ר' חלבו אמר כל ז' ימי המילואים הי' משה משמש בכהונה גדולה וסבר שלו היא, ובז' אמר לו לא שלך היא אלא של אהרן אחיך וכו' עכ"ל ע"ש נמצא יש תרי סברות דנענש משה על סירב שליחותו לפרעה, או דנטל ממנו הכהונה או דלא נכנס לא"י בשביל? ?משה?? כנ"ל. תו אקד' דאי' במפורשי' דאהרן הי' כה"ג לפי מה דאי' ברז"ל ויעש להם בתים בתי כהונה ולווי', אך הוקשו ע"ז א"כ גם למשה הי' שייך כהונה ע"ש, אך אי אמרינן משום דסירב בשליחות ניטלה ממנו הכהונה שפיר י"ל דאהרן הי' כהן מחמת שהי' זרעה של יוכבד דכתיב ויעשו להם בתים כנ"ל. אך זה נסתר מהא דלא בא משה לא"י א"כ הרי בלא"ה כבר קיבל עונשו על סירוב שליחות והדרא הקושי' לדוכת' למה לא הי' כהן כמו אהרן ??א”ו דב”ם?? לאהרן ל"ש הכהונה דוקא דהכל שווים בה, ולפ"ז זהו הי' המקום והסיבה שהתעורר קרח אז בחצרות לחלוק על הכהונה דווקא, דבל"ז הי' סבר אהרן זכה לכך מחמת שהוא מזרעה של יוכבד ואעפ"כ משה לא הי' כהן דנענש בשביל סירב שליחותו כנ”ל, אבל כעת ששמע אלדד ומידד מתנבאים במחנה משה מת ויהושע מכניס ואמאי נענש משה בזה ??וצ"ל?? על סירב שליחות לפרעה וכו' וא"כ שפיר הי' קשה לי' למה לא משה הוא כהן כמו אהרן דהוא ג”כ מזרעה של יוכבד ??או?? דשלא? ? דין?? באמת?? אהרן הוא כהן דהכל שווים כהן ומש"ה התעורר במחלוקת ואמר מדוע תתנשאו וק"ל.
אך עדיין י"ל לעולם אהרן הי' כהן מחמת שהי' מזרעה של יוכבד כנ"ל ואפ"ה משה לא הי' כהן היינו כיון שמשה הי' מלך ואי' בירושלמי דשקלים ד"י ע"א אין מושחין כהנים למלכים מש"ה לא הי' כהן כדי להיות מלך, דאי הי' כהן שוב לא הי' יכול להיות מלך כנ"ל. אמנם זה תלי' אי דרשינן סמיכות או לא דאי' שם בירושלמי הנ"ל טעמא דאין מושחין כהנים למלכים דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו וכו' וכתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלווי' וכו' ע"ש וא"כ אי דרשינן סמיכות ש"מ דאין מושכין כהנים למלכות אבל אי לא דרשינן סמיכות לא מוכח זה.
תו אקדים מה דאי' במדרש שקרח לקח טלית שכולו תכלת ע”ש ובתרגום אונקלס וברש"י, והיינו דס"ל טלית שכולו תכלת פטור מציצית. ולכאורה תלוי זה בזה, דאי' במס' יבמות דף ד' ע"א מסמיכות מגדילים תעשה לך ללא תלבש שעטנז ש"מ דכלאים מותר בציצית דעשה דוחה לל"ת ע"ש. תו אקדים מה דאי' התם עוד לתנא דבי' ישמעאל ??? לימוד דכלאים בציצית מותר והכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם ותנא דב"י כל דנקט צמר ופשטים הם ואמר רחמנא עביד להו תכלת ותכלת עמרא הוא וכו' ע"ש, וע"ש בתוס' ד"ה ??מדשש כיתנה?? וכו' דהקשו דילמא הצבע הוא תכלת אבל באמת הוא כיתנה ע"ש.
והנה הברכת שמואל כתב בזו הסדר לע???ת שם על מדרש אחר דמשה הי' מחולק עם קרח דקרח הי'
265
דקרח הי' סובר דפתיל תכלת היינו צבע תכלת וא"כ ממילא הי' סובר בטלית שכולו תכלת פטור דיפה מראה פי' דוודאי קורח הי' יודע דחייב בציצית אך הי' רוצה לפוטרה מתכלת וסגי' בלבן לחוד עיי"ש ביפה מראה בירושלמי, וא"כ בטלית שכולו תכלת הרי איכא בלא"ה צבע תכלת תו ל"צ לצבע תכלת בציצית, אבל משה הי' סובר כמו האמת הוא דתכלת קאי על החטין בפ"ע חוץ מלבן וא"כ שפיר א"ל דחייבת ע"ש בב"ש הנ"ל באריכות. לענינינו שם, ולפ"ז י"ל מש"ה שפיר לקח קרח למחלוקתו טלית זה, והיינו שרצה לחלוק על הכהונה ואולי יאמרו לאהרן שייך הכהונה כיון דהי' מזרעה של יוכבד כנ"ל ואפ"ה משה לא הי' כהן דאין מושחין כהנים למלכי' כנ"ל אא"כ א"ת כן ע"כ צ"ל דדרשינן סמיכות כנ"ל ולפ"ז קשה מאי דרשינן בסמיכות גדילים תעשה לך לכלאיים דל. להורות דכלאיים מותר בציצית הא בלא"ה מוכח כיון דעביד תכלת ותכלת עמרא הוא כקושי' גמ' הנ"ל.
ע"כ? צ"ל דתכלת היינו צבע תכלת דמין .... יהי' צבוע תכלת וא"כ ממילא בטלית שכולו תכלת פטור מזה כמ"ש הב"ש הנ"ל, ובאמת הוא חייב לכן שפיר לקח טלית למחלוקתו להוכיח דאין דורשין סמיכות ואז שפיר י"ל תכלת עמרא דצריכין חוטי תכלת בלאו הלבן וסמיכות לא דרשינן כלל דאין סדר לתורה כמו ב.. וממילא כיון דמוכח דאין דורשין סמיכות א"כ שפיר מושחין כהנים למלכי' וא"כ שפיר קשה אי זרעה של יוכבד זכה לכך כמו דכתיב ויעש בתים וכו' א"כ גם משה הי' כהן א"ו אהרן מצד עצמו נטל גדולה זו ושפיר חלק על הכהונה.
אך י"ל לעולם דדרשינן סמיכות ואפ"ה לא קשי' למה לי סמיכות גדילים תעשה לך ללא תלבש שעטנז די"ל דאיצטריך לחייב נשים בציצית ודרשינן הכי כל שיש בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים וכקושי' תוס' באמת ביבמות ד"ה דכתיב ל"ת שעטנז כו' ע"ש בא"ד ד"ד ע"א. ולזה שפיר אזיל עם טליתו אצל אשתו ליקח עצה דאם תקבל עלי' מצות ציצית או לא כיון דמחלוקתו תלוי' בכך כנ"ל ועיין היטב ודוק וקצרתי מאד מאד.
במקראי קודש, ויקהלו על משה ו אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד' וגו', ויש לדקדק חדא מאי כי כל העדה כולם קדושים והכי אמר להם משה דלאו קדושים נינהו, ועוד מאי ובתוכם ד', ונ"ל לבאר דהנה המפורשי' כתבו עיקר טענת קרח הי' כיון דעבודה נטל מבכורו' מחמת עשיית עגל כדאי' ברש"י פ' במדבר ובמדרש, א"כ ממילא מאותו טעם איננו ראוי שאהרן יהי' כהן כי ג"כ עשה את העג"ל א"ש
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פ' בהעלותך/שלח - המשך

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

249
הללו ע"ש.
וא"כ לפ"ז הרי ע"כ מוכח עבירה לשמה אפ"ה עבירה מיקרי, דאל"כ מאי גנות הי' בזה כיון דכוונתו לשמה הי' כנ"ל.
א"י מוכח דעבירה לשמה אפ"ה מיקרי ושפיר אמר על מקושש מגלגלין חוב ע"י חייב כנ"ל.
אך בס' אור חדש על פסחי' דף ה' @@@לינק צו דער שטיקל אויף היברובוקס http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... 32&hilite= @@@ ראיתי שהביא בשם הגאון בעה"מ שאגת ארי' פי' אחר על הך פסוק, וימצאו במדבר איש מקושש, @@@לשון הפסוק ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים@@@ והיינו לפי מה דהקשו תוס' בפסחים דמ"ו ע"ב לרבה דאי' לי' הואיל בטלת כל מלאכת שבת דחזי לחולה ותי' דלא שכיח מש"ה לא אמרינן הואיל, ולפ"ז קשה הא מילה שכיח כדאי' פרק כל התדיר א"כ אמאי נהרג מקושש דהי' תולש עצים נימא הואיל וחזי למילה דס"ל לר"א כורתין עצים לעשות פחמין וכלי ברזל בשבת, אבל לק"מ דהא במדבר לא מלו כדאי' ביבמות @@@(דף ע"א:)@@@ וא"כ ??"? הואיל זה ומש"ה נהרג, וזש"ה וימצאו איש מקושש במדבר, במדבר דייקא, דשם לא מלו ומש"ה לא הי' שייך הואיל ושפיר נהרג עכ"ל ודפח"ח.
ולפ"ז הרי לא מוכח כלל דעבירה לשמה אסור דהא דכתיב במדבר י"ל ?? להורות דייקא במדבר הי' חייב מיתה כנ"ל. ??? לכאורה תלי' זה אי מכשירי מצוה דוחה שבת או לאו, דוודאי אי מכשירי מצוה דוחה שבת א"כ שפיר י"ל כפי' שאגת ארי' הנ"ל במדבר בא להורות לתרץ הקושי' למה נהרג ולא אמרינן הואיל וכנ"ל, אבל אי מכשירי מצולה אינו דוחה שבת כר"ע דפליג שם בשבת על ר"א, א"כ ממילא ל"ש הואיל זה כלל לענין מילה דכורתין עצים לעשות פחמין ?? אינו רק לר"א דס"ל מכשירי מצוה דוחה שבת ע"ש, וא"כ לפ"ז שפיר מוכח ??? ?? ????? דעבירה לשמה אסור דע"כ צ"ל כפי' רש"י ?????? הכתוב במדבר וכו' באריכות.
תו אקדי' מה דאי' במס' פסחי' ד"ו ע"ב שואלין ודורשין בהל' פסח קודם לפסח שלשי' יום שהרי משה עמד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ע"ש, והקשו תוס' שם @@@(בד"ה ומזהיר)@@@ הא מכח שאלתם הי' מוכרח לומר מילי דפ"ש, ותירצו דלא הי' משה @@@צריך@@@ לומר רק אל תעשו את הפסח ותו לא ע"ש.
והקשה המשנת דר"ע במס' סנהדרין די"ב ע"ב, הא אי' בספרי במועדו אפי' בשבת במועדו אפי' בטומאה והלא דין הוא מפרה אדומה דלא דוחה שבת דוחה טומאה, פסח דדחי שבת א"ד שידחה טומאה, פ"ש יוכיח דדחי שבת ואינו דוחה טומאה ולכך איצטריך במועדו ואפי' בטומאה, ולפ"ז קשה מנ"ל דשואלין שלשי' יום קודם לפסח דלמא כקושי' תוס' דמוכח ששאלתם הי' מוכרח להשיב, ול"? דלא ה"ל למימר רק אל תעשו ותו לא, דז"א דא"כ הוי קשה דלדחו טומאה מק"ו דפרה אדומה, ומש"ה הי' מוכרח לומר דין דפסח שני כדי להודיע להם פ"ש יוכיח ע"ש שמאריך בקושי' זו.
ולכאורה נ"ל עפ"י מה שהקשה הסמ"ג למ"ד שוחטין וזורקין עט"ש @@@=על טמא שרץ@@@ קשה האיך כתיב ביום ההוא לא יוכלו לעשות הא למחר יכולין לעשות, ואמאי הא לדידי' מיירי שחל שישי שלהם בע"פ ומאי ביום ההוא, ותי' דגם לדידי' מיירי שחל שביעי שלהם בע"פ ??? מחמת ????? א?? דוחה שבת ואותו ע"פ חל בשבת כדאי' במס' שבת ובסדר עולם אותו יום נטל עשרה עטרות ראשון למעשה בראשית ??? ע"ש בסמ"ג עשין רכ"ד דף רכ"ט ע"ב, והנה לפ"ז

251
אדומה דהא הזאה אינו דוחה שבת והיו טמאים גמורים כנ"ל באריכות, משא"כ בלא זה הוי? אמינא ?הייתי אומר? מקושש לא מיקרי חייב כיון דהוי עבירה לשמה ואם כן לפ"ז ?תו צ"ל? פי' במדבר כפי' רש"י כיון דלא הי' גנאי כנ"ל באריכות וצ"ל דפי' שא' הנ? במדבר קאי להורות מחמת במדבר נהרג דשם לא הי' שייך הואיל וא"כ על כרחך צריך לומר דמכשירי מצוה דוחה שבת כנ"ל באריכות א"כ תו לא הי' יכול לומר וראוי הי' פ' טמיאי ?שמואל? כו' היינו דשאואלין שלשים יום קודם לפסח כנ"ל באריכות דקשה מנ"ל? ?וצ"ל? כמ"ש תוס' דלא הו"ל למימר רק אל תעשו ותו לא י"ל? כקושית משנת דר"ע הנ"ל מחמת באיש? ק"ו? מפרה אדומה וצ"ל הא חל באותו בפעם ערב פסח בשבת קשה מאי בכך הא מכשירי מצה ע"כ דוחה שבת וא"כ גם הזאה דוחה שבת וכנ"ל באריכות ועיין לעיל היטב ובין תבין אשר לפניך בזה הסגנון וקלתי? ???
מדרש תמוה הובא בס' ברכת שמואל בד"ה הסד"א? וז"ל הרוצה לידע תחיית המים מה"ת יראה {?} והנה מרים מצורעת כשלג עכ"ל. והוא תמוה מאוד, ונ"ל לבאר, עפ"י מה דאיתא במס' סנהדרין פ' חלק {?} מנין לתחיית המתים מה"ת שנאמר {?} לתת להם ארץ כנען, והלא לא נתן להם כלום אלא על כרחך דקאי לאחר התחי'? ע"ש, וכתבו המפורשים {?} כל זה? אי ארץ ישראל אינה מוחזקת אז שפיר מוכח תחיית המתים מקרא הנ"ל, אבל אי ארץ ישראל מוחזקת אם כן שפיר ??? נתן כיון דמוחזקת היא מאבותינו ע"ש.
והנה בסדר שמות הבאתי כמה פעמים בשם הפרשת דרכים צדקה דרוש י"ב? ודרך הקודש דאים הי' דינם קודם מתן תורה כישראל אז היה מועיל החזקה של אברהם דישראל קונה בחזקה משא"כ אי היה דינם כבן נח קודם מתן תורה אז לא הי' מועיל החזקה שלו כמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' זכיה {?} והל' מכירה דע"כ? אינו קונה בחזקה ומש"ה ארץ ישראל אינה מוחזקת מאבותינו כ"ש באריכות בפ"ד ה"ט.
תו אקדים מה דאיתא ברש"י בהאי סדרא {?} ותדבר מרים במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח וגו', ופי' רש"י הנ"ל על הא שפירש משה מן האשה ואודות האשה אשר לקח היינו על אודות גירושיה עי"ש היטב בל'? רש"י, ולכאורה קשה דהא כתיב אשר לקח בקרא והאיך נאמר שדברה על הפרישה (עיין בשאר מפורשים מזה), אבל י"ל עפ"י מה דאיתא במפורשים ובפרטות בס' תפארת הגרשוני סדר זו בשם המקובלים {לא נמצא שם בשם "מקובלים"?} הא דפירש משה מן האשה היינו משום שצפורה אשתו, היתה התאומה שנולדה עם הבל, ומשה היה גלגול הבל, וא"כ הי' צפורה אחותו בגלגול ומש"ה פירש ממנה לאחר מתן תורה, אבל קודם מתן תורה היה מותר באחותו עכ"ל ע"ש. ולפ"ז י"ל דמרים באה? על משה בטענת ממ"נ וודאי עיקר שאלתה הי' על הלקיחה כדכתיב בקרא על אודות האשה אשר לקח כנ"ל והיינו משום דאחותו הי' בגלגול, וא"ת דלא הי' אחותו דמשה לא היה גלגול הבל א"כ למה פירש ממנה עתה, וק"ל.
אך כל זה אי היה דינם אף קודם מתן תורה כבני ישראל וא"כ הי' אחותו אסור לו קודם מ"ת אבל באמת אינו דקודם מ"ת לא יצאו עדיין מכלל ב"נ והי' אחותו מותר לו ומש"ה לקחה מתחלה, משא"כ לאחר מ"ת דאחותו נאסר לו מש"ה פירש ממנה כמ"ש התפארת הגרשוני הנ"ל ומש"ה והנה מרים היתה מצורעת כשלג שדיברה על משה שלא כדין, ולפ"ז מבואר המדרש הנ"ל היטב הרוצה לידע תחיית המים מה"ת יראה והנה מרים מצורעת כשלג ולפ"ז צריך לומר דלא יצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת כנ"ל באריכות ומש"ה שפיר היה משה לקחה מתחלה ועכשיו פירש ממנה כנ"ל, ולפ"ז ממילא לא ....

255
ולפי"ז הר מאת ה' היתה זאת ול"ש עונש ליעקב ע"ז שהחריד את אבא, וא"כ אבא לא הה מכ"י חטא, וצ"ל דמחשבה לאו כמעשה דמי' כנ"ל, וא"כ מאי הא דכתיב מחמס אחיך תכסה בושה וצ"ל דיש שליח לדבר עבירה וקאי על אליפז ששלח אותו עשו אביו ליטול מיעקב ממומנו כנ"ל, ולפ"ז שפיר נענש איוב שנתן עצה לפרעה כמ"ש הזוהר הנ"ל ומש"ה שפיר אמר שיכור הייתי כשראה כך וכנ"ל וק"ל
אך עיין י"ל לעולם אין שליח לד"ע נקרא מחמס אחיך וגו' קאי על מחשבה ואפ"ה מכ"י לא הי' חטא והיינו תי' על מכ"י כמו שמצינו במדרש פ' וישב במ"ר וישנאו אותו בשביל שיצא ממנו ירבעם שעתיד להשניאו לבעלים וכתבו המפורשים וא"כ הוי עבירה לשמה עי"ש אמנם לכאורה מוכח דעבירה לשמה אפ"ה עבירה מיקרי, דהנה אי' בס' תפארת הגרשוני ובס' בגדי אהרן פ' וישלח דהא דשר נגע בירך יעקב כדכתיב והנה צולע על יריכו הי' מחמת איסור שתי אחיות עי"ש שכ"כ בשם הזוהר.
והנה המפורשים כתבו אי עבירה לשמה מותר לא חטא יעקב בשתי אחיות דג"כ הי' עבירה לשמה כמו דאי' בעשרה מאמרות דיעקב תיקן בזה אדה"ר ש?? טיפין באתר נכראי והיה ש?? דבית לבין? עי"ש באריכות.
ולפי"ז ממילא מתוץ המדרש הנ"ל, כיון שאיוב מתרעם הי' על היסורין וסביר דאין שליח לדבר עבירה כנ"ל באריכות, ולכן הראה לו מרים מצורעת כשלג ולמשה אמר לכן לא תביאו וגו' מזה מוכח דמחשבה בעכל לאו כמעשה וא"כ צ"ל מחמס אחיד וגו' קאי על דיש שליח לדבר עבירה כנ"ל באריכות, וא"ת דאף אי מחשבה כמעשה מ"מ מכ"י לא הי' חטא מחמת החרדה שהחריד יעקב את אביו כנ"ל וא"כ לפ"ז שפיר י"ל עתה תראה עתה מחמת קושי' שעבור יקתר הקץ דמחמת מכ"י ל"צ כיון דכדין נמכר וכנ"ל לזה הראה לו ג"כ גדי יצחק ותכהן עינו מראות וגו' וגבי אברהם אמר לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעיך מזה מוכח כי מאת ה' היתה שיבוא יעקב ויטל הברכות כנ"ל באריכות וא"כ כדין עשה יעקב בזה. וא"ת תי' אחר על מכ"י דהיה עבירה לשמה מחמת ירבעם? כנ"ל במדרש מש"ה הראה לו ג"כ קרב קיסין ליעקב שנאמר והנה צולע על יריכו והיינו מחמת איסור שתי אחיות וקשה הא עבירה לשמה הי' לתקן אדה"ר כנ"ל, וצ"ל אפ"ה עבירה מיקרי ולפ"ז הרי היה מכ"י חטא ובשבילו היה קושי שעבוד כנ"ל, וא"כ מאי עתה תראה דל"ל כפי' רש"י בל"א חלכ'< ל"ת? רק עתה תראה כנ"ל קשה הא כתיב לכן לא תביאו, וכנ"ל באריכות. א"ו צ"ל מש"ה מכ"י לא היה חטא דמחשבה לאו כמעשה ושפיר י"ל עתה תראה אתה מחמת קושי שעבוד יתקרב הקץ כמ"ש כלי יקר הנ"ל באריכות, והרי ממים מצורעת כשלג מוכח דבב"נ היה דינים קודם מ"ת כנ"ל באריכות וצ"ל גם בב"נ מחשבה לאו כמעשה, ולפי"ז מאי האי דכתיב מחמס אחיך תכסה בושה, וצ"ל דקאי על אליפז ששלח אותו עשו אביו ליטול ממומנו מיעקב כנ"ל דיש שליח לדבר עבירה ולפ"ז שפיר כדין באו יסורין על איוב מחמת שנתן עצה לפרע להשתעבד בישראל כמ"ש הזוהר הנ"ל ומש"ה שפיר כיון שראה איוב את כל אשר דדוקא היה היה מתחרט ואמר שיכור הייתי ושלא כדין הייתי מתרעם על היסורין ודוק היטב.
ולפ"ז יש לבאר נמי באי סדרא מקרא קודש ותדרב מרים ואהרן במשה על אודות אשה הכושית אשר לקח כי אשה כושית לקח, ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר וגו'. ויש לדקדק לפי פי' רש"י דדברו במשה ע"ז שפי' מן האשה ע"ש וא"כ למה כתיב על אודות הכושית אשר לקח, וגם ל"ל תרי פעמים לקח, דמסיים כי אשה כושית לקח, והרי כבר אמרו אודות האשה כושית וגו'. ועוד, מתחלה לשון דיבור ותדבר מרים שהוא קשה כפי' רש"י, ואח"כ ויאמרו וגו' אמירה הוא רכה כנודע. וגם מלת הרק אך אין לו מובן, תרי מיעוטי ל"ל.


שלח
260
ובאלה הדברים בארתי מקראי קודש בהאי סדר שלח לך אנשי' ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם, וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ד' כולם אנשי' ראשי בני ישראל המה, ויש לדקדק חדא מאי שלח לך, ורש"י פי' לדעתך אני איני מצווה כו' קשה א"כ אם הקב"ה אמר לו אני איני מצווה, למה באמת שלח משה והוי לאסוקי אדעתי' כי ברע המה, ועוד אומרו ויתורו לתור הוי למימר, כמו דכתיב אח"כ וישלח אותם משה לתור את הארץ וגו' ועוד אומרו אשר אני נותן, מי לא ידע בכל? אלה כי הוא ית' הנותן, ועוד מתחלה אמר אנשי' לשון רבים, והדר אמר איש אחד וגו' לשון יחיד, ומיד הו"ל למימר שלח לך איש אחד וגו', ועוד אומרו איש אחד, איש אחד שני פעמים בחדא סגיא איש אחד למטה ממילא ידעינן שהוא איש אחד מכל שבט (ועיין מזה באלשיך), ועוד מתחלה אמר שלח לך, לשון יחיד, והדר מסיים תשלחו לשון רבים, ועוד דסיים כל נשיא בהם, מיד הוי למימר נשיא אחד נשיא אחד למטה, ולא איש אחד וגו' ולא יצטרך אח"כ לפרש כל נשיא בהם (ועיין ג"כ באלשיך), ועןד אומרו וישלח ממדבר פארן, מאי נ"מ מהיכן שלח, וגם כבר כתיב בסדר הקוד' ויחנו במדבר פארן ועוד מאי על פי ד', דהא הקב"ה אמר שלח לך ואני איני מצווה, ורש"י פי' שלא עיכב על ידו,?קשה הא זה כבר שמעינן כיון שאמר שלח לך שלא עיכב על ידו ומאי בעיא הכא עוד הפעם בזה, גם מאי דסיים כולם אנשי' ראשי בני ישראל המה הוא מיותר כי מאי נ"מ בזה.
ולדברינו הנ"ל יבוא ביאור? על נכון בעז"ה, אך אקדי' הקדמה אחת מה שכתב הש"ך? בהאי סדר וז"ל וישלח אותם משה ממדבר פארן למה אמר ממדבר פארן וודאי ששם הי' שנאמר כו'?? ויחנו במדבר פארן, אפשר לומר שרמז כאן מה שאמר במדרש אמר להם משה לא תכנסו כמו גנבים אם יאמרו לכם למה באתם אמרו להם על ה' רמונים וה' תאנים כו' וזהו ממדבר פארן, כלומר שיאמרו שבאו בשביל פירות וזהו ממדבר פארן דבור של פירות עכ"ל הש"ך? הנ"ל ע"ש.
וא"כ למדנו מזה דהא ששלח משה ממדבר פארן היינו כנ"ל במדרש שיבואו ליקח פירות בפני כל ושום אינש לא ימחה בידם כנ"ל, ומש"ה לא צריכין לכנוס אחד אחד כשאר מרגלים רק כולם כא' ילכו ויבואו ולהורות כי הם באי'? חוץ לטבע עפ"י תשועת? ד' ב"ה כנ"ל באריכות, אבל באמת המרגלים לא כך עשו רק ויבוא עד חברון לשון יחיד שבאו אחד אחד כנ"ל ב??"?, כי לא האמינו שחוץ לטבע יהי' ומש"ה אמרו אפס כי עז העם וגו' ומש"ה בלתי אפשר לכובשם ואע"ג ד' ילחם לכם, אבל אמרו כי חזק הוא ממנו, על כביכול כדאי' במס' סוטה ורש"י בחומש בהאי סדר ע"ש, וזהו אומרו שלח לך אנשי', ר"ל שלח לך כפי' רש"י לדעתך ר"ל כמו שהוא לפי דעתך רשאי אתה לשלוח והיינו אנשי' שיכנסו רבי' ולא אחד אחד ויתורו את ארץ כנען, ויתורו דייקא, היינו נמי לשון רבים ר"ל אותן רבי' אנשי' ביחד יתורו את ארץ ולא כשאר מרגלים הבאים לתור את ארץ אחד אחד כדי שלא ירגישו בהם, אבל לא כן מרגלים הללו יוכלו לבוא ולהכניס יחדיו בפרהסי', ומטעם, אשר אני נותן לבני ישראל וא"כ ממילא אין שום סכנה בדבר ויכול להיות אפי' חוץ לטבע כנ"ל באריכות.

261
כנ"ל באריכות וא"כ אם כה תעשו כפי דעתך באמת כנ"ל במדרש שאמר להם כן משה להכניס בפרהסי' כדי להודיע שהוא חוץ לטבע עפ"י ד' ב"ה כנ"ל אז שלח. אבל אני יודע שלא תהי' כן רק איש אחד [איש] אחד וגו' תשלחו, ר"ל שאתם תשלחו אחד אחד לא הכל ביחד כי הם סברי עפ"י הטבע יכבשו, וכאשר הי' באמת, וע"ז אמר ומסיים כל נשיא בהם, ר"ל כל נשיא בהם מורה ע"ז כי ברע הוא כוונתם, והיינו עפ"י מה דאי' במס' סוטה דל"ד ע"ב אמר ר"י דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיה' נקראו כו' סתור בן מיכאל סתור שסתר מעשיו של הקב"ה כו' ועיין בתנחומא שחשיב כולם שמעשיה' מורי' ע"ז וזהו כל נשיא בהם היינו כל נשיא בהם מורה ע"ז כי כוונתם ברע הוא, ולא יעשו כאשר שהוא בדעתך שיכנסו בפרהסי' ולהורות כי הם באי' חוץ לטבע כנ"ל באריכות.
וע"ז אמר וישלח אותם משה ממדבר פארן, ר"ל באמת תחילת שליחות של משה הי' שיאמרו באנו ליטול פירות וזהו ממדבר פארן מדיבור של פירות כנ"ל בש"ך?, על פי ד', ר"ל זה השליחות הי' על פי ד' כי גם ד' ב"ה הי' מסכי' עם שליכות כזה, כי אדרבה בזה הי' מורי' כוחו וגבורתו ית' ואינם צריכין מתייראי'? משו'? אדם? ומש"ה ליטול פירות הלכו כאלו כבר שלהם הוא כנ"ל באריכות, והנה זה ידוע בשאר מרגלי' הבאי' לתור ארץ ולידע אם נוח לכבוש אז הם בחזקת ומש"ה רוב מרגלים הם שפל אנשים אשר מסתכנים בעצמם, משא"כ חשוב וראוי אינו מוסר עצמו לדבר זה, אבל בשליחות זה ששלח משה הי' אנשי' חשובי' כיון שהלכו על פי ד' ולא הי' בשום סכנה וכנ"ל באריכות וזהו שמסיים על פי ד' כו'? שזהו השליחות הי' על פי ד' והא ראיי' כולם אנשים ראשי בני ישראל המה ואם הי' בחזקת סכנה הי' שפל אנשים כמנהגו של עולם, א"י? שהשליחות של משה הי' להורות שאינם בחזקת סכנה ו???? ??' אמרי ליטול פירות באנו כנ"ל באריכות, ואלה שמותם, ר"ל משמותם יש לך ראיי' כי חשובי' הי' למטה ראובן שמוע בן זכיר כו' והיינו שמוע שנשמע תפילתו זכיר שזכור לו הקב"ה וכן כולם מורי' על השלימות בשעה ששלחם משה ועיין מזה באריכות בש"ך? על התורה שכתב כולם בהדי' שמורי' על השלימות, וא"ת א"כ אמאי הוציאו דיבה כיון [ש]שמותם מורה על השלימות שבהם, לזה אמר תו אלה שמות האנשים, ולא אמר ואלה שמות כו' כמו שכ' לעיל רק אלה שמות האנשים, והיינו מתחילה קאי אדלעיל אנשי' ראשי בני ישראל המה וע"ז קאמר ואלה שמותם ומזה תבין כי אנשי' חשובי' הי' וכנ"ל אבל אלה שמותם ר"ל אלה שמותם ג"כ נתהפכו לרעה כדדרשינן בגמ' הנ"ל סתור שסתר מעשיו של הקב"ה כנ"ל והיינו מחמת לתור את הארץ דכוונתם הי' לתור את הארץ כשאר מרגלים ולא ליטול פירות ליוד וכנ"ל וכיון שמשה שמע מאת ד' ב"ה? שיוכלו להפוך לרעה ח"ו כנ"ל ע"כ קרא להושע בן נון יהושיע כפי' רש"י נתפלל עליו קה יושיעך מעצת מרגלים וק"ל.
ואפשר נמי שזהו ??? כוונת הקרא שלח לך אנשי' ר"ל חשובי' כנודע בכ"מ דכתיב אנשי' היינו חשובי', ומה טעם, לזה אמר ויתורו את ארץ כנען ר"ל הא דיבואו לתור הארץ, העיקר אשר אני נותן לבני ישראל ר"ל לידע כי אני הוא הנותן והוא חוץ לטבע ע"כ יכולים להיות חשובי' דלא כמנהג עולם כנ"ל באריכות וק"ל וקצרתי

262
במ"ר סדר זו פ' י"ד וז"ל כי תבואו אל ארץ מושבותיכ' אמר ר' זכאי אמר ישראל לפני הקב"ה רבש"ע בכ"מ אתה קורא אותה ארץ כנען וכאן ארץ מושבותיכ', א"ל הקב"ה חייכ' נתתי אותה לאברה' ליצחק וליעקב וכולן מן המקרא והבן יורש את האב לכך ארץ מושבותיכ' ולמה זכה כנען שנקרא ארץ על שמו כיון ששמע ישראל באי' פנה את המקו' אמר הקב"ה אתה פנית את המקו' תקרא הארץ על שמך כו' עכ"ל.
ומדקדק ה??? ?? בסדר זו וז"ל ויש לדקדק מאי איכפת להם בזה אם קורא אותה בשם כנען או בשם מושבותיכ' ומה קשי' להו, ואם שאלתם שאלה מה השיב להם ע"ז ע"ש. ולי קשה ביותר א?? לפי תי' הקב"ה שהי' ירושה א"כ למה נקט דווקא בהאי פרשתא מושבותיכ', ולא במקו' אחר במקו' ארץ כנען, יאמר מושבותיכ' וכן משמע בשאלתם שדייקו וכאן ארץ מושבותיכ', משמע עיקר שאלתם הי' כאן דווקא, וזה צריך ביאור, אבל לענ"ד נ"ל לבאר עפ"י מה דאי' במ"ר בזו הסדר אמר הקב"ה למשה בא ורצה אותן עניים? שכבר יצא? לבן, אמר לפניו רבש"ע במאי ארצם צא? ורצם בדברי תורה שנאמר דבר אל בני ישראל כי תבואו אל הארץ כו' ועשיתם אשה? לד' כו' עכ"ל, והנה לכאורה האיך הי' מרצה אותם בזו הפרשה דווקא, אבל י"ל כמו שמבואר בס' צרור המור בזו הסדר וז"ל וסמיך לכאן דבר אל בני ישראל כי תבואו אל ארץ כנען להורות על רחמי שם? הגדולים? ונאיך הוא חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, כי לפי שאלו האנשים חטאו בהוצאת דבה על הארץ בענין האשכול עד שכמעט הי' מחוייבי' למות בעה"ז ובעה"ב רצה השם לבשר להם בביאת הארץ ובכפרת האשכול וזה כרת? להם מצוה מיוחדת לכפרת האשכול וכמאמר' ז"ל שנסמכה לכאן פרשה ועשיתם אשה לד' וגו' ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה בענין שיכפר ניסוך היין על אשכול היין בענין שבניסוך היין ובעולה ובזבח יתכפר על ההרהור ועל המעשה עכ"ל כלל הדבר שפרשת נסכי' הי' בא לרצות אותם בעוו?ן @@כתבתי בכל הדף עם שני ווי"ן מספק@@ מרגלים ולבשר להם כפרה וכנ"ל, והנה ידוע במרגלים כתיב ויבכו בלילה ההוא נגזר? הבכי' לדורות כדאי' במס' תענית ובפי' רש"י בחומש. והנה עתה שנתרצה להם הקב"ה בפרשה זו כנ"ל י"ל לגמרי נתרצה ושוב לא יגלו מארצם כלל, וא"כ י"ל מש"ה כתיב בכל פעם ארץ כנען להורות שהי' ארץ כנען, והקב"ה נטל מהם ונותנה לישראל אך פן תאמר כזה יעשה לאיש הישראלי, אשר לדורות נגזרה הבכיי' והיינו שג"כ יטול מהם הארץ כמו מכנען לכן כתיב פה בשעת ריצוי על המרגלי' כנ"ל ארץ מושבותיכ' כו' ר"ל אצליכם נקרא ארץ מושבותיכ' ר"ל שאתם תשבו לעולם בארץ וזהו מושבותיכ' לעולם תהא ישיבתכם בה משא"כ אצל כנען לא הי' נקרא מושב ארץ כנען כי לא ניתנה לו למושב רק לדירה בעלמא עד שיבואו ישראל וזהו דבר המסתבר?. אבל י"ל נמי דלא הי' ???? רק לפי שעה אבל אם שוב יחטאו אז פקוד פקדתי ויתגללו? עליהם כ"כ עוון מרגלים לקבוע לבכיי' לדורות כאשר באמת הי' בעו"ה, והא דכתיב הכא ארץ מושבותיכ' היינו כמ"ש המדרש הנ"ל שהי' ירושה מהאבות כנ"ל וג"כ י"ל מש"ה הזכיר כאן דג"כ הוא בכלל ריצוי על המרגלים והיינו כיון דנגזר עליהם
263
דנגזר עליהם לדורות הבכיי' ההוא שבכו כעת כנ"ל, והיינו שיגלו מארצם וא"כ אולי יאמר נא ישראל שוב לא נזכה עוד לבוא לא"י אחר הגלות, אבל באמת ז"א כי אין מעבירין נחלה אפי' מברא בישא לברא טבא וא"כ כיון שא"י ירושה הוא לנו ממילא הדר שייך לנו?, אך אם עוונותינו בנו אז כתיב ולא תקיא ארץ אתכ' כי א"י אינה מקיימת עוברי עבירה (עיין לעיל מזה באריכות) אבל אם תשכח ושמעתם אז חל הירושה בכם וזהו דרך המסתבר, ולפ"ז מבואר המדרש הנ"ל היטב, דישראל הי' רוצים לידע אם נתכפר להם לגמרי עוון מרגלים ויבוטל גם הבכיי' לדורות או לא כנ"ל באריכות ומש"ה שפיר שאלו רבש"ע בכ"מ מזכיר ארץ כנען, וכאן ארץ מושבותיכ' וכאן דווקא ור"ל למה כאן אצל ריצוי דווקא כתיב ארץ מושבותיכ' והי' להם נ"מ בזה אם כדי להורות דהי' הריצוי לגמרי כנ"ל?, ומש"ה השיב להם הקב"ה הבן יורש את אביו וזהו מושבותיכ' כי כבר נתתי לאברה' יצחק ויעקב כנ"ל, וזהו הי' הריצוי שתדעו א"י ירושה לכם וא"כ אף שתהי' שלו? ממנה שוב יהי' לכם תקוה וכנ"ל באריכות ולק"מ.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

חקת

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

269
לפרשת חקת
איתא במדרש אמר הקב"ה למשה כחם קראתיך ועתה רוצה לכנוס לא"י עכ"ל. והוא תמוה. ונ"ל לבאר ומקודם אבאר קושיא אחת הנאמר בידי משה במדרש שמות שאמר הקב"ה למשה עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו' ואי' במדרש שם עתה תראה ובל"א מלכים לא תראה, וכן פי' רש"י והקשה הנ"ל הא בהא סדר כתיב גבי מי מריבה לכן לא תביאו את הקהל הזה וגו' משמע בלאו חטא מי מריבה הי' בא לא"י מש"ה נאמר לכן לא תביאו וגו' והרי כבר נגזר הגזירה מאז עתה תראה ובל"א מלכים לא תראה עיי"ש.
ונ"ל לבאר קושיא זו היטב, די"ל דזה בזה תלי' מחמת מי מריבה שפיר נאמר למשה לכן לא תביאו וגו' כי אז נתגלגל עליו למפרע חטא למה הרעותה, משא"כ בל"ז הי' לו תי' על למה הרעותה וכן להיפך בלא למה הרעותה היה לו תי' על חטא מי מריבה רק תרווייהו בהדי אהדדי כחד יחשב, ומש"ה שפיר הודיע לו אז הקב"ה באומרו למה הרעותה וגו' עתה תראה וגו' ר"ל עתה יתגלגל הדבר שסופך אינך?? לראות בל"א מלכים, כאשר באמת היה, דעפ"ז יהיה מי מריבה בה חטא.
ואפרש שיחתי, דהנה הז"ב שם פ' וארא כתב על מה שאמר משה למה הרעותה לעם הזה למה שלחתני דקשה מתחלה קאמר למה הרעותה משמע דהשעבוד היה כחוב?? והאיך מסיים מיד למה שלחתני משמע

270
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פ' עקב

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

299
במדרש אבכיר ויענך וירעיבך ויאכילך את המן מכאן רמז להדלקת נרות בשבת, (והובא בס' עיין יעקב ביומא פיה"כ). והוא תמוה. ונ"ל לענ"ד ליישבו כך, דכבר הבאתי לעיל סדר ואתחנן עוד מדרש תמוה אתה החילות להראות עבדך את גלך זה המן (וכבר כתבתי שם ע"ש), והנה לפי פשוטו י"ל כך. דהנה משה לא בא לא"י עבור כי היכה הסלע ולא דיבר אליו כאשר פקד? ה' כדכתיב חקת לכן לא תביאו וגו' אך בפ' חקת כתבתי בשם המפורשים עפ"י מה דאי' בזוהר השכינה היה מדבר מתוך גרונו? של משה. ואי' כל מה שעשה אותה ע"י שליח נתפרע לבניו ע"י שליח כמו יוקח נא מעט מים לכן ניתן להוציא מים מן הסלע ע"י משה, אבל מה שעשה בעצמו, פרע לו הקב"ה לבניו ע"י כבודו ובעצמו כמו דכתיב ואקחה פת לחם לכן כתיב בביהמ"ק הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, וא"כ מש"ה שפיר לא רצה משה לדבר אל הסלע, דהא א"כ היה נעשית ע"י הקב"ה בעצמו דהא השכינה היה מדבר מתוך גרונו של משה, והרי מים גם אברהם לא עשה רק ע"י שליח ע"ש באריכות מזה. ובזה שפיר אמרתי מה דאי' במס' תענית {...} המן הי' בזכות משה, והרי במדרש אי' בזכות אברהם שאמר ואקחה פת לחם כנ"ל, אבל לפי דברינו באמת המן הי' בזכות משה, אך ורק אשר היה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו זה הי' בזכות אברהם שטרח בעצמו בכבוד הכנסת אורחים ליתן להם לחם וזה פשוט. והן הן דברי המדרש הנ"ל אתה החילות להראות עבדך את גדלך זה המן, אתה דייקא בכבודך ובעצמך נתת המן, ולמה גם ה???שלחת אותי, ולא עשית להמטיר להם מים כמו גבי לחם דכתיב הנני ממטיר לכם לחם וגו', וצ"ל דגבי לחם עשה אברהם בעצמו דכתיב ואקחה פת לחם, מש"ה זכו בניו שיתן להם הקב"ה בכבודו ובעצמו לחם להם, משא"כ במים שעשה אברהם ע"י שליח כנ"ל לכן גם לבניו צריך להיות ע"י שליח כנ"ל, ולפ"ז ממילא אעברה נא ואראה את הארץ, דהא שפיר קעבדת? ועשיתי במה שלא דברתי אל הסלע כדי שהמים יהיו ע"י השליח דייקא ??וכנ"ל ודוק??

300
היוצא לנו מדברינו הנ"ל המן הי' בזכות ואקחה פת לחם, וכדאי' במ"ר בראשית פמ"ח סי' י', אך לכאורה קשה הא אי' במ"ר שם סי' ט"ו ויקח חמאה וחלב ופת היכן הוא אפרים? כל? תלמידי' דר"מ משום ר"מ פרסה נידה ונטמאת העיסה, ולפ"ז הרי לא הביא ארהם כלל לחם להכנסת אורחים וא"כ איפוה זכו בניו להמן, (וכן אי' ברז"ל בב"מ פ' השוכר הפועל, אך שם אי' באמת דזכו להמן מחמת ויקח חמאה ע"ש ועיין במהרש"א שם). אבל י"ל דמחשבה כמעשה דמי, וא"כ שפיר כיון דמחשבה של אברהם הי' ליקח פת לחם לכן הוי כמעשה ושפיר ירד לבניו המן מן השמים בזכותו, אך זה תליא בהא דאי' בש"ע א"ח ובטור סי' רס"ג ויהא זהיר לעשות נר יפה כו' ויש מכוונין לעשות שתי פתילות א' נגד זכור וא' נגד שמור ע"ש, והנה הק' המפורשים הא זכור ושמור בדיבור א' נאמר, (ועיין במ"א שם שכ' מש"ה בהכ"נ נוהגין להיות קליעות מטעם זה). והנה בס' עיר דוד סי' רי"ז הביא בשם יד יוסף, מש"ה זכור ושור בדבור א' נאמר משום דזכור בפה ושמור בלב ולכך בדיבור א' נאמר להורות שמחשבה כמעשה דמי עכ"ל. ולפ"ז ממילא אי זכור ושמור בדבור א' נאמר צ"ל מחשבה כמעשה דמי וא"כ לפ"ז שפיר זכו להמן מן השמים, מחמת זכות אברהם שאמר ואקחה פת לחם וכנ"ל אבל אי זכור ושו בדיבור נאמר א"כ סגי' בנר א' בשבת כנ"ל, אבל אי זכור ושמו לאו בדביור נאמר א"כ צריך שתי נרות בשבת כנגד זכור ושמור כנ"ל. אך קשה לפ"ז צ"ל מחשבה לאו כמעשה, א"כ למה זכו להמן וכנ"ל, אבל מצינו עוד טעם שהיה המן כדכתיב בפ' המן למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, וא"כ באמת לאו בזכות?? אברהם הי' כלל רק לנסיון על התורה וכנ"ל, ולפ"ז שפיר י"ל לעולם זכור ושמור לאו בדבור א' נאמרו וצריך שתי נרות בשבת ולא סגי בנר א' כנ"ל. ולכאורה מוכח כהך טעם דהי' נסיון על התורה כנ"ל, דאי היה בזכותו של אברהם קשה? אמאי לא היה רק מחזק הרעב כדכתיב שאמרו הוצאתנו ממצרים כו' להמית פני הרעב, וע"ז כתיב בתרי' פ' המן, ולמה לא יחד מיד בבואם למדבר המן כיון ששקר?? הי' בזכות אברהם כנ"ל, א"ו שהי' המן נסין על התורה ומש"ה שפיר הי' מתוך הרעב וכמו שאבאר, דהנה אי' באלשיך ז"ל בפ' המן וז"ל?? בשום לב למה האכילם ה' לחם שמים ולא עשה פיסת בר בארץ כי כאשר תוצא צמחה שמבחלי תזריעו תצמיח הצטר? לבהמה כ הוציא לאדם לחם ומתרץ? כי הנותן לחם מן השמים גם לחם יוכל תת מן הארץ ולא עוד

301
עוד אלא שלחם אבירים שמ"ה נהנו? ממנו? נתן לנו, אינם הנה? לנסותם, בא האלקים אם ילכו בתורתו, הלא הוא כי אחר ראו ית' לישראל במרה חק ומשפט ויתעתד לתת להם כל שאר התורה מדיו ית' ראה והנה יאמרו ישראל הלא גשמיים? אנו? ולא תאות לנו תורה רוחני(ו)ת מן?? ואיך יהיה לא?? בה? חיי' נפשי דגופו כו' ואיך יהיה מבוא לתורה מן השמים בגוף האדם, והן גם אחרי התחיי' שאין מעמושמי?? כ"א זיו התורה איך תקיים את הגוף עמה, ותחת זאת היה נקט? להרפות אדם מה"ת, ע"כ בא אלקי' להסיר זה מלבם ולנסותם אם בהסתלק ממנו טענה זו ילך בתורתו, וכו' ע"כ הבאנו ית' ידו הנפלאה?? עוה"ז בלחם רוחני יאכל איש בלחם? שמ"ה משהלליגיע נהנין ממנו, ומה גם למאמר הזוהר מגודל רוממת איכותו, כי הלא אין מביא זו לבוא לחומר ולהתפרנס כו'' כי זאת היתה תמיהתם של ישראל באומרם מן הוא כלומר ומה יושיענו זה פרנס החומר, כי ע"כ הי' אוכלין ולא מוציאין כי ... וחפו מאד היה ואיך היה נזונין אך הרי אומר כי כלחם מן הארץ המפרנס הגוף ? ומתפשט גם אל הנפש לקבומה? כח, כן המן היה מפרנס הדומה לה וממנה יתפשט אל הגוף כו' ומזה יראו וכן יעשו ה??? לומר כי כן יבורך ויתקיים חומרו אגב נפשו ??? ע"י התורה והוא מאמר הכתוב אצלינו?? באומרו ויענך וירעיבך כו' למע הודיעך וכו' והוא כי מאכל רוחני לא יפרנס איש גשמי ומה גם איש רעבתן שלחם לא אכל כל היום ההוא, שצריכ מזון גשמי יהיה למלא בטנו כי ירעב משא"כ בדבר רוחני שאדרבה יתעלף בו אז יותר עכ"ז אף ששתים הי' לך א שויענך בטורח הדרך, וירעיבך שלחם לא אכלת כל היום ההוא שהיית צריך לחם חלב חטים ישביעך ובשר שור של פטם להת??? חומרך?? ואדרבה ויאכילך את המן הרוחני, ולמה עושה כן הוא ית' ולא נתן פסת בר בארץ האל הוא למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם, הזן את החומר שיתפשט אל הנפש, כא' גם על כל מוצא פי' ה' ככל התורה שיצאה מפיו ית' יחי' האדם שתחיה הנפש וממנה יתפשט אל החומר כמן כמדובר עכ"ל האלשיך הנ"ל. וא"כ לפ"ז הרי שפיר היה צריך המן להיות מחזק הרעב לעשות יותר חיזוק על נסיון התורה כנ"ל ע"פ בעצמו?? ויענך וירעיבך.
ולפ"ז מתורץ המדרש הנ"ל, דוודאי בל"ז?? ה"א המן הי' בזכות אברהם וא"כ צ"ל מחשבה כמעשה דמי כנ"ל באריכות, וא"כ ממילא זכור ושמור בדבור א' נאמר, וא"כ הוי סגי בשבת בהדלקת נר א' כנ"ל, אבל השתא דכתיב ויענך ורעיבך ויאכילך את המן להודיעך כי על מוצא פי ה' יחיה האדם וא"כ הרי המן היה לנסיון התורה כנ"ל באלשיך וא"כ לפ"ז שפיר יש רמז להדלקת נרות בשבת נרות דייקא, דלא סגי בנר א' (וסתם נרות שתיים) דבעינן נגד?? זכור ושמור כנ"ל דמה"ת?? נימא דבדבור א' נאמרו, ואי דמוכח דמחשבה כמעשה מחמת המן ז"א דהי' לנסיון התורה והא ראייה שהיה מחזק הרעב כדכתיב ויענך וירעבך וגו' וכנ"ל באריכות וק"ל? וקצרתי.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

המשך קרח

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

266
בית המדרש חדר א קרח

עשה את העגל ע"ש, אך במפרשים מצא? דהי' תי' לאהרן על עגל, משום דישראל הי' להם במחשבה לעבוד ע"ז בשעת מ"ת שנאמר @(תהלים עח לו) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו והקב"ה מעניש על מחשבת ע"ז והאומת לא הי' יודעים מזה שחשבו מחשבת ע"ז והי' חילול השם ?בדכם? לפיכך עשה אהרן את העגל ע"ש אך ?אנכי? כתבתי לעיל ספר בראשית קושי' ?בשד ?הבאך? א"א על ה"ש? מדרש ?? ?? דבשעת מ"ת הי' כוונתם לע"ז א"כ האיך נתן להם כלל התורה והא אי' במדרש ובמס' שבת דמשה שיבר הלוחות דלמד ק"ו מפסח דהוי קדשים קלים אמרה תורה כל ב"נ לא יאכל בו כל תורה כולה לכ"ש וא"כ לפ"ז אם מיד בשעת מ"ת חשבו לעשות העגל ומחשבת ע"ז הוי כמעשה וא"כ קשה האיך נתן להם התורה מעיקרא ע"ש בסדר ?הת"? שהארכת בקושי' זו, אמנם לכאורה י"ל לפי מה דאי' בנדרים דל"ח מתחלה לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו וכו' ומשה נהג טובת עין ונתנה לישראל ?אכל? ע"ש שמסקנא לא הכי אלא פלפולא בעלמא נתנה למשה ?לכ"ם? ע"ש, ולפ"ז שפיר יוכל לומרכיון דעיקר נתינת התורה הי' למשה לחוד שפיר ניתן לו אך משה נהג בו טובת עין אח"כ ונתן לנו ?כנ"ל. אך באמת לא נתנה למשה לבד וא"כ קושי' הנ"ל ?? ע"? וצ"ל באמת כוונתם הי' לשמים כמו ?דע"ל? ר"ש ?וב"י? שם במ"ר (ועיין לעיל בסדר בראשית מזה) וא"כ לפ"ז זהו הי' טענת קרח כל העדה כולם קדושים וכו' כולם שמעו דברים בסיני כפי' רש"י ור"ל לא לבדו?? נתנה התורה אלא גם לנו ניתן מפי הגבורה וקשה הקו' הנ"ל מפסח א' ו'? צ"ל ובתוכם ה' בתוכם דייקא ור"ל כוונתם הי' לה' ב"ה ולא ח"ו להיפף כדעת המדרשי' הנ"ל וכיון שכן ומדוע תתנשאו על על קהל ה' דהא כמו דנטל העבודה מהבכורים מחמת עשיית עגל כן חטא אהרן בעגל כיון דלא הי' להם מחשבת ע"ז בשעת מ"ת כנ"ל וק"ל ?ועשנ"ת? (ועיין מ"ש בסמוך בש"ד? הבאן? א"א ש' על פסוקים הללו?)
ולפ"ז מתרץ נמי מ"ש רש"י על ומדוע תתשנאו אם לקחת אתה מלכות לא הי' לך לברר לאחיך כהונה עכ"ל ורבים תמהו האיך תלי' זה בזה, לפי דברים הנ"ל יבוא על יכין? הביאור רק בהקדם מה דאי' במדרש רבה פ' ה'? מחמת שעשה אהרן את העגל אדרבה מחמת זה זכה לכהונה וז"ל וירא אהרן מה ראה אהרן אם בונין הם אותו ?מזבח? אותו הסרחון נתלה בהן מוטב שיתלה הסרחון @בי@ ולא בישראל וכו' משל לבן מלך וכו' הציץ עליו המלך א"ל יודע אני מה היתה כוונתך מטוב שיתלה הסרחון בך ולא בבניי' חייך מן פלטין דידי לית את זייע ומפתורא דידי את אכיל וכו' כך מן פלטין דילי לית את זייע ומן המקדש לא יצא ומפתורא דידי את אכיל והנותר מן המנחה

267
וכו' אלו כ"ד מתונות של כהונה שניתנה לאהרן ובניו וכו' ע"ש באריכות. וא"כ לפ"ז הרי ע"כ נדחה טענת קרח הנ"ל כמובן. אמנם המפורשים כתבו פ'? ר"ל? אי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך, משא"כ אי אין אומרים לאדם חטא א"כ ממילא גם? לא הי' זכות לאהרן שאמר מוטב שיתלה הסרחון בי וכו' ע"ש במפורשים, תו אקדם קושי' המפורשים (והבאת לעיל סדר וישב) האיך הי' משה מלך הא כתיב לא יסור שבט מיהודא עד כי יבוא שילה ותרצו דמשה זכה קודם דהי' זכות ליהודא לזכות במלכות ועד כי יבוא שילה היינו לאחר שניתנה ליהודא אבל משה זכה מקודם ע"ש וכתבת לעיל סדר וישב דזה תלוי בפלוגתא דאי' במדרש מכילתא אי דיהודא זכה למלכות מחמת שאמר מה בצע וגו' או דאמרינן דיי? להצלה שתפר על המכירה רק יהודא זכה למלכות מחמת שקפץ לים תחלה כדאי' שם במדרש, דהנה זכה מחמת מה בצע וגו' א"כ הרי קושי' הנ"ל במ"ע? כיון דיהודא זכה למלכות קודם משה, אבל אי יהודא לא זכה רק בים א"כ משה הי' זכה מקודם ע"ש וזה תלי' במה דאי' במ"ר פ' וישב וישנאו אותו בשביל שיצאו ממנו ירבעם שעתיד להשניאו לבעלים ע"ש וכתבו המפורשים דזהו נמי אי אמרינן חטא בשביל שיזכה חברך ע"ש, וא"כ אי אמרינן לאדם חטא בשביל שיזכה חברך אז כדין נמכר יוסף וא"כ כבר זכה יהודא למלכות קודם משה מאז שאמר מה בצע וגו' כנ"ל דל"א דיי' להצלה שתכפר על המכירה דהא הי' כדין כדי שלא יבוא ממנו ירבעם ויחטיא את ישראל כנ"ל? וא"כ ממילא שוב לא הי' משה יכול להיות מלך דכתיב לא יסור וכ' כנ"ל אבל אי אין אומרים לאדם חטא וכו' א"כ שפיר י"ל משה זכה למלכות קודם יהודא דמה שאמר מה בצע וגו' לא הי' נחשב לזכות דדיי' להצלה שתכפר על המכירה כנ"ל, אמנם לפ"ז שוב ?? דאהרן זכה לכהונה מחמת עשיית העגלדאף שכוונת הי' שיתלה הסירחון בו מבישראל מ"מ הא לא אמרינן חטא וכו' וכנ"ל.
ולפ"ז זהו דכת? רש"י הנ"ל כך אמר קרח אם בררת לך מלכות וקשה הא כתיב לא יסור שבט מיהודא וכבר זכה הוא למלכות מחמת מה בצע וגו' וצ"ל דדיי' להצלה שתפכר על המכירה ולפ"ז לא הי' לך לברר אהרן לכהונה דכיון דגם ?ע"ג? עשה את העגל כנ"ל דל"? באמר מוטב שיתלה הסירחון בי מבישראל הא אין אומרים לאדם חטא ?? כנ"ל באריכות וק"ל.
ולפ"ז נראה לבאר מדרש פליאה סדר זו וז"ל כיון שראה דוד מה שאמר קרח כי כל העדה כולם קדושים וגו' נטל הכינור בידו והתחיל מנגן ארומימך ה' כי דילתנו ולא שמחת אובי לי ע"ש (והובא ב"ס פני? ארי' זוטא סדר זו ע"ש)
268
והנה המדרש הזה הוא תמוה ואין לו שחר כלו?, ולפי דברים הנ"ל י"ל עפ"י מה שתרצו עוד המפורשים על קושי' הנ"ל האיך הי' משה מלך הא כתיב לא יסור שבט מיהודא עד כי יבוא "שילה" היינו דווקא אחר לא יטול ממנו מלכות משא"כ משה ד"שילה" בגמטריא מש"ה ע"ש, ולפ"ז ממילא שפיר זכה אהרן לכהונה מחמת שאמר מוטב שיתלה הסרחון בי מבישראל כנ"ל כיון דקושי' הנ"ל לק"מ תו אקדים מה דאי' בע"ז לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה רק להורות תשובה ע"ש והנה זה נמי אי אמרינן חטא כנ"ל וכן כתבו המפורשים ולפ"ז שפיר כיון שראה דוד שאמר קרח כל העדה כולם קדושים והיינו שכולם קבלו תורה וממילא צ"ל ובתוכם ה' דכוונתם הי' לד' ב"ה אבל ח"ו להיפך במחשבת ע"ז דאל"כ האיך נתן להם התורה כנ"ל באריכות וא"כ ממילא שפיר חטא אהרן בעגל ואמאי? יהי' כהן מבכורת משל? הכהונהמחמת חטא עגל כנ"ל באריכות. ואפ"ה חזינן? דנבלע קרח וכל עדתו ואהרן שפיר זכה לכהונה וא"כ ע"כ צ"ל מחמת עשיית עגל גופא דזה לבד שאמר מוטב שיתלה הסרחון בי מבישראל כנ"ל באריכות וא"כ ע"כ צ"ל דאומרים לאדם חטא וא"כ שפיר אמר דוד ?? ארומימך ד' כי דלתני ולא שמחת אויבי לי כאומרים אין לדוד חלק לעה"ב שבא על א"א כנודע. אבל בזה המעשה דקרח נדחה טענתו דמשם מוכח ע"כ דאומרים לאדם חטא כ?? כנ"ל וא"כ שפיר גם אנכי עשית להורות תשובה וק"ל וקצרתי.
אך להבין למה אמר זה בחנוכת הבית דווקא כיודע דכתיב מקודם מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהילים ל) ע"כ נ"ל לתרץ באופן אחר רק אקדים דבר אחד בשם הגאון אא"פ בפי' הפסוקים הנ"ל כל העדה כולם קדושים וגו' עפ"י מה דאי' במדרש וכן פי' רש"י פ' כי תשא שמשה הי' ממליץ בעד ישראל בעת שעשו את העגל אנכי ד' אלהיך לי אמרת ולא להם ע"ש, וא"כ ממילא אח"כ יש התנשאות למשה יתר משאר העדה או מחמת שלו לבד נאמר מפי הגבורה אנכי ד' אליהך וגו' או"א? על כל ישראל נאמר א"כ ממילא הם חטאו בעגל כנ"ל, אך אמנם מצינו? בגמ' דע"ז לא הי' ישראל ראוים לאותה מעשה רק להורות תשובה ע"ש ולפ"ז שפיר י"ל דאנכי ד' אלהיך לכולם נאמר ואפ"ה לא הוי עשיית עגל חטא כי כוונתם היא להורות תשובה כנ"ל, וזהו הי' טענת קרח כל העדה כולם קדושים כפי' רש"י כולם שמעו אנכי ד' אלהיך, וא"ת לפרש חסרון בהם מחמת עשיית העגל לזה אמר ובתוכם ד' ר"ל בתוכם היינו במחשבתם וכוונתם הי' ד' דלא עשו רק להורות תשובה וא"כ מדוע תתנשאו כך שמעתי מהגאון אא"פ ודפח"ח, תו אקדים מה שכבר נזכר לעיל שדוד ג"כ עשה להורות תשובה, וישראל עשו להורות תשובה לרבים ודוד עשה להורות תשובה ליחיד, והנה רש"י פי' בתהילי' ארומימך ד' כי דילתני הגבהתני ולא שמחת אויבי לי כמו עלי שהיו אומרים אין לדוד חלק לעה"ב וכשראו
269
שבשבילו נפתחו הדלתות לארון אז ידעו שמחל לו הקב''ה על אותו עון ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה עכ"ל ע"ש, ולפ"ז זהו דברי המדרש הנ"ל שראה דוד שאמר קרח כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד' היינו דכוונתם הי' להורות תשובה, ואפ"ה נבעלו קרח רע?? וא"כ מכח זה יש למשער? ולומר אומרים לאדם חטא כו' ושפיר הי' עגל חטא, ולפ"ז ממילא גם עלי הי' האובים באים בטענה זו שאין לו חלק לעוה"ב כיון שבאת על א"א ואף שכוונת הי' להורות תשובה מ"מ הוי עבירה, אבל בעת חנוכת הבית שראו שנפתחו דלתות לארון בשבילי א"כ שפיר ידעו דנמחל לי אותו עוין ומש"ה שפיר אמר אז ארומימך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי, משא"כ בלא טענת קרח כי כל העדה כולם קדושים אז לא הי' צריך לפתיחות דלתות כי הי' לו תי' דכוונתו הי' להורות תשובה ליחד כמו ישראל כנ"ל משא"כ השתא דשפיר הי' טענה לאויביו שלו ואפ"ה עשה הקב"ה והראה בפתיחת דלתות הארון שמחל לדוד וא"ז שפיר אמר ארומימך וגו' כנ"ל דבא באח"כ?אם הי' הדין עם קרח א"כ גם לו ככ? תי' להורות תשובה ואם ד??א אדרבה כיון דנבלע קרח ועדתו מוכח דלא אמרינן לאדם חטא כו' כנ"ל אפ"ה יש ראיי' דנמחל אותו עון מחמת פתיחת דלתות הארון ושפיר ע"? טענת קרח ופתיחת דלתות ה?ארון @לארון@ אמר דוד ארומימך וגו' ודו"ק
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

בלק

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

??לפרשת בלק??
280
במד' ע"ש במפורשים, ולפי זה זהו התחלת המדרש הנ"ל, אמר בלעם והלא הם הולכין בבתי שכר והיינו ע"כ דאין מזל לישראל כנ"ל, ולפ"ז ממילא לא הי' שולט בהם מזל של מצרים דהי' מורה כל עבד א"י לברוח כנ"ל כמו דאין שולט בהם בשבת מזל שבתאי כנ"ל, ולפ"ז קשה מאי רבותא משתבח קב"ה בכל אתר ואתר אשר הוצאתיך הא תנאי שלים הוא כנ"ל, דהא ל"צ לשידד המערכות במצרים כיון דבלאו הכי אין מזל לישראל כלל וצ"ל זה הי' רבותא דיצאו קודם זמנם כנ"ל וקשה הא קושי שעבוד היה משלים וצ"ל זה היה מחמת מכירת יוסף כנ"ל וא"כ על כרחך צ"ל דלאו שפיר עבדי אף שיצא ממנו ירבעם מ"מ אין דנין על שם סופו וא"כ איך אקללם על שם העתיד כנ"ל באריכות.
אך עדיין יש לומר לעולם שפיר דנין ע"ש סופו כנ"ל והא דהיה מכירת יוסף חטא היינו כמו שהקשו המפורשים (ובס' כתונת פסים {?} מביא כן בשם המדרש דאמר יוסף לאחיו הא גם? הם יעשו את העגל עי"ש) וא"כ מש"ה הוי חטא כיון דגם שאר השבטים יעשו את העגל כנ"ל, אך באמת מצינו תירוץ על עגל להורות תשובה כדאיתא במס' ע"ז? או שאר תירוצים אשר המליצו על ישראל במדרשים ומפורשים ע"ש.
תו אקדים מה דאיתא במדרש ילקוט פ' ויקהל {רמז ת"ח} וז"ל מתחלת התורה עד סופה אין בה פרשה שנאמר ב[ראש]ה ויקהל אלא זו בלבד, אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודורש לפניהם ברבים הלכות שבת בשבת כנ"ל ומכאן אמרו משה תיקן להם לישראל לדרוש בענינו של יום הל' פסח בפסח כו' עכ"ל ע"ש (ועיין לעיל סדר ויקהל מ"ש ע"ז), נמצא מהא דכתיב בפרשה זו ויקהל למדין שהחכם ידרוש בשבת וי"ט מענינו של יום כנ"ל, ומכאן אמרו כו' כנ"ל.
תו אקדים מדרש אחר {מדרש לקח טוב – פסיקתא זוטרתא?} מש"ה התחיל ויקהל תבוא ויקהל ויכפר על ויקהלו על אהרן, תבוא אלה ויכפר על אלה אלהיך ישראל עכ"ל (ועיין נמי בסדר לעיל מזה).
ולפי זה זהו סיום המדרש הנ"ל דמכח דקושי שעבוד הי' מחמת מכירת יוסף מוכח דאין דנין ע"ש סופו כנ"ל באריכות ?בצירוף דהולכין בבגדי שבת כו' כנ"ל באריכות, אך אם תאמר מש"ה הוי מכירת יוסף חטא כיון דגם הם יעשו את עגל כנ"ל לזה הי' אומר ולא עוד אלא שהולכין אצל הדרשה בשעה שהחכם יושב ודורש, וקשה מנ"ל דהחכם ידרוש בשבת וע"כ צריך לומר מחמת דכתיב ויקהל להורות בא שמשה היה מקהיל קהלות לדרוש ברבים כנ"ל, וקשה דלמא ויקהל בא להורות שתבוא ויקהל לכפר על ויקהלו על אהרן כנ"ל, וצ"ל דזה? בלא"ה לא הי' חטא כי הי' להורות תשובה ?או דלמא תי'? אחר וא"כ לפ"ז ממילא כדין הי' לשנוא את יוסף בשביל שיצא ממנו ירבעם שעתיד להשניאו לבעלים כנ"ל במדדש. או י"ל דאין דנין ע"ש סופו כנ"ל באריכות וא"כ האיך אקללם ע"ש העתיד שעתידין לחטוא הא אין דנין ע"ש סופו כנ"ל באריכות ודוק היטיב.
281
במדרש תנחומא סדר זו {מדרש "ילמדנו" הובא בילקו"ש רמז תשס"ו עה"כ מה אקוב לא קבה אל} וז"ל כשבקש בלק מבלעם לקלל את ישראל א"ל בלעם הכתובים חלקו כבוד לישראל שנאמר {ויקרא א', ב'} אדם כי יקריב מכם קרבן וגו' מכם ולא מן אומות העולם {א"ה. לכאורה צ"ע שהרי קי"ל דמקבלין קרבנות מאוה"ע (עי' ברש"י שם, ובחולין י"ג:), וצ"ל שמדרשות חלוקות הן, ומדרש תנחומא ס"ל ש"מכם" ממעטינן אוה"ע (וכן מבואר כמ"פ במדרש תנחומא ראה פר' תזריע)}, והאיך אקללם ע"ש.
וכבר תמהו בזה כי הוא מן המתמיהים (עיין בזה בעיר דוד סי' ס"ד ובשאר מפורשים).
ונ"ל לבפאר לפי פשוטו עפ"י מה שכתב הזרע ברך שני בהאי סדר דכוונת בלעם הי' כי בלעם היה מכשרף וקוסם גדול? ועוד מדה אחרת היתה בו שהיה שתום העין ר"ל? ברעיל? עין הרע והנה הוא הי' מתירא מחמת שני דברים חדא מה שראה כח וגבורתן מצד ריבוי כדכתיב {?} ויגר מואב מפני העם כי רב הוא, וגם כי מן השמים נלחמו בשבילם כמו שראה ניסים? נחלי ארנון כדאיתא במדרש {?} על וירא בלעם וגו' ע"ש, ולזה שלח לבלעם שע"י כשפיו יוכל להכחיש פמליא של מעלה באופן שלא יוושעו דרך נס ע"י הקב"ה וע"י שיכנס בהם עין הרע יוכל למעטן מריבויין באופן שלא יוושעו ע"י שרב הוא, ומש"ה מצינו במדרש {?} שאמר בלעם ישראל נשענים בעבור הקרבנות שהבטיח הקב"ה לאברהם {בראשית ?} כה יהיה זרעך והם נשענים עוד בזכות ברכת כהנים שכתב {במדבר ??} כה תברכו וגו' ?? לכך התייצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כה אתה ?בקרבניך? ואני בחכמתי עכ"ל. והיינו ע"י הקרבנות הי' ישראל פרים ורבים שע"י כן נקרא המשכן מטה? ואפריון וכדאיתא במדרש {?} לכך אמר בלעם התייצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כה אתה בקרביך ואני בחכמתי ר"ל אתה ע"י קרבנות הללו תבטל ענין קרבנות ענין ריבוי שלא יפרו וירבו עוד להבא ואני בחכמתי אכניס בהם עין הרע למעטן מריבויין לשעבר זהו תוכן דבריו של זרע ברך הנ"ל ע"ש באריכות יותר. כלל דבריו שמענו כיון שעיקר כוונת בלק היה על ריבויין לכך חפץ בלעם לבטל ריבויין ע"י הקרבנות ועין הרע שלו כנ"ל, אבל באמת זבח רשעים תועבה {משלי כ"ז, כ"א}, דווקא מישראל מקבלין קרבנות והועיל להם לזכות להיות פרה ורבה כנ"ל במדרש משא"כ לאומות וכמובן.
והן הן דכתב המדרש תנחומא הנ"ל? אמר בלעם הלא הכתוב חולק כבוד לישראל מכם ולא האומות וא"כ האיך אקללם בשלמא אם היו מקבלין גם מן האומות אז אוכל לבטל קרבנות שלהם ע"י קרבנות שלו כנ"ל ושוב לא היו פרין ורבין להבא, ולעבר אכניס בהם עין הרע, משא"כ כעת שאין מקבלין קרבנות מן האומות א"כ מאי מועיל כעת עין הרע שלו מ"מ אכתי פרין ורבין להבא מחמת זכות קרבנות כנ"ל והוא פשוט וק"ל וקצרתי.
ובזה בארתי נמי מדרש רבה {?} מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים מאברהם דכתיב {בראשית?} כה יהיה זרעך וכתוב {?} כה תברכו, ורבנן אמרי ממתן תורה שנאמר {?} כה תאמר אל בני ישראל וכתיב {במדבר ?} כה תברכו עכ"ל. והקשה הפרשת דרכים דרך האתרים דרוש ש? וז"ל והנה המאמר הזה אומר דרשוני וחיו דבשביל דרשא דכה כה אמרו דרשא זו ועוד למ"ד ממ"ת הא כתיב כה יהיה זרעיך ועוד דהרי כמה כה איכא בשוקא כה אמר כחצות לילה {שמות??}, כה תאמר אליהם {??}, וכאלה רבות וא"כ מה נשתנה אלו מאלו עכ"ל, ע"ש.
282
אמנם לפי ?דכתיב/דרכינו? הנ"ל יבואר על נכון דהנה הקב"ה אמר לבלעם לא תלך עמהם ולא תאור את העם הזה כי ברוך הוא וכ' שם הזרע ברך הנ"ל לפי דרכו דזהו הי' אמירת קב"ה אל בלעם עפ"י מה דאיתא במדרש סדר נשא {?} כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל עשה פומבי גדולה שנאמר {שמות ??} וכל העם רואים את הקולות ושלטה בהם עין הרע ונשתברו הלוחות ??? כיון שבאו ועשו המשכן נתן להם תחלה הברכות כדי שלא ישלוט בהם עין הרע לפיכך כתב יברכך ה' וישמרך מן עין הרע ואח"כ ויהי ביום כלות משה וגו' ולפ"ז כיון שבלעם רצה לתת בהם עין הרע על ריבויין שלהן כנ"ל אמר לי' קב"ה לא תאור את העם הזה כי ברוך הוא ר"ל כבר הם מבורכים ברכת כהנים ביברכך ד' וישמרך מן עין הרע וכנ"ל ושוב אין אתה יכול להם בעין הרע שלך כיון שיש להם קמיע להנצל מן עין הרע עכ"ל זרע ברך הנ"ל ע"ש באריכות יותר.
ולפ"ז יבואר היטב המדרש הנ"ל ?דחד מ"ד?? ס"ל דזכו לברכת כהנים מאברהם מיד שנאמר לו כה יהי' זרעך ואז הי' צריך לקמיע לעין הרע שלא ישלוט בהם מחמת ריבויין, לכן זכו מיד לברכת כהנים יברכך וישמרך מן עין הרע ענ"ל ובזה יהיה להם קמיע להנצל מעין הרע, וכנ"ל, אבל האידך ס"ל דאז עדיין לא זכו לברכת כהנים שעדיין לא נחשבו רק בשעת מתן תורה אז היה בפומבי גדולה שנאמר וכל העם רואים את הקולות אז היה למיחש שישלוט בהם עין הרע (כנ"ל במדרש שבאמת כך היה) לכן ס"ל רבנן? דנתנה להם אז בשעת מ"ת קמיע להנצל מעין הרע והיינו ברכת כהנים יברכך וישמרך מעין הרע כנ"ל וק"ל.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

חקת

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

לפרשת חקת
איתא במדרש אמר הקב"ה למשה חכם קראתיך ועתה רוצה לכנוס לא"י עכ"ל. והוא תמוה. ונ"ל לבאר ומקודם אבאר קושיא אחת הנאמר בידי משה במדרש שמות שאמר הקב"ה למשה עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו' ואי' במדרש שם עתה תראה ובל"א מלכים לא תראה, וכן פי' רש"י והקשה הנ"ל הא בהא סדר כתיב גבי מי מריבה לכן לא תביאו את הקהל הזה וגו' משמע בלאו חטא מי מריבה הי' בא לא"י מש"ה נאמר לכן לא תביאו וגו' והרי כבר נגזר הגזירה מאז עתה תראה ובל"א מלכים לא תראה עיי"ש.
ונ"ל לבאר קושיא זו היטב, די"ל דזה בזה תלי' מחמת מי מריבה שפיר נאמר למשה לכן לא תביאו וגו' כי אז נתגלגל עליו למפרע חטא למה הרעותה, משא"כ בל"ז הי' לו תי' על למה הרעותה וכן להיפך בלא למה הרעותה היה לו תי' על חטא מי מריבה רק תרווייהו בהדי אהדדי כחד יחשב, ומש"ה שפיר הודיע לו אז הקב"ה באומרו למה הרעותה וגו' עתה תראה וגו' ר"ל עתה יתגלגל הדבר שסופך אינך?? לראות בל"א מלכים, כאשר באמת היה, דעפ"ז יהיה מי מריבה בה חטא.
ואפרש שיחתי, דהנה הז"ב שם פ' וארא כתב על מה שאמר משה למה הרעותה לעם הזה למה שלחתני דקשה מתחלה קאמר למה הרעותה משמע דהשעבוד היה כחוב?? והאיך מסיים מיד למה שלחתני משמע דגם עתה

270
עדיין לא יהי' הגאולה ותי' עפ"י מה דאי' במ"ר מי אנכי כי אלך אל פרעה, והכי אני אנכי שהבטחת ואנכי אלעך וגו' וא"כ באמת קשה למה לא הלך הקב"ה בכבודו ובעצמו ותי' כיון דלא הי' נשלם הזמן ולא הי' גאולה שלימה עדיין ומש"ה לא הלך הקב"ה בעצמו, אך הקדמונין תי' דקושי' שעבוד היו משלים ולפ"ז הדרא הקושי' לדוכתי למה לא מקיים הקב"ה ואנכי אעלך וגו' וזהו אומרו למה הרעותה וגו' היינו קושי' שעבוד שהוסיפו עליהם כעת בביאתו לפרעה, וא"ת בזה אדרבה יהי' השלמת הזמן א"כ קשה למה שלחתני ולא הלכת בכבודו ובעצמו לקיים ואנכי אעלך וגו' זהו תוכן דבריו של דה'? הנ"ל ע"ש, והנה לעיל בסדר שמות הבאתי תי' אחר על קושי' זו בשם בגדי אהרן עפ"י הזוהר דשכינה היו מדברת מתוך גרונו של משה ושפיר קיים בזה ואנכי אעלך וגו' ע"ש, וא"כ שפיר השיב לו הקב"ה עתה תראה וגו' ובל"א אל כו' ל"ת דטענתו של משה הי' שלא כדין כנ"ל, והנה בחטא מי מריבה תי' המפורשים דטעות של משה היו שלא דיבר אל הסלה כיון דמדרש? מצינו? ב"ר ?? כל מה שעשה אברהם ע"י שליח מקיים בבניו ע"י שליח, ומה שעשה ע"י עצמו מקויים בבניו ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, אברהם אמר יקח נא מעט מים, ומש"ה נתן להם מים ע"י משה אצל הסלע, אבל בפת כתיב ואקחה פת לחם, לכן כתיב בהמן הנני ממתיר לכם לחם וגו' ולפ"ז כיון דמתוך גרונו של משה הי' השכינה בעצמה מדרות שפיר עביד משה שלא דברת אל הסלע כיון דהא גם אברהם לא נתן מים רק ע"י שליח כנ"ל כן תי' המפורשים ולפ"ז שפיר מתרץ קושי' ידי? משה הנ"ל דשפיר כתיב לכן לא תביאור"ל לכן דלא דברת אל הסלע היינו? שעד? דהשכינה בעצמה מדברת מתוך גרונו כנ"ל א"כ ממילא נתגלול עליך חטא שלא למה הרעותה וגו' ולא תביאו וגו' כמו שהודעתיך אז עתה תראה בל"א מלכים ל"ת, ואי דלא ס"ל דהשכינה בעצמה מדברת מתוך גרונו ושפיר הקשות לשאול למה הרעותה כמ"ש ז"? הנ"ל א"כ ממילא חטאת במי מריבה שלא דברת אל הסלע וממ"נ יש עתה עליך חטא שלא תבוא לא"י וא"כ שפיר כתיב הכא לכן לא תביאו וגו' דווקא, וגם לעיל בסדר שמות באומרו למה הרעותה שפיר הודיע לו הקב"ה מיד עתה תראה וגו' כיון דבזה כבר התחילה הדבר ?? אל חטא מי מריבה, ותרווייהו חדא הם כנ"ל וק"ל.
אך י"ל לעולם דמשה לא חטא במי מריבה דכיון דהשכינה מדברת מתוך גרונו וא"כ הי' ע"י הקב"ה בעצמו ואברהם עשה ע"י שליח שאמר יוקח נא מעט מים כנ"ל באריכות ואפ"ה גם למה הרעותה לא הי' חטא די"ל ע"י אחר בטענת משה הנ"ל, דהנה הפ"ד בדרך מצרים כתב בשם המדרש הא דשבט לוי לא הי' בשעבוד מצרים היינו כיון שצפה הקב"ה שעתידין שבט לוי לעבודות ד' לעבוד עבודת המשכן לפיכך לא נתן? בשעבוד מצרים עכ"ד והקשה הא מצינו? במדרש שהי' קטרוג

271
על חטא עגל ואמר הקב"ה ראה ראית אבל אין דנין ע"ש סופו, ואמי בשבט לוי דן על העתיד ע"ש (ועיין בסמוך תרוצו) תו אקדים גמ' דשבועות פ"ק @(יג:)@ וכפר את מקדש הקודש כו' עם הקהל אלו ישראל יכפר אלו הלווים ואמרינן התם דאיצתריך קרא יתירא לרבות משום דהלווים לא נקרא עם, ומהאי טעמא נמי אמרינן התם ב"פ הזרוע במס' חולין דלווים פטורים מליתן הזרוע ולחיים וקרבה דכתיב וזה יהי' משפט הכהנים מאת העם ולווים אינם בכלל עם ע"ש, ולפ"ז י"ל זהו הי' טענת משה למה הרעותה לעם הזה, העם דייקא דממעט שבט לוי, ר"ל למה לא הי' שבט לוי בשעבוד רק העם דווקא, אע"כ צ"ל משום דדנין ע"ש סופו ועתידין לעשות משכן א"כ למה שלחתני דהרי יה' שפיר פתחין פה להם קטרוג על עגל כקושי' פ"ד הנ"ל.
אמנם באמת הפ"ד תי' שש? על הק'? קושי' הנ"ל תי' פשוט, דזה הוא בכלל רחמיו וחסדיו ית' שהוא מתנהג עם בריותיו, דעל הטובה שפיר דן ע"ש העתיד אבל מה שעתידין לחטוא אינו דן ע"ש העתיד, והוכיח כן מהא דאי' במרדש ש"ר פ"ג סי' ה' וז"ל מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוצא את בני ישראל אמר לפניו רבש"ע כו' וכי אוציא את בני ישראל מה זכות יש להם שאוכל לגאלם א"ל הקב"ה כי אהי' עמך ומה שאמרת מה זכות יש בידם בהוצאך את העם תעבדון את אלקי' על ההר הזה הוי יודע שבשביל התורה שעתידים לקבל הן נגאלים א"כ הרי מוכח ע"כ מהאמר הלזה שעל הטובה שפיר דן על העתיד וגאלם בזכות התורה שעתידין לקבל כנ"ל ע"ש הטיב? בפ"ד הנ"ל, נמצא ךא הי' זכות לישראל לגאלם רק מחמת זכות התורה א"כ מוכח על הטובה שפיר דן ע"ש סופו וא"כ נסתר טענת משה למה הרעותה כנ". תו אקדים מה דאי' בגמ' דסוטה חכם לב יקח מצות זה משה שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף ע"כ, והקשו המפורשים מאי השבח הזה שמשה לא הי' מתעסק בביזה הא משה לא הי' בשעבוד מצרים ולא שייך לו שכר עבודה משא"כ ישראל שפיר נטלו שכר עבודה ומש"ה נתעסקו בביזה ע"ש, ונ"ל לתרץ קושי' זו עפ"י מה דאי' בפ"ד הנ"ל דרוש ה' על המדרש שמות רבה וז"ל יודיע דרכיו למשה רחום וחנון יודיע דרכיו למשה שהודיע דרך? הקץ למשה, רחום שריחם על ישראל ולא נגעו בהם המכות, וחנון שנתן חן העם בעיני מצרים ע"ש? ויש לדקדק במה שאמר רחום שריחם על ישראל ולא נגעו בהם המכות דמה"ת שיגעו בהם המכות כו' וכן חנון שנתן חן העם אין לו שייכות וכתב שם הפ"ד הנ"ל עפ"י מה דאי' בגמ' דב"ק צ"ז. ובב"מ @(סה.)@ התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור דניחא לי' דלא ליסתרי' עבדי' ופי' רש"י דלא לתיסתרי' עבדי' דלא ירגיל להיות בטל ויתעצל ע"כ

272
אך כ"ז אם אינו מבטל ממלאכת רבו, אבל אם ע"י מבטל ממלאכת רבו חייב ע"ש בגמ' ובפי' רש"י נמצא למידין דהתוקף בעבדו חבירו אם מבטל ממלאכת רבו חייב, אך אם אין מבטל ממלאכת רבו פטור, והנה אין ?שספק שישראל הם עבדים למקום וכאמור הכתוב עבדיי הם והנה פרעה תקיף בעבדים? של מקום ועשה בהם מלאכה ואם ישראל הי' עושים רצונו של מקום אז פשיטא שהי' מצריים חייבים לשלם שכר פעולתם לפי שהי' מתבטלים אותן ממלאכת רבם שלא הי' יכולים לקיים המצות בסבת השעבוד ואין לך? מבטל ממלאכת רבם גדול מזה, אך אם לא הי' ע"ר? ש"מ? פשיטא דפטורים לשלם שכר פעולתםשהרי לא בטלו אותם ממלאכת רבם ואדרבה ראוי להחזיק להם טובה דאפר בסבת השעבוד לא הי' להם פנאי לחטוא, וכדאמרינן ניחא לאדון דלא נסתרי' עבדי' כנ"ל וכ"ש אם בסבת השעבוד לא הי' חוטאים והנה מצינו בחז"ל שאמרו גוי מקרב גוי מה אלו עובדי ע"ז אף אלו עובדי ע"ז ובשמות רבה פ"ו סי' ז'? אמרו מקוצר רוח ומעבודה קשה שהי' קשה לישראל? לפרוש מע"ז כו' א"כ מן הדין אין להם ליקח שכר פעולה אלא ד' ברוב חסדיו ורחמיו הפליא לעשות עמהם אף שמה"ד לא הי' להם ליקח שכר פעולתם נתן להם שכר פעולתם והן דברי המדרש הנ"ל רחום וחנון שהי' השם? ע"י חסד ורחמים כי עפ"ד הי' שייך להם המכות ולא ליטול שכר פעולתם כמו? למצרים ע"ש בפ"ד הנ"ל שמאריך בזה ואנכי? קצרת, וא"כ ממילא קושי' מפורשים הנ"ל לק"מ דכיון דגם ישראל לא הי' רק מצד חן וחסד כנ"ל וממילא גם למשה הי' החסד הלזה מאת הי"ת אף שלא הי' שייך לו שכר שעבוד מ"ד גם לישראל לא הי' שייך שכר פעולה ואפ"ה נתן להם והה"ד למשה הי' יכול ליטול כמו הם רק שעסק במצות ושפיר נאמר עליו חכם לב יקח מצות כנ"ל וק"ל.
ולפ"ז מבואר מדרש הנ"ל אמר הקב"ה למשה חכם קראתיך והיינו חכם לב יקח מצות שעסקת במצות ולא בבזיבה כנ"ל וקשה הא לא שייך לך שכר שכר שבעוד וצ"ל דגם לישראל לא הי' שייך שכר שעבוד שעובדים ע"ז ולא הי' מבטלים ממלאכת רבם כמ"ש הפ"ד הנ"ל, ולפ"ז קשה כיון דהי' עובדים ע"ז א"כ באמת קשה באיזהו זכות יצאו כנ"ל במדרש וצ"ל כיון שעתידין לקבל התורה כנ"ל במדרש ולפ"ז א"כ הרי דנין בהטבה ע"ש סופו וא"כ הך שאמרת למה הרעותה ע"כ לא הי' טענתך רק שאני בעצמי אלך למצרים כמו שהבטחתי ואנכי אעלך וגו' כנ"ל באריכות וא"כ לפ"ז צ"ל דלא עלתה על דעתך דהשכינה מדברת מתוך גרונו כנ"ל, וא"כ האיך אתה רוצה לכנוס לא"י דהא נג@ז@רתו עליך מחמת חטא מי מריבה לכן לא תביאו וגו' ?וא"ל? דיש לך תי' ע"ז כיון שאנו בעצמי מדבר מתוך גרונו וכתיב יוקח נא מעט מים כנ"ל באריכות דא"כ הרי במה שאתה הלכת למצרים הוי כאלו הלכתי אני בעצמי כנ"ל באריכות וא"כ הרי הי' לך חטא למפרע במה שאמרת למה הרעותה וגו' כנ"ל באריכות דהי' למשה ממ"נ חטא ומש"ה? אף דכתיב עתה תראה וגו' מ"מ כתיב הכא בהאי סדר אצל מי מריבה לכן לא תביאו וגו' כנ"ל באריכות, ודוק.

* * *

במ"ר סדר א' @@פר' י"ט א'@@ אר"י על כל דבר ודבר שהי' הקב"ה אומר למשה הי' אומר לו טומאתו וטהרתו כיון שהגיע לפר' אמור אל הכהנים אמר משה רבש"ע אם נטמא זה במה תהא טהרתו לא השיבו, באותו שעה נתכרכמו פניו של משה כשולי קדירה, כיון שהגיע לפר' פרה אדומה א"ל הקב"ה אותה שעה שאמרתי לי אם נטמא זה במה תהא טהרתו ולא השבתיך זה תהא טהרתו ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת עכ"ל. כבר צווחו קמא דקמא למה לא השיב לו הקב"ה מיד, ונ"ל לענ"ד לבאר לפי פשוטו, דהנה הזית רענן הקשה בפר' שמיני כיון שמתו נדב ואבהו במשכן א"כ נטמא המשכן וכל כליו באוהל ע"ש והנה באמת מצינן בגיטין ד”ס ע”א שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן אלו הן פרשת כהנים (ופי' רש"י אמור אל הכהנים וכו' ע"ש) וכו' פרשת אחרי מות (ופי' רש"י מפני שמתו בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך נאמרה אותה אזהרה לאהרן על יבוא בכל עת) וכו' ופרשת פרה אדומה ע"כ ע"ש, וא"כ לפ"ז י"ל כמו פ' אחרי מות הי' בו ביום אחרי מיתת ב"א כנ"ל, כמו כן יל"פ פרה אדומה וא"כ בשעה שמתו @@בכת"י שמיתו@@ בני אהרן עדיין לא הי' להם טומאת אוהל המת כלל רק אחר שהוצאו ב"א ??י"ל?? אז נאמר למשה פ' פרה אדומה אשר כתוב/כתב? בזה דין אוהל המת והוא פשוט (ועיין בזית רענן שג"כ מתרץ כמו כן אך אני ביארתי קצת יותר מפורש ע"ש) תו אקד' מה דאי' בת”כ הובא בילקוט פ' שמיני וז"ל ויאמר משה אל מישאל ואלצפן קרבו שאו אחיכם וגו' והלא אלעזר ואיתמר כהנים הי' הא למדת שאין כהנים מטמאים למתים, ומקשה הקרבן אהרן הלא נדב ואביהו הוי אחיה'?? והוי ??מ"ז?? מתים שמותר לכהן לטמא להם, ומתרץ הק"א ??הנ"ל?? דה"ק הא למדת שאין הכהנים מטמאים למתים במקו' שיש אחרים לטמא להם ע”ש.
ולפ"ז י'ל פ' אמור אל הכהנים שפיר נאמר למשה קודם מיתת ב"א כדי שיהי' הוכחה דאף ??ב"ד?? מתים מותר לטמא לכהנים אבל במקו' שיש אחרים לטמא להם אין הכהנים רשאים וכו' וזה מוכח ממיתת ב"א דלא טימאו להם אלעזר ואיתמר כנ"ל, ולפי"ז מתורץ המדרש הנ"ל כיון שמשה שאל אז באומרו לו הקב"ה פ' אמור אל הכנים אם נטמא בה במה תהא טהרתו וזה הי' עדיין קודם מיתת ב"א כנ”ל וא"כ מש"ה לא השיבו הקב"ה באותו שעה דא"כ הי' המשכן וכליו נטמאו אח”כ במיתת ב”א מחמת טומאת אוהל כקושי' הזית רענן הנ"ל, אבל בהגיע/בהגיעו?? לפ' פרה דהי' אחר מיתת ב"א כנ"ל שפיר השיבו מקרא ולקחו לטמא וגו' דשם באותו פסוק נאמר ג"כ טומאת אוהל ע"ש היטב ודוק וקצרתי מאוד.
****
איתא במדרש אלמלא מי מריבה לא נתנה תורה לישראל עכ"ל והוא תמוה מאוד (הובא בס' אספקלריא המאירה סדר זו ע"ש מ"ש בשם בעל תוס' יו"ט ע"ז ומשיב עליו וגם תירוצו דחוק ע"ש) ונ"ל לע"ד לבאר דרך דרוש היטב.
דהנה הד"ב ראשון פ' בשלח הקשה למה ??נדונו?? המצריים במכות וממון הא קיי"ל אין לוקה ומשלם, ותי' הד”ב הנ"ל דכסף וזהב נתחייבו מיד מתתחילה בשביל השעבוד ??הפשוט?? והדר בקושי שעבוד שעינוי?? אותם נתחייבו מיתה וא"כ כיון דהוי תחילה ממון ולבסוף מיתה ל"ש @@=לא שנינן@@ קי' לי' בדרבה מיני', דבשלמא אם הי' מתחילין לשלוט בגופן מיד והי' ג"כ חייבין מיתה מיד וקי' לי' בדרבה מיני' ושוב לא חל עליה' התשלומין משו' דאין אדם מת ומשלם, לא כן עתה דמתחלה שעבדו בהם שעבוד הפשוטי ואח"כ הוסיפו להקשות עולם עליהם וחיילא עליהם תרווייהו עכ"ל. (ע"ש בד"ב הנ"ל באריכות יותר ??אמש?? זה תוכן כווונתו).
אך לכאורה י"ל קושי' הד"ב הנ"ל ??במ"ע?? לפי מה שהוקשו הרמב"ם והראב"ד בהל' תשובה @@פרק ו' הלכה ה'@@ למה נענשו המצריים כלל הא ??תנא ושלים הוי?? ועבדים וענו אותם וגו', ות' הראב"ד מחמת קושי' שעבוד הי' העונש ע”ש, וא"כ הרי כל העונש ל"ש @@אולי 'לא בא'@@ להם רק מחמת קושי' שעבוד, וא"כ ה"ל קי' לי' בדרבה מיני' כנ”ל כיון דתרווייהו חיילא בפעם א' מחמת קושי' השעבוד, דמחמת שעבוד הפשוטי לא שייך להם עונש ??דתנא והגזירה?? כך הי' כקושי' הראב"ד הנ"ל.
אבל עדיין י"ל כת' ג"כ הנ"ל והיינו ע"פ מה דאי' בפרקי דר"א דגם בלילות שעבדו בהם המצרים ובלילות לא הי' הגזירה דעבד עברי אינו עובד רק ביום ולא בלילה וא"כ שפיר מחמת שעבוד הפשוטי של לילות הי' הכסף וזהב שנטלו ומחמת קושי' שעבוד מצרים שהוסיפו דג"כ לא הי' בכלל הגזירה א"כ שפיר נתחייבו מיתה כנ"ל.
אך באמת אי' בפירקא דר”א דמש"ה כתיב ומושב בני ישראל ת"ל שנה במצרי' היינו דלילות השלימו לת' שנה ע"ש ובמפורשי' מזה, וא"כ הרי הלילות ג"כ בכלל גזירה הי' ועבדים וגו' ארבע מאות שנה כיון דלא הי' במצרים כ"כ שנים רק מחמת הלילות ושוב ל”ש?? להם עונש כמו???.
אמנם מצינו תי' אחר במפורשי' ??משו' הכי יוצא'?? קודם זמנם דמלאכת' השלימו כדאי' בזוהר על הפסוק בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' וגו' צבאות ה' דייקא, ע”ש וא"כ הלילות שוב לא הי' בכלל הגזירה ושפיר י"ל כנ"ל מש"ה נענשו כנ"ל.
אך המפורשי' מדחו תי' זה מהא דאי' בגמ' דשבת @@דף פ"ח, ב@@בשעת מ"ת אמרו מ"ה @@מלאכי השרת@@ תנה הודך על השמים וכו' ואמר להם כתיב אנכי אשר הוצאתיך מארץ מצרים כלום במצרים הייתם ע"ש ולפי רש"י הרי שפיר הי' במצרים להשלמת הדין כנ"ל באריכות ע"ש. היוצא לנו מזה מחמת שלא קבלו המלאכים התורה צ"ל דהלילות השלימו הדין כנ"ל באריכות וא"כ קושי' ד"ב הנ"ל ??במ"ע?? למה נדונו במיתה וממון הא קיי"ל קי' לי' בדרבה מיני' וכן הוקשה ??הפ"ד דרך?? מצרים ומבאר יותר דתוס' בע”ז דס"ג כתבו אפי' בעכו' אמרינן קי' לי' בדרבה מיני'.
אמנם ??מהבאין עע"נ?? שמעתי ת' אחר על קושי' ז”ב ??לפ"ד?? הנ"ל והיינו ע"פ מ"ש ת' הראב"ד הנ"ל עוד ת' דנענשו מחמת שאמרו מי ד' ע"ש וא”כ י"ל תרווייהו אמת הם ממון מחמת קושי' שעבוד דלא הי' בכלל הגזירה כמ"ש הראב"ד הנ”ל בתי' ראשון, מיתה מחמת שאמרו מי ד' כת' שני של הראב"ד והוי מיתה לזה שאמרו מי ד', ותשלומין לזה ששעבדו בקושי' לישראל ובכה"ג ל"א קי' לי' בדרבה מיני' כדאי' בחז"ל כך שמעת ??מהקא א' נ'?? ודפח"ח (ועיין בסדר שמות מ"ש מזה כמה פעמים).
אך זה תלי' במה דאי' במדרש למה נטבעו המצרים בים ??חדא?? מחמת שגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והוי מדה כנגד מדה ע”ש במ"ר פ' נשלח, ועוד טעם אי' במדרש מחמת שאמרו מי ד', מ"י אותיות י"ם ע"ש בפ' שמות מזה, וא"כ אם הים הי' מחמת כל הבן הילוד וגו' שפיר י"ל כנ"ל, אבל אי הים הי' מחמת מי ד' א"כ כל המכות ומכות בכורות הי' מחמת קושי' השעבוד כתי' ראשון הנ"ל של הראב"ד, וא"כ הדרא הקושי' לדוכתא למה נענשו בממון ומכות הא קיי"ל אין לוקה ומת ומשלם כנ"ל וצ"ל ??דמשו'?? לילות נענשו וא"כ צ"ל ??דמלאת'?? השלימו וא"כ שייך ??התורה למלא כו' כנ"ל הכל באריכות ועיין היטב בכל זה הנ"ל.
תו אקדים מה דאי' ברש"י סדר זו וכן בפ'שמות ראו אצטגני' פרעה שמושיען של ישראל לוקה במים לכן גזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והם לא הי' יודעים שסופו ללקות על מי מריבה עכ"ל עיין בפ' שמות ובסדר זו על פסוק המה מי מריבה דפי' רש"י הם הנזכרים במקום אחר והיינו כנ"ל בפ' שמות ע"ש ברש"י.
ולפ"ז מבואר היטב המדרש הנ"ל אלמלא מי מריבה, ר"ל אל לא הי' מי מריבה כלל א"כ למה לא הי' איצטגיני פרעה ??טועי'?? שמושיען של ישראל לקה במים וא"כ לא הי' גזרו כל הבן היולד היאורה תשליכוהו וממילא הי' צ"ל טבעו בים המצרי' מחמת ??מיד'?? כנ"ל. וא"כ לפ"ז במאי נענשו במכות וצ"ל מחמת קושי' שעבוד, והא דנידונו בממון היינט מחמת שעבוד הפשוטי דלילות דג"כ לא הי' בכלל הגזירה כנ"ל, וא"כ קשה ע"כ צ"ל דלילות לא השלימו כנ"ל באריכות ??א"כ/א"נ?? מה שהי' המלאכ' במצרים כדכתיב בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ד' וגו' הי' להשלים הזמן וא”כ הרי הי' שייך על המלאכה ג"כ אנכי אשר הוצאתיך כיון דהם ג"כ הי' להשלים הזמן של ועבדי' ת' שנה כנ"ל באריכות. וא”כ ממילא לא נתנה תורה לישראל, לישראל דייקא דהי' טענה למלאכה תנה הודך על השמים כנ"ל באריכות משא”כ מחמת ??דהי'?? מי מריבה גזרו המצרי' כל הבן היולד והפי' ר"ל דלא דמלאכ' לא השלימו הזמן רק לילות השלימו ומש"ה לא קבלו המלאכי' התורה כנ"ל ואפ"ה שפיר נדונו במיתה וממון דהוי מיתה לזה מחמת ??מיד'?? כתי' הבאא"נ וממון לזה מחמת קושי' שעבוד כנ"ל והא דנטבעו בים הי' מחמת כל הבן הילוד וגו' כנ"ל משא"כ לולי מי מריבה לא הי' הגזירה זו כל הבן היולד וכו' כנ"ל ושפיר הי' טענה למלאכים כנ"ל וק"ל.
ולפי מ"ש הקדמונים דקושי' שעבוד גופא הי' מושלם עיין לעיל בסדר שמות וארא מזה א"כ בקיצר י"ל על מדרש הנ"ל כסגנון הנ"ל עפ"י שני תירוצים של הרמב"ם הנ"ל דנענשו מחמת ??מי"ד?? או מחמת קושי' שעבוד דאי קושי' השעבוד הי' משלים א"כ הרי הי' ג"כ בכלל גזירה, וצ"ל דנענשו מחמת ??מי"ד?? וא"כ י"ל שפיר כל הסגנון הנ"ל בקיצר.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

פרשת כי תבא
איתא במדרש ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה לפיכך הזהיר משה לישראל עשר תעשר עכ"ל והוא תמוה.
ונראה לי לבאר רק בהקדם -- עמדי עוד מדרש תמוה ( ) וז"ל אמר הקדוש ברוך הוא לישראל לא לרעתכם נתתי לכם את התורה אלא לטובתכם שהרי המלאכים נתאווה לה עכ"ל. והוא תמוה, (ועיין מה שכתבתי כבר על זה בפרשת תרומה), ונראה לי לבאר על פי מה דאיתא בספר עיון יעקב במסכת ברכות (ז. ), דאיתא התם אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן נתן להם תורה לישראל ושמח וכו'. וכתב העיון יעקב הנ"ל זהו הטעות חלילה שיעלה חס ושלום על דעת האדם שהתורה ניתן לרעה, דאם לא כן אמאי שמח הקדוש ברוך הוא דהוא המוכר אם לא מפני רעתה מכר, (עיי"ש לענינו על מדרש הנ"ל),
אמנם לעיל בפרשת תרומה כתבתי דעל כרחך יש הוכחה דלאו מפני רעתה מכר דאיתא במדרש פרשת תרומה ( ) ויקחו לי תרומה יש לך מקח שממוכרו נמכר עמו, אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם התורה כביכול נמכרת עמה, שנאמר ויקחו לי תרומה, משל למלך שהי' לו בת יחידה בא אחד מן המלכות ונטלה ביקש לילך אל ארצו וליטול את אשתו, אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלנה איני יכול דאשתך היא, אלא זה טובה עשה לי כל מקום שאתה הולך קוטין עשה לי שאיני יכול להניח את בתי, כך אמר הקב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלנה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית עשה לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש וגו' עכ"ל. ולפי זה ממילא כיון דכתיב ויקחו לי תרומה, היינו שכביכול נמכר עמה שקשה לפרוש ממנה כנ"ל, ממילא על כרחך לאו מפני רעתה מכר.
אמנם מצינו פירש אחר על ויקחו לי תרומה והיינו לי משלי מביזת מצרים כדאיתא במדרש תנחומא ( ) ע"ש, אך בספרי איתא ביזת מצרים היה שכר הענקה שנאמר הענק תעניק לו וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, רצונו לומר כשם שעבד היית במצרים והענקתי לך, כמו כן גם הענק תעניק לו ע"ש, ובפירש רש"י בפרשת ראה. אך המפרשים כתבו כל זה אי היה להם דין עבד עברי אז שפיר שייך להם הענקה, מה שאין כן אי היה להם דין עבד כנעני ובעבד כנעני אין להם הענקה ע"ש.
והנה לכאורה מוכח שדין עבד עברי היה להם, דהנה המפורשים כתבו בשם פרקי דרבי אליעזר ( ) משום הכי לא היו ישראל במצרים רק רט"ו שנה מיום ביאת יעקב, היינו משום דשעבדו בהם גם בלילות ועבד עברי אינו עובד אלא ביום, ואם כן היה הלילה להשלמה והוי ת"ל שנה במצרים ע"ש, ואם כן ממילא מוכח שדין עבד עברי היה להם, ואם כן שייך להם -- ביזת מצרים מחמת שכר הענקה, ואם כן מאי ויקחי לי תרומה, דליכא למימר לי משלי זהו ביזת מצרים, דהא היה מגיע להם מן הדין ביזת מצרים בשכר הענקה כנ"ל בספרי, אלא וודאי צריך לומר ויקחו לי תרומה כביכול נמכר עמה דקשה לפרוש מהתורה, ואם כן מוכח דלאו מפני רעתה מכר התורה כנ"ל באריכות.
אך מצינו במפורשים בשם הזוהר תירוץ אחר להשלמת הזמן, והיינו דגם המלאכים היו במצרים וכדכתיב ( שמות י"ב מ"א) בעצם היום ההוא יצאו צבאות ה' ממצרים וגו', ואם כן לפי זה לא מוכח דהיה להם דין עבד עברי ולא היה שייך להם הענקה, ושפיר יש לומר ויקחו לי משלי ביזת מצרים כנ"ל. אך המפורשים מדחו תירוץ זה מהא דאיתא בגמרא דשבת {פח:, פט.} בשעת מתן תורה אמרו מלאכי השרת תנה הודך על השמים ומלאכים חמדו לתורה, השיב להם משה כתיב אנכי אשר הוצאתיך וגו' כלום במצרים הייתם ע"ש, והנה לדברי הזוהר הנ"ל הרי שפיר היו במצרים עיי"ש במפורשים מזה, (ובספר שמות הארכתי כבר פעמים מזה).

ולפי זה מתורץ המדרש הנ"ל לא לרעתכם נתתי לכם התורה, רצונו לומר אל תחשבו באשר אני שמח בנתינת התורה לכם אם כן חס ושלום הוי כמוכר מפני רעתה כנ"ל, זה אינו אלא לטובתכם ואפילו הכי אני שמח, והא ראיה שהרי המלאכים נתאווה לה ואפילו הכי לא נתנה להם, והיינו מפני כלום במצרים הייתם. ולפי זה מאי היה להשלים הזמן, וצריך לומר דלילות השלימו כנ"ל בפרקי דר"א, ואם כן יש לומר דדין עבד עברי היה להם דאינו עובד רק ביום כנ"ל, ולפי זה מאי ויקחו לי תרומה, דליכא למימר לי משלי ביזת מצרים, זה אינו דכיון דדין עבד עברי היה להם במצרים היה מגיע להם מן הדין ביזת מצרים בשכר הענקה כנ"ל בספרי, אלא וודאי צריך לומר ויקחו לי כביכול נמכר עמה כי קשה לפרוש ממנה כנ"ל במדרש, ואם כן וודאי אין שום הוה אמינא לומר מפני רעתה מכר, דהרי גם אחר המכר קשה לפרוש ממנה, אלא וודאי לטובתכם כדי שאהיה עמכם בזכות התורה אשר היא אתכם, אז גם אני שוכן בתוכם כי קשה לפרוש ממנה והבן וק"ל.
ולפי זה מתורץ מדרש הנ"ל גם כן, דכבר נזכר לעיל ויקחו לי רצה לומר כביכול נמכר עמה וכנ"ל, ותו יש לומר לי משלי מביזת מצרים כנ"ל, אך קשה דלמא היה שכר הענקה כנ"ל, אך אי {דין} עבד עברי היה להם שפיר יש לומר ששייך להם הענקה כנ"ל, וכן יש לומר דהא ביזת מצרים צריך להיות בשכר עבודה, אך המפורשים כתבו כל זה אי ארץ ישראל מוחזקת מאבותינו, אבל אי ארץ ישראל אינה מוחזקת אם כן ארץ ישראל היה שכר עבודה ועיין בסנהדרין פרק חלק { } מזה.
והנה אי ארץ ישראל אינה מוחזקת אף שאברהם החזיק בה כדכתיב קום התהלך לארכה ולרחבה עיין בבא בתרא (ק.), וצריך לומר דאז קודם מתן תורה דין בני נח היה להם ועכו"ם אינה קונה בחזקה, (עיין בזה באריכות בפרשת דרכים דרך האתרים ודרך צדקה), ואם כן אי ארץ ישראל אינה מוחזקת צריך לומר [דדין] בני נח היה להם, ואם כן ממילא היה דין עבד כנעני ולא שייך להם הענקה כמובן, וצריך לומר ויקחו לי כביכול נמכר עמה כי קשה לפרוש ממנה כנ"ל, ואיתא בגמרא דבבא בתרא פרק יש נוחלין {קי"ט:} משום הכי מספקינן ליה אי ארץ ישראל מוחזקת כמו דכתיב (שמות ו', ח') ונתת לכם מורשה ירושה היא לכם מאבותיכם או מורישין ואינן יורשין, והקשה בעל צדה לדרך והרי הוכרח לומר ירושה היא להם מדכתיב ונתת לכם מורשה, דליכא למימר מורשה פירוש מורישין ואינן יורשין, אם כן תורה צוה לנו משה מורשה נאמר גם כן הכי, והלא זה וודאי אינו למימר התם מורישין ואינן יורשין, ותירוץ דשם דרשינין מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה עי"ש, וכתב הבגדי אהרן בפרשת בראשית ( ) דלפי זה אי יש להם למסורת שפיר מוכח דארץ ישראל מוחזקת דהא מורשה כתיב ולא מאורסה, אבל אי יש אם למקרא שפיר יש לומר אל תקרי כנ"ל אלא מאורסה עיי"ש..
תו אקדים מה דאיתא בספר מטה אהרן בשם המפורשים פירוש המשנה (אבות פרק ג, י"ג) מסורת סייג לחכמה {לתורה} מעשרות סייג לעושר, רצונו לומר בשביל שמסורת סייג לחכמה בשביל זה תראה שמעשר סייג לעושר, כי המקרא עשר תעשר שניהן השי"ן בשמאל, אבל המסורת בימין תעשר לשון עשירות, לזה אמר בשביל שמסורת סייג לחכמה על ידי זה מעשר סייג לעושר, כי בשביל המסורת תוכל לראות ולדרוש עשר בשביל שתתעשר, כי המסורת הוא בימין תעשר לשון עשירות עכ"ל.
ולפי זה מתורץ המדרש הנ"ל ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה, אך פן תאמר האיך אפשר לשמוח בתורה הא המוכר דהיינו הקב"ה שמח בה, ואם כן חס ושלום תעלה על דעתך שבוודאי מפני רעתה מכר כנ"ל בעיון יעקב, ואם כן שמהה מה זה עושה אשר אנחנו נשמחה בה, לזה הזהיר משה לישראל עשר תעשר וכפל לשון בזה, רצונו לומר עשר בשביל שתתעשר כדדרשי חז"ל, ולפי זה מוכח דדרשינן מסורת כנ"ל, דהקרי הוא השין בשמאל ולאו לשון עשירות הוא כנ"ל, אלא וודאי דרשינן מסורת, ולפי זה על כרחך מוכח דארץ ישראל מוחזקת דכתיב ונתתי לכם מורשה, היינו ירושה לכם מאבותיכם, דליכא למימר מורישין ואין יורשין אם כן תורה צוה לנו {משה} מורשה מאי דרשו כקושית צדה לדרך הנ"ל ותירוצו -- אל תיקרי אלא מאורסה, קשה הא דרשינין נמי מסורת כנ"ל, אלא וודאי צריך לומר ארץ ישראל מוחזקת, ושפיר לישנא מורשה הוי ירושה להם שמורשין גם הם כמו גבי תורה צוה לנו מורשה.
ולפיזה ממילא צריך לומר דדין ישראל היה להם קודם מתן תורה דעכו"ם אינו קונה בחזקה, ואם כן ממילא היה עבד עברי ושייך להם הענקה גם -- ארץ ישראל מוחזקת היה מאברהם לא היה להם שכר עבודה כלל רק ביזת מצרים, (עיין סנהדרין פרק חלק (צא.) גבי אלכסנדרי), ואם כן לפי זה מאי ויקחו לי תרומה, דליכא למימר לי משלי זהו ביזת מצרים, קשה הא שלהם היה משכר עבודה ושכר הענקה כנ"ל, אלא וודאי צריך לומר ויקחו לי כביכול נמכר עמה כי קשה לפרוש מהתורה, ואם כן ממילא תו לא תוכל לומר מפני רעתה מכר כנ"ל באריכות, אלא לטובתכם להיות שוכן בתוכם מחמת התורה כי קשה לפרוש ממנה, ומשום הכי שפיר ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה, דלא היה רק לטובתכם לשכון שכינתו בתוכנו מחמת זכות התורה, כי קשה לפרוש ממנה כנ"ל באריכות, ודו"ק.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פרשת וילך

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

פרשת וילך
במדרש רבה סדר זו {דב"ר ט, א } וזה לשונו הן קרבו ימיך למות הלכה אדם מישראל מי שמתו מוטל לפניו מה שיהא מותר להתפלל, כך שנו חכמים מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומתפלה עכ"ל. ויש לדקדק האיך תלוי שאלה זו בקרא הן קרבו ימיך למות. ונראה לי לתרץ דהנה הזוהר { } מקשה למה תפלת ערבית רשות הא יעקב היה בחיר שבאבות, ואם כן מהיכי תיתי יהיה תפלת ערבית רשות, הלא יעקב תיקן תפילת ערבית, והנה בברכת שמואל { } איתא תירוץ על זה על פי מה שכתב הרמב"ן { }משום הכי תיקנו האבות תפלות כדי שיהיו שפתותיהם דובבת בקבר, וכיון דיעקב לא מת משום הכי תפלת ערבית רשות עיי"ש.
והנה זה גופא אי יעקב לא מת היינו דווקא אי המיתה נגזר בעולם מחמת חטא אדם הראשון בעץ הדעת. וכמו שכתוב העשרה מאמרות { } משום הכי יעקב לא מת משום דהיה לו אחיזה בקנה של אדם הראשון, ואם כן לא נהנה מאכילת עץ הדעת ומשום הכי לא מת, עיי"ש בעשרה מאמרות. ואם כן ממילא להך דעת מאן דאמר במדרש רבה בראשית {ב"ר ט', ה'} והנה טוב מאד זה המות, וגם בלא חטא אדם הראשון כבר היה המיתה בעולם. (רק דנגזר על אדם הראשון מחמת חטאו למות קודם זמנו וזהו ביום אכלך ממנו מות תמות ע"ש.) אם כן מהיכי תיתי נימא דיעקב לא מת, ואם כן הדרה קושית הזוהר הנ"ל לדוכתיה למה תפלת ערבית רשות. אך כל זה אי תפילת אבות תקנוהו, אבל אי אמרינן תפלת כנגד תמידין תקנוהו כדאיתא בברכות פרק תפלת השחר {כו:}, אם כן שפיר יש לומר משום הכי תפילת ערבית רשות כיון דאינו רק כנגד איברים ופדרים שלא נתעכלו ע"ש במפורשים מזה.
תו אקדים עוד מה דאיתא במסכת ברכות {יז:} ריש פרק מי שמתו מוטל לפניו פטור מלהתפלל ע"ש, ופירש רש"י היינו דומיא דחתן (דלעיל) {דפטור משום טירדא דמצוה} עכ"ל ע"ש. והנה בחתן גופא עיקר טעם הוא דפטור משום טירדא ואינו יכול לכוין ע"ש, ועיין במסכת הנ"ל ברבינו יונה מה שכתב בשם יש מפורשים דהא מי שמתו מוטל לפניו פטור, הוא דווקא באלו מצות דשייך בהו כוונה, דהיינו תפלה וגם קריאת שמע, דיש קבלת עול מלכות שמיים ע"ש היטב. נמצא למדין מכל הנ"ל דאם תפלה צריכה כוונה אז וודאי מי שמתו מוטל לפניו פטור מתפלה, כיון דלא יכול לכוין כנ"ל, והנה זה אי תפלה צריכה כוונה היינו דוקא אי תפלות כנגד תמידין תקנוהו, וכמו שכתב הטור א"ח סי' צ"ח שהמחשבה זרה פוסלת בתפלה כמו בקרבן, אבל אי תפלות אבות תקנוהו אז יש לומר תפלה אין צריך כוונה, וכן איתא בהדיא במפורשים ע"ש.
ועוד אקדים מה דאיתא במדרש סדר זו {דב"ר ט', ד'} הן קרבו ימיך למות, מאי הן אמר ר' לוי כך אמר הקב"ה למשה בחטא של אדם הראשון מתים דכתיב ביה {בראשית ג' כ"ב} הן {האדם} היה כאחד וגו' עכ"ל ע"ש. ולפי זה מתורץ המדרש הנ"ל דוודאי בלא זה לא היה שאלה כלל מי שמתו מוטל לפניו מה שהוא מותר להתפלל, דיש לומר דהיה סובר דוודאי פסול מתפלה כיון דאינו יכול לכוין, ותפלה על כרחך צריך כוונה כמו בקרבן כיון דכנגד תמידין תקנוהו, דהא ליכא למימר תפלות אבות תקנוהו אם כן קשה קושיא הנ"ל למה תפילת ערבית רשות, דהא יעקב דהיה בחיר שבאבות תיקן תפילת ערבית כנ"ל, וליכא למימר דיעקב לא מת, קשה מהיכי תיתי נימא כן דהיה סובר והנה טוב מאד זה המות, ואם כן בלא חטא אדם הראשון היה המיתה, ואם כן מהיכי תיתי דיעקב לא מת כנ"ל באריכות, אבל השתא בדין? קרא? הן קרבו ימיך למות, וקשה מה הן, וצריך לומר כך אמר ליה בחטא של אדם הראשון מתים דכתיב ביה הן היה כאחד וגו' כנ"ל. ולפי זה על כרחך צריך לומר דהמיתה הוא מחמת הטא אדם הראשון, דאם לא כן אמאי דווקא מת משה בחטא של אדם הראשון, אלא וודאי צריך לומר מחמת חטאו נגזר מיתה בעולם, ומשום הכי שפיר מת משה אף שלא היה לו חטא לגזור? לו מיתה, אבל על כל פנים מחמת חטאו של אדם הראשון שנגזר מיתה בעולם היה גם כן משה בכלל, וזה הודיעו הקב"ה שאין בחטאו מת כי אם בחטא אדם הראשון.
ולכאורה ממילא שפיר יש לומר דתפלות אבות תקונהו ואפילו הכי תפלת ערבית רשות אף שתיקן הוא ערבית, והיינו כיון דיעקב לא מת דלא היה נהנה מעץ הדעת כנ"ל בשם העשרה מאמרות באריכות, ומשום הכי לא צריך שיהיה שפתותיו דובבות כנ"ל, ואם כן שפיר יש לומר תפלה אין צריך כוונה כנ"ל, ואם כן שפיר נולד לו השתא הך שאלה מי שמתו מוטל לפניו אי פטור מלהתפלל או לא חייב להתפלל כנ"ל וק"ל, וקצרתי...
ובזה יובן מאמר ירושלמי {ברכות פרק שני הלכה ד'} תמוה, ואמר ליה ר' חייא רבא אמר מיומא לא אכוונית אלא חד זמן בעית מכוונת והרהרית בלבי, ואמרי מאן עלל קומי מלכא ברישא אלקפטא או ריש גלותא, שמואל אמר אנא מנית אפרוחים, ר' אבין אמר אנא מנית דומסיא וכו' עכ"ל. והנה המאמר הזה כולו מקשה מרישא לסיפא כאשר רואה אל הקורא בו.
ועל פי הנ"ל יתורץ היטב בדרך דרוש, ואקדים עוד מה שהקשה השל"ה { } הא אדם הראשון עשה תשובה מפני מה מת. ואיתא בילקוט חדש {ערך אדם אות ו'} --? קושיא דבאמת צריך לומר לולא חטא אדם הראשון גם כן היה המיתה בעולם, דהנה טוב מאד זה המות ע"ש. והנה אנכי כתבתי במקום אחד על קושיא זו כמו דתירוץ העשרה מאמרות {חקור דין חלק א' פרק ד'} על קושייתו למה נענש אדם הראשון הא כתיב {איוב ל"ג, כ"ט } פעמיים ושלש יפעל אל עם גבר, והלא לא היה רק חטא ראשון היינו דקודם מתן תורה לא היה עדיין זה? ע"ש. כמו כן יש לומר על הא דלא מהני תשובתו כיון דקודם מתן תורה הוי וכמו דלא מהני תשובה לבני נח. אך הוא גופא טעמא בעי למה לא מהני תשובה לבני נח, אבל יש לומר כמו שהקשה המפורשים למה מהני תשובה הא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ותירץ אנו קרואים בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול ע"ש. ולפי זה ממילא בבני נח שפיר לא מהני תשובה, והוא הדין אצל אדם הראשון קודם מתן תורה עדיין לא היה קרוא בן, (ועיין מזה בפרשת דרכים דרך צדקה מזה), ומשום הכי לא מהני תשובתו.
תו אקדים מה דאיתא בספר נחלת בנימין {בהקדמת המחבר לספר נחלת בנימין} דהסברא חיצונית היא דתפלה אין צריך כוונה, על פי מה דאיתא במסכת ראש השנה (דף ט"ז ע"ב) אמר ר' יצחק ג' דברים מזכירין עוונותיו של אדם וחד מנהון עיון תפלה. וכתבו תוס' שם {בד"ה ועיון תפלה} דהאי עיון תפלה פרושו במתאמץ לכוין ובטוח שתהא תפלתו נשמעת וכו' דאז? על ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו ונראה מה הם עכ"ל. ואם כן הסברא נותנת דתפלה אין צריך כוונה כדי שלא לבוא לידי פשפוש במעשיו למעלה ע"ש בנחלת בנימין הנ"ל
עוד אקדים מה דאיתא בספר כתונת פסים{דרוש לחג הסוכות} על מאמר הנ"ל מאן עייל קמי מלכא ברישא אלקפטא או ריש גלותא היינו לראות מי שימחול זה נגד זה או מלך היינו אלקפטא או ריש גלותא ימחול, דאף שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול אבל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ע"ש באריכות לענינו שם.
ולפי זה יובן דברי תוספות? הנ"ל מן יומא לא אכוונית והיינו מטעם דעיון תפלה גורמת פשפוש במעשיו, ואמרתי טוב שלא לכוין כמו שכתוב הנחלת בנימין הנ"ל, יומא חד בעי אכוונית מחמת שעלתה על דעתי הוכחה שתפלה צריכה כוונה, דהיה קשה לי קושית של"ה הנ"ל הא אדם הראשון עשה תשובה ואמאי מת, וצריך לומר דהמיתה היה קודם החטא, ולפי זה מפני מה תפלת ערבית רשות, דהא יעקב היה בחיר שבאבות כנ"ל, וליכא למימר דהיה לו אחיזה באדם הראשון בקנה --? לא מת כנ"ל, קשה דהא בלא חטא זה היה המיתה בעולם כנ"ל, אלא וודאי צריך לומר דתפלה כנגד תמידין ולאו אבות תקנוהו, משום הכי שפיר תפלת ערבית רשות, דהוא נגד אברים ופדרים דלא מעכבי כדאיתא במפורשים וכנ"ל, ואם כן ממילא תפלה צריכה כוונה כמו דמחשבה פוסלת בקרבן כנ"ל.
אבל שוב אנא אמינא מאן עייל קמי מלכא ברישא אלקפטא וריש גלותא, וראיתי שאף שהרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול אבל מלך שמחל על כבודו --? כבודו מחול, ואם כן שפיר יותר טוב לעשות כסברא החיצונה שלא לכוין כנ"ל, דיש לומר תפלה לאו כנגד תמידין תקנוהו רק אבות תקנוהו, והא דתפלת ערבית רשות כיון דיעקב לא מת כנ"ל, ואף אם כן צריך לומר דהמיתה היה מחמת אדם הראשון והרי עשה תשובה כנ"ל, זה אינו דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולא היה מהני תשובתו, אך ורק לאחר מתן תורה דאנו קרואים בנים מהני תשובה ולא קודם לכן וכנ"ל, וק"ל.
ושמואל שפיר אמר מנית אפרוחים, דהנה לכאורה קשה על הנ"ל אי תשובה לבן נח לא מהני וכנ"ל, אם כן האיך נאמר לאברהם {בראשית ט"ו, ט"ו) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, ופירוש רש"י שהודיע אליו שתרח עשה תשובה הרי תשובה לא מהני לבן נח, (וכן הקשו באמת המפורשים להך דיעה? ע"ש) ולזה בא שמואל ומתרץ מנית אפרוחים - רק אקדים לך מה דאיתא בחולין (קמ"א.) היו שם ביצים מוזרות פטור מלשלח שנאמר {דברים כ"ב, ו'} והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, למה לי פעם שנית על האפרוחים, דהרי בראש הפסוק כתיב כי יקרא קן ציפור לפניך וגו' ביצים או אפרוחים ואם כן לכתוב והאם רובצת עליהן דקאי אאפרוחים דברישא דקרא, ולמה ליה למימר עוד פעם שנית אפרוחים, אלא לאקושיה ביצים לאפרוחים מה אפרוחים קיימא אף ביצים בני קיימא פרט לביצים מוזרות דאי אפשר לצאת מהן אפרוחים ע"כ.
ועדיין אודיעך מה שכתב הנחלת בנימין על גמרא הנ"ל לפי מה שכתב הרמב"ם {מורה נבוכים ג' מ"ח}הטעם למצוה דשליח הקן דהואיל ואהבת האם חומלת על פרי בטנה משום הכי צער גדול הוא לעוף בראותו לקוח ביצו או אפורחים שלו, והואיל והוא אכזריות גדול הזהירה התורה עליו, אם כן קשה מאי טעם יש לאפלוגי בין ביצים מזרות לשאר ביצים אטו תרנגולת אינם חומלת על ביצים מוזרות הלא כולם פרי בטנה, ומשום הכי כתב הנחלת בנימין שמוכח מגמרא הלזה טעם המדרש רבה {דב"ר פרשה ו' ה' בשינוי לשון שם } וז"ל אמר ר' ח' אם הציפור שאין לה זכות אבות כו' בניהם מכפרים ומגינים עליהם שצריך לשלחם לחפשי, בני אברהם יצחק ויעקב שיש להם זכות כל אחד ואחד שאם סרח אחד שהוא מכפר עלי. נשמע מן הדא דהזהירה התורה על שילוח האם להורתיך דברא מזכה אבא ובזכות הבנים האם יצא לחפשי כו', ובמה הראה התורה דטעם שילוח הקן הוא משום זה, לכך כתבה התורה שני פעמים אפרוחים כדי להקיש ביצים לאפרוחים לפטור ביצים מוזרות, ללמד דווקא בנים הגונים מצילין האבות אבל בנים בלתי הגונים אין מצילין, שמע מינה דטעמא משום דברא מזכה אבא עכ"ל הנחלת בנימין הנ"ל ע"ש באריכות.
תו אקדים מה דאיתא במדרש {ב"ר ל, ד} על פסוק הנ"ל ואתה תבוא אל אבותיך בשלום שהודיעו לו שתרח אביו גם כן יהיה לו חלק עולם הבא דברא מזכה אבא, ע"ש ביפה תואר, ובבגדי אהרן פרשת לך לך. וזהו שאמר שמואל הנ"ל מיומא לא אכונית והיינו מטעם הנ"ל, דסברא החיצונה שלא לכוין דעיון תפלה גורם הזכרת עונותיו כנ"ל, יומא חד בעי אכונית והיינו מחמת שעוררתי בקושיה למה תפלת ערבית רשות וצריך לומר כנגד תמידין תקנוהו, ואם כן ממילא תפלה צריכה כוונה כנ"ל באריכות. ואין לומר משום הכי תפלה ערבית רשות דיעקב תיקן ערבית ויעקב לא מת כנ"ל, קשה הא לולי חטא אדם הראשון גם כן היה המיתה, דהא אם לא כן קשה הא אדם הראשון עשה תשובה, וליכא למימר לבני נח לא מהני תשובה, קשה הא כתיב ואתה תבוא אל אבותך בשלום שבשרו שתרח אביו עשה תשובה כנ"ל, וצריך לומר תשובה שפיר מהני לבני נח, ואם כן ממילא צריך לומר בלאו חטא אדם הראשון כבר היה המיתה כנ"ל באריכות, ואם כן יעקב גם כן מת ושפיר קשה למה תפלת ערבית רשות וצריך לומר דכנגד תמידין תקנוהו, וכנ"ל באריכות.
לזה אמר תו אבל אנא מנית אפרוחים, רצונו לומר בהא דכתבה תורה שני פעמים אפרוחים גבי שילוח הקן ומזה מוכח דברא מזכה אבא כנ"ל באריכות, ולפי שכתבתי שפיר יש לומר לעולם תפלה אין צריך כוונה כסברא החיצונה, רק משום הכי תפלת ערבית רשות אף על גב דיעקב תיקן אותה ולא כנגד תמידין, היינו משום דהמיתה היה מחמת אדם הראשון ויעקב לא חטא בחטא זה ושפיר לא מת כנ"ל באריכות, ואף על גב דאדם הראשון עשה תשובה, יש לומר תשובה לבן נח לא מהני, והא דכתב ואתה תבוא וכו' היינו דבזכות אברהם עצמו בישרו שיהא לאביו תרח עולם הבא, כיון דמוכח ברא מזכה אבא מנית אפרוחים כנ"ל באריכות וק"ל.
ועל זה שפיר מוסיף ר' אבין ואמר אנא דמוסיא כנ"ל, דהנה כבר נזכר לעיל אם המיתה היה מחמת אדם הראשון אז שפיר יש לומר יעקב לא מת כנ"ל באריכות, אבל אם בלאו הכי כבר היה המיתה אם כן מהיכי תיתי נימא יעקב לא מת, ואם כן שפיר קשה למה תפלת ערבית רשות, וצריך לומר דתפלה כנגד תמידין תקנוהו ושפיר תפלה צריכה כוונה כנ"ל באריכות. ולכאורה מוכח דבלאו חטא אדם הראשון גם כן היה המיתה בעולם, דהנה כתיב בהתחלת התורה בראשית ברא אל'קי'ם את השמים ואת הארץ, ומדקדק במדרש רבה שם {ב"ר א, י"ג } שמים וארץ מבעי ליה דהא אכתי לא הוי שמים ולא נזכרו מקדמת דנא שירמזו? אליהם בה"א ידועה, ע"ש ביפה תואר.
ולכאורה יש לומר משום הכי כתיב בה"א ידועה דהנה איתא במסכת חגיגה {י"ב ע"א "יש שם שינוי לשון"} העולם היה מותח עד שבת והולך ואחר כך אמר הקדוש ברוך הוא די. ופירשו המפורשים משום הכי לא ברא הקב"ה את העולם כמדתה ולא היה להרוויח, גם למה המתין באומרו די עד שבת, היינו כיון קודם שחטא אדם הראשון אזי יכול העולם למתוח והולך משום דלא ימות שום אינש, ובהכרח הוצריך להרויח העולם מפני ישוב העולם, אבל ביום ו' בשעה שחטא אדם הראשון ונגזר מיתה הוצריך הקב"ה לומר די דאף בלי הרווחה היתה די לישוב עכ"ל. (ועיין לעיל סדר מקץ מה שכתבתי מזה).
היוצא לנו מזה אי מחמת חטא אדם הראשון היה המיתה, אם כן לא נברא מתחלה השמים כמו שהם עכשיו רק היה מותחים והולכים בכל יום, אך אחר כך כשחטא אדם הראשון ביום ו' ושוב לא היה צריך כל כך לישוב העולם, אם כן שפיר נשארו כמו שהם ושוב לא היה מותחים כנ"ל, אבל אי אמרינן כדעת המדרש דאף בלא חטא אדם הראשון כבר היה המיתה כנ"ל, אם כן ממילא מתחילה מיד נבראו השמים והארץ כמו שהם עכשיו בלא מתיחה והוספה כלל כמובן, דהא מתחילה מיד היה ראוי לברוא לישוב בעולם כיון דכבר היה המיתה, ואם כן זהו שאמר הכתוב בראשית ברא השמים והארץ, רצונו לומר מתחילה מיד ברא השמים והארץ בה"א ידועה, רצונו לומר כל השמים והארץ שאתה רואה עכשיו המה נבראו מיד בתחלה אבל לא היה מותחין והולכין עד שנמתחו והולכין כל כך? אלא מתחילה מיד נבראו כל כך? דלא היה צריך כלל למתוח אף מתחלה כי כבר היה המיתה בעולם בלא חטא אדם הראשון, ושפיר כתיב בה"א ידועה, רצונו לומר כל השמים וכל הארץ כמו שהם עכשיו נבראו מיד בתחילה כנ"ל, ואם כן ממילא מוכח מזה דבלא חטא אדם הראשון היה המיתה דאם לא כן הרי שפיר היה צריך למתוח והולך ולהרויח תמיד מפני ישוב עולם, (ואין דנין על שם סופו וכנ"ל).
וכיון שכן שפיר קשה למה תפילת ערבית רשות, וצריך לומר תפלה כנגד תמידין תקנוהו ושפיר צריך כוונה, וזהו טעמו של ר אבין הנ"ל שרצה לכווין מתחילה אבל שוב אמר מנא דמוסיא, ופירשו המפורשים דהיינו שורת הבנין ע"ש. ואם כן שפיר לא אכוין כסברא החיצונה תפלה אין צריך כוונה כנ"ל, דהנה במדרש רבה שם תירוץ על קושייתו הנ"ל למה כתיב השמים והארץ בה"א ידועה, וז"ל רבנן אמרי בשר ודם בונה בנין בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה וכו' אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא את השמים שמים שעלה במחשבה וכו'. ולפי"ז שפיר אמר ר' אבין כשעלה בלבי מנא {אנא מנית} דמוסיא והיינו שורת הבנין כנ"ל וראיתי שמשונה במעשיהו במה שמחשב? מתחלה --? מחשבתו מיצר למעלה פחות ממה ששם מדת יסודותיו ולפעמים להיפך הרחיב שורותיו ועולה בידו יותר ממדת יסודותיו (ועיין שם במ"ר ביפ"ת היטב),
ולפי זה שפיר יש לומר הא קא משמע לן קרא באומרו השמים, שהקדוש ברוך הוא ברא השמים כמו שעלה במחשבה לפניו לא כמדת בשר ודם כנ"ל במדרש רבה, ולעולם שפיר היה מותחין והולכין מתחילה כי היה צריך ישוב כנ"ל וכדאיתא באמת בחגיגה ובמדרש רבה שם, ע"ש במדרש רבה בראשית, דבאמת אדם הראשון הביא בחטאו המיתה לעולם ושפיר קודם החטא היה מותחין כנ"ל, ולפי זה שפיר יעקב לא מת ומשום הכי תפלת ערבית רשות, אבל לעולם לאו כנגד תמידין תקנוהו רק האבות תקנוהו כנ"ל באריכות, ואם כן שפיר קיימת הסברא החיצונה דתפלה אין צריך כוונה דעיון תפלה גורם הזכרת עוונות כנ"ל באריכות וכמו שכתב הנחלת בנימין ודוק, וקצרתי.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8680
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

פרשת ואתחנן

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

בס"ד בתי נפש פרשת ואתחנן
במדרש ילקוט סדר זו {רמז תתי"ט} רב לך אל תוסף דבר אלי {דברים ג', כ"ו} מלמד שאין מניחין לצדיקים לעבור עבירה חמורה עכ"ל (והובא בספר עיר דוד סי' ע"ט, וכתב שהוא תמוה מה רצה בזה, וכי כשיכנס משה לא"י יעשה עבירה חמורה, גם הלשון מגומגם מאי זה מה שאמר אין מניחין את הצדיקים לעבור עבירה חמורה דמשמע עבירה חמורה הוא דאין מניחין, ועבירה קלה מניחים, ח"ו לומר זה עכ"ל).
ולענ"ד נראה לבאר, רק אקדים עוד מדרש רבה {הובא בפרשת דרכים דרך הרבים דרוש י"ג, ומשם בכל ספרי הדרוש, ועי' בילקו"ש רמז תתט"ו שנרמז ענין זה "אתה החלות משל וכו' והוריד להם את המן וכו'"} אתה החילות להראות את גדלך זה הַמן, והוא תמוה. ונראה לענ"ד עפ"י מה שכבר הבאתי בסדר חוקת קושית מפורשים ע"פ שם {כ' י"ב} לכן לא תבואו וגו', וקשה הא בעת שסירב משה לילך למצרים אמר לו קב"ה {שמות ו' א'} עתה תראה [ובמדרש שם {ה' כ"ג}] ובל"א מלכים לא תראה ומה לכן?, משמע דחטא מי מריבה ?נענש?, ואנוכי כתבתי שם על קושי' זו, וזהו תמצית דבריי שם, עפ"י מה דאיתא במ"ר {שמו"ר ג', ד'} מי אנכי כי אלך אל פרעה {שמות ג', י"א}, ר"ל מי אנכי, והכי אני אנכי שהבטחת ליעקב אבינו {בראשית מ"ו, ד'} ואנכי אעלך וגו', הוי לכביכול לילך בכבודו ובעצמו למצרים כמו שהבטיח ליעקב, אבל בזוהר הקדוש {רעיא מהימנא במדבר פ' פנחס דף רל"ב:} איתא דשכינה היה מדבר מתוך גרונו של משה וא"כ קיים הבטחתו ממש ע"י שמשה אזיל לפרעה כי שם הוא מדבר מתוך גרונו עי"ש, ואיתא תירץ במפורשים מש"ה לא דיבר משה אל הסלע משום דאיתא בחז"ל {ב"מ פ"ו:} מה שעשה אברהם אבינו ע"י עצמו כמו שנאמר {בראשית י"ח, ה'} ואקחה פת לחם, שילם לו הקב"ה בכבודו ובעצמו ולכן כתוב במן {שמות ט"ז, ד'} הנני ממטיר לכם לחם וגו', אבל מה שעשה אברהם אבינו ע"י שליח כמו שנאמר {בראשית שם ד'} יוקח נא מעט מים, שילם לו ע"י שליח, שהוציא מים ע"י משה ואהרן, וכיון דשכינה היה מדבר מתוך גרונו של משה, לכן לא רצה משה לדבר אל הסלע, כי אז הי' הוצאת המים ע"י קב"ה בכבודו ובעצמו, ובאמת הוצאת מים היה צריך להיות ע"י שליח דווקא כן כתבו המפורשים, ולפ"ז שפיר לולי חטא מי מריבה, הי' עדיין תי' למשה על שסירב בשליחות לפרעה, כמ"ש המדרש הנ"ל והכי אני ואנכי אעלך וגו' שהבטיח ליעקב כנ"ל, די"ל דלא אסיק אדעתיה דמשה דשכינה מדברת מתוך גרונו, אבל כעת שלא קיים ?מ?צות קב"ה לדבר להסלע, וצ"ל דאסיק אדעתיה דשכינה מדברת מתוך גרונו הוי כמו ע"י קב"ה בעצמו, וזה אף במים כנ"ל, ולפ"ז ממילא למפרע חטא במה שסירב על שליחותו לפרעה כנ"ל, ושפיר כתוב במי מריבה לכך לא תביא וגו' זהו תוכן דכתבתי שם, ולפ"ז שפיר קאמר הכא המדרש הנ"ל אתה החילות להראות את גדלך זה המן, אתה דייקא, ר"ל שאתה בכבודך ובעצמך נתת המן כדכתיב {שם} הנני ממטיר לכם לחם וגו' ולמה לא כן עשית בהוצאת המים, אלא ודאי שצריך להיות ע"י השליח כיון שאברהם אבינו עשה במים ע"י השליח כנ"ל, וא"כ ממילא אעברה נא וגו' דיש לי תי' הגון על מה שלא דברתי אל הסלע, שאז היה ע"י כבודך ועצמך כיון ששכינה מדברת מתוך גרונו כנ"ל.
אמנם באמת לפי זה למפרע חטא משה עבירה חמורה בסירובו מלילך לפרעה כנ"ל, וזה עבירה חמורה יותר, כי גבי מי מריבה לא קיים ?מ?צות ד' ב"ה, ולא טוב עשה בזה, אמנם גבי שליחות לפרעה, הרי עתה שם? ד' ב"ה והוא יתברך בכבודו ובעצמו דיבר אתו שילך למצרים, והוא סירב שמי? פעמיים ושלש, לאמר מי אנכי וגו' {שמות ג', י"א} שלח ביד תשלח וגו' {שם ד', י"ג}, למה הרעותה וגו' {שם ה', כ"ב}, וכדומה, וזה עבירה חמורה מאשר? להעיז פני? שמו יתברך ולסרב בפומביה בשליחותו פעמיים ושלש כנ"ל.
וזה שהשיב לו יתברך רב לך, ר"ל לטענתך שהשכינה מדברת מתוך גרונו, הרבית? דכתיב שלא כדרך? בעת ששלחתיך לילך למצרים כנ"ל ורב לך דייקא. או פשוט רב לך חטא מחול? מזה ע"י טענתך לכן אל תוסיף דבר אלי בדבר הזה עוד, בדבר הזה דייקא, כי בזה גורם לך ח"ו שעברת עבירה חמורה יותר, להעיז שמי בפומבי פעמיים ושלש כנ"ל.
והן הן דכתב המדרש ילקוט הנ"ל מלמד שאין מניחין לצדיקים לעבור עבירה חמורה, ומש"ה אמר ליה רב לך וכנ"ל. והבן וקצרתי. (ועיין עוד בסמוך ובסדר עקב מ"ש על מדרש אתה החילות כו' הנ"ל).
*****
איתא במדרש { הובא בפרשת דרכים, דרך הרבים דרוש י"ג} אתה החילות להראות את גדלך זה המן, והוא תמוה.
ונ"ל לבאר עפ"י מה דאיתא במדרש ילקוט {וילך, רמז תתק"ם} אמר משה לפני הקב"ה גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי ועמלי שנצטערתי עליהם במצות עד שקבעתי עליהם תורה ומצות, אמרתי כשם שראיתי בצערם אראה בטובתם, ועכשיו שהגיע טובתם של ישראל אתה אומר אלי {דברים ג', כ"ז} לא תעבור את הירדן אתה עושה תורתך פלסתר, דכתיב {שם כ"ד, ט"ו} ביומו תתן שכרו וזו היא שילום של ארבעים שנה שעמלתי עכ"ל.
והקשו המפורשים הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ע"ש.
ונ"ל לתרץ קושיא זו בפשיטות, דאיתא בחידושי אגדות במהרש"א פ"ק דקידושין {ל"ט:, ד"ה שכר מצוה, ?בשינוי לשון קצת?} למ"ד דס"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא א"כ קשה האיך כתיב {תהלים ק"ה, מ"ד מ"ה} ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו וגו' הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ותי' שם דזכותא דרבים שאני דבזכותא דרבים איכא שכר בהאי עלמא ע"ש.
תו אקדים מה דאיתא בפ"ק דתענית {ט.} ג' פרנסים טובים עמדו לישראל מרים אהרן משה, באר בזכות מרים, ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה, ופריך הגמ' הא פרנסה בשביל רבים דוקא, ומשיב שאני משה דזכותו כרבים דמיא עי"ש. ולפ"ז ממילא כיון דזכותא דמשה כרבים דמי שפיר תבע שכרו בעולם הזה ולק"מ וק"ל.
ולפ"ז הן הן דכתיב המדרש הנ"ל אתה החילות להראות את גדלך זה המן, והיינו בזכותו היה המן, וקשה הא פרנסה בשביל רבים, וצ"ל דזכותו כרבים דמי, ומש"ה אעברה נא ואראה את הארץ, והיינו בזכות ארבעים שנה שעמלתי בישראל וקבעתי עליהם תורה ומצות כנ"ל במדרש ילקוט, ולק"מ ודוק וקצרתי.
ולפי זה בארתי נמי קושית מהרש"א סוף פרק החולץ ביבמות {מ"ט:, ד"ה משה רבך וכו'} דאיתא התם זכה מוסיפין, רבי עקיבא אומר זכה משלימין כו', והקשה המהרש"א לר"ע דס"ל רק משלימין האיך נאמר למשה {במדבר כ', י"ב} לכן לא תביאו וגו' משמע לולי חטא של מריבה היה נכנס משה לארץ ישראל, וקשה הא כתיב {דברים ל"א, ב'} מאה ועשרים שנה אנכי היום, היום מלאו ימי ושנותי כדאיתא בפ"ק דקידושין {ל"ח.} ואם כן כבר חי משה שנותיו הקצובין לו וא"כ האיך היה יכול לבוא לארץ ישראל אף בלא חטא מי מריבה דלרבי עקיבא אין מוסיפין כלל אף ע"י זכות ע"ש.
ולפי הנ"ל לא קשה מידי דיש לומר ר"ע ורבנן פליגי אי שכר מצוה בהאי עלמא איכא, ומש"ה מוסיפין כן ס"ל לרבנן, משא"כ ר"ע ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ומש"ה ס"ל זכה רק משלימין ולא מוסיפין (ואח"כ מצאתי כן במפורשים בהדיא), ולפ"ז ממילא לק"מ ממשה דשאני משה דזכותא דרבים דמיא ובזכותא דרבים שפיר יש שכר בהאי עלמא כמ"ש מהרש"א הנ"ל ולק"מ וק"ל וקצרתי. (ועיין מ"ש לעיל בסדר חיי שרה). (ועיין לקמן סדר עקב מ"ש ע"ז המדרש).
*****
איתא במדרש {רבה ז', י'} אמר הקב"ה למשה אם אעברה נא אתה מבקש בטל סלח נא, ואם סלח נא אתה מבקש ביטל אעברה נא (ע"ש בסדר כי תבוא במ"ר {שם}) והוא תמוה.
ונ"ל לבאר מה דאיתא תי' במפרשים על הא דמשה סירב בשליחותו של פרעה אשר בעבורו נגזר שלא יכנוס לארץ ישראל כדאיתא במ"ר {שמיני פ' י"א סי' ה'}, והיינו כמו דאיתא במדרש אחר {שמו"ר ג', ט"ו} אמר משה רבש"ע ללוט בן אחיו של אברהם שלחת מלאכים להצילו, לבניך בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה, אמנם כתבו המפורשים שזה תירץ אינו, דבאמת משה ג"כ היה מלאך דמשה הוא נוטריקן מט"ט שר הפנים ע"ש {??}, וא"כ שפיר שלא כדין סירב.
תו אקדים מה דאיתא במדרש {שמו"ר מ"ו, א'} בשעת עשיית עגל שיבר משה הלוחות כדי שידונו כפנויה ולא כאשת איש, והקשה הבגדי אהרן {בראשית ד"ה אמרו לו} הא קיי"ל }עיין רמב"ם הל' גירושין פ"ו ה"א {האשה ששלחה שליח לקבל קידושין מיד שקיבל השליח הקידושין מקודשת, ותי' שם הב"א הנ"ל דזה תליא אי משה הי' מלאך א"כ היה שלוחו של הקב"ה דכתיב {תהלים ק"ד, ד'} עושה מלאכיו רוחות, וא"כ שפיר עדיין לא הי' מקודשים עי"ש, משא"כ אי לא היה מלאך אז היה שלוחם של ישראל ושפיר קשה כנ"ל (עי"ש באריכות מזה בב"א הנ"ל סדר בראשית).
ולפ"ז מבואר המדרש הנ"ל אם אעברה נא אתה מבקש וקשה הא יש עליך עונש בשביל הסירוב בשליחות לפרעה, וצ"ל דכוונה היה לשלוח מלאכים כמו בלוט כנ"ל, וא"כ צ"ל דאתה לא הוי כמלאך וא"כ ממילא היית שלוחם של ישראל, וא"כ ממילא בטל סלח נא, שאתה בקשת לסלוח להם מחמת שהם נידונו כפנויה ולא כא"א כי שברת הלוחות ולא הגיע לידם הא כבר הם מקודשים משנתנו הלוחות לידך כמו האשה ששלחה שליח לקבל קידושין דמקודשת מיד שהגיעו הקדושין ליד השליח כנ"ל, ואם סלח נא אתה מבקש ע"כ צריך לומר דאתה חשיב כמלאך וא"כ היית שלוחי ולא שלוחם של ישראל ושפיר נידונו כפנויה אם כן ביטל אעברה נא דלית לך תירוץ על סירוב השליחות וק"ל וקצרתי.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
שרייב תגובה

צוריק צו “מפעל הוצאת ספרים”