בתי נפש - בית מועד (חג שבועות)

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8679
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

בתי נפש - בית מועד (חג שבועות)

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

193
193
194
195
196
197
198
199
200
201
זולתו, כי אם פי ראשו בתוכו לדבר בגנותו אשר בתוכו, ובזה שפה יהיה לפיו לרמוז שעל שפם יעטה, ולא ידבר שום גנות שום נברא עכ"ל הכלי חמדה הנ"ל ע"ש בסדר מצורע.
ואמרתי דזה כיון שלמה המלך באומרו לב יודע מרת נפשו, ר"ל מי שיודע ומכיר מרת נפשו וקירות לבבו מפנים, ואבר תמיד אשר הגנות הוא בתוכו, אז בטוח הוא ובשמחתו לא יתערב זר, ר"ל אף בעת שיהיה בשמחה ובטוב לב, כמו בשבת וי"ט, דהדמשחה מביא לידי קלות ושחוק, מ"מ לא יתערב זר ר"ל לא ידבר בזולתו שום גנות ורכילות ול"ה ח"ו, וזהו לא יתערב זר, של ידבר מחבירו, כיון שזוכר מגנות עצמו כנ"ל ופשוט.
ובזה בארתי ג"כ כונת התנא בפרקי אבות פ"ק מי"ד באומרו אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי, ר"ל אם אין אני לי היינו שאני איני מכיר אותי בעצמי ואיננו מביט בקרבי להכיר חסרוני, וזהו אם אין אני לי שאני בעצמי אינני מכי מהותי, מי לי, ר"ל אז מי ידמה לי, כי כולם כאין נחשבו אצלי, ותמיד אומר אני ואפסי עוד וממילא מספר בגנות זולתו, כי מסתמא אין אדם רואה חוב לעצמו, וחושב שהוא למעלה על כולם בכל המעלות המעולות, אבל כשאני לעצמי, ר"ל אמנם כשאני מכיר ומבין תחלה עצמותי, מה שיש בעצמותי ובקרבי, אז ממילא אני יודע ורואה, מה אני, כי אז אני מכיר אשר אני הבל וריק, נגד חבירי וחבירי עלה יעלה במעלות הרמים נגד מעשי המכוערים, ואף שיש גנות לבירי לא יעלה אחד למאה על מה שיש בקרבי כנ"ל בכ"ח. אמנם ב"ז שייך אם שווים הם בשנים, א"כ שפיר יודע ומכיר כי לחבירו יש מעלות יתירות טובים ומעולים, אשר חסר לנפשו עדיין, אבל אם חבירו גדול בשנים ממנו, אולי יאמר עוד חזון למועד בהגיע ימי שנותי לשנות חבירי, אז ממילא אעלה במעלות רמות כהנה וכהנה יותר ויותר ממה שיש בחבירי לפי שניו כעת, וממילא לפי שנותי כעת שפיר יש לי תפארת על חבירי לפי שנותיו אשר רבו ממני, לזה מסיים ואם לא עכשיו אימתי, ר"ל מי יודע אם תזכה לזה, אולי בין לילה היה ובין לילה יאבד התעיף עיניך בו ואיננו ח"ו כי חצל ימינו עלי ארץ, ורגע ימות, וא"כ תמיד תביט ותראה שתגיע לכל השלימות מיד בימי בחרותיך, והבן.
כלל הדבר אחינו ב"י מן ראוי כל איש ואיש יכיר חסרונו, ואל ידבר בגנות זולתו, ובפרט בעת ימים קדושים כמו שבת וי"ט ומכ"ש בחג הלזה אשר אנחנו זכינו למעלה הגדולה אשר אין למעלה ממנו ע"י קבלת התורה מאת ד' ב"ה כנודע, וא"כ יזהר כל אדם לקדש א"ע בקדושת יום הזה בעסק התורה או לשמוע דברי תורה, ומכ"ש שח"ו אל יבלה/יכלה זמנו?? בקדושת יום זה ברכילות וניבול פהם ול"ה ח"ו כנהוג בעו"ה אצל המון עם רובו ככולו בעו"ה מחמת ביטול?? ממלאכתם, עוסקים בדברים בטילים
202
וישיבת הליצים כנ"ל ומש"ה כתיב (דברים ??) ועשית חג שבועות לד' אלהיך וגו' ושמחת לפני ד' אלהיך וגו' וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החקים האלה ודיקדק האלשיך ז"ל זה הי' צודק? בפסח לזכור ב/דמצרים ולא בשבועת ע"ש גם מאי ושמרת החקים הלא בחג השבועות לא הזכיר חקים כי אומר ושמחת כו' אינו חק אבל י"ל דקאמר ושמחת לפני ד' אלהיך ר"ל בחג השבועות עיקרי השמחה יהי' לך שזכית להיות לעבוד עבודת הקודש לפי? המלך מהקב"ה כנ"ל אבל אל תשמח בשמחה של הוללות ושחוק וקלות ראש ומאין תבוא לידי מדה זו לכן אמר וזכרת כי עבד היית במצרים ועיקר הגאולה הי' שנהיית בן חורין כדאי' במדרש שלא שינו לשונם היינו שלא דברו ל"ה ולא שינו את שמם היינו במה שאתם קרואים אדם ולא א"ה כי אדם מורה על אחדות כי ד' שמות יש לאדם איש אנוש גבר אדם ובשלשתן מצינו לפעמים לשון יחיד ולפעמים לשון רבים כמו איש את אישים? פועלי און גבר לכו נא הגברים אנשים זולת בשם אדם לא מצינו אדמי' לשון רבים וא"כ זה יורה על אחדות ושלום שבניהם? וזהו שלא שינה לשונם עיין זה בעוללת אפרים מאמר ד"ב וא"ס/וא"ש? ממילא אם תזכור כי כי עבד היית במצרים ועכשיו נעשה בן חורין והיינו מחמת שלא הי' בכם ל"ה וקנאה ושנאה רק אחוה ושלום וריעות יחדיו ממילא תהי' השמחה ביום הקדוש הלזה שמחה שלימה לשם מצוה ולא ח"ו הקלות ראש לדבר בגנות חבירו או ניבול פה כי זה הכל בכלל שלא שינו את לשונם כי עיקר הדיבור ניתן לאדם כ"א לדבר דברי אלהי' חיים כמו שהאריכו מזה כל ספרי מוסר או ר"ל/י"ל? כדי לבאר נמי מה שאמר ונשמרת החקים כנ"ל והיינו עפ"י מה דאי' במדרש ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה לפיכך הזהיר משה לישראל עשר תעשר עכ"ל והוא תמוה ונ"ל לפי פשוטו עפ"י מ"ש לעיל בבית המשתה חדר ג' דהא שאנחנו אומרים בברכת התורה אשר בחר בנו ונתן לנו תורתו הלא חזר בשעת מ"ת על כל העמים ולא רצו לקבלה? וכתבתי שם בשם קשת יהונתן דכוונה הוא עפ"י מה שה?ים חושבים כי תש כח ביד המזל לגרום לאדם כפי תולדת שלו אם יהי' רע או טוב גאה? או צנוע כמ"ש מאן דבמאדים שופך דמים ומאן דבחמה זנאי כו' אבל הרמב"ם ז"ל חולק וכתב א"כ אף אתה תפר יראה ויש ביטול לקיום? התורה והשכר ועונש היות אדם מוכרח מפי מזל להרע ואם המזל גורם להרע או להטיב א"כ/אי'? איפה? שמירת המצות והתורה בכללה אך כבר אמרו אין מזל לישראל כי הגביהה? ה' אותנו לבל ישלוט בנו המזלות ואנו למעלה מהמזלות ולכך אנו יכולים לשמור התורה כי אין המזל מכריע אותנו בשום דבר ולזאת הסבה מאנו כל העמים לקבל התורה מחמת היותם תחל המזלות וכמעט ידיהם אסורות כנ"ל אל? נחנו? עם ד' וזהו מה שאנו אומרים אשר בחר בנו ונתן לנו תורתו ד?זהו הבחירה הי' אשר הגביהה? אותנו למעלה מהמזלות ועי"ז יכולנו לקבל התורה ולא הי' ביד המזל להכריע אותנו בשמירת המצות ולולי
203
זאת לא הי' באפשר כמעט לקבל התורה כנ"ל (עיין לעיל באריכות מזה) תו אקדים מה דאי' בס' עיר גבורים סדר ראה על הא דאי' בגמ' עשר בשביל תתעשר ממ"נ אם מזלו טוב גם בלא נתינת המעשר יעשיר? ואם מזלו רע האיך יתעשר בשביל נתינת הצדקה א"ו דישראל אינו יושבים תחת המזלות עי"ש ולפ"ז זהו דכת' מדרש הנ"ל ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה אבל פן תאמר ושמחה מה זה עושה כי פן ואולי עפ"י המזל יהי' ההכרח שלא לקיים התורה כנ"ל לזה הזהיר משה לישראל עשר תעשר והיינו עשר בשביל תתעשר ומזה ידעו ויבינו כי מזל לישראל והבן
והנה זה ידוע כי ביציאת מצרים אז הגביהה ד' ב"ה אתנו למעלה מהמזלות כי מזל מצרים הי' שאין עבד יכול לברוח אבל קב"ה שידד המערכה (ועיין בזה במפורשים ובנזר דנ"ח ע"ב) וא"כ זהו כוונת אמרם במקראי הקודש הנ"ל ושמחת לפני ד' אלהיך היינו שזכית להיות עומד בעבודה לפני ד' אלהיך או ר"ל השמחה תהי' באשר שביום זה יחד אלהותו עליך ואמר ??? ד' אלהיך וזהו ושמחת לפני ד' אלהיך אך פן תאמר ושמחה מה זה עושה אולי המזל תכריע אותי שלא לקיים התורה בשלימות וא"כ האיך אשמח בשמחה שלימה לזה אמר וזכרת כי עבד היית במצרים דייקא ושם הי' המזל שאין עבד יכול לברוח ואפ"ה הוציא ד' ב"ה אותך מזה תדע נאמנה שאין מזל לישראל ובזה ושמרת החקים האלה היינו כלחקי התורה הנאמרים בספר הזה עד הנה והבן כלל הדבר אינו ב"י שיתו לבכם למסילה מסילות התורה כי היא חייכם ואורך ימיכם הבטו וראו כמה יגיעות מייגע אדם להביא טרף לנפשו ולנפשות ביתו ולא ישקוט ולא ינוח אפי' לעבור בים דרך גבולו אולי ימצא מרגוע לנפשו עבור פרנסתו ומכ"ש אם יוכל לעלות במעלות להיות קרוב לחצר המלכות את כל אשר הוא הצטרכות המלך לעבדיו ומשרתיו יהי' על ידו הן בסחורות והן בשאר דברים אשר יוכל להרויח הרבה על ידו אז וודאי ישים נפשו בכפו למען השתדלותו שלא יהי' לר?? ועתה אחינו ב"י הלא ע"י התורה והמצות יכולים אנחנו להחיות את נפשינו בכל מילי דמטיב כדכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד כנ"ל וגם אנחנו קרובים אצל המלכות מחמת זכות התורה כי אין הקב"ה דר בעולמו אלא בד' אמות של הלכה וכדאי' בהקדמת הזוהר וז"ל פתח ר"ש כו' ת"ח כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא וכמה הוא עלאה על כולו/כולא? דכל מאן דמשתדיל באורייתא לא דחיל מעלאי ומתתאי ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא בגין דאיהו אחיד באילנא דחיין יליף מיני' בכל יומא דהא אורייתא תוליף לכל נש למיזל בארח קשוט דמליף/דתליף? לי' עיטא האיך יתוב קמי מארי לבטלא ההיא גזירה דאפי' אתגזר דלא אתבטל? האי גזירה אתבטל ואסתלק מיני' ולא שרי' עלה דבר נש בהאי עלמא ובגין כך בעי לבר נש לאשתדלא באורייתא ב?יממא ולילא ולא יתעדי מיני' הה"ד והגית בו יומם ולילה ואי אתעדי
204
ואי אתעדי מינה דאורייתא או אתפרש מיני' כאלו אתפרש מאילנא דחיי עכ"ל מכלל דבריו שמעית גודל מעלת התורה אשר היא אילנא דחיי ועלאה על כולה וביה? קרוב למלכות לבטל גזירת המלך כנ"ל וגם כל העולמות ומלאכים אינן נשפעים אלא ע"י התורה והמצות של ישראל עיין מ"ש הנזר הקודש דר"ץ ע"ב מש"ה בכו? מה"ש בעקידת יצחק דכיון דראו כי מיצחק הי' מוכן לצאת זרע קודש כנסת ישראל ואם יהי' נאבד מן העולם גם שלשלת זרעו יאבדו עמו לפיכך נצטערו ובכו שידעו שקיומם תלוי בזרע יצחק שבעבורם יתוסף להם אור השפע ובזולתם נהר השפע יחרב וייבש ע"ש ע"כ אחינו ב"ע האיך לא נשמח בזה שזכינו לכל אלה ע"י התורה ומן ארוי לשמור מצותי' וחוקותי' כדקא יאות ואז את הדביקים בד' כי ע"י עסק התורה הקב"ה אתנו כנ"ל המדרש ויקחו לי תרומה כביכול נמכר עמה כי קשה לו לפרוש מהתורה ובזה בארתי נמי מדרש ילקוט סדר במדבר וז"ל בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו א"ה בהן מה ראו אלו להתקרב יותר מן האומת סתם פיהן הקב"ה א"ל הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לד' משפחות עמים כשם שמביאים בנ"י ויתילדו על משפחותם לכך מנאן בראש הספר הזה אחר המצות אלה המצות אשר ציוה ד' את משה אל בני ישראל בהר סיני ואח"כ וידבר ד' במדבר סיני שאו את ראש וגו' שלא זכו ליטול התורה אלא בשביל היוחסין שלהם וגן נעול אחותי כלה וגו' אחת היא יונתי תמתי ושמעו א"ה אף הם מתחילין מקלסין להם ראוה בנות ויאשרוה וגו' אלא כשבאו לשיטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב שמחו א"ה אמרו אותה עטרה שהי' בידן וכבר נטולה מהם אותו שבח שהי' משתבחין הרי בטל ו?שווים הן לנו כשבאו לידי נפילה זקפן? המקום? שנאמר אם אמרתי מטה רגלי חסדיך ד' יסעדני עכ"ל והקשה הז"ב? שני? סדר הנ"ל וז"ל וקשה מה שאמרו א"ה מה ראו אלו להתערב יותר וכו' אם רצונו שאמרו כן בהתחלת קבלת התורה למה יתן? הקב"ה התורה לישראל ולא לשאר אומת זה וודאי אינו שהרי זרח משעיר למו הופיעה מהר פארן תחלה ולא רצו לקבלוה ואח"כ בא לו אצל ישראל ואם רצונו לאחר שקבלו התורה שאלו למה נתקרבו בענין? הקמת אוהל מועד לשכון בתוכו ולא כאומת זהו ג"כ אין לו שחר דמאחר שלא קבלו התורה האיך יקרבן (עיין בז"ב? שם באריכות) ועוד יש לדקדק מאיענין היחוס לקבלת התורה (וכן דקדקו שאר מפורשים) אבל לדברינו הנ"ל יבוא באורו על נכון רק אציג פה עמדי מ"ש בבית המדרש שלי על התורה סדר במדבר על סמיכות הפרשה וז"ל שם במקראי הקודש וידבר ד' אל משה במדבר סיני באוהל מועד וגו' מה כתיב למעלה אלה המצות אשר ד' את משה אל בני ישראל בהר סיני להבין הסמיכות נקדים לבאר אשר רבים דקדקו למה סיים כאן המקום שנצטוו על זה המנין דכתיב וידבר ד' וגו' במדבר סיני באוהל מועד אבל י"ל עפ"י מה שדקדקו המפורשים עוד בברכת התורה דמברכינן ואומרים אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וגו' דהא באמת מצינו במדרש

205
וזרח משעיר הופיע מהר פארן שהלך לשאר אומת מתחלה ולא רצו לקבלוה? וא"כ מאי השבח הלזה אשר בחר בנו (וכבר נדבר לעיל מזה) אמנם י"ל לפי מה דאי' בגמ' דשבת דפ"ה ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית כו' ע"ש וא"כ קשה למה לא כפה האומת על התורה (ועיין במס' ע"ז פ"ק באמת אמרו א"ה כלום כפית עלינו הר כגיגית ע"ש) אבל י"ל לכאורה קשה לפי מה דאי' במ"ר סדר תרומה ויקחו לי תרומה כביכול נמכר עמה כי קשה לפרוש מהתורה (כנ"ל ולא העתקתי כולו כי כבר נעתק לעיל בבית זה חדר א' ותקחנו משם לכאן) והנה אי' ברז"ל אין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות בישראל ולפ"ז קשה האיך רצה ליתן התורה לא"ה הא קשה לפרוש כביכול מהתורה כנ"ל ואצל א"ה ל"ש בית א' עשה לי שאדור בתוכו בכ"מ שאתם הולכים דהא אין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסת ובא"ה ל"ש זה כדאי' במדרש ילקוט סדר זו (והעתקתיו? לעיל) אבל י"ל לפי פשיטא? דאם קבלו התורה ממילא הי' מגיירים את עצמן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כדאי' בגמ' כמה פעמים וא"כ שפיר הוי מיוחסים מהיום והלאה אם רצו לקבלה התורה והנה כ"ז אם רצו לקבלוה מדעתן ואז הוי גירות שפיר מש"ה לא הי' כפה על הא"ה ההר לקבל התורה כי אז לא הוי כגר שנתגייר וכקטון שנולד דמי וממילא לא הי' יכול להיות אצלם כיון דאין השכינה שורה רק על המיחסים כנ"ל וממילא ג"כ בלתי אפשר כלל לתת להם אז? התורה כי קשה לפרוש כביכול מהתורה כנ"ל במדרש והבן ולפ"ז שפיר אמרינון? אשר בחר בנו מכל העמים היינו שכפה עלינו ההר עד שאמרו רוצה אני ובזה נתן לנו את תורתו ומכח זה חיי עולם נטע בתוכינו כי אצל הישראל שפיר יוכל לשרות השכינה כי מיוחסים הם ולא מתערבים כדאי' במדרש (ועיין בסמוך והבן)
ובזה מבואר הסמיכות הנ"ל אלה המצות אשר? צוה ד' את משה אל בני ישראל אל בני ישראל דייקא אשר לא עשה כן לעל גוי ומשפטים בל ידועם? אך ע"ז קשה הא גם לא"ה רצה ליתן רק ללא? רצו לקבליה? כנ"ל וא"כ מאי השבח הלזה לזה אמר ומסיים בהר סיני ר"ל השבח הוא בהר סיני כמו עם הר סיני ד?? ביה? שכפה עליהם ההר כגיגית עד שאמרו רוצה אני כנ"ל לזה אמר וידבר ד' וגו' במדבר סיני באוהל מועד וגו' ר"ל מה שדיבר ד' כביכול מהתורה כנ"ל במדרש וא"כ משה לא הי' יוכל ליתן התורה לא"ה כי קשה לפרוש מהתורה כביכול ואצל א"ה לא אפשר להשרות שכינתו אך זה גופא קשי' מ"ש מישראל שאצל ישראל יכול להשרות שכינתו דווקא לזה אמר לאמר שאו את ראש בני ישראל וגו' ותמצא כי הם מיוחסים מש"ה שפיר שורה שכינה בניהם משא"כ אצל א"ה אך אעפ"כ מתחלה זרח משעיר והופיע מהר פארן אולי יקבלו מרצול ויגיירו את עצמן ואז הוי כקטן שנולד דמי והוי שפיר מאז והלאה מיוחסים כנ"ל משא"כ ע"י כפיה ל"ש זה כנ"ל באריכות מש"ה שפיר דווקא כפה הר לישראל כי בישראל אף ע"י כפיה יוכל להשרות שכינתו אצלם כיון שמיוחסים הם ואין השכינה שורה רק על המשפחות מיוחסים כנ"ל? והבן

206
ולפ"ז מבואר הטב המדרש ילקוט הנ"ל דדווקא בשעת קבלת התורה אז ראו א"ה שכפה עליהם הר כגיגית וע"ז שפיר הי' קשה להם מה ראו? אלו להתקרב יותר מהאומת ד/ו?היינו כלום כפית עלינו הר כנ"ל במס' ע"ז שבאמת אמרו האומת כן ולזה שפיר השיב להם הביאו ספר יוחסין שלכם וכיון שאתם לאו מיוחסים הם ממילא לא הי' מועיל הכפיי' ולתת לכם התורה כי קשה לפרוש כביכול מהתורה כנ"ל והנה להשרות אצליכם בלתי אפשר כי אין השכינה שורה רק על המשפחות מיוחסת כנ"ל באריכות משא"כ אצל הישראל שהם מיחסים שפיר הי' מועיל הכפיי' ליתן להם התורה וג"כ להשרות שכינתו בהקמת המשכן כנ"ל במדרש ויקחו לי תרומה כו' והא דחזר? מתחלה על א"ה כלל היינו כדי שיקבלו מרצון הטוב ואז הוי גר שנתגייר וקטן שנולד דמי כנ"ל באריכות והבניהו?
ובאופן אחר י"ל על המדרש הנ"ל אשר בלא"ה מדקדק עוד הז"ב הנ"ל על מדרש הנ"ל באומרו שבאו לשיטים כו' שמחו א"ה אמרו אותה העטרה שהי' ביקן כבר היא נטולה מהן אותו השבח שהי' משתבחין הרי בטל שווין הן לנו כו' כנ"ל באריכות הנה כ"ז הוי אריכות לשון וכפיול השלא לצורך דלא ה"ל למימר אלא אותו השבח שהי' משתבחין הרי בטל ועוד מה שאמרו שווים הם לנו מה רצונם בזה ע"ש בז"ב הנ"ל ונ"ל לבאר הכל בעז"ה דהנה אי' במדרש שבא הקב"ה אל עשו ואמר מקבלים אתם התורה א"ל מה כתיב בה א"ל לא תרצח וכן אצל כולם אמר להם דבר המתנגד להם וכתבו המפורשי' מזה חזינן? חביבות דישראל שלהם פתח כסדר עשרת הדברות אנכי ד' אלהיך וגו' ואצל האומת התחיל להם בדבר המתנגד? כדי להרחיקם מהתורה והקשה ע"ז הנזר הקודש ד"ב ע"ד וכי הקב"ה בטרוני' עם בריותיו כי אלמלא שמעו הכל כסדר אפשר שהי' מצוה גוררת מצוה לקבל הכל ולמה פתח להם דכ"א? בדבר המתנגד לו דווקא כדי להרחיקם מה"ת ובישראל הראה סימן חיבה לקרבן אל התורה והכי משוא פנים יש בדבר ח"ו ע"ש ונ"ל לבאר קושי' זו עפ"י מה שהקשיתי כבר לעיל למה חזר על האומת כלל הא אי' הילקוט הנ"ל שלא הי' מיוחסים ומש"ה לא הי' אפשר ליתן להם התורה רק לישראל דווקא אמנם עפ"י מ"ש באופן הראשון לעי'? דהא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ מש"ה שפיר חזר על האומת דאם רצו לקבל התורה ולהתגייר אז הוי כקטן שנולד ושפיר היו מאז והלאה מיוחסים כנ"ל והנה אי' במס' יבמות דמ"ד ע"א גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת לךהתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים וסחופים ומטורפין ויסורין באין עליהן אם אמר אני יודע ואיני כדאי מקבלין אותם מיד כו' מ"ט דאי פריש נפרוש כו' ותו אי' התם ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני מ"ט אר"ח ב"א אר"י בן נח נהרג על פחות מש"פ כו' ופי' רש"י הואיל והן מקפידין על הממון כ"כ כדאמר דנהרג על פחות מש"פ מודיעין אותו עון לקט כו' שמא יחזור בו מלהתגייר ולשון זה עיקר עכ"ל מזה למדנו הגר שבא להתגייר מודיעין לו דבר המתנגד אולי מחמת זה יחזור מלהתגייר ואם מקבל א"כ ממילא שוב מקבל מצות אחרים ומש"ה מודיעין לי' נמי בזמן הזה צרתן של ישראל כנ"ל ולפ"ז ממילא מש"ה לא פתח ד' ב"ה אל האומת כסדר אנכי ד' וגו' דהא התורה אפנו?/איננו? ראוי רק למיוחסים כנ"ל (ומטעם כי קשה כביכול לפרוש מהתורה כנ"ל) ואין השכינה שורה רק על משפחות מיוחסת כנ"ל באריכות באופן הראשון)
207
אך ורק שרצה הקב"ה לראות אם ירצו להתגייר ויהוי כקטן שנולד כנ"ל ומש"ה שפיר בא להם בדבר המתנגד להם דווקא תחלה ואז אם יקבלו דבר המתנגד להם ממילא שוב יוכל לומר להם השאר הדברות כסדר משא"כ לישראל שפיר אמר עשרת הדברות כסדר מן אנכי וגו' באשר שהיו מיוחסים וראוי להם התורה כנ"ל והבן ולפ"ז מבואר המדרש הנ"ל בשעה שקבלו התורה דווקא אז נתקנאו א"ה כי שמעו שפתח באנכי עשרת הדברות כסדר משא"כ אצל האומת פתח מיד בדבר המתנגד כנ"ל וע"ז שפיר אמרו מה ראו אלו להתקרב יותר משאר אומת והיינו כקושי' נה"ק הנ"ל למה פתח להם בדבר המתנגד ולישראל דרך חיבה וקירוב עשרת הדברות כסדר כנ"ל ולזה השיב להם שפיר הביאו ספר יוחסין שלכם וא"כ כיון שאתם אינם מיוחסים ולא אוכל להשרות שכינתי אצליכם כנ"ל וא"כ ממילא קשה לפרוש מהתורה וליתן אותה לכם (כנ"ל באופן הראשון) אך שרצתי שתהיו כגר שנתגייר ואז תהוי כקטן שנולד דמי כנ"ל ומש"ה חזרתי עליכם לקבל התורה וא"כ שפיר מש"ה פתחתי בדבר המתנגד לכם כדי לידע אמיתת גירות שלכם כנ"ל אצל גר שבא להתגייר מודיעין לו דבר המתנגד שמא יחזור מלהתגייר כנ"ל אבל הישראל מיוחסים הם וא"כ שפיר אוכל להשרות שכינתי בתוכן וליתן להם התורה ומש"ה אמרתי להם כסדר עשרת הדברות והבן והנה הנזר הקודש הנ"ל תי' על קושייתו הנ"ל עפ"י מה דכ"א שאל תחלה מה כתיב בה ומש"ה כיון דלא קבלו בתמימות עול תורה רק רצו לידע מתחלה מה כתיב בה אם נקל בעיניהם אם לאו מש"ה הבא לטמא פותחין לו ומעשיך ירחקוך והתחיל להם בדבר המתנגד להם משא"כ ישראל שאמרו מיד נעשה ונשמע ר"ל קודם כל נעשה יהי' מה שיהי' ואח"כ נשמע מה שנעשה א"כ הבא לטהר פותחין לו ומעשיך יקרבוך כי רצו לקבל עול תורה בתמימות זהו תוכן דבריו של נה"ק הנ"ל (והעתקתי דבריו לעיל בבית משתה חדר ב' ובבית זה חדר א') וא"כ לפ"ז יש לנו לתת תרוצים על הא שבא להם בדבר המתנגד משא"כ לישראל בא כסדר בעשרת הדברות או כיון דהם אינם מיוחסים וכנ"ל באריכות משא"כ ישראל כנ"ל או ישראל שאמרו נעשה ונשמע וקבלו מתחלה ברצון טוב בלי שום שאלה מה כתיב בה משא"כ האומת כנ"ל בנזר הקודש והנה אי' במס' שבבת פר"ע בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו מ"ה וקשרול לכל אחד מישראל שני כתרים כו' וכיון שחטאו ירדו מאה ועשרים כו' ופרקום? שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב עכ עי"ש וא"כ לאחר שחטאו בעגל הלך מהם הזכות של נעשה ונשמע כנ"ל ואכתי נשאר המעלה של מיוחסים הנ"ל ובשיטים שזנו בנות מואב אזיל ג"כ המעלה השנית של מיוחסי' ושווין הן ח"ו לשאר אומות וזהו שאמר המדרש הנ"ל וכשבאו לשיטים ויחל העם לזנות וגו' שמחו א"ה ואמרו אותה העטרה שהי' בידן כבר ניטל מהם מחמת חטא עגל כנ"ל וא"כ תו לא נשאר חביבותם גבי קב"ה מחמת שהן הקדימו נעשה ונשמע ולא הן:? כתי' נזה"ק הנ"ל אך הך מעלה נשאר מחמת היוחסין שלהם כנ"ל במדרש ועכשיו זה השבח ג"כ בטל שהרי חטאו בזנות וא"כ שווין הם לנו ול"ש להם קירבתו? יותר משאר אומת אבל הקב"ה זקפן והעמידן על טהרתן שנגף אותם שבאו על עריות בשיטים והנשארים הביאו ספר יוחסין שלהם כדמעיקרא וממילא נשאר ההכרעה מחמת היחוס להיותן חביבים לגבי קב"ה יתר משאר אומת כנ"ל והבן ובאלה הדברים נשים פנינו אל מאמר הניצב פתח שער החדר הלזה דיש לדקדק האיך מתרץ רבי הקושי' למה לא פתי בעשרת הדברות בתחלת התורה שאמר להודיע שכרן של ישראל כו' גם האיך מודיע בזה

208
שבחן של ישראל (ועיין בס' עמק הלכה סדר שפטים שהביא מדרש הלזה אבל לדברינו הנ"ל יבואר על נכון דכבר נזכר לעיל דקירב יותר הישראל לתורה מא"ה כיון שאמרו מיד נעשה ונשמע כמ"ש הנזה"ק הנ"ל והנה הנזה"ק הנ"ל כתב שם עוד לתרץ בדבריו מדרש אחד במדרש חזית ע"פ ויגד לכם בריתו זה ספר בראשית שהוא תחלת ברייתו של עולם שבו נגלה לישראל כל סתרי התורה רזין עילאין וצריך ביאור מה ענין זה אל הקודם דאמר התם ר' ינאי אמר לא הי' התורה צריך להתחיל אלא מהחודש הזה לכם ומ"ט גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום א' עד יום ו' בזכות כל אשר דיבר ד' נעשה ונשמע עכ"ל וא"כ מה שייכות יש להא דאמר בתר הכי ויגד לכם בריתו זה ספר בראשית וגם הא דכתב ויגד לכם בריתו זה כתיב בפ' ואתחנן קודם ענין מ"ת וצ"ב מדוע נאמר זה קודם מ"ת וכ' שם הנזה"ק הנ"ל עפ"י דבריו מתורץ הטב עפ"י מה דאי' בש"ר פט"ו כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצילו חמדתי וישבתי מה אילן תפוי בעצי היער נראה לעין בלא כלום? כאלו גם הוא מעצי היער ובאמת יש בו טעם וריח כך כשהחזיר הקב"ה התורה על העכו"ם היתה התורה בעיניהם כאילן היער שאין בו ממש ובאמת יש ביה טעם וריח כו'? אבל ישראל אומרי' אנו יודעים כחה של תורה שיש בה טעם וריח לפיכך אינו? אנו זזים מהקב"ה ותורתי שנא' בצלו חמדתי כו' ומה שבאמת העכו"ם חשבו שאין בו ממש וישראל ידעו שיש בה טעם וריח כבר בארו המפורשים הענין לפי השקב"ה לא גילה לעכו"ם סודת התורה אלא אמר סתם חוקי' כגזירת המלך ולפיכך היתה התורה בעיניהם כדבר שאין בו ממש שאין בו טעם וריח אבל לישראל בשעת מ"ת גילה להם סוד הנסתר ולכך ידעו שיש בה טעם וריח ולכן אמרו בצלו חמדתי וישבתי כו' אבל העכו"ם שלא ידעו כחה של תורה נתרחקו ממנה וכה"ג אמרינין נמי במדרש ויקרא פ"ג אפי' העכו"ם אם הי' מכירין בחכמה ובינה כו'? והי' מגיעין לגופה של תורה הי' אוהבים אותה אהבה גמורה כו'? אבל יש לתמוה ע"ז גופא וכי משוא פנים יש בדבר והרי יש פ"פ לעכו"ם לקטרג וכי מה ראה אלו להתקרב יותר מאלו במה שגילה להם טעמי תורה יותר מעכו"ם אבל עפ"י דברינו הנ"ל ניחא כיון דהאומת שאלו תחלה מה כתיב בה ולא רצו לקבל עול התורה בתמימות מש"ה הבא לטמא פותחין לו ולא ניתנה להם התורה בטעם וריח לגלות להם סודת התורה כי מעשיך ירחקוך כנ"ל אבל הישראל שאמרו מיד נעשה ונשמע וא"כ מש"ה הבא לטהר מסייעין לו וגילה להם סודת התורה בטעם וריח ומעשיך יקרבוך כנ"ל ומש"ה?/וזש"ה? ויגד להם בריתו זה ספר בראשית שהוא תחלת ברייתו של עולם שבו נגלה כל רזין עלאין וסתרי תורה כנ"ל קודם מ"ת והיינו כדי לקרב לבבם לקבל התורה יותר מכל עם ולשון כנ"ל אך היא גופא קשי' מה ראה אלו באמת לקרב יותר מאלו ולא גילה לעכו"ם סודת התורה לזה אמר בזכות? שאמרו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע וא"כ רצו ישראל לקבל התורה בתמימות מש"ה הבא לטהר מסייעין לו כנ"ל באריכות זהו תוכן דברי נזה"ק הנ"ל (ועיין לעיל בבית משתה חדר ב' הבאתי לשונו באריכות) מכלל דבריו שמענו מש"ה הגיד להם ספר בראשית קודם מ"ת שיש בו סודת ורזין עלאיןהיינו כדי לקרב לבבם לקבל התורה וידעו עי"ז שיש בה טעם וריח כנ"ל כי כל סיפורי מעשיות של ספר בראשית יש בו סודות נעלמות וכדאי' בזוהר בזה ועיין הנזה"ק הנ"ל סדר בראשית מזה באריכות וכל אלה זכו לגלות להם כל הנ"ל בזכות שאמרו
209
נעשה ונשמע כנ"ל תו קדים מה דאי' במ"ר שמות פמ"ב וז"ל אמר רשב"י י"א יום הי' עם הקב"ה וך"ט? יום הי' מעשבין האיך לעשות את העגל כמו שכתוב אחד עשר יום מהר חורב ואח"כ באו לדרכו של עשו דרך הר שעיר כו' ר"מ אומר אף לא יום אחד הי' אלא הי' עומדים בסיני ואומרים בפיהם נעשה ונשמע לבם הי' מכוין לע"ז שנאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו עכ"ל ע"ש והנה לדברי ר"ה הנ"ל קושי' נזה"ק הנ"ל במע"י? מה ראה אלו להתקרב יותר מאלו לגלות להם סודת התורה וגם קשה למה הקדים ספר בראשית קודם מ"ת כדכתיב ויגד להם בריתו ברייתו של עולם שיש בו רזין עלטין וסודות התורה כנ"ל וא"ל בזכות שאמרו נעשה ונשמע הא לבם הי' מכוין לע"ז ע"כ וודאי עכ"פ לאו לזכות יחשב להם לגלות להם עבור זה סודת התורה להודיע שבחן של ישראל כשעמדו כולם על הר סיני לקבל התורה הושוו כולם לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה לב אחד לקבל בשמחה דייקוא ר"ל להודיע שבלבם הושוו לקבל בשמחה התורה אבל לא ח"ו כוונתם הי' לע"ז כדעת ר"מ הנ"ל וא"כ מש"ה שפיר הקדים להם ספר בראשית שישי בהם רזין עלאין וסודת התורה כדי לקרבם בסמני? חיבה? לקבל התורה ועי"ז ידעו שיש בה טעם וריח כנ"ל ובזה שגילה להם סודת התורה אשר לא עשה כן לכל גוי שפיר הודיע בזה שכרן של ישראל שהושוה לב אחד לקבל התורה בשמחה ומש"ה שפיר זכו ישראל לזה מחמת שאמרו מיד נעשה ונשמע והבא לטהר מסייעין אותו כנ"ל משא"כ האומת שאלו תחלה מה כתיב בה ולא קבלו בתמימות עול התורה כנ"ל הכל באריכות וא"כ שפיר מזה שמתחיל בספר בראשית קודם מ"ת מודיע שבחן של ישראל שקבלו בלבם בשמחה ומה שאמרו נעשה ונשמע הי' לבם ג"כ לשמים דלא כדעת ר"מ הנ"ל דאי כדעת ר"מ מה"ת? הי' מקדים להם ספר בראשית שיש בהם רזין עלאין וסודת התורה כנ"ל והבן
כלל הדבר אחינו ב"י ביום המקודש החג הזה צריך כל איש ואיש לשום אל לבו וליתן שבח והדי' לאל ית' אשר בחר בנו מכל עם והגביהה אותנו מכל האומת בזה אשר קדשנו במצותיו ותורתו ביום הזה ע"כ אם זכור יזכור בזה בוודאי יקדש עצמו בקדושה בעסק תורה או לשמוע תורה ודברי מוסר ואל ילך אחר ההבל בדברים בטילים ח"ו ולישב במושה ליצים ח"ו רק שמח ישמח בשמחה של מצוה כל היום וכזה/ובזה? ראוי להתנהג כל הימים כי אורייתא אילנא דחיי כנ"ל בזוהר ומי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע רק סור מרע ועשה טוב ואין טוב אלא תורה כאשר הארכתי לעיל בדרוש הלזה ואז טוב לכם סלה ויקוים בנו מקרא שכתוב אצל חג השבועות דברים ט"ז? ושמחת לפני ד' אלהיך וגו' במקום אשר יבחר ד' אלהים לשכן שמו שם במהרה בימינו אמן
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8679
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

דרוש א' לחג השבועות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

דרוש א' לחג השבועות
גרסינן במס' פסחים דף ס"ח ע"ב ר' יוסף עביד עגלא תלתא ביומא דעצרת אמר אי לאו האייומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא עכ"ל.
(וע"ש פי' רש"י שלמדתי תורה ונתרוממתי ואי לאו האי יומא דנתן תורה מה ביני ובשאר בני אדם).
עלינו לשבח לאדון הכל שנתן תורה לעמו ישראל, ומלאים נתאוו לאמור תנה הודך על השמי םמטענת מצרנות ונעלמה מהם, והנה לא במקום אחד ול אבשני מקומות מצינו שהפליגו המפרשי' בזה מאיזהו טעם נדחו המלאכי' מטענת מצרנות הנ"ל.
(הפן א') מצינו בעיון יעקב בעהמ"ח שבות יעקב במס' ברכות וז"ל בש"ך ח"מ סי' קע"ה בא' שמכר קרקע לבנו כו' צ"ע אי יכול הבעל המצר לסלקו דהבן יכול לומר לו אני יותר מעשיית ישר וטוב שאני מחזיק אחזקת אבות ולזה הדעת נוטה עכ"ל. וא"כ מש"ה הקרימה עכ"ל הע"י הנ"ל. ובזה מבואר לי היטב מדרש פ' משפטי' וז"ל לא זכו ישראל לקבל התורה אלא בשביל שנקראו בנים למקום עכ"ל, והוא תמוה לכאורה. אמנם עפ"י הנ"ל מבואר היטב דבאמת התורה הי' שייך למלאכי' יותר מצד מצרנות כנ"ל רק כיון שישראל נקראו בנים למקום ל"ש טענת מצרנות כמ"ש הש"ך הנ"ל וזה דברי המדרש הנ"ל לא זכו ישראל, ישראל דייקא ולא מלאכי', רק בשביל שנקראו בנים למקום כמובן וק"ל. ובזה יובן עוד מדרש תמוה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני עכ"ל, (ועיין מאמר זה גם במס' שבת), ודיקדקו המפורשי' מה סוד יש כאן דנאמר עליו מי גילה רז זה לבני ע"ש. ולפי הנ"ל יבוא על נכון היטב, רק אקדי' עוד מהד אי' במ"י נעשה ונשמע עשינו עד שלא שמענו אברהם אנכי יעקב לא יהי' וגו', ע"ש דקחשיב ואזיל כל עשרת הדברות שכבר קיימו עד שלא שמעו ולכאורה מאי הי' כוונתו בזה במה שאמרו שכבר עשו עד שלא שמענו אמנם י"ל דהי' מסופקי' אם יש להם דין בנים או לא וא"כ פן ואולי יהי' טענת מצרנות לגבי מלאכי', ומש"ה אמרו עד שלא שמענו עשינו אברהם ויעקב כו', וא"כ אף את"ל דלא נקראו בנים לקב"ה מ"מ שייך סברת הש"ך הנ"ל אננו מחזיקין אחזקת אבותי' מחמת האבות אי"ו כמובן, וא"כ לפ"ז י"ל דזהו הי' הסוד שהי' יודעים שהמלאכי' רוצים לטעון טענות מצרנות והקדימו נעשה לנשמה לבטל טענה זו כנ"ל. וגם הלא אז קודם מ"ת לא הי' יודעים כלל מדין מצרנות ואף גם אי גם בבנו שייך מצרן או לא, ואפ"ה הם הי' יודעים להקדי' נעשה לנשמע, וזהו שאמר הקב"ה מי גילה סוד זה לבני והבן וק"ל. ובזה יובן עוד מאמר תמוה במס' סנהדרין דצ"ט וז"ל אמר ר' אלכסנדרי כו' כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמלי' של מעלה לפמלי' של מטה עכ"ל, ולכאורה מאי משים שלום איכא בפמלי' של מעלה למטה כמובן. אמנם לפי הנ"ל ניחא דהנה הפמלי' של מעלה הי' רוצים לקבל התורה מצד מצרנות כנ"ל רק נדחו טענתם מחמת דישראל נקראו בנים כנ"ל, וכ"ז שייך לגבי זה שמחבב התורה ועוסק בה לשמה וא"כ לגבי דידי' שפיר שייך למימר דל"ש מצרנות לגבי מלאכים כנ"ל, אבל מי שעוסק בתורה שלא לשמה רק מחמת יראתו או מחמת איזה פני' אחרת אבל לא מחמת חיבוב, א"כ בוודאי נשאר לגבי דידי' טענת מלאכי' תנה הודך על השמים מצד מצרנות דהכי אם הבן אינו רוצה ליקח רק בע"כ והאחר רוצה ליקח בחיבה עזה ועוד הוא מצרן וודאי זה והסברא פשיטא היא ששייך בוודאי למצרן אף נגד הבן כיון דהבן בלא"ה אינה רוצה בכך כמובן. וא"כ העוסק שלא לשמה ממילא אינה חביבה גבי ומה"ת נימא דשייך גבי יותר מעשיית הישר והטוב כמובן. וזהו שאמר ר' אלכסנדרי העוסק בתורה לשמה זה דווקא הוא שמשים שו' בפמלי' של מעלה למטה דתו אין להם טענה כנ"ל, משא"כ מי שעוסק בתורה שלא לשמה עדיין נשאר טענתם אצל פמלי' של מעלה תנה הודך על המשים מצד מצרנות דאנו רוצים לקבל אותה בחיבה משא"כ זה העוסק שלא לשמה איננו חפץ בה כנ"ל באריכות וכמובן ודו"ק היטב. (ועיין עוד בסמוך)
204
(הפן הב') מצינו משום הכי לא קבלו המלאכי' התורה כמו דאי' במ"י יתרו, כתוב לך שלישי', התורה משולשת ומשה שלישי לכך זכה הוא לקבלת התורה בשביל ששבו הוא שלישי וגם הוא שלישי מרים אהרן משה כו' ע"ש. וכתבו המפורשי' דמזה הטעם נעלמה מהמלאכי' התורה דכיוןד התורה משולשת היא וזכה משה לכך שהוא הי' שלישי לבטן כנ"ל. ובזה יבואר מאמר במס' שבת דפ"ח ע"א וז"ל דרש ההוא גלילא' עליה דרח בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי לעם תליתאי ע"י תליתאי כו' ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם תקבלון תורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם כו' עכ"ל, והקשה הרי"ף בעין יעקב שתי קושי' חדא מה השבח הזה דקאמר בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי וה"ל למימר שנתן לנו תורתו ומה לי אם הו אתליתאי או לאו, ועוד מה שייכות יש לדרש דגלילאי הך מאמר ויתיצבו בתתתית ההר כו ע"ש. אמנם לפני הנ"ל י"ל דהשבח הוא פשוט כיון שנתן אוריין תליתאי ממילא צריך ליתן לכם תליתאי ע"י תליתאי, משא"כ אם לא הי' אוריין תליתאי הי' אפשר שמלאכי' הי' טוענים בר מצרא לאמור תנה הודך על השמים וכמ"ש הילקוט הנ"ל בשביל שהתורה משולשת מש" המתנה למשה דווקא כנ"ל. וזהו השבח להקב"ה שנתן לנו אוריין תליאתי כדי לזכות בתורתו אותנו דווקא כמובן וק"ל. אך לכאורה מה השבח הלזה דהא בלא"ה לא הי' שייך טענת מצרנות לגבי מלאכים כיון דישראל נקראים בנים למקום ובבן ל"ש מצרנות כנ"ל באופן הראשון, לזה מסמיך המאמר ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפר עליהם הר כגיגית וא"כ לא קבלו ברצון התורה וא"כ וודאי המצרן דרוצה קודם לבן שאינו רוצה בכך עיין לעיל באופן הראשון מזה, וא"כ שפיר הי' למלאכי' טענת מצרנות, אך ורק אעפ"כ ניתנה לישראל דווקא כיון דהיא משולשת כנ"ל, וא"כ שפיר איכא שבחי' למרי' דיהיב לן אוריין תליתאי דווקא כנ"ל, ושפיר דרש ההוא גלילא בריך רחנא דיהיב לן אוריין תליתאי מכח זה לעם תליתאי ע"י תליתאי כמובן ודוק.
205
(הפן הג') מצינו מש"ה לא קבלו המלאכי' התורה דכתיב אדם כי ימות בואהל כלום מיתה יש במלאכי' ע"ש במדרש, וכתבו המפורשי' שזהו הפי' של קרא והנה טוב מאוד ואי' במ"ר זה המות, והיינו כי לולי המיתה לא הי' ישראל מקבלין התורה ע"ש (ובעיר דוד סי' שי"ט). ובזה יובן מדרש פ' בראשית בתורתו של ר"מ נמצא כתוב והנה טוב מאוד זה המות עכ"ל, ורבי' מדקדקי' אמאי דווקא בתורתו של ר"מ נמצא כתוב דרש זו, ועפ"י הנ"ל יובן היטב, רק נקדי' עוד מה דאי' במ"ר פ' כי תשא פ' מ"ב וז"ל רשב"י אורמ אחד עשר יום מהר חורב, י"א יום הי' עם הקב"ה להר חורב, וכ"ט יום באו לדרכו של עשו וזהו דרך הר שעיר שהי' מחשבין האיך לעשות את העגל, ר"מ אורמ אף לא יום אחד אלא בשעה שהי' עומדי' ואומרי' נעשה ונשמע בפיהם לבן מכוונין לע"ז שנאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו כו' עכ"ל, נמצ אלר"N מוכח דס"ל דלא קבלו התורה ברצון, וא"F לפ"ז ל"ש תי' של אופן הראשון הנ"ל, דמש"ה נדחו המלאכי' מטענת מצרנות כיון דישראל נקראים בנים וגבי בן ל"ש מצרנות כנ"ל, דהא ישראל לא קבלו ברצון וא"כ וודאי שייך למצרן יותר שרוצה בכך כנ"ל מזה באופן א' ובאופן ב' באריכות, א"ו צ"ל משום הכי נדחו המלאכי' דכתיב אדם כי ימות באוהל כלו' מיתה יש במלאכי' כנ"ל וא"כ מש"ה שפיר דווקא בתורתו של ר"מ נמצא כתוב והנה טוב מאוד זה המות, והיינו כי לולי מיתה לא הי' ישראל מקבלין התורה כנ"ל וק"ל.
(הפן הד') מצינו מש"ה לא קבלו המלאכי' התורה כדאי' במס' שבת כתיב אנכי אשר הוצאתיך מארץ מצרי' כלום במצרים הייתם ע"ש. ובזה יבואר מדרש תמהו פ' וזאת הברכה בשעה הקב"ה למשה לא תעבור את הירדן הזה, אמר יחי ראובן ואל ימות וגו' עכ"ל, ויש לדקדק למה דווקא אז אמר יחי ראובן ולא קודם לכן. ועפ"י הנ"ל מתורץ רק אקדי' מה דאי' במדרש פ' וילך הן קרבו ימיך למות מאי הן כו' רבנן אמרי אמר הקב"ה למשה אי אתה זכור בשעה ששלחתך לגאול אותן ממצרים אמרת לי והן לא יאמינו לי הרי הן רבו ימיך וגו' כו' נמצא למידין מזה מחמת שאמ רמשה והן לא יאמינו לי לא בא לא"י ומת בח"ל כנ"ל, ולכאור י"ל דהי' למשה תי' ע"ז דאי' במדרש חזית וז"ל הנה קול דודי זה בא זה משה, בשעה שאמר להם משה בתחודש הזה אתם יוצאי אמרו למשה והלא הקב"ה אמר לאברה' ועבדו' וגו' ת' שנה והלא אין בידינו רק רד"ו שנה כו' עכ"ל, וא"כ ממטעם זה גופא י"ל דקאמר משה והן לא יאמינו לי חמת שאין בידים רק רד"ו שנה וכן כתבו המפורשי' באמת ע"ש.
206
אך כ"ז אי באמת יצאו קודם זמני' אבל לפי מה דאי' במפורשי' בשם הזוהר דמלאכי' ג"כ הי' במצרים והם השלימו א"כ ממילא חטא משה במה שאמר והן לא יאמינו לי. אך לכאורה מוכח דתי' זה נסתר דל"ל דמלאכי' הי' במצרים דאל"כ נסתר תי' דגמ' דשבת הנ"ל מש"ה נדחו המלאכי' מהתורה דכלום במארץ מצרים הי' וכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים כנ"ל, הא שפיר הי' במצרים כמובן, א"ו צ"ל דלא נשלם הזמן ולא חטא משה כמובן. אך לפי מ"ש באופן ב' דבלא"ה ל"ש למלאכי' התורה כיון דמשולשת היא לכך זכה משה דהוא ג"כ שלישי כנ"ל, א"כ לפ"ז שפיר י"ל דמלכאי' ג"כ הי' במצריכ' כמובן ואפ"ה נדחו מהותרה כיון דהיא משולשת כמובן.
ולפ"ז מתורץ המדרש הנ"ל רק אקדי' עוד מה דאי' ברש"י פ' וזאת הברכה על פסוק יחי ראובן ואל ימות ויהיו מתיו מספר וגו' ופירש"י שהי' נמנה עם אחיו דאי הוא חוטא לא הי' נמנה עם אחיו כו' עכ"ל, ולפ"ז זה שאמר המדרש כשאמר הקב"ה למשה לא תעבור את הירדן, והיינו חמת חטא שאמר והן לא יאמינו לי, וא"כ צ"ל דמלאכי' השלימו כנ"ל ושפיר נשלם הזמן כנ"ל, וא"כ קשה לפ"ז למה נדחו מקבלת התורה כיון דהם ג"כ היו במצרים כנ"ל באריכות דראובן לא חטא ונמנה עם שאר אחיו ומש"ה שפרי הוי משה שלישי לשבטו כנ"ל.
(הפן הה') מצינו משו םהכי נתנה תורה לישראל דצדיקי' עדיפי ממלאכי' עיין מזה בס' מטה אהרן ובס' בגדי אהרן בשם של"ה. ולפ"ז יובן מאמר אחד בבראשית רבה וז"ל ר' יהושע בן יהוצדק שאל לר' שמואל בר נחמיני שמעתי עליך שבעל אגדה אתה מהיכן נברא הארוה א"ל שנתעטף הקב"ה כשלמה לבנה והבהיק זיו הדרו מסוף עולם עד סופו כו' ומקמין מאי הוי אמרינן ממקו' מקדש נברא שנאמר והנה כבוד אלקי' ישראל בא מדרך מקום מקדשינו עכ"ל. והנה רבי' מדקדקי' האיך תלי' שאלו זו כיון ששמע שבעל אגדה הוא כמו שאמר שמעתי עליך שבעל אגדה את כו'. אבל לי קשה יותר כיון שאח"כ אמר לי' מקמין אמרינן ממקו' מקדש נברא א"כ וודאי יש לתמוה למה לא אמר לי' כן גם השתא. אמנם לפי הנ"ל יובן היטב, רק אקדי' מה דאי' במס' סופרי' פט"ז אמר ריב"ל הדא אגדתא כל מי שלומדה אינו מקבל שכר כ'ו הושיבן לי' הא כתיב פנים בפנים פנים תרי בפנים תרי הרי ד' פנים למקרא פנים למשנה פנים לתלמוד פנים לאגדה עכ"ל.
207
וראיתי בעיר דוד בבית החכמה סי' תרי"ב כתב וז"ל ופלוגתייהו תלי בזה אי אמרינן לא יראני האדם וחי קאי גם על הצדיקי' או רק על המלאכי' אבל צדיקים' יכולי ' לראותו הצדיקים עדיפי ממ"ה דאי קאי גם על הדצקיי' א"כ ליכא למימר פנים בפני' ממש וצ"ל פנים למקרא כו' פנים לאגדה, אבל אי צדיקי' עדיפי א"כ י"ל פנים בפנים הוא כפשוטא שד' דיבר עמם פנים בפנים עכ"ל ע"ש, ועיין ג"כ במפורשי' אחרי' מזה בשם הירושלמי דאי צדיקי' עדיפי יכולי' לראות שכינה ולא יקראני קאי על המאלכי' לבד ע"ש.
תו אקדי' מהא דמצינו במפורשי' בשם מדרשי' בראשית מלת בראשית מוראה דישראל יהי' רד"ו שנה במצרי' וזהו ב"ת ר"י א"ש שישראל שנקראי בת יהי' ר"י שנה במצר'י שנקרא א"ש ע"ש שזהו נוטריקון של בראשית כנ"ל. ועוד הביאו פי' אחר בשם המדרש שמלת בראשית מורה שבית המקדש נברא קודם בריאת עולם וזהו בראשית בית ראש (ע"ש בס' מטה אהרן ובס' עיר דוד). ולכאורה י"ל דהנה הנהו פירושי' תלי' במה שהקשה הנחלת בנימין מצו' צ"ה סי' י"א האיך יצאו ישראל קודם זמנם הא הוי הפקעת הלוואה ואיכא למ,ד אפי' בנכ.. אסור ע"ש, וא"כ לפי מה דאמרינן בראשית בת ר"י א"ש א"א לא נגזר מתחיהל להיות במצרי' רק רד"ו שנה כמובן, וא"כ אל הוי הפקעאת כלל כמובן, אבל אי אמרינן מלת ברשית היינו בית ראש וא"כ שפיר קשה קושי' נחלת בנימין הנ"ל האיך יצאו קודם זמנם כמובן, וצ"ל כתי' הנזכר באופן הד' דמלאכ'י השלימו, אך לפ"ז קשה למה נדחו מקבלת התורה דל"ל משום דכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרי' הא גם המלאכי' הי' במצרי' וצ"ל דמש"ה קבלו ישראל משום דצדיקי' עדיפי כנ"ל, ולפ"ז יובן המאמר הנ"ל שאל ר"ש בן יהוצדק לר"ש ב"נ שמעתי עליך שבעל אגדה את מהיכן נברא אורה, ר"ל וודאי אם לאו בעל אגדה את לא הי' קשה לי מהיכן נברא הוארה די"ל ממקו' מקדש כדאמר באמת מקמין מאי הוי אמרי' ממקו' מקדש כנ"ל, אבל כיון שבעל אגדה את והיינו ע"כ דדריש פנים תרי בפנים תרי פנים למקרא כו' פנים לאגדה, וקשה דלמא פנים בפני' כשפוטא וקרא לא יראני אדם וחחי קאי על המלאכי' כנ"ל דצדיקים עדיפי וצ"ל דס"ל דלאו צדיקי' עדיפי, וא"כ לפ"ז למה לא קבלו המלאכי' התורה וצ"ל כיוןדלא הי' במצרים, ולפ"ז קשה הא הוי פהקעאת הלוואה דיצאו ממצר'י קודם זמני' כקושית נחלת בנימין הנ"ל, וצ"ל דלא נגזר מתחילהלהיות רק רד"ו שנהבמצר'י והיינו ממלת בראשית בר ר"י א"ש כנ"ל, וקשה דלמא מלת בראשית קאי בית ראש, וצ"ל דס"ל דבה"מ לא נברא קודם בריאת עולם כמובן, ולפ"ז ממילא ליכא למימר דהאורה נברא ממקו' מקדשם דהא עדיין לא הי' אז קודם הבריאה
208
(ואור נברא קודם הבריאה כנודע), ומשיב לו רשב"נ נתעטף כשלמה לבנה כו' ומקרין באמת הוי אמרינן ממקו' מקדש נברא האור, אבל ז"א דבה"ח נבאר אחר בריאת עולם רק שנתעטף כשלמה ומבהיק זיו הדרו כו' ודוק היטב. (ועיין בעיר דוד ספ' תקכ"ה שהוכיח ממדרש הנ,ל מקמין מאי הוי אמרין כו' דבה"מ נברא קודם בריאת עולם כנ"ל וע"ש בארכיות לענינו שם היטב).
ולפ"ז מתורץ מדרש תמהו מה ראה היום וינוס, מה ראה ברייתא דר' ישמעאל ראה עכ"ל, והוא תמוה מאוד לעיני כל. ולפי הנ"ל לק"מ רק אקדי' מה דאית' פלוגתא ר' ישמעאל אורמ בשלש עשרה מדות התורה נדרשת, ר"א בן יוסי הגלילי אומר בל"ב מידות התורה נדרשת, וכתב בס' נחלת יעקב פרשת ויקהל דכ' דפליגי בהנהו פלוגתא הנ"ל אי מותר ללמוד אגדה או לא, דבס' כריתות מקשה במאי פליגי שזה דרש י"ג וזה דרש ל"ב ..., ומשני המדות שמנה ר' ישמעאל על הלכות ודינים והמדות שמנה ר"י הגלילי שעל ענינים קלים ואגדה, וא"כ י"ל אליבא דר' ישמעאל לא ילמד אדם אגדה ע"כ מונה מדות של הלכות ודינים לבד ולא מדות דאגדתא, אבל ר"א בר"י הגלילי ס"ל לעולם ילמד אדם גם אגדתא ומש"ה מונה גם מדות דאגדתא עכ"ל הנ"י הנ"ל ע"ש היטב.
תו אקדי' מה דאי' במדרש פרשת בשלח שהים לא רצה לקורע שהי' טעון למשה רבינו אני גדול ממך שאני נברא ביום ג' ואתה בשישי ע"ש. וכתבו המפורשים דכ"ז למ"ד המאוחר בבריאה אינו שליט בדבר המוקדם, אבל למ"ד דמאוחר בבריאה שליט בדבר המוקדם דאחרון אחרון חביב א"כ ליתא לטענה של ים. ואיתא ביפ"ת הא דכתיב בראשית ברא אלקי' את שמי' ואת הארץ וגו', משמע דשמי' נברא תחילה, היינו משום דמלאכי' עדיפי ומש"ה תחלה נברא עולם מלאכי', ובזה פליגי ב"ש וב"ה במס' חגיגה אי שמי' נברא תחיהל או הארץ ע"ש. והנה כ"ז אי המוקד' חביב אבל אי המאוחר חביבי שפיר י"ל דצדיקי' עדיפי ומש" הנברא באחרונה דהמאוחר חביבי, וכן אי' באמת במפורשים ע"ש.
ולפ"ז זהו פי' המדרש הנ"ל הים ראה וינוס, מה ראה דינוס, דהלא הי' טענתו מעליא דהוא נברא בג', אבל משה בשישי, וא"כ הוא עדיף כנ"ל. לזה אמר ברייתא דר' ישמעאל ראה, דהיא י"ג מדושת שתורה נדרשת בהן, וקשה הא נדרש בל"ב מדות, וצ"ל דאסור ללמדו אגדה, וא,F מש"ה לא קחשיב שנדרשת בל"ב מדות דהם עם מלת אגדתא כנ"ל, וקשה הא כתיב פנים בפני' פנים תרי בפנים תרי פנים למשנה כו' פנים לאגדתא כנ"ל במס' סופרי', וצ"ל דפנים בפנים הוא כפשוטו שהקב"ה דיבר עמם פנים בפנים ממש, וקשה הא כתיב כי לא יראני האדם וחי, וצ"ל דקאי על המלאכי' אבל צדיקים עדיפי ממ"ה ויכולים לראות כנ"ל באריכות. ולפ"ז קשה קושי' יפ"ת הנ"ל בראשית ברא אלקי' שמים והארץ, א"כ ש"מ דהשמים נברא מקודם וקשה הא צדיקי' עדיפי ועולם שלהם הי' לו לברוא תחילה כמ"ש היפ"ת הנ"ל. וצ"ל דמאוחר בבריאה עדיף טפי ומש"ה נברא עולם תחתונים באחרונה, כיון דהם עדיפי כמובן, וא"כ מש"ה שפיר ראה היום וינוס כיוןד המאורח עדיף כנ"K באריכות וכמובן ודוק היטב.
209
ובזה יבואר עוד מאמר תמוה במס' סנהדרין דל"ח ע"ב וז"ל עד יכרסוון רמיו כו', הנך למה לי כו' אחד לדין וא' לצדקה, דברי ר"ע, אמר לו ר"א בן עזריא מה לך אצל אגדה כלך אצל נגעים ואהלות, וכן אי' במס' חגיגה די"ד, ופי' רש"י התםכלך אצל נגעים ואהלות דרוןבן הלכות עכ"ל ע"ש, ויש לדקדק מפני מה אמר ר"א ב"ע לר"ע כלך אצל נגעים ואהלות דרובן הלכות, למה לא ילמד אגדה, דמשמע מדאמר לי' מה לך אצל אגדתא משמע דאחר מורת ללמוד אגדה רק מה לך כמובן, וקשה למה כנ"ל. גם דצקיכין להבין דמסיים שם ר"א ב"ע אלא אחד לכסא וא' לשרפרף ע",ש וקשה מאי לשון אלא דקאמר דמזה משמע כיוןד ר"ע למד אגדה ש"מ זאת אחד לכסא וא' לשרפרף כמובן.
ולפי הנ"ל יובן היטב, דכבר נזכר לעיל ג"כ מה דאי' במדרש פ' וילך הן קרבו ימיך למות מאי הן שנענש מה פני שאמר והן לא יאמינו לי והיינו ע"כ צ"ל דמלאכי' השלימו דאל"כ שפרי אמ רמשה והן לא יאמינו לי כיון דאין בידם רק רד"ו שנה כנ"ל באריכות, (עיין לעיל מ"ש מזה באופן ד' ע,ש היטב), אבל אי' התם במדרש הנ"ל דר' לוי פליג ע"ז וקאמר מאי הן כךא,ל הקב"ה בחטא של אדה"ר מתי' דכתיב בי' הן הי' כאחד וגו' ע"ש. ויל דס"ל דמלאכי' לא הי' במצרים וא"כ הרי משה שפיר קאמר והן לא יאמינו לי כנ"ל, וא"כ מאי הן, וצ"ל דקאי על הן הי' כאחד וגו' דמת בחטא אדה"ר, אבל רבנן סברי דל"ל דבחטא אדה"ר מת הא גםבלא חטא אדה"ר הי' כבר המיתה בעולם כדאי' במ"ר והנה טוב מאוד זה המות, ועוד שאר טעמי' דמוכח דמיתה הי' בלא חטא אדה"ר וע"ש במ"ר בבראשית ובמפורשי', וא"כ ממילא מאי שייכות יש למיתת משה עםמיתת אדה"ר, כיון דאדה"ר לא גרם כלל המיתה כמובן. מש"ה דרשי' מאי הן בשביל שאמר והן לא יאמינו לי, ובאמת צ"ל דגם המלאכי' היו במצרים והא דלא קבלו התרה צ"ל דצדיקי' עדיפי כנ"ל הכל באריכות.
תו אקדי' מה דאי' בעיון יעקב על המאמר הנ"ל בסנהדרין וז"ל וקשה לדעת דאמר א' לדין ואחד לצדקה, לפי מאי דאמרינן ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים שיתף מדת הדין למדת הרחמים וכיון ששיתפם יחד למה לי שני כסאות. אכן לפי מה שפי' הת"ח בריש פ"ק דע"ז על הא דאמרינן עומד מכס הדין לפי שמחשבה של הקב"ה אינה בטילה וכיון שביקש לברוא עולם במדה"ר לכך הצדיקי' גמורי' שיכולי' לעמוד במדה"ר יושב עליהם במדה"ד, לכן מדקדק עם הצדיקי' כחוט השערה, משא"כ בשאר עלמא עומד ומכסה דין ויושב על כסא רחמים וזה שתיף מדה"ר למדה"ד, ולפ"ז י"ל שפיר דיש שני כסאות, אך הא דאמרינן שמחשבה של הקב"ה אינה בטילה
210
דהי' נסתר למ"ד דמיתה בשביל אדה"ר בא דמחשבת הקב"ה הי' שיהי' חי' לעולםכו' עכ"ל הע"י הדנ"ל. ע"ש היטב.
ולפ"ז יבואר המאמר הנ"ל דר"א ב"ע רוצה להקשות על ר"ע קושי' הע"י הנ"ל למה לי שני כסאות כיון ששיתף מדה"ר למדה"ד כנ"ל, אך י"ל כתי' הע"י הנ"ל דמחשבת של הקב"ה אינה בטילה וכנ"ל באריכות, ומש"ה אמר לו מה לך אצל אגדתא כלך אצל נגעים ואהלות דרובן הלכות כפי' רש"י הנ"ל, דהא כל מי שלומדה אגדה אינו מקבלו שנה כנ"ל במס' סופרי' וצ"ל דר"ע ס"ל כאידך מ"ד פנים בפנים פנים תרי בפנים תרי פנים למשנה כו' פנים לאגדה כנ"ל, וקשה דלמא פנים בפנים כפשוטא דדיבר עם ישראל פנים אל פנים ממש. וצ"ל דר"ע ס"ל דצדיקי' עכ"פ לא עדיפי מ"ה וא"כ לפ"ז ל"ל פנים בפני' כפשוטוא דהא כתיב כי לא יראני וגו', ואי קאי על המלאכי' א"כ ה"ה, ואפשר עוד שכ"ש הוא הצדיקי' ולפ"ז קשה מפני מה לא קבלו המלאכי' התורה, וצ"ל מפני שלא היו במצרים, וא"כ לפ"ז מאי הן קרבו ימיך וגו' כנל באריכות, א"ו צ"ל דכן א"ל הקב"ה בחטא של אדה"ר מתי' דכתיב בי' הן הי' כאחד וגו', וא"כ צ"ל דמחמת חטא אדה"ר בא המיתה לעולם כנ"ל הכל בארכיות, וא,כ הרי מוכח דמחשבת של הקב"ה בטילה כנ"ל בעיון יעקב וכמובן, וא"כ הדרא הקושי' לדוכתי' למה לי שני כסאות כנ"ל. א"ו אחד לכסא וא' לשרפרף כנ"ל ודוק.
אך לר"ע צריכין להבין קושי' הע"י הנ"ל. אמנם י"ל דר"ע ס"ל כמ"ש למעלה דמלת בראשית נוטריקון ב"ת ר"י א"ש, וא"כ שפיר י"ל דמשה חטא במה שאמר והן לא יאמינו לי, כיון דלא נגזר להיות במצרים רק רד"ו שנה כמובן, וא"כ ממילא שפיר יאמינו כמובן, ולק,מ קושי' ע"י הנ"ל, די"ל דר"ע ג"כ סבר דבלא חטא אדה"ר ג"כ הי' המיתה וכנ"ל וכמובן.
ובזה אמרתי שזה אפשר כוונת המדרש שלח נא ביד תשלח ביד מי ביד ר"ע (והובא בעיר דוד סי' רצ"ג ע"ש), והוא תמוה מאוד. אמנם לפי הנ"ל ניחא, דמשה רבניו לא רצה לילך משום דאין בים רק רד"ו ולא יאמינו לי' כנ"ל בארכיות מש"ה אמר שלח נא ביד תשלח בי דמי ביד ר,,ע ר"ל דר"ע ע"כ ס"ל דלא נגזר להיות במרים רק רד"ו שנה ושפיר יאמינו כנ"ל וק"ל.
או י"ל על קושי' הע"י הנ,ל דר"ע סובר ג"כ דמלאכי' השלימו כנ"ל וא"כ שפיר חטא משה במה שאמר והן לא יאמינו לי כנ"ל, רק הא דמלאכי' לא קבלו התורה היינו כמו שנזכר באופן ג' דכתיב באורייתא אדם כי ימות באוהל וגו' כלום מיתה יש במלאכי' כנ"ל וק"ל.
211
ובזה יבואר עוד מאמר אחד בסנהדרין ד' הנ"ל וז"ל, זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה דור ודורשיו דור ומנהיגיו, כיון שבא לדורו של ר"ע שמח בתורתו ונתעצב במיתתו עכ"ל, והנה רבי' אשר דשו בי', ואף אני אענה את חלקי בזה עפ"י הנ"ל די"ל הא דשמח אדה"ר בתורתו של ר"ע היינו דאדה"ר הי' סבר מתחילה בהא שאמר לי' הקב"ה ביו' אכלך ממנו מות תמות, מאז נגזר המיתה משא"כ בלא"ה לא הי' המית הוהי' חי לעולמי עולמים, וא"כ כיון דמוכח מתורתו של ר"ע דמחשבת של הקב"ה אינה בטילה כנ"ל כיון דאמר שני כסאות הם א' לדין וא' לצדקה כקושי' הע"י הנ"ל כנ"ל באריכות, וא"כ כיוןד מחשבת הקב"ה הי' שיחי' לעולם בוודיא אינה בטילה, ויהי' מקום לקיים מחשבתו אצל צדיקי' גמורי' דומיא 'כמ"ש הת"ח הנ"ל לענין שיתוף מדה"ר למדה"ד כנ"ל באריכות, וכיון שאדה"ר עשה תשובה כדאי' במ"ר, ואף לחד דיעה ב"ת עדיף מצדיקי' א"כ ממילא יוכל אדה"ר לחיות לעולם מחמת התשובה שעשה ומש"ה שמח בתורתו של ר"ע כמובן וק"ל. אך במיתתו של ר"ע הי' לו הוכחה דהמיתה הי' אף בלא חטאו, רק מחמת החטא נגזר עליו למות קודם זמני' כמובן, וא"כ מש"ה שפיר נתעצב במיתתו, ועתה אפרש שיחתי, דהנה כבר כתבנו לעיל מש"ה לא קבלו המלאכי' התורה כיוןד לא הי' במצרי' וכתיב בתורה אשר הוצאתיך מארץ מצרי' כנ"ל באריכות באופן ד' ע"ש, עך לפ"ז צ"ל דיצאו קודם זמני' וא"כ קשה קושי' נחלת בנימין הנ"ל הא הוי הפקעאת הלוואה וכמ"ש בואפן ה' ע"ש היטב. אמנם הנ"ב הנ"ל תי' שם ע"ז דאף דהפקעאת הלוואה אסור מ"מ כאן עיברה לשמה הי' דישראל הי' כבר משוקעיק במ"ט שערי טומאה ואילו הי' עוד רגע א' הי' כבר משוקעי' בטומאה ולא הי' יכולין לצאת משם לעולם עכ"ל ע"ש היטב. אך לכאורה נסתר תי' זה ומילא הדרא קושי' לדכותי' הא הוי הפקעאת הלוואה כמובן, דהנה זה ידוע דעשרה הרוגי מלאכות הי' מחמת חטא מכירת יוסף כנודע, והנה אי עבירה לשמה מורת אזי מכ"י לא הוי חטא כלל כמ"ש המורשי' דעבירה לשמה הי' כדאי' במ"ר פ' וישב ויישנאו אותו בשביל שיצא ממנו ירבעם שעתיד להשניאו לבעלים א"כ הא הוי עיברה לשמה ע"ש במפורשי' היטב מזה, וא"כ מעשרה הרוגי מלכות דעבריה לשמה אפ"ה עבירה מיקרי, וא"כ הדרא קושי' נ"ב הנ"ל לדוכתי' האיך יצאו קודם זמנ' הא הוי הפקעאת הלוואה א"ו צ"ל דמלאכי' השלימו, וקשה מפני מה לא קבלו התורה, וצ"ל דכתיב בתורה אדם כי יימות באוהל כלום מיתה יש במלאכים כנ"ל באופן ג', וכיון שכןממילא מוכח דגם בלא חטא אדה"ר ג"כ הי' המיתה בעולם, דהנה טוב מאוד זה המות כי לולי המיתה לא הי' ישראל מקבלין התורה (ועיין מזה באריכות בעיר דוד סי' שי"ט ותמצא כדברי), נמצא לפי טעם הנ"ל הסברא נותנת דאף בלא חטא ראו'י המיתה דהא מחמת המיתה ניתן לנו התורה כנ"ל. (וע"ש בע"ד הנ"ל דכ' דמחמת טעם זה מוכח דיש מיתה בלא חטא ע"ש היטב). וא"כ מש"ה שפיר נתעצב אדה"ר במיתתו של ר"ע דהי' מעשרה הרוגי מלכות כנודע, דמחמת זה מוכח דהסברא נותנת דאף בלא חטאו הי' המיתה רק דנגזר עליו ממחמת חטאו למות קודם זמני' כנ"ל וק"ל.
212
אך עדיין צריכין להבין למה נתעצב במיתת ר"ע דווקא, הל אעשרה הרוגי מלכות היו כנודע. אמנם ע"ז י"ל לפי פשוטו דהנה החכמי אמת רוצים לומר על הא דאמרו רז"ל שראה משה מיתת ר"ע ואמר זו תורה וזו שכרה, אמר לי' שתוק כך עלה במחשבה, דר"ל דהורגיהם הם מחשבי' כך ונדמה להו שהם הרוגין אותן, אבל לפי האמת לא נעשו בהם מאומה כי באו תרומין בעולמו גופות אחרי' ועשה בהם כרצונו סוברו'י הם שדנו את אלו ובאמת נתחלפו באלה, אבל הם עלו מיד למעלה כמו שעלה אליהו בסערה עכ"ל, וא"א לא מוכח מדיי דשפיר י"ל כתי' נ"ב הנל דהיצאו קודם זמנ' ממצרים אף דהוי הפקעאת הלוואה מ"מ עבירה לשמה הי' כנ"ל ועשרה הרוגי מלכות לא הי' רק עפ"י מחשבה של ההורגיהם כנ"ל אבל לא נהרגו כלל מחמת מכירת יוסף כמובן. וא"כ שפיר י"ל דמחמת חטא אדה"ר בא המיתה לעולם ולא קודם לכן כנ"ל הכל באריכות. אמםנ שמעתי מאת הגאון אאנ"י תשוב הנוצחת לחכמי האמת הנ"ל לפי מאי דאי' בילקוט משלי ט' וז"K מעשה הי' בר"ע שהי תפוס בבית אסורים ור"י כו' הי' תלמידו ושמשו כו' בא אליהו ועמד על פתח ביתו כו' א"ל שללום עליך רבי ומורי, א"ל כהן אני ואבתי להגיד לך שר"ע מת בבית אסורים מיד הלכו שניהם לבית אסורי' והציאו פתח שער בית אסורי' פתוח כו' מיד נטפל אליהו ז"ל ונטלו על כתיפו וכשראה ר' יהודע ב"ק אמר לאליהו ז"ל רבי ולא אמרת לי שכהן הוא וכהן אסור לטמא במת א"ל דייך ר' יהושיע בני ת"ח אין בו טומא הכו ופתח המערה לפניהם כו' עכ"ל ע"ש היטב. והנ האי גופן אישתאר בהאי עלמא שפיר הי' יכול לטמא לו אליהו משא"כ אי גופן אחרי' נזמדן תחתיהם ונשארו גולמם אבל הם עלול כמו אליהו בסערה א"כ האי ךנטפל אליהו לגוף זה א"ו צ"ל דמיתה משמ הי' וגופן אישתאר בהאי עלמא ומש"ה טימא לו אליהו, כך שמעתי מהגאון אאנ"י ודפח"ח. ולפ"ז דווקא ממיתי ר"ע מוכח דאף בל אחטא של אדה"ר הי' המיתה בועלם כנ"ל באריכות, דא"ל דלא נהרגו כלל רק גולמין אחרים נזדמן תחיהם כנ"ל, א"כ האיך טימא לו אליהו כנ"ל א"ו מית הממש הי' והיינו מחמת מכ"י דעבירה לשמה אפ"ה עבירה מיקרי כנ"ל וא"כ קשה קושי' נ"ב הנ"ל האיך יצאו קודם זמנ' הא הוי הפקעאת הלוואה אע"כ צ"ל מלאכי' השלימו במצרי' ואפ"ה לא קבלו התור המשום דכתיב אדם כי יימות באוהל כלו' מיהת יש בכם וא"כ הסברה נותנת דאף בל אחטא ששל אדה"ר הי' המיהת כנ"ל באריכות וא"כ שפיר נתעצב אדה"ר במיתתו ולק"מ. והנה ראיתי במפורשי' שמדקדקי' שבמיתת משמע שקאי על מיתת אדה"ר והו אתמהו ע"ש, ולפי הנל ניחא די"ל דקאי אתרווייהו דמחמת מיתת ר"ע נתעצב במיתתו וכנ"ל באריכות ודוק היטב.
(והמאמר הנ"ל ס"ל דהא דהמלאכי' לא קבלו התורה היינו מחמת טעמי' הנזכר באופן ג' ובאופן ד' כמובן ועיין היטב בכל הנ"ל).
ולפ"ז יובן עוד מאמר תמהו בירושלמי וז"ל אדם אחד בא לפני ר"א ללמדו עמו אגדה ראה שיש בו מגסי רוח א"ל אין לומדי' אגדתא אלא למי שאין בו גאווה עכ"ל (הובא מאמר זה בס' נחלת יעקב בפ' ויקהל ע"ש) והוא תמהו מאוד. אמנם לפי הנ"ל ניחא, רק אקדי' לתרץ מאמר בתנא דבי אליהו פכ"ה
213
אנכי ד' כו' אם קיימתם לא תגנוב נתקיים בכם ואכלת את כל עכשיו שעברתם עליו נתקיים בכם אכליו המוננ נבוכדנאצר מלך בבל וגו 'עכ"ל, ויש לדקדק למה בשביל שעברו על לא תגנוב מש"ה דווקא נתקיים אכלו המוני וגו', וכי בשביל שאר אבירות לא הי' נפלו בידו והו אתמוה מאוד. ונ"ל לתרץ דהנה הזרע ברך שני פ' שמות כ' פי' על פסוק דניאל כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלי' ועמך לחרפה וגו' וז"ל שם בשום לב להבין במה שהקב"ה שפך חמתו בעצים ואבינם והחריב בה"מ למה זהו ועל מה זה אם האדם חטא עציים ואבנים מה חטאו אבל הטעם הי' לפי שנידונית כעיר נידחת ממאחר כי הי' מעמידי' בהם סמא הל הקנאה ועבדו שם ע"ז על כל הר וגבעה כו' וכתיב בעיר הנידחת הרחם אותה ואת כל אשר בה כך החריב את ירושלי' כו אמנם לא יתכן תי' זה אליבא דכ" ע כו' והוא דאי' במס' יומא ס"ב דפליגי שם תנאי' דלדעת ת,ק כו' אינה נעשית איר הנידחת מטעם שאין אני קורא בה באחת עריך כי לא נתחלקה ירושלי' לשבטי' כו' ור"י סבר דנתחלקה לשבטי' נמצא למ,ד לא נתחלקה כו' אינה נעשית עיר הנידחת כו' ופי' שנתחלקה לשבטי' ע"כ צ"ל שאין יד כולם שוויים בה רק כי נפלה לשבט בנימין לבד עפ"י המדרש למה תרצדון הרים גבנונים שהי' שבטי' מדיינים ז"א בתוחמי יבנה וז"א בתחומי יבנה א"ל כולם גנבי' שגנבתם את יוסף אחיכם אבל בנימין שלא הי' במכירתו בתחומו אני בוהנ אותו כו' וזהו כדעת מ"ד דנתחקלה לשבטי' דאי למ"ד דלא נתחלקה לשבטי' הרי יד כולם שווים בה א"ו דנחלק לשבט בנימין דווקא ונבנה בתחומו מטעם הנ"ל. ולפ"ז היינו דווקא אם נכריע שהי' שבטי' חטאו בכ"י כו' אבל אם לא נחשב לעון להם כו הרי עכנין .... דל אנתחלקה דאל"כ צ.. למה יגרע השבטי' שלא נבנה תחומין כו' אבל דניאל הכריע בחטאינו ובעוונתו אבותינו ירושלים ועמך לחרפה, דהינו ירושל'י בשביל חטא אבותינו כו' וה"ק אלמלא חטיאו אבותינו במכ"י ודואי לא היתה ירושלי' לחרפה כי לא הי' נחרבת כו' ואי משום דנידונית כעיר הנידחת הרי לא היתה נתחלקה לשבטי' כנ"ל אבל מסבת גם אבותינו חטאו במכ"י כו' וממילא נעשית ירושלי' עיר הנידחת וגם ירושלים לחרפה כו' עכ"ל ע"ש באריכות יותר. נמצא למידין מזה הא דנחרב ירושלי' היינו מחמת מכ"י כנ"ל, דהיינו שגנבו ליוסף ומכרו ואתו כדאי' במדרש הנ"ל למה תרצדון הרי' גבנוני' כנ"ל וכן אי' במ"ר פ' משפטי' וכי יגנוב איש שור או שה וגו' ירשראל שגנבו את יסוף ישלמו ד' מלכיות ע"ש בארכיות דכ' שכנבו שור ממרכבה ועשו את עגל כו' ושה זה יוסף ע"ש היטב, ואפשר שבא בטענת ממ"נ דאי' במ"ר וישנאו אותו בשביל שיצאו ממנו ירבעם עיי"ש (וכנ"ל כבר מזה), והקשו המפורשי' הא גם הם עשו את עגל, ובכתונת פסי' אי' בשם המדרש דיוסף בעצמו הקשה כן לשבטי' הא גם אתם יעשו את את עגל ע"ש, וא"כ מחמת חטא עגל נתעורר ג"כ חטא מכ"י ומש" הקמסמיך אהדדי כמובן
214
ובהז ממילא מובן תד"א הנ"ל כיוןש עבר על לא תגנוב דהיינו שגנבו שור ועשו את עגל וגם גנבו את יוסף ומכרו אותו כנ"ל, ממילא בא נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלי םמחמת גניבת השה של מכ"י כנ"ל הכל במדרש ,והיינו כמ"ש הז"ב הנ"ל דכיוןד מכ"י הי' חטא מש"ה ירושלים נתחלקה לשבט'י ונעשית עי רהנידחת כנ"ל באריכות וזהוד קאמר תד"א נתקיים בהם אכלו המוני נבוכדנאצר מלך בבל וגו', דזה קאי על ירושלי' שאומרת כן (ע"ש בירמי' נ"א) ולק"מ וק"ל.
ולפ"ז יתורץ ג"כ מאמר ירושלמי הנ"ל רק אקדי' עוד מה דאי' במדשר מפני מה נתנה תורה במדבר שהוא מקו' הפקר להורות שאין התורה ניתנה רק למי שמשים עצמו כמבדבר דהיינו שאין בו גסות רוח, ועוד טעם אי' במדרש מש"ה נתנה תורה במדבר מפני השבטי' שזה יאמר בחלקי יותן התורה וזה יאמר בחלקי וכ' התפארת הגרשוני בפ' קרח לפ"ז צ"ל דירושלי' נתחלקה לשבטי' דאל"כ הדרא קושי' לדוכתי' הוי ליתןבירושלי' ע"ש באריכו'ת. ולפ"ז יובן המאמר הנ"ל, כיוןש ראה לאדם זה שיש בו מגסי רוח והי' קשה מהא דנתנה תרוה במדבר דאסור להתגאה, א"ו צ"ל דס"ל כטעם אחר הא דנתנה תרוה במדבר מטעם מחלוקת השבטים כנ"ל, וקשה עכ"פ הי"ל ליתן התורה בירושלים, וצ"ל דירושלי' נתחלקה לשבטים והיינו מחמת מכ"י כמ"ש הז"ב הנ"ל, וא"כ צ"ל דעבירה לשמה אפ"ה עבירה מיקרי כנ"ל כבר באריכות מזה ולפ"ז קשה האיך יצאו ממצרי' קודם זמנ' הא הוי הפקעאת הלוואה כקושיי' ז"ב הנ"ל, וצ"ל דמלאכי' השלימו במצרי' ואפ"ה לא קבלו התור המשום ד.. דצדיקי' עדיפי כנ"ל באופן ה' באריכות ולפ"ז אין לנו שום לימו דדמותר ללמוד אגדה, ואי מקרא פנים בפנים הא י"ל כפשוט דדיבר הקב"ה עם ישראל פנים בפינם ממש כיון דצדיקים עדיפי א"כ י"ל דקרא כי לא יראני וגו' קאי על המלאכי' ולא על הצדייקי' כנ"ל באריכות, וזהו שאמר הירושלמי הנ"ל, כיון שאדם זה רוצה ללמוד אגדה והיינו ע"כ מקרא פנים בפנים הי' לו הוכחה דמותר ללמוד אגדה כמובן וכיון שראה שי בו גסות רוח שפי א"ל אין לומדין אגדה רק למי שאין בו גאווה דאז שפיר י"ל דרש המ"ק פנים בפנים על אגדה דמורת ללמור כנ"ל וכמובן משא"כ לדידך שי בך גסות רוח ע"כ לית לנו דרש זה די"ל כנ"ל וכמובן ולק"מ כלל ודוק.
ובזה מבואר ג"כ מאמר אחד במס 'סוטה פ"ק וז"ל אמר ר' יסוף לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הקב"ה הניח כל ההרי' וגבעות והשרה שכינתו על הר סייני , והניח כל האילנות והשרה שכינתו על הסנה עכ"ל, ומדקדק בס' עיון יעקב למה לר"י הנ"ל לאתוי' תרי ראיוות הא בחדא סגי', ועוד
215
דמעשה דסנה הוי ברישא ע"ש. ועפ"י הנ"ל לק"מ דהנה לכאורה קשה מנ"ל לר"י להוכיח מדת הענוונה מדהא דהשרה הקב"ה שכינתו על הר סיני דייקא, דלמה מש"ה לא נתנה תורה בשאר ההרי' כדאי' במדרש למה תרצדון הרי' גבנונים לשון גבן או ד ק שכל ההכרי םכבעליל מום אצל הר סיני של לך שאין עליה ע"ז ע"ש, אבל לי"ל דהי' קשה לו דהוי ליתן בהרי א"י ושם לא נאסר מחמת ע"ז דא"א אוסר דבר שאינו שלו כדפרי ךבגמ' דע"ז על פסוק ואשריהם תשרפון באש ע"ש, ומה דמשני התם כיון דפלחו לעגל גלי' דעתי' דניחו אלהו ל"ש הכא דעדיין לא פלחו לעגל כמובן, וע"ש בע"י הנ"ל דהקשה על המדרש זה קושי' הנ"ל. אך הא י"ל ע"ז כנ"ל בא"י לא ניתן מחמת מחלוקות השבטי' כנ"ל במדרש וצ"ל דעדיין קשה דהוי ליתן בירושלים כנ"ל, אך דלמא כמ"ש התפארת הגרשוני הנ"ל דגם ירושלי' נתחלקה וא"כ עדיין שייך גם בירושלי' מחלוקות השבט'י כנל וכמובן. אבל ז"א דהנה אי' בש"ך על התור ההא דהשרה הקב"ה שכינתו על הסנה דהוא ואוכלות הנס להורות למשה שעפ"י הנס יצאו ממצרי' כיוןד עדיין אל נשלם הזמן, אך היא גופא קשי' הא הוי הפקעאת הלוואה כקושי' נ"ב הנ,ל וצ"ל כתירוצו דהוי עבירה לשמה דכיוןד כבר הי' משוקעי' במ"ט שערי' טומאה כנ"ל, וא"כ לפ"ז גם מכ"י לא הי' חטא כיון דג"כ עבירה לשמה הי' כנ"ל באריכות וא"כ וודאי ירושלי' לא נתחלקו לשבט'י כדי שיהי' יד כולם שווים בה כמ"ש הז"ב הנ"ל באריכות, וא"כ לפ"ז שפיר הי' יכול ליתן התורה בירושלי' ולמה נתן דווקא בהר סיני אם לא רק להורות מדת ענווה כמאמר ר"י הנ,ל כמובן, ולפ"ז מותרץ המאמר הנ"ל אמר ר"י לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הניח כל ההרי' והשרה שכינתו על הר סיני כנ"ל, אך ע"ז קשה דלמא טעם אחר איכא שלא השרה שכינתו רק על הר סיני, דבשאר ההרי' הי' ע"ז ובהרי א"י מפני מחלוקות השבטי' כנ"ל באריכות, לזה מסיים ואמר והרי הניח כל אילנות והשרה שכינתו על הסנה והיינו להורות עפ"י הנס יצאו קודם זמנ' כנל וקשה הא הוי הפקעאת הלוואה אע"כ צ"ל דעבירה לשמה מותר ולפ"ז וודאי ירושלי' לא נתחלקה לשבט'י דא"ל כדי שיבנה בה"מ בחלקו של בנימין מחמת מכ"י הא מכ"י ג"כ עבירה לשמה הי' וא,כ בוודיא ירושלי' לא נתחלקה כדי שיהי' יד כולם שווים בה כנ"ל באריכות, וא"כ לפ"ז הי' היכול ליתן התורה בירושלי' אם לא רק כדי להורות מדת ענווה מש"ה נתן דווקא בהר סיני את התורה, וא"כ שפיר יש ללמוד אדם מדעת קונו מדת ענווה כמובן ולק"מ ודוק.
ומעתה נחזור על הראשונות דיש לדקדק במאמר הנ"ל למה דווקא ר' יוסף אמר להאי מלתא, הלא כמ הוכמה תנאי' ואמוראי' הי' יכולי' למימר אי לאו האי יומא כו' כנ"ל. אבל עפ"י דברינו הנ"ל
216
י"ל דרך דרוש היטב, רק נקדי' עוד מה דאי' במס' סוטה ס"פ עגלה ערופה משמת רבי בטלה ענווה אמר ר' יוסף לאתתני ענווה דאיכא אנא כו' ע"ש והנה מדת ענווה אמר ר"י גופא דמוח מה דנתנה תורה במדבר ולא בא"י כנ"ל , והנה כבר נזכר לעיל תרי טעמי' דמצינו דמלאכי' לא קבלו התורה, חדא מחמת דהתור המשולשת הוא מש"ה נתנה לעם תליתאי ביומא תליתאי כו' כנ"ל באופן ג', ועוד טעם נזכר באופן ד' משום שלא הי' במצרי' וכתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים ע"ש, ולטעם האחרון צ"ל דעבירה לשמה מותר דאל"כ קשה קושי' נ"ב הנ"ל האיך יצאו ממצרים קודם זמנ' הא הוי הפקעאת הלוואה כנ"ל הכל באריכות. וא"כ לפ"ז שפיר מוכח מהא דנתנה תורה במדבר מדת ענווה דאל"כ הוי ליתן עכ"פ בירושלי' כיון דעבירה לשמה מורת, א"כ גם מכ"י לא הוי חטיא וא"כ ירושלי' לא נתחלקה כנ"ל באריכות, אבל לטעם הראשון הנ"ל שפיר י"ל דמכ"י הוי חטא דעבירה לשמה אסור וא"כ ירושלי' נתחלקה לשבט'י ומש" הנתנה תורה במדבר בא"י וגם בירושלי' לא הי' יכול ליתנה כיוןד הייה מחלוקות השבט'י כנ"ל בארכיות, ובאמת לא יצאו קודם זמנ' ממצרי' רק דמלאכי' השלימו ואפ"ה לא קבלו התורה כיוןד היא משולשת א"כ צריך להיות הכל משולם עם תליתאי ע"י תליתאי ביומא תליתאי כמובן. ולפ"ז זהו שאמר ר"י הנ,ל אי לאו האי יואמ ר"ל אי דלא נתן התורה ביו' זה דווקא רק בשאר ימים מיחלא לא הי' הכל בתלתאי וא"כ ממילא שפיר הי' מוכח לכ" עמדת ענווה מדהא דנתנה תורה במדבר דווקא ולא בא"י דל"ל מפני השבט'י קשה עכ"פ הוי ליתן אותה בירושלי' וא"ל דגם ירושלים נתחלקה א"כ צ"ל דמכ"י הי' חטא דעבירה לשמה אפ"ה עבירה מיקרי א"כ קשה קושי' נ"ב הנ"ל האיך יצאו ממצרי' קודם זמנ' הא הוי הפקעאת הלוואה דאף דעבירה לשמה הי' מ"מ עבירה מיקרי כמובן, א"ו הא דתנה תורה במדבר להורות מדת ענווה דא"לד לא יצאו קודם זמנ' דמלאכי' השלימו א"כ קשה למה לא ניתן להם התור הכנ"ל וא"ל כיון דהי' משולשת וכנ"ל הא חזינן דל"צ להיות הכל בתלתאי דא"כ הוי לי' ליתן ביומא תליתאי כמובן וא"כ כיון דהי' מוכח מדת ענווה לכ"ע ממילא כמה יוסף איכא בשוקא ואין לי מעלה יתירה יותר מהם כמובן (דהא משמת רבי בטלה ענווה ולא הי' רק ר"י), אבל השתא דגם הי' נתינת התורה ביומא תליתאי א"כ שפיר י"ל מש"ה לא קבלו המלאכי' התורה דהי' צריך להיות הכל בתלתאי כמובן ולעולם דמלאכי' השלימו ועבירה לשמה אסור, וא"כ .. שפיר הי' חטא וירושלי' שפיר נתחלקה וא"כ י"ל מש" הלא נתנה בירושלי' מפני השבטי' .... להורות מדת ענווה וא"כ שפיר יש ליל מדה יתירה מהם וכמוד אמר ר"י דאיכא אנא היטב וקצתה (ועיין בע"י הנ"ל שכ' ג"כ בסגנון הנ,ל עפ"י ר"י הי' בעל זכרון ע"ש).
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8679
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

דרוש ב' לחג השבועות

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

217
איתא במדרש רות רבתי וז"ל ר' אבא בר כהנא פתח רגזו ואל תחטאו אמר דוד לפני הקב"ה עד מתי הם מתרגזי' עלי' ואומרי' לו מפסול מפשח הוהא ולא מרות המאובי' הוא אמרו בלבבכם על משכתבם, אף אתם לא באתם משתי אחיות, אתם ראו מה עקריכם ודומו סלה, ואף תמה שלקחה יהודה זקניכם לא מיפסול מפשחה הוא עכ"ל.
טרם כל נבאר מדרש מכילתא תמוה, אשר יאמר כי הוא זה, בשעה שאמר הקב"ה אם בגפו יבוא בגפו יצא, אמרו מה"ש רבש"ע למה צווית למחות את זכר עמלק, וא"ת כדין הוא א"כ למה בא אדה"ר על כל בהמה חי' ועוף, וא"ת כדין הוא א"כ למה צווית להביא ביכורי' עכ"ל. והנה כל הרואה ישתומם על המראה שכולו מקשה הוא מרישא לסיפא.
אמנם לפענ"ד נראה לבארו היטב, דהנה הז"ב שני בפ' יתרו כתב דביאת עמלךק הי' מחמת שנגזר ד' מלכיות מעת הבריאה כדכתיב והארץ היתה תוהו ובוהו כו' תוהו זה בבל ובוהו זה מדי כו' כדאי' במ"ר ומש"ה בא עמלק במקו' אדום זקינו ליטול חלקו, אבל באמת מחמת קושי' שעבוד שהי' במצרי' זה הי' במקו' ד' מלכיות ומש"ה שלא כדין בא עמלק שבא להלחם בישראל ועיי"ש שכ' מזה הטעם מצינו בזוהר סדר בשלח בפסוק ויקח שש מאות רכב כו' רכב מצרי' וכי ת"ר רכב בחור הי' רכב מצרי' אלא הכי תאנא סמא"ל אטיף לי' ת"ר רתכין מקטריגין לסייעי לי' כו', ויש לדקדק למה הוצרכו לעשות שותפות יחד, ומה הי' צריך פרע לת"ר רכב של סמא"ל. אבל אפשר השותפות שעשו יחד שר של אדו' ושר של מצרי' כדי שיבואו על ישראל בטענת ממ"נ, א"ת דקושי' שעבוד הי' בשביל ד' מלכיות, א"כ עדיין לא נשלם הזמן של ת' שנה הנגזר ועבוד' ועינו אום ת' שנה על גלות מצרי' וא"ת כדעת הקדמונ'י דקושי' השעבוד הי' משלים הזמן של ת' שנה א"כ יש טענה לשר של אדו' בשביל ד' מלכיות המוטלת עליהם עכ"ל ע"ש באריכות. נמצא לפ"ז קשה ממ"נ או דעדיין לא שלמו הזמ במצרי' או דשלא כדין ציוה למחות את זכר עמלק כנ"ל. אך עדיין י"ל לעולם דקושי' השעבוד הי' תחת ד' מלכיות, והא דימצאו ממצרי' קודם זמנ' איכא תי' אחר בז"ב שני פ' כי תבוא דיצאו בראשי איברי' כדין עבד כנעני וכדאי' במדרש דיוצאים חיגרי' סומי' ע"ש. ואקדי' עוד מה דאי' בגמ' דקדושין דעבד עברי אינו יוצא בראשי איברי' כדכתיב בגפו יבוא בגפו יצא בגופו יבוא בגופו יצא ולא בראשי איברי' ע"ש. ולפ"ז זהו התחלת המדרש הנ"ל, בשעה שאמר הקב"ה בגפו יבוא בגפו יצא, דמזה מוכח דע"ע אינו יוצא בראשי אברי', וא"כ לפ"ז צ"ל דקושי' שעבוד הי' כדי להשלי' ת' שנה של גלות מצרי' כנ"ל, ומש"ה אמרו מה"ש שפיר רבש"ע למה צווית
218
למחות את זכר עמלק, דהי' לו טענתא מעליתא ליטול חלקו במקום אדו םזקינו, כמ"ש הז"ב הנ"ל דהא קושי' שעבוד הי' צריך להשלים גלות מצרים כנ"ל.
וא"ת כדין הוא, ר"ל דקודם מ"ת הי' דינם כב"נ וא"כ הי' להם דין עבד כנעני ושפיר יצאו בראשי אברי' כנ"ל, וא"כ שפיר צווית למחות את זכר עמלק, דקושי' השעבוד כבר הי' במקו' ד' מלכיות כנ"ל, אך א"כ קשה למה בא אדה"ר על כל בהמה חי' ועוף כנ"ל. ואפשר שיחתי, דהנה הפרשת דרכי םהקשה ב'ד' מצרים דרוש ה' למה נענשו המצריים במיתה וממון הא קיי"ל ק"ל בדרבה מיני' אפי' בעכו"ם כדאי' בתוס' במס' ע"ז, ותי' שם דלא נאמר זה אלא במיתה בידי אדם אב במיהת בידי שמי' לא אמרינן ק"ל בדרבה מיני' ע"ש בפ,ד הנ,ל באריכות. ועוד תי' הבאתי כבר בדרושי' הקודמי' בשם הגאון א"א נ"י דהוי מיתה לזה מחמת שאמרו מי ד', ותשלומין לזה מחמת קושי' שעבד דלא הוי בכלל גזירה כמ"ש הראב"ד בהל' תשובה למה נענשו כלל המרי' הא הגזיר הנגזר כן מאת ד' ב"ה ותי' דנענשו מחמת שאמרו מי ד', ועוד י"ל דקושי' שעבוד לא הי' בכלל גזירה ומש" הנענשו ע",ש וא"כ י"ל דתרווייהו אמת כנ"ל, וא"כ הוי מיתה לזה ותשלומין לזה כנ"ל ובזה ל"א ק"ל בדרבה מיני' ודפח"ח. והנה לפי מה דנזכר לעיל דקושי' שעבוד הי' או כדי להשלים הת' שנה של מצרי' או במקו' ד' מלכיות וא"כ הרי גם קושי' שעבוד בכלל גזירה הי' וא"כ ליכא תי' על קושי' הראב"ד הנ"ל רק תי' ראשון דנענשו מחמת שאמרו מי ד' כנ"ל, וא"כ קשה קושי' פ,ד הנ"ל אמאי נאנעשו במיתה וממון וצ"ל כתירוצו דהוי מיתה בידי שמי' ובזה ל"א ק"ל בדרבה מיני' כנ"ל. והנה הנחלת בנימין מצוה נ' סי' ב' כתב וז"ל ומה"ט ס"ל לחד מ"ד מיית ב"ד פטור מתשלומין אבל מיתה בידי שמים אינו פוטר כו' דהואיל ודינו מסור לשמים אי' לי' תקנתא בתשובה מש"ה לא אמרינן כיוןד עשה מיתה ה"ל כגברא קטילא, ומתע הוהי נכסי דיתמי, דלא אפשר לאשתלומי מיהו פן יעשה תושבה ויפטר מחיויבי לכך לא מיקיר גברא קטילא, אבל במיתת ב"ד דלמטה דלא מהני תשובה וה"ל מעת חיובו גברא קטילא, ונכסיו ליורישו לאנין זה דא"א לגבות מהיתומים דהוי כאלו יתומי' יפרעו משלהם בעד מה שהיזק אביהם, דתיכף ומיד אשר נתחייב אביהם מיתה ה"ל כאלו קודם חטאו אשר בעבורו חל עליו חיוב מיתה, ושוב עשה חיוב ממון, ומחטא הראשון אשר הי' בו כבר נפלו נכסי קמי יתמי ואין לפרוע משל יתומי' עכ"ל ע"ש. ועוד שם בסי' ג' כתב עוד וז"ל ובאמת לגבי ב"נ למאן דס"ל אין מקבלין תשובה לב"נ לא אמרינן נמי לגבי ב"ת ק"ל בדרכה מיני' רק חייב מיתה וממון כו' אפי' מיתה בידי שמי' פטור ממון דמעת עשותו חיוב מיתה בידי שמים ה"ל כגברא קטילא ותשובה לא מהני לב"נ
219
ונפלו נכסי קמי יתמי, אבל בישראל הואיל תשובה מהני מש"ה מיתה בידי שמי' אינו פוטר מממנו כי אם מיתת ב"ד פוטר מטעם דבמיתת ב"ד ל"ש תשובה עכ"ל ע"ש באריכות היטוב. היוצא לנו מזה אי תשובה לב"נ לא מהני א"כ מיתה בידי שמי' ג"כ פוטר מתשלוממין א"כל פ"ז קושי' פ"ד הנ"ל במ"ע למה נענשו המצרי' במיתה וממון הא קיי"ל ק"ל בדרבה מיני' כנ"ל כמובן. וצ"ל כתי' הגאאנ"י דהוי מיתה לזה מחמת שאמרו מי ד' ותשלומין לזה מחמת קושי' השעבוד ואף דגם קושי' שעבוד בכלל גזירה הי' כנ"ל מ"מ י"ל תי' אחר דוגמת תי' הגא"א נ"י הנ"ל, דאי' בפרי הנק תעניק לו כו' וזכרתי כי עבד היית בארץ מצרים היינו כמו שאני הענקתי לכך ביציאתך ממצרי' כו כן העניק תעניק לו וכן פי' רש"י פ' ראה ע",ש וא"כ לפ"ז שפיר י"ל מיתה הי' מחמת מי' ד' ותשלומין מחמת הענקה כמובן ול"ש בזה ק"ל בדרבה צחמח' כמובן דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה כנ"ל. אך לפ"ז צ"ל דהי' לישראל אז במצרי' דין ע"ע דבעבד כנעני ליכא חיובה הענקה כנודע, וכ"כ הפרשת דרכי' ב"ד מצרי' על ספרי הנ"ל.
אבל אי תשובה מהני לב"נ א"כ שפיר י"ל דדי עבד כנעני הי' להם ואפ"ה לק"מ קושי' פ"ד הנ"ל דמיתה בידי שמי' הי' כתירוצו הנ"ל. ואקדי' עוד מהד אי' במדרש ילקוט סוף בראשית על פסוק ויצו ה' את האדם לאמור מכל העץ הגן אכל תאכל וגו' לאמור לאיברין שלו עכ"ל, וכ' הבגדי אהרן פ' שלך לך וז"K והענין הוא שכל הדורות שחייבי' מיתה כו' שהם בעצמם אכלו מעץ הדעת שכל הדורות הי' תלוי' באיפה של אדה"ר אך היכן הוזהרו וזהו לאמור לאיברין שלו שהם הדורות אשר הי' תלוי' בו עכ"ל. והנה בגמ' דסנהדרין פ"ד מיתות מצינו דריש על לאמור זו גילוי עריותד אדה"ר נצטווה על גליוי עריוות וא"כ קשה מאי לאמור וצ"ל איברין כנ"ל. והנה פלוגתא זו תליא במה דמצינו פלוגתא אחרות במדרש אי המיהת באה מחמת חטא אדה"ר אבל זולת זה לא הי' המיתה, וא"כ לפ"ז שפיר י"ל לאמור לאיברין שלו דמש"ה מיתו כל הדורות הבאים כמובן משא"כ האדיך מ"ד שם דס"ל דאך בלא חטא אדה"ר כבר הי' המיהת בעולם כי והנה טוב מאוד זה המות וא"כ לפ"ז ל"ל לאמור לאיברין דמחמת חטא זה נגזר מיתה לכל הדורות הא בלא"ה כבר היה הימת הא"ו צ"ל לאמור דאדה"ר נצטווה על ג"ע וזהו לאמור כנK וכמובן.
והנ הבמפורשי' אי' בשם ילקוט חדש דמוכח כהך דיעה
220
דהמיתה הי' אף בלא חטא אד"ה כיון דמצינו במדרש דאדה"ר עשה תשובה ע"ש, וכן הקשה בל"ה ע"ש. אך אי אמרינן לב"נ לא מהני תשובה לק"מ קודשי' זו כמו דתי' העשרה מאמרות על קושייתו דהקשה למה נענש כלל אדה"ר הא כתיב פעמים ושלש יפעל אל עם גבר והא לא הי' רק חטיא ראושן ותי' דקודם מ"ת הי' ע"ש, א"כ ה"ה כמו כן י"ל לעינן תשובה כיון דקודם מ"ת הי' והוא כב"נ דלא מהני תשובה וכמוכבן.
ועדיין אודיעך מה דאי' בגמ' דיבמות דס"ג אמר ר"א מאי דכתיב זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי מלמד שבא אעדה,ר על כל בהמה וחי' ועוף ול אנתקרר דעתו עד שבא על חוה עכ"ל. והקשה היפ"ת האיך עבר אדה"ר על גילוי עריות ותי' שם דר"א ס"ל כמ"ד בסנהדרין דאדה"ר לא נצטווה כלל על עריות ע"ש, היטב. ולפ"ז זהו שאמרו מה"ש וא"ת כדין הוא שצווית למחות את זכר עמלק, דהקושי' שעבור הי' במקו' ד' מלכיות והוא דעיצאו קודם זמנ' ממצרי' היינו כדין עבר כנעני הי' להם קודם מ"ת ומש"ה יצאו בראיש איברי' וכמ"ש באריכות, וא"כ קשה למה בא אדה"ר על כל בהמ החי' ועוף,ד הא קושי' יפ"ת הנ"ל האיך עבר על ג"ע, וא"ל דלא נצטווה על ג"ע קשה הא כתיב לאמור כנ"ל וא"ל לאמור לאיברין שלו דגם כל הדורות מיתו מחמת חטא זה כנ"ל קשה הא צ"ל דבל"ז כבר הי' המיתה דאל"כ קשה הא לפי האמת הא עשה אדה"ר תשובה ואמאי ישנו מיתה בעולם כנ"ל, וא"ל דלב"נ לא מהני תשובה א"כ קשה קושי' פ"ד הנ"ל למה נידונו המצרי' במיהת וממון הא קיי"ל ק"ל בדרבה מיני' ואף דהי' מיתה בידי שמי' מ"מ כיון דחשובה לב"נ לא מהני א"כ אף מיתה בידי שמיים פוט רמממון כנ"ל באריוכת וגם א"ל כתי' הבא"א פ' הנ"ל דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה, קשה הא קושי' שעבוד בכלל גזירה הי' כנ"ל והענקה לא הי' שייך להם כיון כדין עבד כנעני הי' להם א"כ אין חיוב הענקה כנ"K הכל באריכות. א"ו צ"ל דתשובה מהני לב"נ ומש"ה נידונו במיהת וממון דכיון דמיהת בידי שמיים הוי כתי' פ"ד הנ"ל וא"כ לפ"ז קשה הא גם אדה"ר עשה תשובה א"ו צ"ל זולת חטאו ג"כ הי' המיהת וא"כ מיא לאמור וצ"ל על ג"ע נצטווה אדה"ר וא"כ שפיר קשה למה בא אדה"ר על כל בהמה חי' ועוף כנ"ל וכמובן.
וא"ת כדין הוא, ר"ל שאם תרצה לורמ לעול כדין בא אדה"ר על כל בהמה וחי' דלא הי' מצוהו על ג"ע ולאמור היינו לאמור לאיברין ואף דעשה תשובה תשובה לא מהני לב"נ, ואי קשי' קושי' פ"ד ה"נ, י"ל כתי' הגאון א"א נ"י דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה והיינו דאף דקושי' שעבוד ג"כ בכלל גזירה הי' מ"מ שייך להם עונש
221
ואף על שעבוד הפשוט כמ"ש הרמב"ם על קושי' הראב"ד הנ"ל מש,ה נענשו דכלו' נגזר בארץ מצרי' בארץ לא להם כתיב, (וכך אי' במדרש עיין מזה בדרוש א' לפסח). אך א"ת כן קשה למה צווית להביא ביכורי', כדי להבין זה נקדי' מ"ש המפורשי' בשם ש"ך דמצרי' זכו לשעבד בישראל מצד מצרננות דכיב נר מרי' נהר פרת, ועוד דהי' סמיך לארץ גושן דהי' של ישראל כיון שנתן פרעה לשרה בכתובתה ע"ש, וא"כ לפ"ז נסתר תי' הרמב"ם הנ"ל דאף דנגזר סתמא בארץ לא להם מ"מ למצרי' הי' דין הקדימה לכולם מחמת מצרנות כמובן, אך ראיתי בעיר דוד סי' קל"א שכ' תי' של הש"ך הנ"ל אינו רק אי קנין פירות כקנין הגוף דמיא, אבל אי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי' ל"ק סברת הש"ך הנ"ל דהנ האי' בתשו' הרשב"א בא' שמכר על איזה שני' ולא לחלוטין ולצמיתות עלמין לית בי' דינא דבר מצרא, וא"כ מאחר שהקב"ה לא מכר את ישראל ל צמיתות עלמין רק לת' שנה לית בי' דינא דבר מצרא, אך כ"ז אי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי' אבל אי קנין פירות הוי כקנין הגוף א"כ אף במוכר לשנים קצובות יש לו דינא דבר מצרא. וא"כ המצר'י שהי' להם מישראל פירות דכל הטובות באו למצרי' הי' בשביל ישראל ושפיר זכו משום דינא דבר מצרא עכ"ל. (ע"ש שכ' כל הנ"K בשם הש"ך גופא שכ"כ ע"ש הטב), וא"כ אי אמרינן קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי' שפיר י"ל כתי' הרמב"ם הנ"ל, כיוןד אי לא זכו מצרים מצד מצרנות כנ"ל. ואקדי' עוד מה דאי' טעם למה צוה הקב"ה להביא ביכורי' משום שלא יאמר האדם הארץ נתן לבני אדם ושלהם היא מש"ה צוה הקב"ה להביא ביכורי' להראות את עצמו כי לד' הארץ ומלואה, והקשה ע"ז בתפארת הגרשוני פ' כי תבואר דא"כ קשה ממ"נ, אם יש לנו חלק בקרקע למה נביא ביכורי' להרואת שלד' הארץ ומלואה הא שלנו הואו ואם אין לנו חלק בקרקע כלום פשיטא קשה למה נביא ביכורי' כי מי שאין לו קרקע פטור להביא ביכורי'. וי' שם דלהאי טעמא צ"ל דקנין פירות כקנין הגוף דמי' ע"ש באריכות. ולפ"ז שפיר אמרו מה"ש א"ת כדין בא אדה"ר על בהמה חי' ועוף דלא נצטווה על ג"ע ולאמור לאיברין דתשובה לב"נ לא מהני וא"כ שפיר י"ל דעיקר המיתה בא לעולם מחמת חטא אדה"ר כנ"ל באריכות. ואפ"ה לק"מ קושי' פ"ד הנ"ל דמש"ה נענשו המצרי' במיתה וממון דהוי מיתה לזה מחמת שאמרו מי ד', ותשלומין לזה מחמת השעבוד ששעבוד בישראל ואף בכללג זירה הי' מ"מ שייך להם עונש דכלו' כתיב בארץ מצרי' בארץ לא להם כתיב כנ"ל, וא"כ צ"ל ע"כ קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי' דאל"כ קשה הא לה מצרים הי' דין קדימה לכולם מחמת בר מצרא כנ"ל, א"ו צ"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי'
222.
וא"כ כיון דלא מכר את ישראל לצמיתות עלמין לא הי' למצרי' טענת בר מצרא כנ"ל באריכות. וא"כ לפ"ז קשה למה צווית להביא ביכורי' דל"ל להורות כי לד' הארץ ומלואה קשה ממ"נ אי יש להם חלק בקרקע א"כ הרי באמת הארץ נתן לבני אדם, ואי אין להם חלק בקרקע הרי לא הוצרכו להביא ביכורים וכקושי' התפארת הגרשוני הנ"ל כיוןד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי' כנ"ל ודוק.
ולפ"ז מתורץ עוד מדרש תמוה פרשת וישלח ויהי לי שור זה יוסף שיצא ממנו יהושע שמכה בעמלק, וחמור זה יששכר שיוצאים ממנו שיודעים מה הקבV" עושה בעולמו שנאמר ומבנ ייששכר יודעי ביהנ לעתים לדעת מה יעשה ד' והמ יעשה ישראל, וצאן אלו ישראל שנאמר ואתנה צאני כו', ועבד זה דוד כו' ושפחה זה אביגיל שנאמר הנה אמתיך לשפחה עכ"ל. (והובא באלשיך סדר הנ"ל). והנה כל הרואה ישתומים על השליחות הזה מאי שלח עכ"ז לעשות מה שלעתיד יהי' מאי איכפת לעשו בזה כמובן ולפי ... יבואר על נכון, ואגב נתרץ הסמכיות של סדר הנ"ל דלעיל מיני' כתיב ב... ויצא ויפגעו בו מלאכי' אלקי' וגו' וישלח יעקב לאכי' וגו', גם רבי' נתקשו מפני מה שלח יעקב לעשו מלאכי' דווקא, גם היא גופא קשי' האיך הי' משתמשין במלאכי' ששלח במלאכי' איזהו שליחות. לתרץ כ"ז נקדי' מה דאי' במדרש ג' טעמי' למה כהו ענין של יצחק, הא' מפני שנטל שוחד מעשו בנו, השני משום הציץ בשכינה בשעת העקידה, השלישי כדי שיבוא יעקב ויטול הברכות. והנה אי' בירושלמי אי צדיקי' עדיפי מש" היכולי' להציץ בשכינה, ולא יראני גו'ו קאי רק על המלאכי' (ועיין במפורשי' מזה ולעיל בדרוש הקדי' הארכתי בזה ע"ש). וא"כ לפ"ז אי אמרינן כטעם ב' הנ"ל צ"ל דמ"ה עדיפי מצדיקי' או עכ"פ שווין הן כמובן. והנה לפי טעם הג' הנ"ל לא הי' לעשו שום טענה על הברכות כיון דמן אשמייא אסכימו עלה שיבוא ויטול הברכות כמובן, ולפ"ז י"ל הא דלח יעקב מלאכי' היינו להורות דצדיקי' עדיפי ומש"ה מותר להשתמש בהם כמובן. (ואחר כתבי זאת מצאתי בספר נפלת שבעה... שכ' כן בשם מדרש תנחומא וז"ל וישלח יעקב מלאכי' מכאן גדולה מעלת הצדי'י ממלאכי' ופי' שם .... וכמובן, ושמחתי מאוד שכוונתי לדעת הגדולי' הנ"ל). והנה לכאורה מוכח דצדיקי עדיפי דהנ האי' בפירקי דר"א בשעת עיקדה פרחה נשתמו של יצחק באיל ע"ש. ובנחלת בנימין אע'י במצהו נ"ג סי' סב' הא דאמר המלאך לאברהם בשעת עקידה אל תשלח ידך אל הנער וגו', היינו משום שהציץ בשכינה וא"כ נגמר דינו למיתה דכתיב כי לא יראני האדם וחי, ומש"ה נפסל להקרבה ע"ש היטב. והנה לדברי פרקי ר"א הנ"ל דפרחה נשמתו באיל הדרא קושי' לדרוכתי הא נפסל להקרה כמובן. וצ"ל צדיקי' עדיפי וא"כ יכולי'
223
להציץ בשכיהנ כנ"ל ומש"ה לא נפסל להקרבה כמובן.
תו אקדי' מה דאי' בזוהר הובא בספ' תפארת הגרשוני סדר הנ"ל, ויפגעו בו מלאכי אלקי' נשמת אברהם ויצחק פגעו בעיקר כו' אעפ"י שיצחק הא עדיין חי' מ"מ בשעת עקידה פרחה ממנו נשתמו כנ"ל והיינו כפירקי דר"א הנ"ל שפרחה נשמתו באיל וקשה הא יצחק נפסל להקרבה משום דהציץ בשכינה ונגמר דינו למיתה, א"ו צ"ל דהצדיקי' עדיפי ויכולי' להציץ בשכיהנ ולא יארני וגו' לא קאי רק על המלאכי' כנל, וכיון דציקי' עדיפי מש"ה וישלח יעקב מלאכ'י כנ"ל וגם להורות לעשו בזה דצדיקי' עדיפי, וא"כ ל"ל דכהו עיני של יצחק משום שהציץ בשכינה רק כדי שיבוא יעקב ויטול הברכות וא"כ מן אשמייא אסכימו עלה דיעקב יטול הברכות כנ"ל. וא"כ שפיר שלח לו מלאכי' כמובן וק"ל.
אך עדיין י"ל כתי' ראשון הנ"ל דכהו עניו של יצחק מפני שנטל שוחד מעשו בנו כנ"ל,וא"כ לא מוכח כלל דמן אשמייא אסכימו עלה דיטול יעקב הברכות כמובן, ומשו"ה שלח לו לאמור ויהי לו שור זה יהושיע שמכה בעמלק וחמור זה יששכר כו' כנ"ל.
ועתה אפרש שיחתי, דהנה במפורשי' הנ"ל אי' דטעם ראשון הנ"ל אינו רק אי כיבוד הוא משל אב ולא משל בן, אבל אי כיבוד הוא משל בן ג"כ א"כ הרי כדין נטל יצחק מעששו דבזה קיים עשו כיבוד אב (עיין מזה בתפארת הגרשוני ובשאר מפורשי', ועיין בדרוש אש"פ שלי היטב). והנה הבאתי בדרוש של אחרון של פסח קושי' בשם ברכת שמואל אמאי נשתעבדו בניו של אברהם בחטאו שאמר במה אדה הא לפי מאי דאי' בהגהת אשרי פ' הכותב אין היורשי' בצריכי 'ל שלם חובת אביהם אי כיבוד אינו רק משל אב ולא משל בן ע"ש באריכות. אך הגאון א"א נ"י אמר דהך מ"ד ס"ל דא"י מוחזקת היא וא"כ הי' בניו של אברהם נוטלי' ירושה ומשו"ה כיון דהי' יורשי' מאביהם צריכין לשלם חובת אביהם כמובן. אבל לכאורה מוכח דאי"י אינה מוחזקת דהנה כבר נזכר לעיל מ"ש הז"ב מפני מה היכה יהושיע בעמלק הא הי' לו טענת ממ"נ או דיצאו ממצרי' קודם זמנ' או דעוד מוטל עליהם שעבוד ד' מלכיות כנ"ל באריכות. אמנם תי' ז"ב הנ"ל דלעולם קושי' שעבוד הי' במקו' ד' מלכיות ואפ"ה שפיר יצאו ממצר'י כמ"ש רש"י פ' בא דחשבינן משנולד יצחק ושפיר נשלם הזמן ע"ש. ולפ"ז מוכח דא"י אינה מוחזקת דאל"כ לא נוכל לחשוב משנולד יצחק דה איצחק לא הי' רק בארץ ישראל
224
וזה מיקרי ארץ שלהם כיון דמוחזקת היא כמובן, והלא כתב כי גר יהי' זרעיך בארץ לא להם דווקא עיין במפורשי' מזה, א"ו דא"יא אינה מוחזקת ואז שפיר אף דלא הי' יצחק רק בא"י מ"מ גם א"י ארץ לא להם מיקרי ועידין בזה בדרוש'י הקודמי' באריכות. וא"כ לפ,ז קושי' ברכת שמואל במ"ע למה נשתעבדו בניו של אברהם, וצ"ל דכיבוד הוא משל בן ג"כ כמובן, וכיון דכיבוד הוא משל בן ממילא ל"ל דכהו עיניו של יצחק מחמת שנטל שוחד הא כדין נטל כנ"לושם משום שהציץ בשכינה ל"K כיון דמוכח דצדיק עדיפי' כנ"ל באריכות, א"ו כדי שיבוא יעקב יטול הברכות, וא"כ מן אשמייא אסכימו עלה כנ"ל הכל באריכות.
וזהו וישלח יעקב מלאכי' להורות דצדיקי עדיפי' כנ"ל, וגם לאמו רלול ויהי לי שור זה יוסף שיצא ממנו יהושע מכה בעמלק, וקשה הא עמלק כדין בא בטענת ממ"נ כנ"ל, א"ו צ"ל דקושי' שעבוד הי' כבר במקום ד' מלכיות ואפ"ה יצאו אז ממצרים משום דחשבינן משנולד יצחק וא"כ צ"ל דא"י אינה מוזחקת כנ"ל באריכות, וא"כ לפ,ז קשה קושי' ב"ש הנ"ל למה נשתעבדו מעיקרא כלל בניו של אברהם במצרים מחמת במה אדע וכי צריכין לשלם חובות אביהם במקו' שאינם יורשין כנ"ל, א"ו צ"ל דכיבוד הוא משל בן ג"כ ולפ"ז כיון דמוכח דצדיקי' עדיפי וגם כיבוד הוא משל בן וא"כ קשה מפני מה כהו עיניו של יחק, א"ו כדי שיבוא יעקב ויטול הברכות וא"כ הרי מן אשמייא אסכימו עליה שאנכי אקח הברכות ואין לך עשו עלי תרעומת כלל כמובן.
אך פן יתחמץ לבב עשו לאומר אדרבה משום דיהושע מכה בעמלק הוא ראיי' להיכפך כאשר אבאר, מש,ה שלח לו ג"כ לאמור חמור זה יששכר כו' כנ"ל, כדי להבין אקדי' מ"ש האשליך ז"ל בפ' בשלח על פסוק וילחוש יהושע בעמלק וגו', ויאמר ד' אל משה כתוב זאת זכרון בספר וגו 'כי מחמה אחה את זכר עמלק מתחת השמים וגו', וכ' הנ"ל ואל שם כי הלא יחמץ לבב אנוש ומה גם ישראל שבאותו הדור ויות רמהכל יהושיע באמור אם כ"כ בעיני ד' עמלק, למה אינו מחריבו כמו רגע, ועל כל ההכנהות ולא הספיק רק להחלחישו ע"כ כוב זא תוכ'ו והוא כי הוא כל שרי עם ועם קל לפניו יתברך להפילם כמו רגע כו', אך שר עמלק אין מפלתו כי אם ביד ישראל כי איככה יפול הוא יתברך את שרו, הצריך לפילו תחילה ,אם הוא השטן הוא סמ"אל הוא יצה"ר ובכל עון אשר נחטיא אנו מחזיקי' ומאשר'י אותו כנודע באופן שאי אפשרלהפילו ארצה אלא ע"י שטובינו מכל עונותינו מכל וכל כי אז יכנע וימחה מן העולם ואחר שיפילוהו מלמעלה
225
הוא יתברך יפילוהו מלמטה וז" אכי מחהמ אמחה השר על השמיים ואח"כ את זכר עמלק מתחת השמיים הפך יצתר האומות כו' עכ"ל. כלל הדבר מש"ה לא נמחה אז תכף ומיד את זכר עמלק מתחת השמיים בשביל שעדיין לא שבנו מעונותינו כנ"ל.
עוד אקדי' מה דאיתא באלשיך ז"ל על המדרש הזה לענינו שם וז"ל והוא כי מבני יששכר יודיעם ברוח הקדוש מה הקב"ה עושה בעולמו עתות רצון ועתות הרוגז להודיע לישראל שיעשו תשוה לתקן את אשר עוותו להשיב חמתו ... וזהו לדעת מה יעשה ד' ומה יעשה ישראל כוע כ"ל ע"ש לענינו באריכות.
ולפ"ז אם מ"ד יצא הדבר ללחום עם עמלק כיון שבא שלא כדין העמצור ביד ד' מלהחריבו כמו רגע והאיך אפשר שכל ההכנות לא הספיק רק להחלישו. ואי משום שצרי ךלהפיל השר תחילה מלמעלה כד"א יפקוד ד' על צבא מרו' וגו' כנ"ל, מ"מ היא גופא קשי' הלא כמו שיפול שרו לעתיד ממילא כמו כן הי' לפניו ית' קל בזמן ההוא להפילו, א"ו שלאו מ"ד יצא הדבר ועוד יבוא הזמן שעמלק יתגבר באמת עליהם מחמת טענה שלו וכנ"ל אבל לעולם כיבוד הוא רק משל אב דולא משל בן ומש" הכהו עניו של יצחק אבל שלא כדין נטלת הברכות כמובן. לזה שלח לו לאמרו חמור זה יששכר שיצאו ממנו המה אשר יודעים מה הקב"ה עושה בעולמו ר"ל שיודעי' שהקב"ה הוא מפיל שר תחליה כד"א יפקוד על צבא מרו' במרו'ם כנ"ל וא"F ממילא יודעים מה יעשה ישראל להודיע להם שיעשו תשובה לתקן את אשר עוות הכמ"ש האלשיך הנ"ל, וא"כ ממילא אז יהי' מקווים מחה אמחה את זכר עמלק, משא"כ בימי יהושיע עדיין לא הי' מתוקן כל אשר עוותו ואדרבה אז הי' מחזיקי' ומאשרי' לשרו של עמלק דהוא היצה"ר כמ"ש השלאיך הנ"ל וכתירוצנו הנ"ל ולעולם שלא כדין בא עמלק להלחם בישראל כיוןד א"י אינה מוחזקת דכבר התחיל השבעובד משנולד יצחק כנ"ל באריכות וא"כ משום דכיבוד הוא משל בן כנ"ל באריכות.
אך לפ,ז קשה קושי' אחריתי מש,ה שלח לו לאמור עבד זה דד שפחה זה אביגיל דהנה המפורשי' כתבו הא דנשא יעקב ב' אחריות היינו משום שגייר אותן מקודם וגזר שנתגייר כקטן שנולד דמי' וכ' הפרשת דרכי' בד' האתרי' דכ"ז היינו דווקא אי הי' דינם קודם מ"ת כישראל
226
דאז שפיר הוי גירות מב"נ לישראל, אבל אי הי' דינם קודם מ"מ כב"נ א"כ מאי גירות שייך כדין מב"נ לב"נ ע"ש כמה פעמי' שהאריך מזה, ובד' צדקה כתב הא דא"י מוחזקת היינו ג"כ דווקא אי הי' קודם מ"ת כישראל אבל אי הי' קודם מ"ת כב"נ לא הי' אברהם קוהנ בהחזקה שהחזיק בה כי עכו"ם אינו קוהנ בחזקה כמ"ש הרמב"ם פ,א' מהל' מכירה ע"ש. נמצא כיון ששלח יעקב לעשו לאמור דא"י אינה מוזחקת והיינו ע"כ צ"ל שדינם הי' קודם מ"ת כב"נ דאל"כ אמאי אינה מוחזקת הא אברהם החזיק בה כדא'י במס' ב"ב הולך לארכה ולרחבה קנה מקו' הילוכה ובאברכהם כתיב קום התהלך לארכה ולרחבה ע"ש ובפ"ד הנ"ל מזה היטב. א"כ קשה על יעקב למה נשא שתי אחיות, וא"כ שמא טועה עשו שיבוא על יעקב בחטא שתי אחיות 0Uעין במפורשי' מזה). וכדי לסתר זה שלח לו לאמו ר עבד זה דוד שפחה זה אביגיל, דהנה עוד תי' המפורשי' דנשיאת שתי אחיות הי' עבירה לשמה כדי לתקן אדה"ר שזרק שני טיפין באתר נכראי והי' אצל לבן וכדאי' בזוהר ובעמ ע"ש. והנה אי' בגמ' דיבמות אמר דואג לשאול את שואל אם הגון למלכות שאל אם ראו'י לבוא בקהל שבא מרוב המואבי' ע"ש. אבל באמת ראו'י לבוא בקהל וגם למלכות כי עמוני ולא עמונית מואבי ולאמואבי כנודע, ואי' באלשיך ז"ל ובס' נחלת בנימין מש"ה מואבי ולא מואבי כי עבירה לשמה הי' כי כוונתו לטובה הי' כי לא לתוהו בראה רק לשבת יצרה ע"ש ובחידושי אגדות במס' הוריות. וא"כ מוכח מזה שדוד הי' מלך וגם בא בקהל דעבירה לשמה מורת כמובן, ובמס' נזיר יליף לה דעבירה לשמה מותר מאביגיל גבי סיסרא ע"ש, ולפ"ז זהו ששלח לו יעקבל אמור עבד ז הדוד שבא בקהל ושפחה זה אביגיל ומשניהם וכח דעבירה לשמה מותר וא"כ ממילא גם שת אחיות לא הי' חטא ולעולם א"י אינה מוחזקת וא"כ מוח דכיבוד הוא משל בן כנ"ל באריכות וא"כ מפני מה כהו עינו של יצחק, א"ו כדי שיבוא יעקב ויוטול הברכות וא"כ מן אשמייא אסכימו עלה שאנכי אטול הברכות כמובן וכנ"ל הכל באריכות ודוק.
ובזה יבואר מאמר במס' סנהדרין פ' חלק אמר ר"H מה דכתיב ולרשע אמר אלק'י מה לך לספר חוקי כו' כך אמר לדואג כשאתה מגיע לפ' מרצחי' ופ' לשון הרע מה אתה דורש בה עכ"ל. ודיקדקו המפורשי' אמאי אמר לי' כן אחר שעשה שתיהן הא בחדא ג"כ הי' סגי לאמור מה דורש בה כמובן ע"ש. ולפי דבריו הנ"ל יובן היטב
227
רק אקדי' עוד מה דאי' במפורשי' בשם ע"מ על מה שאמרה המילדות לרחל בהקשותה בלידתה אל תיראי כי גם זה לך בן, ר"ל הבן היולד לך בנימין הוא בן שלך כמו יוסף, וכמו שיוסף יהי' מושל במצרים כך יוצא מבנמין שאול המלך נמצא עלילך נשמר ומלכים ממך יצאו ושוב אין לך שום דאגה ומורה אל איסור שתי אחיות שהרי ממך שתי בנים שימשלו בישראל ומי הוי חשש איסור בהן הלא אמר תורה מקרב אחיך תשים עליך מלך מהמיוחסי' שבך עכ"ל. וכן הביאו בשם של"ה שמביאה אסורה הוולד רשע ע"ש. נמצא מזה שהי' שאול מלך מוכח דיעקב לא חטא כלל באיסור שתי אחיות. אך היא גופא קשי' למה לא חטא בזה וצ"ל דעבירה לשמה הי' כנ"ל. אך לפי מה דאי' בס' בגדי אהרן בשם הזהור שלא הי' שאול מלך אלא שנשאל לו המלוכה ומש"ה הי' נקרא שאול ע"ש, א"כ לא מוכח מידי דלא חטא בשתי אחיות כמובן, די"ל דאדרבה משום חטא זה לא הי' ראוי' למלוכה רק נשאל לו המלוכ הכנ"ל. ואי' עוד בבגדי אהרן הנ"ל מה שציוה שאול לדואג להגיע בכהנים אע"ג דקיי"ל אין שליח לדבר עבירה, אבל מלך אשני ואומרים יש שליח לדבר עבירה, ולפ"ז צ"ל דשאול מלך ממש הי' ע"ש בפ' ויגש היטב.
והנה כבר נזכר למעלה שהלשון דואג על דוד לאמור לשאול עד שאתה שואל אם הגון הוא למלכות שאל אם ראו'י לבא בקהל כיון שבא מרות המואבים כנ"ל באריכות. וקשה הא הנקיבות לאנאסרו כלל כיון דעבירה לשמה הי' דהא כווותנם לטטובה הי' כמ"ש האלשיך ונ"ב הנ"ל באריכות. וצ,ל דדואג סובר דעבירה לשמה אפ"ה עבירה מיקרי וא"כ לפ"ז ממילא גם גבי שתי אחיות של יעקב מיקרי עבירה כנ"ל וא"כ לפ"ז הא לא הי' ראו'י שאול למלוכה כנ"ל וצ"ל באמת לא הי' מלך רק נשאל לו המלוכה כנ"ל, וא"כ לאו שפיר עביד בהריגת הכהנים כיון דאין שליח לדבר עבירה וא"ל מלך שאני הא לא הי' מלך ממש כמ"ש הבגדי אהרן הנ"ל וכמובן.
ולפ"ז זהו דברי מאמר הנ"ל, דוודאי על רציחה דנוב עיר הכהנים הי' לו תי' דמלך שאני והי' צריך לשמור פקודת המלך כנ"ל, וגם על לשון הרע לחוד מה שהלשין על דוד אצל שאול לאמור אף אינו ראוי לבוא בקהל מחמת שבא מרוב המאובי' כנ"ל ג"כ הי' לו תי' דעבירה לשמה אפ"ה עבירה מיקרי, וא"כ גם הקריבות נאסור כנ"ל באריכות. אך ורק תרווייהו להדדי וודאי סתרי, דממ"נ כיון שעבר על הרציחה דנוב עיר הכהנים מחמת דבר דשאול הוא מלך ממש כנ"ל, וא"כ צ"ל דשתי אחיות של יעקב לא הי' חטא כיון דעבירה לשמה הי' כנ"ל, א"כ ממילא שלא כדין הלשין ל"ה על דוד שפסול לבוא בקהל כנ"ל ואי כדיון הלשין דעבירה לשמה אסור א"כ שלא כדין עביד רציחה כנ"ל באריכות ודוק וקצרתי.
228
ובזה נבוא למאמ רהקודם, דיש לדקדק שאם בני דורו הי' מתרגזי' על דוד ואומר'י לו שהוא מפסול רות המואבי' לפי שהם סברי שגם הנקיבות הם בכלל איסור א"כ מאי הועיל לדוד באומרושגם הם באים מאיסור שתי אחיות, הרי אותו פגם שווה בכל וניתוסף גם הוא שבא מרובת המאובי' וכמובן. ולפי הנ"K יובן היטב, רק אקדי' מהד אי' בפ"ד מדחזינן שיצאו מיעקב שבטי י"ה ש"מ שלא חטא באיסור שתי אחיות דמביאה אסורה יצאו בנים שאנים מהוגנים ע"ש בד' האתר'י וכמו שכתבת לעיל בשם של"ה ג"כ כנ"ל באריכות. ולפ,ז זהו שהשיב להם דוד לפי דעתיכם שאני בא מפסול רות המאובי' דס"ל שגם הנקיבות נאסרו וקשה הא כוונתם לטובה הי' כנ"ל, וצ"ל דעבירה לשמה אפ"ה עבירה מיקרי כא"כ אף אתם באיו מאיסור שתי אחיות כיון דעבירה לשמה אסור כנל באריכות, וזה וודאי אינו דא"כ האיך יצאו מיעקב שבטי י"ה אי חטא באיסור שתי אחיות כנ"ל, א"ו צ"ל דעבירה לשמה מותר כנ"ל וממילא מהאי טעמא גופא לא נאסרו הנקבות דמואב, דכיון דכוונתם לטובה הי' וג"כ הי' עבירה לשמה כנ"K באריכות, ולק"מ ושפיר השיב להם וק"ל.
אך עדיין קשה במה שמסים המאמר הנ"ל באומר ואף תמר שלקחה יהודא וגו' דפגם זה אין שום דופי לישראל רק לדוד וגם מאי בעי בזה. ע"כ נ"ל מדרש הנל באופן אחר בד' פשוט הטב, עפ"י מה דאי' בספר מטה אהרן על שני טעמי' דמציענו במדרש שנענש יעקב בדינה, חדא שנאמר ויקרא לו אל אלקי' ישראל, אמר הקב"ה אפי' חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו ואתה קוא לעצמך אל, למחר בתך יוצאת ומזנה, וטעם אחר אי' משום דכתביב ותצא דינה בשביל שהיתה יצאנית נעשה זונה, שנאמר כל כבודה בת מלך פנימה, וכך הנ"ל דפליגי אי מואבי ולא מואבי, דאי' בגמ' דיבמות מואבי ולא מואבית ופריך הגמ' א"כ מצרי ולא מצרית ומשני התם שאי הכא שמפשרש הקרא טעמא דידהו דכתיב על דבר אשר לא קדמו בלחם ובמים, דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם שנאמר כל כבודה בת מלך פנימה, וא"כ להך מ"ד דס"ל דיעקב נענש בדינה בשביל שנטל שררה לעצמו, ע"כ לית לי' הך דכל כבודה בת מלך וגו' וא"F ממילא לא אמרינן מואבי ולא מואבית, זה תוכן דבריו של מטה אהרן הנ"ל ע"ש היטב. והנה בציוני אי' תי' על איסור שתי אחיות דטעם איסור עריות הוא משום שלמעלה מזדווגים בקרובים ואסור להשתמש בשרביטו של מלך משא"כ יעקב נקרא אל ונאמר ויקרא לו אל אלקי ישראל וגו'
229
לפיכך מותר לו להשתמש בשרביטו של מלך עכ"ל.
ולפ"ז יובן המדרש הנ"ל כיון דבני דורו של דוד אומרי' לו שמפסול משפחה הוא מרות המואבי', וע"כ סברי דגם הנקיבות אסורו, וקשה הא אין אשה דרכה לקדם דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה, וצ"ל דלית לי' דרש זה כנ"ל, ולפ"ז מפני מה נענש יעקב בדינה דל"ל מפני שהיתה דינה יצאנית וכתיב כל כבודה בת מלך פנימה הא ע"כ לית להו הך דרש כנ"ל, א"ו צ"ל משו םהכי נענש יעקב בדינה כאידך טעם הנ"ל כיון שנטל שררה לעצמו וקרא לעצמו אל כנ"ל, ולפ"ז הלא גם אתם מאיסור שתי אחיות באתם דהא כיון שאינו הקב"ה קרא לו אל א"כ אסור להשתמש בשרביטו של מלך כמו שאר כנ"ל וכמובן, וזה וודאי אינו דהא יצאו ממנו שבי י"ה כנ"ל באופן הראשון, א"ו צ"ל דהקב"ה קרא ליעקב אל ומש"ה הותר לו להשתמש בשרביטו של מלך ואפ"ה נענש בדינה כיון שהיתה דינה יצאנית כנ"ל, וכיון שכן ע"כ דרשינן הך דרש כל כבודה בת מלך פנימה א"כ ממילא גם אי מלאו מפסול מפשחה הוא דהא הנקיבות לא נאסרון כיון דאין אשה דרכה לקשם דהא כל כבדוה בת מלך פנימה כנ"ל הכל באריכות.
אך באמת מצינו חטא אחר שנעשנ יעקב בדיהנ משום דעבר על איחרו נדרי' אמנם בפ"ד בד' האתרי' אי' דכ"ז אי הי' קודם מ"ת כישראל אבל בב,נ לא הי' חטא דבב"נ אינו מצוונ על איחור נדרי' כמ"ש תוס' במס' נזיר ע"ש היטב. ואי' בתפארת הגרשוני בשם הרמב"ן דהא דיהודא נשא תמר כלתו היינו משום דקודם מ"ת היבום לא דווקא באחיו הי' אלא ה"ה אביו של מת ג"כ הי' חייבם, וא"כ לא חטא יהודא בביאה כי הוא היא אביו של מת וקדם מ"ת הי' מותר עכ"ל ע"ש פ' בהעלותך. וא"כ זהו שהי' דוד מסיים ואורמ דאת"ל מנ"ל דמש"ה נענש בדיהנ בשביל שהיתה יצאנית וכנ"ל, דלמא משום חטא איחור נדרי' של יעקב אירע לו סבה זו כנ"ל, לזה אמר ואף תמר שלחקה יהודא זקניכם מפסול שפחה הוי, והאיך בא ואמר צדקה ממני, ואדרבה הגדיל החטאמאוד כמובן, א"ו צ"ל דאמר צדקה ממני , ואני במקו' יבום קאתי כנל, וא"כ לפ"ז ממילא מוכח דהיק קודם מ"ת דינם כב"נ הנ"ל וא"כ לא שייך עונש ליעקב על איחור נדרי' כנ", א"ו בשביל שהיתה דינה יצאנית נענש בדיהנ וכנ"ל הכל באריכות ודוק היטב וקצרתי.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
אוועטאר
יידישע קהילות
שר שמונת אלפים
תגובות: 8679
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 28, 2014 4:03 pm

סוגיא סתירת הצדוקים דאומרים עצרת אחר השבת

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך יידישע קהילות »

בס"ד במנחות ס"ה בסוגי' סתירת הצדוקין דאומרים עצרת אחר השבת
הרמב"ם בפ"ז מהל' תמידין הל' י"א כתב וז"ל עומר זה מן השעורים כו' וכיצד הי' נעשה כו' וכ"כ למה מפני אלו הטועים שיצאו מכלל ישראל שאמרו שזה שנאמר בתורה ממחרת השבת הוא שבת בראשית, ומפי השמועה למדו שאינה שבת אלא יו"ט וכן ראו תמיד הנביאים והסנהדרין בכל דור ודור שהי' מניפין את העומר בט"ז בניסן כו' והרי נאמר בתורה {ויקרא כג, יד} ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה ונאמר {יהושע ה, יא} ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה וא"ת שאותו פסח בשבת אירע וכמו שדמו הטפשים האיך תלה הכתוב היתר אכילתה לחדש בדבר שאינה עיקר ולא הסיבה אלא נקרה נקרה, אלא מאחר שתלה הדבר במחרת הפסח הדבר ברור שמחרת הפסח היא העילה המתרת את החדש ואין משגיחין על איזה יום הוא מימי השבוע עכ"ל. וכ' הלח"מ זהו ראיית רבינו וראוי אליו ע"ש.
והנה ודאי ראוי אליו אבל יש לתמוה אם ראייתו גמורה היא האיך לא מביא שום תנא בגמ' ראיי' זו. וודאי על הרמב"ם לק"מ דלא מביא דרשות הגמ' היינו משום דלכולהו אית להו פירכא בר מבתרייתא כדאי' בגמ' {מנחות סו, א} וזה הוא מבנין אב דנאמר עומר ושתי לחם מה להלן תחילת רגל כו' או מחמת ההיקש נאמר שבת למעלה ונאמר שבת למטה מה למטה תחילת רגל כו' כדאי' בגמ', וא"כ יותר מביא רבינו ראיי' גמורה מעומר גופא דכתיב בי' ממחרת הפסח וכנ"ל. אבל להיפך וודאי קשה האיך העלימו כל התנאים בגמ' שם ראיי' גמורה כזו.
והנה וודאי י"ל דוודאי הרמב"ם לשיטתי' מביא שפיר ראי' זו דהנה דברי הרמב"ם אמורים (?) בהדיא על ענין אחר בקדושין דל"ו ע"ב דפריך הגמ' מהך קרא ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאקרוב עומר והדר אכול בשלמא למ"ד מושבות בכ"מ שאתם יושבים שפיר אלא למ"ד מושבות לאחר ירושה וישיבה קשה, ומשני ל"צ להו דהי' מספקים במן שבכליהם עד ט"ז בניסן ע"ש. וא"כ ממילא להרמב"ם לשיטתי' דפסק בפ"י מהל' מאכלות אסורות {ה"ב וה"ד} מושבות בכל מקום ע"ש, א"כ שפיק מעיקרא לא אכול דלא אקרוב עומר, וא"כ ממילא מוכח ממחרת הפסח הי' הקרבת עומר ונדחה דברי הצדוקים, אבל אי לאחר ירושה וישיבה א"כ בלא"ה צ"ל דהי' מספקים במן שבכליהם כמובן, וא"כ לא נדחו דברי הצדוקים, וא"כ מש"ה מייתו התנאים ראיות אחרות לסתור דברי הצדוקין. וזה פשוט.
אבל באמת צ"ע דנימא כל התנאים שם ס"ל שלא אליבא דהלכתא דפסקינן מושבות בכל מקום כו' (?). ועוד קשה לי קושי' עצומה, הא לפי המסקנא דמשני דהי' מספקין במן כנ"ל, א"כ קשה מנ"ל להרמב"ם לומר דהך מ"ד דס"ל מושבות בכל מקום לא ס"ל כהך ברייתא דמביא בקדושין דהי' מספקים במן עד ט"ז בניסן, וא"כ לפ"ז ליכא ראיי' כלל לדחות דברי הצדוקין מהך קרא, דלמא באמת לא הי' הקרבת עומר והא דתלי' אכילה קלוי במחרת הפסח היינו דאז שוב פסק המן והתחילו לאכול מעבור הארץ, כמו דצריכין לומר להך מ"ד מושבות לאחר ירושה כו' (?), כמו כן י"ל לאידך מ"ד דס"ל מושבות בכל מקום לפי המסקנא, אך המקשן שם פריך שפיר כיון דלא ידע עדיין מברייתא דהי' מסתפקין במן כנ"ל, אבל לפי המסקנא איכא למימר דלית מחלוקת בזה הברייתא כלל, וצ"ע לכאורה.
ונ"ל לתרץ הכל בעז"ה, והרמב"ם לשיטתי' שפיר כתב ראיי' זו משא"כ הגמ' שם לא מביאין ראיי' זו אזלי בשיטה (?) אחרת, ואדרבה נ"ל להביא ראיי' לסברת הרמב"ם הנ"ל דממחרת הפסח יש ראיי' לדחות דברי הצדוקים וכנ"ל.
דהנה שם במנחות ס"ו ע"א אי' רשב"א אומר כתוב א' אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב א' אומר שבעת ימים מצות תאכלו הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאכלו שבעה מן החדש אתה יכול לאוכלה ששה מן החדש כו', והקשו תוס' שם ד"ה כתוב א' וז"ל בסוף ערבי פסחים דריש מיני' מה שביעי רשות אף ששה רשות, ובסוף פ"ק דחגיגה נמי דרשינן מה שביעי עצור כו' ושמא תרתי ש"מ עכ"ל. והנה דברי תוס' קשה להולמן האיך תרתי ש"מ, דאי אוקמינן להורות מה שביעי רשות, האיך מוכח מיני' לדחות דברי צדוקין, וכן אי מוקמינן מה שביעי עצור כו' ג"כ תו לא מוכח לדחות דברי צדוקין. וודאי זה בלא"ה לפענ"ד לק"מ דהא אי' שם בחגיגה כמה דרשות על חול המועד שאסור במלאכה ע"ש, א"כ י"ל רשב"א ס"ל כאידך תנאי ע"ש, אבל זה ששת ושביעי רשות ס"ל כולי עלמא כנודע.
ונ"ל לתרץ קושי' תוס', ומקודם אתרץ קושי' תוס' במנחות דס"ח {ע"ב} דאי' התם ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו אפי' בזמן שבית המקדש קיים האיר מזרח מתיר והכתיב עד הביאכם למצוה כו' ופרכינן ממתניתין משחרב בה"מ התקין ר"י ב"ז כו' ואי ס"ד משום מצוה ליקום ולגזר ומשני ר"י ב"ז בשיטת רבי יהודה אמרה דאמר מה"ת אסור שנאמר עד עצם היום הזה עד עצמו של יום כו', והקשה תוס' שם ד"ה בשיטת ר"י אמרה כו' בא"ד וז"ל ותימה מנ"ל לר"י ור"ל דפליג שום תנא עלה דר"י דקאמרי אף בזמן שבה"מ קיים האיר מזרח מתיר עכ"ל ע"ש שהניחו בקושי'.
ונ"ל לתרץ דהנה במס' ערלה פ"ג משנה ט' אי' סתם משנה החדש אסור בכל מקום, והיינו כמ"ד מושבות בכל מקום כו', עיין בפוסקים בי"ד סי' רצ"ג מזה. והנה במנחות דפ"ג {ע"ב} אי' סתם משנה כל הקרבנות צבור כו' חוץ מן העומר שאינו בא אלא מן הארץ כו', ואמרינן בגמ' {פד, א} מתניתין דלא כהאי תנא דתניא ר' יוסי בר"י אומר עומר בא מח"ל ומה אני מקיים כי תבואו אל הארץ שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ, וקסבר חדש בח"ל דאורייתא כו' וכי תבואו זמן ביאה היא וכיון דאורייתא אקרובי נמי מקריבינן ע"כ. ולפ"ז הרי צ"ל מתני' דקתני עומר מן הארץ ס"ל דחדש אינו בח"ל כמובן, וא"כ קשי' סתמא אסתמא, ועיין בפני יהושע בקדושין בקונטרס חדש שלו תי' (? מ"ש=מה שכתב?) מזה.
ונ"ל לתרץ דוודאי גם הך מתניתין ס"ל חדש בח"ל ואפ"ה ס"ל דאינו בא רק מן הארץ, היינו משום דכתיב כי תבואו אל הארץ משמע דאינו בא רק מן הארץ, וליכא למימר זמן ביאה קאמר ש"מ (?) דמוכח דג"כ קודם לזה הי' מהני איסור חדש וכאשר אבאר.
דהנה בפ"ב {מ"א} במס' חלה הביא הר"ש הירושלמי וז"ל ר"י בעי קומי ר"י בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש א"ל למה לא עד כדין לחה אפי' יבישה א"ל ואפי' יבישה אפי' קצירה מעתה אפי' חיטין בעליי' כך אני אומר לא אכלו ישראל מצה בליל פסח כו', והקשה הר"ש שם וז"ל פי' לחה חדשה יבישה ישנה משל אשתקד, סבר דכולהו אסורין קודם לעומר דהשתא, ותימה גדול למה לא התירן העומר של אשתקד, ושמא דלא חל איסור חדש עד השתא וגם לא קרב עומר במדבר דביאה כתיב ביה ואז נאסר הכל אפי' ישן ולא הי' להם ממה לאכול כו' עכ"ל הר"ש. היוצא לנו מזה, בכניסתן לא"י ג"כ הישן נאסר קודם העומר דאשתקד לא קרב עומר דביאה כתיב ביה, ובשביל זה הקשה הירושלמי לא אכלו מצה בליל פסח. ולפ"ז י"ל הך קושיא הי' קשה לתנא דמתני' ג"כ האיך אכלו מצה בליל פסח בכניסתן לא"י כקושי' ירושלמי הנ"ל. אלא ודאי צ"ל דגם קודם לזה הי' נאסר החדש, והא דכתיב ביאה היינו להורות דעומר אינו בא אלא מן הארץ ולא על זמן ביאה, וא"כ שפיר הי' להם לאכול משל אשתקד כיון דחדש כבר הי' נוהג וניתר בעומר של אשתקד, ושפיר קתני במתני' דעומר אינו בא אלא מן הארץ, דע"כ ע"ז קאי ביאה דהיינו כי תבואו דכתיב ביה כמובן (דא"א= דאי אמרת?) ??? על זמן ביאה קשה קושי' ירושלמי הנ"ל. וק"ל.
אך לפ"ז קשה בין כך ובין כך עכ"פ אף אי כי תבואו קאי על שבא העומר דווקא מן הארץ א"כ ממילא של אשתקד האיך ניתר, דבמדבר לא הי' יכולין לקרב עומר כיון שאינו בא אלא מן הארץ ומאין הי' להם עומר מן הארץ (ואף אם נדחוק לומר אולי לקחוהו מתגרי עכו"ם מארץ ישראל שעוברים שם, מ"מ קשה הא כתיב קצירכם ולא קציר עכו"ם כדאי' בר"ה י"ג {ע"א} (ועיין בסמוך מזה)). אבל י"ל דהאיר מזרח הי' מתיר, דהא הביאכם אינו רק למצוה כדאמרי ר"י ור"ל במנחות דס"ח כנ"ל, וא"כ שפיר הי' היתר לחדש של אשתקד. וא"כ לפ"ז שפיר לק"מ קושי' תוס' הנ"ל מנ"ל לר"י ור"ל דאיזהו תנא פליג על ר' יהודא דאמר כל היום אסור ??? (ז"א= זה אינו?) דמוכח מכח סתמא אסתמא דיש תנא דפליג ודריש בעצם (?) היום (?) הזה על האיר מזרח וכיון דדרשינן על האיר מזרח ממילא ס"ל לר"י ור"ל אפי' בזמן שבית המקדש קיים והביאכם לא נאמר רק למצוה, ועיין היטב ודו"ק וקצרתי.
אך עדיין קושי' תוס' הנ"ל במקומה עומדת, דהנה הרמב"ם פסק חדש בח"ל אסור נמי, עיין פ"י מהל' מאכלות אסורות וכנ"ל, ואפ"ה פסק פ"ז מהל' תמידין כסתם מתני' הנ"ל דעומר אינו בא רק מן הארץ דכתיב כי תבואו עי"ש בלח"מ היטב, וקשה לדידי' הא אמרינן בגמ' אי חדש בח"ל אקרובי נמי מקריבינן ??? לדידי' כנ"ל (?) מכח קושי' ירושלמי הנ"ל, הא הרמב"ם פסק שם כר' יהודא ע"ש בפ"י מהל' מאכלות אסורות הל' א', וא"כ קשה להרמב"ם סתמא אסתמא.
אבל נ"ל דלק"מ כלל. דהנה השב יעקב שאלה ס"א הביא הוכחה דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם מגמ' דמנחות הנ"ל דאמרינן אי חדש נוהג בח"ל אקרובי נמי מקרבינן, וקשה הא איסור חדש נוהג בשל עכו"ם ואפ"ה התורה ממעט שלא להביא עומר משל עכו"ם דכתיב קצירכם ולא של עכו"ם כדאי' בר"ה, וא"כ האיך ר"י ב"י [אמר] דעומר בא מח"ל הואיל ואיסור חדש נוהג בחו"ל, הלא איכא למפרך של עכו"ם יוכיח דאיסור חדש נוהג ביה ואפ"ה אין עומר בא מהן דכתיב קצירכם ולא קציר עכו"ם אלא ודאי באמת אין איסור חדש נוהג בשל עכו"ם עכ"ל תשו' שב יעקב הנ"ל. אך התוס' בקדושין ל"ו ע"ב {ד"ה כל} במתני' הוכיח דחדש נוהג בשל עכו"ם מירושלמי דהקשה על מתני' למה לא קתני חלה ומשני דאינו נוהג בשל עכו"ם, הרי מוכח דחדש שפיר נוהג בשל עכו"ם. אך הב"ח י"ד סי' רצ"ג רצה לומר מירושלמי אינו ראיי' די"ל דלא פריך רק על ת"ק דקתני ערלה כו' אבל ר"א דאמר אף החדש לק"מ לתני חלה דלא קתני רק מה דפליג על ת"ק ע"ש היטב. אך בתשו' כנסת יחזקאל {סי' מא} מדחה זה, דכיון דירושלמי קאמר במס' ערלה פ"ג {ה"ז} חדש מה"ת אסור מתני' ר"א תמן ??? כל מצוה (?) וכו' ר"א אומר אף החדש מ"ט דר"א מושבות וכו' ר"י בעי קומי דר"י ולמה לא תנינן אף חלה עמהן א"ל לא תנא אלא דברים שנוהגים בנכרים ובישראלים עכ"ל, ובמתני' כנ"ל לא נזכר דברי ת"ק כ"א ר"א לבד ולא שייך תרוצא דב"ח עכ"ל הכנסת יחזקאל הנ"ל בסי' מא. (וכן מפרש הגאון ר"י מילר בשו"ת שב יעקב הנ"ל דברי תוס' הנ"ל ע"ש).
ולפ"ז ממילא לק"מ על הרמב"ם הנ"ל, דוודאי שפיר בגמ' אמרינן מתני' דלא כי האי תנא כיון דקתני דעומר בא רק מן הארץ ור"י ב"י ס"ל אפי' מח"ל מחמת הך סברא אי בח"ל אקרובי נמי מקריבינן, אבל עכ"פ בתנא דמתני' מוכח דלא ס"ל הך סברא, והיינו דאל"כ הרי צ"ל תנא דמתני' ס"ל חדש אינו נוהג בח"ל וא"כ קשה סתמא אסתמא כנ"ל, אלא ודאי אדרבה כיון דבמתני' שם בערלה לא קתני חלה וצ"ל דס"ל דחדש נוהג בשל נכרי משא"כ חלה כנ"ל. ולפ"ז ממילא תו ל"ש הך סברא כיון דהיא בח"ל אקרובי נמי מקרבינן, זה אינו דהא י"ל חדש של עכו"ם יוכיח דאסור בח"ל, ואפ"ה אמרה תורה קצירכם ולא קציר עכו"ם כקושי' שב יעקב הנ"ל, ומש"ה שפיר קתני מתני' עומר אינו בא אלא מן הארץ, ומש"ה פסק הרמב"ם הכי כדי שלא תיקשי סתמא אסתמא, ולר"י בר"י שפיר ע"כ ר"ל (?) דס"ל חדש אינו נוהג בשל עכו"ם אבל לפי סתמא דמתני' דערלה מוכח להיפך מכח קושי' ירושלמי הנ"ל ולק"מ על הרמב"ם ועיין היטב ודו"ק.
(והא דלא כ' הרמב"ם זה בחדש דנוהג בשל עכו"ם, עיין בב"ח הנ"ל מזה דכ' ראי' להיפך, אבל י"ל כמ"ש הפני יהושע בקונטרס שלו כיון דמושבותיכם היינו אפי' בכל מקום, וא"כ שווה לשאר איסורין דאין חילוק בין של חו"ל (?) לישראל דבכל מקום אסור כמו בשר בחלב וכדומה והוא הדין חדש ??? ??? בארץ של חובת קרקע לא נאמר ע"ז מהיכי תיתי תו לחלק, משא"כ ערלה י"ל דהלכה למשה מסיני כך הי' של ישראל ולא של עכו"ם כמו דמחלקינן לענין ספק וודאי כדאי' בקדושין {לח, ב} ועיין בה וקצרתי מאד מאד).
ולפ"ז ממילא כיון דבלא"ה לק"מ סתמא אסתמא א"כ קושי' תוס' הנ"ל במקומה עומדת (?) מנ"ל לר"י ור"ל דיש איזהו תנא דפליג על ר"י וס"ל האיר מזרח מתיר וכנ"ל. ונ"ל לתרץ קושי' תוס' הנ"ל באופן אחר.
דהנה במס' ר"ה די"ג ע"א גרסינן מהיכן הקריבו עומר בכניסתן לא"י כו' וממאי דאקריבו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח וגו' מעיקרא אכול והדר אכיל דאקרוב עומר והדר אכלו ומהיכן הקריבו כו' וכתבו תוס' שם ד"ה ומהיכן הקריבו וז"ל משמע דאי לא הקריבו אסורין כל היום ודלא כמאן דאמר במנחות כו' האיר מזרח מתיר עכ"ל. ולפ"ז י"ל זהו דהי' קשה לר"י ור"ל להך תנא דס"ל מושבות בכל מקום שאתם יושבים א"כ קשה מהיכן הקריבו בכניסתן לא"י דהא אכלו חדש כדכתיב ויאכלו מעבור הארץ מצות וקלוי, וקלי הוא חדש (כנ"ל ברמב"ם דמדחה מזה דברי צדוקים מזה דכתיב וקלוי), אלא ודאי צ"ל הא דאכלו חדש היינו דס"ל האיר מזרח מתיר כנ"ל בתוס', ואף דשם בר"ה מדחה די"ל דהקריבו מהא דלא עייל כלל או פחות משליש ואפ"ה מליא בחמשה יומי מפני שבח א"י, זה ס"ל לר"י ור"ל לדוחק דאף שנשתבח א"י לבשל פרותיהן במהירות יותר משאר ארצות אבל לא כ"כ למלאות בחמשה יומין וכדמוכח ממה דאמרינן התם תבואה שנקצרת בחג בידוע שהביא שליש לפני ר"ה משמע אבל לא בחמשה יומין וע"ש בתוס' ד"ה ה"נ ארץ צבי, ותירוצם של תוס' לא ס"ל ר"י ור"ל ופליגא בזה עם סברת חבריי' דר"כ בר"ה שם וא"כ שפיר הוכיחו דהאיר מזרח מתיר אליבא דידן דפסקינן כמ"ד מושבות בכל מקום, אבל ר"י ור"י ב"י שם במנחות י"ל דס"ל כמ"ד מושבות לאחר ירושה וישיבה וא"כ שפיר אכלו חדש בלא הקרבת עומר וקמ"ל דלא צריכי מקודם כדמשני בקדושין דל"ח ע"א כנ"ל ולק"מ וק"ל וקצרתי.
אך לפ"ז קשה קושי' הב"ח בי"ד סי' רצג דמקשה על הנך פוסקים דס"ל חדש נוהג בשל עכו"ם א"כ קשה למה לגמ' דסוגי' דר"ה הנ"ל הך דיוקא מעיקרא לא אכלו מהיכן הקריבו, לפרוך בקיצור ויאכלו מעבור הארץ האיך אכלו אלא ודאי דהקריבו עומר מהיכן הקריבו, אלא ודאי דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם ע"ש בב"ח, ומש"ה שפיר ל"ק האיך אכלו שאכלו משל עכו"ם אבל כיון דמעיקרא לא אכלו היינו ע"כ בשל ישראל קאי שפיר קשה האיך אכלו ??? אלא ודאי דהקריבו עומר ומהיכן הקריבו כו' כמ"ש (? וע"ש) בב"ח היטב (?), ולפי הנ"ל דמוכח מכח סתמא אסתמא דחדש נוהג בשל עכו"ם כנ"ל בשיטת הרמב"ם א"כ קושי' הנ"ל במקומה עומדת.
ונ"ל לתרץ קושי' זו, דהנה בקדושין ל"ז ע"ב הקשה תוס' על מה דפריך מעיקרא לא אכלו דאקרוב עומד והדר אכלו, הא ממחרת הפסח היינו ט"ו כדכתיב ממחרת הפסח יצאו ביד רמה והיינו בט"ו ותי' תוס' דמוכח הכא דקאי על ט"ז דאי על ט"ו מ"ש ט"ו ולא קודם ט"ו ע"ש. והקשה המהרש"א בתוס' ד"ה דאקרוב עומר כו' מנ"ל דבט"ז מיירי דלמא באמת בט"ו מיירי אך אעפ"כ מעיקרא לא אכלו היינו מחמת איסור חדש אבל בט"ו בא עשה דאכילת מצה ודוחה לל"ת דחדש וא"כ אף אי קאי על ט"ו פריך הגמ' שפיר ומנ"ל לתוס' לומר דקאי על ט"ז, ותי' המהרש"א מדאמרינן בגמ' דאקרוב עומר והדר אכלו ע"כ צ"ל דהי' בט"ז דאז הוא הקרבת עומר ומש"ה כתבו תוס' דהי' ט"ז ע"ש במהרש"א. ולפ"ז י"ל וודאי בקיצור לא הי' יוכל להקשות ויאכלו מעבור הארץ האיך אכלו י"ל דמחרת הפסח היינו ט"ו כממחרת הפסח יצאו וגו' כקושי' תוס' הנ"ל וא"כ בא עשה דמצה ודחי ל"ת דחדש (ואף שתוס' שם בקדושין ד"ה דאקרוב עומר [כתבו] בשם ירושלמי דעשה דלפני הדיבור אינו דוחה ל"ת דלאחר הדיבור ע"ש, אבל הא בירושלמי שם איכא פלוגתא בזה כמו שכתבו תוס' בשם ירושלמי במס' ר"ה בסוגי' הנ"ל באריכות וא"כ י"ל כאידך מ"ד שם דגם עשה לפני הדיבור דוחה) והיא גופא קמ"ל קרא דאף עשה לפני הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור, ומש"ה מקשה מעיקרא לא אכלו היינו ר"ל כיון דכתיב ממחרת הפסח והיינו ביום כדברי (?) הגמ' בברכות ד"ט ע"א דיצאו ישראל ממצרים ביום דווקא דכתיב ממחרת הפסח יצאו וגו' עי"ש) וא"כ הכי נמי דייק הכי מדכתיב ממחרת הפסח משמע ביום דווקא אבל לא בלילה וקשה הא גם בלילה מסתמא אכלו מצה של מצוה כדכתיב בערב תאכלו מצות והאיך קאמר ויאכלו ממחרת דווקא אלא ודאי רצה לאשמועינן עיקר אכילה הי' מן הדגן במחרת הפסח כמ"ש תוס' שם בר"ה והיא גופא קשי' האיך הי' עיקר אכילה מדגן ולא קודם לכן, אלא ודאי דאקרוב עומר וקשה שפיר מהיכן הקריבו, ולק"מ קושי' הב"ח הנ"ל וק"ל וקצרתי.
ואם אמת אגיד באמת לא הבנתי קושי' מהרש"א כלל על תוס' הנ"ל לוקמי בט"ו ומטעם עשה דוחה ל"ת א"כ מאי ממחרת הפסח הא בלילה נמי אכלו מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות וזהו שהקשו שם על ר"ת דרצה לומר דקאי על ט"ו ואכלו מצות עי"ש מקודם בשם ר"ת וע"ז הקשו שפיר מאי קודם ט"ו אי בט"ו ואי מחמת מצה א"כ גם בלילה מסתמא אכלו. ויותר מזה קשה לי על המהרש"א הנ"ל הא דיום אינו רק רשות כדדרשינן בס' פ' ערבי פסחים מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות רק לילה ראשונה חובה כדכתיב בערב תאכלו מצות, ולפ"ז האיך איכא למימר כלל דאכלו ממחרת הפסח והיינו ביום כנ"ל מטעם דעשה דוחה ל"ת. וודאי ר"ת כתב שפיר דאכלו מצות דעכ"פ מצוה איכא בפסח לאכול מצה ומש"ה אכלו מצות, אבל עכ"פ כיון דחיוב ליכא א"כ תו ל"ש דדחי ל"ת דחדש, ובאמת בירושלמי לא קאמר רק על לילה ראשונה ע"ש שכ' האיך אכלו מצה בליל פסח ע"ש בתוס' בר"ה שם וכנ"ל בהתחלה בשם הר"ש שהביא הירושלמי הנ"ל שכ' לא אכלו מצה בליל פסח והיינו דשם הוא חיוב ושפיר י"ל דעשה הי' דוחה אם לא הי' לפני הדיבור וצע"ג.
ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' הנ"ל במנחות על ר"ש ב"א דסותר דברי הצדוקין ממשת ימים כו' הא אינו רק על רשות כנ"ל. זה אינו, דהנה הא יש סתירה לדברי הצדוקין כמו שכ' הרמב"ם הנ"ל מקרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח וכנ"ל, אך לכאורה י"ל מזה אינו ראיי' לסתור דברי הצדוקין הנ"ל די"ל מש"ה אכלו ממחרת הפסח דהוא ט"ו ולא ט"ז ועשה דוחה ל"ת כקושי' מהרש"א הנ"ל אבל לא מטעם הקרבת עומר דבמחרת הפסח אינו מוכרח דהי' הקרבת עומר וכדברי הצדוקין הנ"ל דהקרבת עומר הוא תמיד ממחרת השבת. אך לכאורה הא אינו חיוב לאכול מצה כלל ביום וכנ"ל והאיך ידחה עשה דמצה לל"ת דחדש דהא אמרינן מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות, ולפ"ז שפיר נדחו דברי צדוקין מקרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח וגו' וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל. ??? ??? ר"ש על הצדוקין הא פשטא מוכח שלא דברי צדוקין דכתיב בהדי' ממחרת הפסח. אך צ"ל דהם ס"ל ממחרת הפסח היינו בט"ו ומטעם דעשה דוחה ל"ת וא"כ צ"ל דחיוב הוא ??? ??? ??? ונדחה דבריהם מקרא דששת ימים ול"ק הא דדרשינן (?) מה שביעי רשות כקושי' תוס' הנ"ל, זה אינו דהא ע"כ הם לא דרשו זה, ואי דרשו שפיר איכא סתירה בפשיטות מקרא דכתיב בהדי' ממחרת הפסח כמ"ש הרמב"ם ולק"מ קושי' תוס' הנ"ל ועיין היטב וק"ל וקצרתי.
ואף לפי מ"ש הירושלמי דעשה לפני הדיבור אינו דוחה ג"כ לק"מ דהנה כל המפרשים הקשו הא מצה ג"כ עשה דלאחר הדיבור כדכתיב ששת ימים תאכל מצות שבעת ימים תאכלו מצות אחר לא יאכל חמץ והוא לאחר דיבור ע"ש, ותירצו דהא באמת אכילת מצה אינו רק רשות ועיקר חיוב מצה דהוא חובה הוא בלילה ראשונה וזה ??? (ילפינן?) מבערב תאכלו מצות א"כ שפיר העיקר דחיוב מצה כתיב קודם הדיבור ע"ש. והנה כל זה אי אמרינן ששת ימים רשות דומי' דשביעי רק לילה ראשונה הוא חובה כנ"ל, אבל אי אמרינן כל שבעת ימים חוב לאכול מצה א"כ שפיר הוי גם לאחר הדיבור (וכיון שפעם א' כתיב נמי לאחר הדיבור תו לא מיקרי קודם הדיבור כדמוכח בשיטה דעליי' ביבמות ד"ד עיין מזה במפרשים) ולפ"ז שפיר הי' נוכל לעולם כדעת הצדוקין דעצרת אחר השבת והא דכתיב ממחרת הפסח היינו ט"ו וממחרת היינו שחיטת הפסח והא דאכלו דווקא בט"ו ולא קודם היינו מחמת איסור חדש משא"כ בט"ו עשה דמצה דוחה כקושי' מהרש"א הנ"ל, ואין לומר הא הוי לפני הדיבור, זה אינו דהא השתא קיימינן דגם שאר ז' ימי פסח הוי חוב א"כ הרי הוי לאחר הדיבור כדכתיב שבעת ימים תאכל מצות כנ"ל, א"כ שפיר דעשה דוחה ל"ת דחדש, אבל לעולם לאו מחמת הקרבת עומר אכלו ושפיר כתיב ממחרת הפסח דהפסח הי' גורם להיתר מחמת מצות אכילת מצה דהרי כל הימים הי' חיוב עשה דשבעת ימים תאכל מצות, אבל העומר באמת לא הי' מקריבין עד (?) יום (?) א (?) שהי' אחר הפסח כדעת הצדוקין הנ"ל, כן י"ל.
אמנם באמת כל זה כבר מופרך מקרא ששת ימים תאכל מצות מה שביעי רשות א"כ כיון דאינו חיוב רק בלילה ראשונה וע"ז לא מצינו רק קודם הדיבור בערב תאכלו מצות כנ"ל, ולפ"ז ממילא מתורץ קושי' תוס' הנ"ל על רשב"א דבאו מכח ממ"נ וכנ"ל דהא אי בכל (?) נמי הוי חוב א"כ ממילא שפיר הוי לאחר הדיבור וכנ"ל וא"כ לפ"ז שפיר י"ל ממחרת הפסח היינו ט"ו ומשום דעשה דמצה דוחה וכנ"ל באריכות, אך לפ"ז ע"כ צ"ל דלא דרשו מה שביעי רשות כנ"ל באריכות וא"כ נסתר דעת הצדוקין מקרא ששת ימים וכנ"ל באריכות ולק"מ וק"ל.
ובזה י"ל הא דהנך תנאים שם דסותרין דברי הצדוקין הנ"ל ממקראות אחרים ולא כר"ש ב"א היינו דס"ל דששת ימים איצטריך על אידך דרש שהביאו תוס' הנ"ל מה שביעי עצור כנ"ל, ובזה פליגי רשב"א עם שאר תנאים, רשב"א ס"ל דחל המועד עצורה כבר ידעינן מקרא כל מלאכת עבודה כדאיתא בחגיגה י"ח א', וא"כ אייתר קרא ששת ימים וגו' לדחות דברי הצדוקין ומכח ממ"נ וכנ"ל, אבל אידך תנא ס"ל דאיצטריך ששת כאידך ברייתא שם בחגיגה מה שביעי עצור וא"כ לפ"ז הרי לא שמעינן מששת כלל דימי פסח הם רשות לאכול מצה, אך מנין ילפינן רשות היינו כמו דס"ל לר"י בפסחים כ"ח ב' על קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ור"י ההוא לקובעו חובה אפי' בזמן הזה הוא דאתא ור"ש לקובעו חובה מנ"ל נפקא לי' מבערב תאכלו ופי' רש"י לר"י נפקא לן חובת לילה ראשונה מדכתיב להקישא לגבי פסח כדכתיב תאכלו עליו מצות כי פסח לילה ראשון אף הקישא שלא בזמן הפסח ללילה ראשונה עכ"ל ע"ש פי' רש"י בד"ה כתיב בהאי ערל ובן נכר כו' שם בא"ד ע"ש. הרי לר"י אייתר הקישא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצה לזה דאינו חובה רק לילה ראשונה ושאר ימים רשות כיון דכתיב עליו כפי' רש"י הנ"ל ולפ"ז אי ילפינן זה מהיקשא לא תאכל עליו חמץ וגו' תו ליכא למפרך דעשה קודם הדיבור אינו דוחה לל"ת לאחר הדיבור, זה אינו דהא גם זה העיקר החיוב מצה נאמר לאחר הדיבור דמקרא לא תאכל עליו חמץ וגו' ילפינן וזה נאמר לאחר הדיבור וא"כ ממילא לפ"ז ליכא ראיי' מקרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח די"ל דקאי על ט"ו ומטעם דעשה דוחה ל"ת כנ"ל, ואף דס"ל דשאר ימי פסח הוי רשות מ"מ בלילה ראשונה דהוי חיוב זה נמי נאמר אחר הדיבור כנ"ל ומש"ה שפיר צריכין למימר סתירה אחרת לדברי הצדוקין כנ"ל וק"ל.
ולפ"ז הרי אי ילפינן לילה ראשונה חובה מבערב תאכלו מצה א"כ שפיר נדחה דברי הצדוקין מקרא ממחרת הפסח וכנ"ל לדברי רשב"א, אך הנך תנאים סברי דילפינן זה מהקישא לא תאכל עליו חמץ וגו' כנ"ל באריכות ולפ"ז ממילא כיון דהרמב"ם כתב בהדיא פ"ו מהל' מצה הל"א חיוב לילה ראשונה מקרא בערב תאכלו מצות ולא מהקישא הנ"ל א"כ שפיר מדחו דעת הטיפשים מקרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח דתו ליכא למימר דקאי על ט"ו ומחמת עשה דמצה הרי היא לפני הדיבור ואינו דוחה ל"ת לאחר הדיבור כנ"ל באריכות ודו"ק וקצרתי מאד.
(ואף שהלח"מ שם כ' ??? במה דכ' הרמב"ם הך בערב כיון דפ' כר"י ע"ש, אבל באמת ??? דוחק להמעיין בהרמב"ם אבל כבר תי' במהר"ם ??? בסוף ספרו בדרשה לשבת הגדול תי' אחר על קושי' לח"מ שם ע"ש).
ולפ"ז נמי מתורץ האיך הוכיח הרמב"ם ממחרת הפסח הא י"ל לפי המסקנא אף אי דאמרינן מושבות בכל מקום שאתם יושבים מ"מ קאי על דלא הוי צריכי שהי' להם מן מקודם כדמשני להך מ"ד לאחר ירושה וישיבה כנ"ל באריכות בהתחלה. אבל לדברינו מתורץ דהנה לכאורה קשה באמת מאי משני לא הוי צריכי דהי' להם מן מאי קמ"ל קרא במה דאכלו אז מעבור הארץ פשיטא אם כילה המן הי' צריכין לאכול מעבור הארץ, ואי דאשמועינן דהי' להם מן ולא כלה עד ממחרת הפסח הא זה כתיב בהדי' בתר הכי מיד שם ביהושע ה' {י"ב}- וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ, והוי סגי' לכתוב הכא גבי ממחרת ??? הפסח ואייתר תו כל פסוק ראשון, ואי לאשמועינן דהיום אכלו ולא מקודם דהי' חביב עליהם המן וחביבות המן אתי' לאשמועינן, הא זה ג"כ כבר שמעינן מדמסיים בפסוק בתרי' שם וישבות המן וגו' ולא הי' עוד מן לבני ישראל ויאכלו מתבואת ארץ כנען מאי בעי בזה פשיטא אם וישבות המן מסתמא לא הי' להם עוד (דאף וישבות היינו ??? ??? כתיב ממחרת ויאכלו מעבור הארץ וכבר נפסק המן מז' אדר שמת בו משה רבינו), אלא ודאי דאשמועינן הפסוק מש"ה אכלו מתבואת כנען כיון דלא הי' להם עוד אבל אם הי' להם עוד לא הוי אכלו כי הי' חביב בעיניהם המן ביותר וכן פי' רש"י בהדי' על פסוק הלזה ע"ש ביהושע ??? שפיר קשה ??? (ל"צ= לא צריך?) קרא קמא וכנ"ל (?). אבל י"ל דלק"מ וודאי למ"ד מושבות בכל מקום שאתם יושבים שפיר מביא ראיי' מעיקרא לא אכול דאקרוב עומר כו' דל"ל (? דליכא למימר?) ממחרת הפסח הוא ט"ו כמו ממחרת הפסח יצאו וגו' וכנ"ל, דא"כ מאי קמ"ל ט"ו ולא קודם כקושי' תוס' הנ"ל, אבל אי מושבות לארץ ישראל וישיבה, שפיר י"ל ממחרת הפסח היינו ט"ו והיא גופא קמ"ל ממחרת הפסח דהוא עדיין ט"ו ג"כ אכלו מצות וקלוי דהיינו חדש דכיון דקודם ירושה וישיבה לא הי' נוהג חדש וזה גופא קמ"ל אך עדיין (?) קשה לאשמועינן רבותא אפי' קודם ט"ו הי' אכלו חדש ע"ז שפיר משני לא הוי צריכי להו דהי' להם מן שבכליהם וק"ל וקצרתי.
אך כל זה למ"ד דס"ל מושבות לארץ ישראל וישיבה, אבל למ"ד דס"ל מושבות בכל מקום כו', א"כ שפיר קשה מאי קמ"ל קרא דלא הי' אכלו מקודם רק המן כבר מוכח מסיפא דקרא וישבות המן וגו' ולא הי' עוד לבני ישראל וגו' כנ"ל, אלא ודאי צ"ל דקמ"ל להיפך דמחמת ממחרת הפסח אכלו מן החדש ??? עומר וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל וא"כ שפיר מוכח דלא כטיפשים, וא"כ הרמב"ם לשיטתי' דס"ל ששת ימים רשות מקרא בערב כנ"ל וגם פסק מושבות בכל מקום בפ"י מהל' מאכלות אסורות ע"ש, וא"כ שפיר מדחה דעת הטיפשים מקרא ויאכלו עבור הארץ ממחרת הפסח וכנ"ל וק"ל וקצרתי.
ואח"כ בא לידי ספר שו"ת נודע ביהודה {מהדו"ק} וראיתי בחלק ח"מ סי' ט"ז מביא בשם הגאון מוה"ר אליעזר בעה"מ אור חדש קושי' כזו שהקשיתי על הרמב"ם הנ"ל (?), מביא הוא על גמ' דר"ה הנ"ל דמנ"ל דהקריבו עומר דלמא לפי האמת כ"ע מודו דמעיקרא לא אכול כיון שהי' מספקים ממן שבכליהם ע"ש. ומה שתי' שם בעל נודע ביהודה על קושייתו כבר השיב ע"ז הגאון אור חדש הנ"ל בעצמו בספרו חות יאיר מכח הב"ח בי"ד סי' רצ"ג והדין עמו ע"ש.
אמנם לדברינו הנ"ל לפענ"ד לק"מ דהא וודאי פסוק זה ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מיותר לגמרי כנ"ל דהא כתיב בתרי' וישבות המן ממחרת וגו' ולא הי' לבני ישראל וגו' ויאכלו מתבואת הארץ בשנה ההיא ע"ש, אלא ודאי צ"ל דקמ"ל דממחרת הפסח אכלו חדש בלתי הקרבת עומר דהך תנאי דס"ל לארץ ישראל וישיבה י"ל דס"ל דלא הי' עומר להקריב כקושי' הגמ' בר"ה ומהיכן הקריבו כנ"ל ועייל שליש לא ס"ל מקושי' תוס' שם כנ"ל. ובזה פליגי הנך תנאים. וא"כ ממילא שם קאי להך מ"ד מושבות בכל מקום שאתם יושבים, וא"כ שפיר קשה מאי קמ"ל דאכלו פשיטא דכיון דפסק המן אלא ודאי צ"ל דקמ"ל לדיוקא מעיקרא לא אכול משום דלא הי' הקרבת עומר, דאי משום שלא (?) הי' להם המן מאי קמ"ל בזה דהא כבר מוכח כל זה מפסוק דכתיב בתרי' וישבות המן כו' וכנ"ל באריכות ואין צ"ל כלל כנ"ל דקאי על ט"ו דהא באמת הי' להם מן עד ששה עשר בניסן כדאי' בקדושין ועיין בתוס' דר"ה, אך אף אי [נימא] דקאי על ט"ז שפיר קמ"ל דאכלו בו (?) קמ"ל (?) אף דלא הי' להם להקריב עומר והיינו דבאמת מושבות לארץ ישראל וישיבה וזה גופא קמ"ל וכנ"ל ועיין דאל"כ הי' אסור כל ??? ועיין ??? ??? ??? וקצרתי.
משנכנס אדר מרבין בשמחה
הל'א דו'ד מסתת'ר עמנו
שרייב תגובה

צוריק צו “מפעל הוצאת ספרים”