כתוב וחתום האט געשריבן:הרה"צ ר' שם נרדף שליט"א
אבד"ק איי הים והגלילות יע"א
בעמח"ס ליל טבת הארוכים, שו"ת יאחזני פלצות, משכבי בלילות על חודש תשרי, משכבי בלילות על ירח האיתנים,
צורתא דזוזי, חמש ספרים נפתחים, ועוד ספרים יקרים.
לכבוד ידידי הבחור כהלכה, דעתו רווחה, לשונו צחה, מעדנים דחה, ובתורה זכה, מבורך בברכה, יושב בעמק הבכה, מביא לידי גיחה, לבריות נוחה, לכל דבר מוחה, גאוותו שחה, כעסו שככה, מחשבתו זכה, לתשובתי מחכה, ה"ה ... נרו יאיר ויזרח, כחמה המופיע במזרח.
בדבר הוואקסין נגד הקאראנע אשר לדבריך ממית את לוקחיה, ואתה אומר שהרשעים שבעולם מתכוננים לאנס כולנו לקחתה עד אשר לא ישאר איש על האדמה זולתם. ושאלתך בפיך כדת מה לעשות כאשר יבואו ויאנסו אותך לקחתה.
דע לך בני שאין לי שום ידיעה בתחום הרפואה, ולכן לא אוכל לחוות דעי בענין זה לכאן או לכאן, אבל זאת אדע, כי אילו היו כל הימים דיו וכל האילנות נייר וכל העולם סופרים וכולם יעמדו מהבוקר ועד הערב להצדיק הוואקסינען האלו, ישאר כבוד תורתו איתן בדעתו ולא יזוז אותו שום רוח שבעולם, ועל כן כחס על הנייר אמנע מלדון באמיתת דבריו, ואתחיל תיכף ומיד בדבר ד' זו הלכה.
בראשית שאלתך שאלת כדת מה לעשות כשיבואו ויאנסו אותך לקחת הוואקסין, ויאיימו שאם לא תשמע לדבריהם יהרגו אותך, ושאלת אם הוא בגדר יהרוג ואל יעבור. והנה ראשית כל החובה מוטלת עלי להעיר אותך שאין זו מדרך התורה לילך כצאן לטבח, וחכמינו זכרונם לברכה למדו אותנו הבא להרגך השכם להרגו, ועל כן דעתי דעת תור"א שתשכם אתה להרגו.
ומדי כתבי שורות אלו אחרד חרדה גדולה שלא אחשב כמי שמסית אנשים לפרוע פרעות, וכמו שקורין לזה בלע"ז [Incitement to violence] ואוכל ח"ו לבא על ידי זה לבזיון נורא הנקרא [Impeachment] בלע"ז, ואם לחשך אדם לומר שאין לי מה לדאוג כי הבזיון הנ"ל אין עושים רק לפרעזידענט"ן, הרי לדאבוננו נוכחנו לראות בימינו אלה שאין הדבר כן, וכל הלילה יסרוני כליותי כדת מה לענות לך שלא אבוש בעולם הזה על ידי [Impeachment] ולא איכלם לעולם הבא על ידי שאדון שלא כהלכה.
ושבתי תחת השמש פה עיר פלארידא, והנה עלה במחשבתי רעיון נפלא שיסדר הכל על מקומו, הרי אמרת לי מכבר שכל הדעמאקראט"ן [democrats] הן הם העומדים מתחת היוזמה להפיץ הוואקסין הזה, והן הם האומרים שטוב לו לאדם לקחתה, ולעומתם אתה אומר שהיא סם הממית. ע"כ איעצך שבבואם ליתן לך הוואקסין, תקדמם אתה בברכה ותהפך הקערה על פיה ותן להם מרפואתם כדאמרי אנשי "גיב אים פון זיין אייגענע מעדעצין" ותקיים בזה מאמרם ז"ל הנ"ל, וגם אני לא אחשב כמי שמסית לפרעות, כי לשיטתם של הדעמאקראטן הרי הוא טוב ולא רע, ואני את נפשי הצלתי.
אמנם יום זה אם יקרה בשבת קודש לא תוכל לעשות כן דאסור מישום נטילת נשמה, ובמקרה כזה נצטרך לדון בדבריך אם היא ביהרג ואל יעבור. והנה הצדדים בזה מבוארים דמצד אחד הרי זה שפיכת דמים ממש, כי לדבריך יש בה סם הממית, ועל כן מוטב שתהרג ואל תשפוך דם חלילה, אולם מצד השני יש לחלק ולומר דאיסור שפיכת דמים היא איסור בין אדם לחבירו, אבל באדם עצמו לא שייך איסור זה, ונהי דמישום מאבד עצמו לדעת אסור, אולם זה אינו ביהרג ואל יעבור.
ואחרי ליבון הדבר בדיבוק חברים הלא המה הרבנים החשובים השוכנים [נ.א. הרובצים] איתי פה עיר פלארידא, נמנו וגמרו שאיסור שפיכת דמים נוהג אף באדם עצמו, וההכרח ממה שכתב החפץ חיים בהלכות איסורי לשון הרע שלו (במנין הלאווי"ן), שהמדבר לשון הרע עובר על לא תונו דהוי שפיכת דמים. ועוד אמר החפץ חיים שדין אחד נשמט מספרו והוא שאף המדבר לשון הרע על עצמו עובר על לשון הרע, וכן איפסיק להלכה בשו"ת אגרות משה. וממוצא שני דינים האלו אנו למדין שאיסור שפיכת דמים נוהג אף באדם עצמו. ועל כן היה נראה לומר שלקיחת הוואקסין הוא ביהרג ואל יעבור.
היוצא מזה, דמקופיא נראה לומר שלקיחת הוואקסין הוא ביהרג ואל יעבור. אבל אחר כך עלה ברעיוני דיש לפקפק בזה טובא, דהרי אדם זה הוא גברא קטילא, דממה נפשך, אם יקח הוואקסין ימות, ואם יהרגו אותו ימות, ובגברא קטילא לא שייך שפיכת דמים, ואם כן אינו ביהרג ואל יעבור כיון שאינו עובר רק על מאבד עצמו לדעת ולא על שפיכת דמים.
אמנם אפילו אם נאמר כן חייב למסור נפשו ולא לקחת הוואקסין, כי הרי לדבריך יאנסו כל העולם לקחתו ולעבור על איסור מאבד עצמו לדעת, ואם כן הרי זה בגדר ערקתא דמסאני, דאיתא בגמ' (סנהדרין דף עד:) בשעת שמד אפי' אערקתא דמסאני יהרג ועל יעבור, ועל כן דעתי דעת תור"א מוטב שיהרג ואל יקח הוואקסין חס ושלום.
ומאחר דבשבת עסקינן חובה עלי לבאר כמה דיני שבת כדי שלא יצא תקלה מתחת ידי. דהנה נתבאר מדברי הגמ' (מסכת שבת דף מג:) שגוף המת מוקצה בשבת, ואיתא בגמ' (מסכת שבת דף מג.) דאסור לבטל כלי מהיכנו, והרי ההורג את האדם נמצא מבטל בגדי האדם מהיכנם, ואסור לעשות כן בשבת.
ואף על פי שאינך מבטל הבגדים בעצמך רק שאתה מצווה להעכו"ם שיהרוג אותך (כמבואר לעיל) מ"מ הרי כל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור לומר לעכו"ם לעשותו. אמנם מצד זה יש להתיר, דביטול כלי מהיכנו הוא איסור דרבנן, ואמירה לעכו"ם הוא גם מדרבנן, והיתירו שבות דשבות לצורך מצוה, ובנידו"ד מקיים בזה מצות קידוש השם.
אבל הדבר עדיין צריך הכרע, דחוץ מאיסור אמירה לעכו"ם יש איסור נפרדת לומר לגוי שיעשה איסור שבת בחפצך, והרי בנידון דידן בזה שאתה אומר להגוי שיהרוג אותך, בזה אתה אומר לו לעשות מלאכה בחפצך, וכמו שנתבאר לעיל שבשעת ההריגה עובר על איסור ביטול כלי מהיכנו.
ומעתה לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש, דמה נעשה, הנאמר לך שתיקח הוואקסין, הרי לדבריך אסורה מישום מאבד עצמו לדעת, או הנאמר שתהרג ואל תעבור, הרי אסורה מישום איסור שבת, ואנה אלך מרוחך אנה מפניך אברח.
והיום בבוקר כשהלכתי לטבול ש"י טבילות במקוה כמו שאבותי ואבות אבותי נהגו סלסול [נ.א. שלשול, ויש גורסים זלזול] בעצמם, ופשטתי את כתנתי, נצנץ במחשבתי עצה נפלאה אשר יסלק כל האיסורים הנ"ל, דהיינו שיפשוט את בגדיו לפני שהורגים אותו. ובזה ינצל מלעבור על איסור תורה. ודי בזה, ואני את נפשי הצלתי, ודי, כנלענ"ד, והמשכיל יבין כל זאת, ואכהמ"ל כידוע ליודעים.
היוצא מכל הנ"ל:
א. מי שדעתו שיש בהוואקסין סם המוות ובאים ליתן לו הוואקסין, יקיים מאמר חז"ל הבא להרגך השכם להרגו, ויהפך הקרעה על פיה, ויתננה להם.
ב. יום זה אם יקרה בשבת קודש אסור לעשות כנ"ל מישום איסור נטילת נשמה. וצריך למסור נפשו כי לקיחת הוואקסין הוא ביהרג ואל יעבור.
ג. לכן אם דעתו שיש בהוואקסין סם המוות יפשיט את בגדיו תיכף ומיד, כדי שלא יבא לידי איסור שבת.
ד. יזהר לומר פסוקי ווידוי וקבלת עול מלכות שמים לפני שמסיר בגדיו מעליו שלא יהא לבו רואה את הערוה.
וע"ז באתי על החתום בתקוה להרמת קר"ן התור"א, ובברכת שמחת פורים,
הק' שם נרדף אבד"ק איי הים והגלילות.
נ.ב. המעות אשר אני מצפה מכבודו (בשביל נסיעתי חוץ לעיר) עדיין לא הגיע, ואני מבקש ממנו בכל לשון של בקשה שימהר מכל האפשר (על פי הוראת הרבנים מותר לשלוח ממעות מעשר), הנ"ל.