שלומעלע האט געשריבן: ↑דאנערשטאג סעפטעמבער 01, 2016 7:36 am
לא ידען האט געשריבן: ↑מיטוואך אוגוסט 31, 2016 6:42 pm
משמאל נראה מהרי"מ לעווין. מימין הג"ר זיידל סמיטאצקי, בתווך נראים: ר' ראובן אהראנאוויטש, ר' שלמה סיריקיס, ר' זלמן יענקעלעוויטש, ר' חיים בנימין וירניק, ר' רפאל קצנלנבויגן, הגאון הנ"ל.
דומני כוונתך לר' אליעזר סירקיס, העסקן האגודאי, שהי' בנו של הגביר ר' שלמה.
ולהשוואה אצרף תמונת ר' אליעזר
zgierz2.jpg
ושל אביו ר' שלמה
zgierz1.jpg
ילקוט פניני קודש מכ"ק עט"ר מרן אדמו"ר שליט"א יצא לאור בס"ד ע"י מכון "פניני קודש" דחסידי באיאן:
דו"ז הרה"ק ה"אביר יעקב מסאדיגורא" זי"ע סיפר ששמע מאביו הרה"ק רבי ישראל זי"ע, שבסאדיגורא שיחק פעם זקני אדה"ז זי"ע בחנוכה עם בניו הק' בדריידל, ועלתה בחלקו אות ה', ונטל אדה"ז לעצמו את הכל. והיו בניו תמהים, כי הדרך הוא שמי שעולה לו אות ה' נוטל רק מחצה, אולם לגודל הדרך ארץ ויראת הכבוד לא אמרו לו כלום. אח"כ נענה אדה"ז ואמר, ה' היא מאותיות שם הוי"ה, ולכן מקבלים הכל. ומסיפור זה אפשר להבין קצת באיזה אופן היו משחקים, בדביקות ה' בבחי' 'שויתי ה' לנגדי תמיד' (תהילים טז, ח)
דו"ז מסאדיגורא זי"ע היה מספר הרבה משנות נעוריו בסאדיגורא, והיה אומר כי הנו זוכר היטב המתיקות והטעם הערב של לילות החורף הארוכים בהן היה לומד והוגה בתורה הק' בהתמדה ובנעימות. ופעם כשנכנס אליו נער צעיר להתברך, שאלו האם הוא לומד בקול, וסיפר על עצמו שבצעירותו היו הוא ואחיו הק' לומדים בהתלהבות ובקול רם עד שהיו יכולים לשמוע את קול התורה למרחק של שלשה בתים. ואביהם הרה"ק רבי ישראל מסאדיגורא זי"ע היה שומע את קולם ועוקב אחר לימודם, וכשהיו בניו באים אליו כל יום בגמר סדר יומם, היו רואים על פניו הק' את שביעות רצונו האם מרוצה הוא מלימודם או לאו.
אהבתו וחיבתו לארץ ישראל היו מן המפורסמות. פעם תינה בפניו אחד את צערו שהינו מבקר לעיתים קרובות בארץ ישראל אך אינו חש ומרגיש בליבו את ההארה וההתעוררות כפי שהיה לו בפעם הראשונה בביקורו בארץ ישראל. נענה לו הרה"ק מסאדיגורא ואמר, אצלי: "כל רגע ורגע שהנני בארץ ישראל, מרגיש אני את אותה השתוקקות ושמחה כפי שהיה לי בבואי לארצינו הקדושה".
כאשר הגיע הרה"ק מסאדיגורא לארץ הק' היה זה בשלהי השנה. ובליל ראש השנה אמר בנוסח הקידוש 'זמן שמחתינו', ואח"כ הצטדק ואמר שאין זו טעות גדולה כ"כ, כי כאשר זוכים להגיע לארץ ישראל הרי זו באמת שמחה גדולה ועצומה. וכן כתב באור החיים הק' עה"פ (דברים כו, א) 'והיה כי תבוא אל הארץ', וזל"ק: "אמר 'והיה' לשון שמחה, להעיר, שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ".