בעז"ה וועל איך אראפשרייבן איטליכע רעיונות וואס איז מיר בייגעפאלן בשעת'ן ליינען
די מפרשים מוטשען זיך אויפ'ן פסוק בנים אתם לד' אלקיכם לא תתגודדו וכו', כי עם קדוש אתה וכו'.
לכאורה איז שווער וואס הייבט דער פסוק אן "בנים אתם לד' אלקיכם". וואו קומט עס דא אריין.
האב איך געקלערט אזוי. די גמרא זאגט א מחלוקת צווישן ר"מ און ר"י, מיר אידן זענען בנים למקום אדער עבדים למקום. די גמרא בלייבט אז ווען ס'איז ישראל עושין רצונו של מקום איז בנים למקום, ווען ס'איז ליידער נישט איז עבדים למקום. (כ'געדענק נישט פונקליך כ'זאג נאך פון אויסענווייניג).
וואס איז טאקע פשט? אדער דאס אדער דאס!
נאר דער אמת איז אז ביידע. מיר זענען טאקע באליבטע בנים ביים אויבערשן כביכול, און ער האט אונז ליב אסאך מער ווי א טאטע האט ליב א זון, וואס יעדער טאטע קען מעיד זיין די געוואלדיגע אהבה צו א קינד, און דער אויבערשטער האט אונז אזוי שטארק ליב.
אבער! ס'איז דא נאך א חלק. ס'איז דא עבדים למקום. מיר זענען קנעכט. טאמער אונז פאלגמיר אלעס וואס דער טאטע הייסט זען מיר בנים, ווייל מ'פאלג מיר מחמת אהבה והערצה, אבער טאמער מ'פאלגט נישט און ס'מוז חלילה קומען עונשים ר"ל, דעמאלטס איז דאס בחינת עבדים למקום, ווייל פון טון דעם באשעפערס רצון קאן מען זיך נישט ארויסדרייען. בסך הכל קען מען ארומדרייען פון קינדער צו קנעכט, נו וועלכער בר דעת וויל דען נישט זיין א קינד ענדערש ווי א קנעכט?
*
ביי טייל מענטשן איז לעצטנס געוארן איינגעפירט אז מ'טראכט נאר פון די "בנים למקום". דער באשעפער האט אונז אזוי ליב און מיר קענען זינגען קומזיץ ניגונים און זיך דערנענטערן צו אים מיט נגינה און אהבה וכו' וכו'.
דאס איז טאקע אלעס אמת!
אבער מיט א תנאי, אז ס'איז עושין רצונו של מקום, אז מ'טוט אלעס דעם באשעפער'ס רצון, מ'היט זיך די אויגן, מ'האט שיעורים יעדן טאג, מ'דאונט מיט מנין פון אנהויבן ביזן סוף. אזא איינער קען זיך נעמען דעם קרוין אויפ'ן קאפ און זאגן "איך בין א זון פון מיין הייליגן טאטן דער רבונו של עולם!"
(אינטערעסאנט נאר ווי די אידן וואס זיצן און הארעווען אויף זיך האבן נישט אזויפיל צייט פאר קומזיצן און די סארט "עמאציאנען" ודי)
*
אז א קרוב שטארבט איז דאך עק וועלט. א מענטש ווערט מלא הרגשים פון טרויער און כעס און ער וויל זיך צורייסן די בגדים פון גרויס פארצווייפעלנישן. די תורה זאגט אונז אבער אן! בנים אתם לה' אלקיכם, ביסט מיר טאקע א באליבט קינד, אבער נעם נישט דיינע עמאציאנען צו א קלימאקס! איך געב דיר א תורה און איך זאג דיר פונקליך אן ביז ווען און פון ווען די זאלסט קלאגן אויף דיין קרוב. כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, אונז זעמיר דעם באשעפערס א פאלק, א הייליג פאלק. מיר זענען א עם קדו"ש. אונז זענען פרוש פון איבערגעטריבענע קלאגרייען און זיפצערייען און איבערגעגאסענע התעוררות וואס קומט פון א נישט ערליך ווינקל.
כי עם קדוש אתה!
כי עם קדוש אתה!
די אחראים: יאנאש,אחראי,געלעגער
- גולם פון פראג
- שר חמש מאות
- תגובות: 601
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך אוגוסט 17, 2011 8:16 pm
- צוקער וואסער
- שר האלף
- תגובות: 1581
- זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך אוגוסט 01, 2018 10:23 pm
- אוהב חסידים
- שר חמישים ומאתים
- תגובות: 298
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יאנואר 16, 2020 3:21 pm
Re: כי עם קדוש אתה!
גולם פון פראג האט געשריבן:בעז"ה וועל איך אראפשרייבן איטליכע רעיונות וואס איז מיר בייגעפאלן בשעת'ן ליינען
די מפרשים מוטשען זיך אויפ'ן פסוק בנים אתם לד' אלקיכם לא תתגודדו וכו', כי עם קדוש אתה וכו'.
לכאורה איז שווער וואס הייבט דער פסוק אן "בנים אתם לד' אלקיכם". וואו קומט עס דא אריין.
האב איך געקלערט אזוי. די גמרא זאגט א מחלוקת צווישן ר"מ און ר"י, מיר אידן זענען בנים למקום אדער עבדים למקום. די גמרא בלייבט אז ווען ס'איז ישראל עושין רצונו של מקום איז בנים למקום, ווען ס'איז ליידער נישט איז עבדים למקום. (כ'געדענק נישט פונקליך כ'זאג נאך פון אויסענווייניג).
וואס איז טאקע פשט? אדער דאס אדער דאס!
נאר דער אמת איז אז ביידע. מיר זענען טאקע באליבטע בנים ביים אויבערשן כביכול, און ער האט אונז ליב אסאך מער ווי א טאטע האט ליב א זון, וואס יעדער טאטע קען מעיד זיין די געוואלדיגע אהבה צו א קינד, און דער אויבערשטער האט אונז אזוי שטארק ליב.
אבער! ס'איז דא נאך א חלק. ס'איז דא עבדים למקום. מיר זענען קנעכט. טאמער אונז פאלגמיר אלעס וואס דער טאטע הייסט זען מיר בנים, ווייל מ'פאלג מיר מחמת אהבה והערצה, אבער טאמער מ'פאלגט נישט און ס'מוז חלילה קומען עונשים ר"ל, דעמאלטס איז דאס בחינת עבדים למקום, ווייל פון טון דעם באשעפערס רצון קאן מען זיך נישט ארויסדרייען. בסך הכל קען מען ארומדרייען פון קינדער צו קנעכט, נו וועלכער בר דעת וויל דען נישט זיין א קינד ענדערש ווי א קנעכט?
*
ביי טייל מענטשן איז לעצטנס געוארן איינגעפירט אז מ'טראכט נאר פון די "בנים למקום". דער באשעפער האט אונז אזוי ליב און מיר קענען זינגען קומזיץ ניגונים און זיך דערנענטערן צו אים מיט נגינה און אהבה וכו' וכו'.
דאס איז טאקע אלעס אמת!
אבער מיט א תנאי, אז ס'איז עושין רצונו של מקום, אז מ'טוט אלעס דעם באשעפער'ס רצון, מ'היט זיך די אויגן, מ'האט שיעורים יעדן טאג, מ'דאונט מיט מנין פון אנהויבן ביזן סוף. אזא איינער קען זיך נעמען דעם קרוין אויפ'ן קאפ און זאגן "איך בין א זון פון מיין הייליגן טאטן דער רבונו של עולם!"
(אינטערעסאנט נאר ווי די אידן וואס זיצן און הארעווען אויף זיך האבן נישט אזויפיל צייט פאר קומזיצן און די סארט "עמאציאנען" ודי)
*
אז א קרוב שטארבט איז דאך עק וועלט. א מענטש ווערט מלא הרגשים פון טרויער און כעס און ער וויל זיך צורייסן די בגדים פון גרויס פארצווייפעלנישן. די תורה זאגט אונז אבער אן! בנים אתם לה' אלקיכם, ביסט מיר טאקע א באליבט קינד, אבער נעם נישט דיינע עמאציאנען צו א קלימאקס! איך געב דיר א תורה און איך זאג דיר פונקליך אן ביז ווען און פון ווען די זאלסט קלאגן אויף דיין קרוב. כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, אונז זעמיר דעם באשעפערס א פאלק, א הייליג פאלק. מיר זענען א עם קדו"ש. אונז זענען פרוש פון איבערגעטריבענע קלאגרייען און זיפצערייען און איבערגעגאסענע התעוררות וואס קומט פון א נישט ערליך ווינקל.
כי עם קדוש אתה!
רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר בנים סכלים המה ואומר בנים לא אמון בם ואומר זרע מרעים בנים משחיתים ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.
מאי ואומר וכי תימא סכלי הוא דמקרי בני כי לית בהו הימנותייהו לא מיקרו בני תא שמע ואומר בנים לא אמון בם.
וכי תימא כי לית בהו הימנותא הוא דמיקרו בנים כי פלחו לעבודת כוכבים לא מיקרו בנים תא שמע ואומר זרע מרעים בנים משחיתים.
וכ"ת בנים משחיתים הוא דמיקרו בני מעלייא לא מיקרו תא שמע ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.
קדושין לו.
וע"ז השיב לו ר' עקיבא דאף ע"פ שכעס עליהן נמשלו לבנים כדאמרינן בנים משחיתים אף בזמן שהם משחיתים מעשיהם נקראים בנים לה' ולפי שהמין הזה לא הודה לו ואמר שאינן קרויין בנים רק כשעושין רצונו של מקום.
מהרש"א ב"ב י.
בדרך החסידות נלך ובה תחזי ומינה לא תזוע, ובאותה מסילה נעלה כי לא יזנח לעולם ה' את עמו, וכבר הבטיחנו כי לא תשכח מפי זרעם וזרע זרעם עד עולם ובכל דור ודור יש צדיקים שהקב''ה מאיר עיניהם בתוה''ק וישורו דרכם לפני ישראל ויתהלכו לפני ה' בארצות החיים.
- אוהב חסידים
- שר חמישים ומאתים
- תגובות: 298
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יאנואר 16, 2020 3:21 pm
Re: כי עם קדוש אתה! שיטות החתם סופר בזה
אפילו ישראל עובדים ע"ז מ"מ נקראים בנים חביבים למקום שנאמר והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי וידוע דנשר יש לו כל ארבעה סימני טומאה של עופות טמאים, לכן מרמז כאן אם גם להם כל סימני טומאה כנשר מ"מ ואביא אתכם אלי כי חביבים הם שנקראו בנים למקום וק''ל.
תורת משה לחת"ס על שמות פרק יט פסוק ד
תורת משה לחת"ס על שמות פרק יט פסוק ד
בדרך החסידות נלך ובה תחזי ומינה לא תזוע, ובאותה מסילה נעלה כי לא יזנח לעולם ה' את עמו, וכבר הבטיחנו כי לא תשכח מפי זרעם וזרע זרעם עד עולם ובכל דור ודור יש צדיקים שהקב''ה מאיר עיניהם בתוה''ק וישורו דרכם לפני ישראל ויתהלכו לפני ה' בארצות החיים.
- אוהב חסידים
- שר חמישים ומאתים
- תגובות: 298
- זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג יאנואר 16, 2020 3:21 pm
Re: כי עם קדוש אתה! שיטות החתם סופר בזה
נ"ל דעיקר הנס זה הוא מה שמספר המשתה שעל ידי זה נהרגה ושתי הוא התחלת המגלה כי מה ששמע ה' תפלתם וצעקתם הוא אינו נס כל כך אפילו תשובת נינוה קיבל ולמה לא יקבל צעקת ישראל וגם הנס שנעשה שנהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם לא הי' כ"כ חוץ לטבע כי המלך אוהב את המלכה וגם היה הפכפך איש זר (כדאיתא מגלה ט"ו ע"ב אמר רבן גמליאל אחשורש מלך הפכפך היה).
אך ההכנה לנס הזאת היתה הריגת ושתי וזה היה ממש חוץ לדרך הטבע קפ"ו יום (שמונים ומאת יום בתחלה ואח"כ עשה משתה שבעת ימים וביום השביעי שלח בעד ושתי) עשה משתה כרצון איש ואיש ולא נשתגע וביום האחרון נשתגע בשגעון וגם ושתי המלכה הי' משוגעת שהפריזה בדברים נגדו (כדאיתא שם י"ב ע"ב שלחה לי' אהורריא דאבא אבא לקבל אלפי חמרא שתי ולא רוי והאי גברא אשתטי בחמרא מיד וחמתו בערה בו) וגם משפטו הי' מעוקל להעביר המלכה ממלוכה על זה והכל היה חוץ לטבע רק בהשגחה עליונה להיות הכנה לנס האחרון.
ואז לא הי' ישראל טובים שהרי נהנו מסעודה של אותו רשע ולא היו ראוים לנס אלא להתחייב כליה ר"ל ובאותה שעה שמרדו בה' ריחם והכין הנס הגדול הזה להורות נתן בנים משחיתי' אפי' בשעה שמשחיתים בנים חביבים הם לה'.
תורת משה לחת"ס מגילת אסתר ד''ה ויהי
אך ההכנה לנס הזאת היתה הריגת ושתי וזה היה ממש חוץ לדרך הטבע קפ"ו יום (שמונים ומאת יום בתחלה ואח"כ עשה משתה שבעת ימים וביום השביעי שלח בעד ושתי) עשה משתה כרצון איש ואיש ולא נשתגע וביום האחרון נשתגע בשגעון וגם ושתי המלכה הי' משוגעת שהפריזה בדברים נגדו (כדאיתא שם י"ב ע"ב שלחה לי' אהורריא דאבא אבא לקבל אלפי חמרא שתי ולא רוי והאי גברא אשתטי בחמרא מיד וחמתו בערה בו) וגם משפטו הי' מעוקל להעביר המלכה ממלוכה על זה והכל היה חוץ לטבע רק בהשגחה עליונה להיות הכנה לנס האחרון.
ואז לא הי' ישראל טובים שהרי נהנו מסעודה של אותו רשע ולא היו ראוים לנס אלא להתחייב כליה ר"ל ובאותה שעה שמרדו בה' ריחם והכין הנס הגדול הזה להורות נתן בנים משחיתי' אפי' בשעה שמשחיתים בנים חביבים הם לה'.
תורת משה לחת"ס מגילת אסתר ד''ה ויהי
בדרך החסידות נלך ובה תחזי ומינה לא תזוע, ובאותה מסילה נעלה כי לא יזנח לעולם ה' את עמו, וכבר הבטיחנו כי לא תשכח מפי זרעם וזרע זרעם עד עולם ובכל דור ודור יש צדיקים שהקב''ה מאיר עיניהם בתוה''ק וישורו דרכם לפני ישראל ויתהלכו לפני ה' בארצות החיים.