וואו איז דער מקור?....

רייכע ידיעות און כללי התורה

די אחראים: אחראי,גבאי ביהמד

אוועטאר
עכט איך
שר האלף
תגובות: 1166
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג יוני 30, 2020 9:36 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך עכט איך »

סטאוו יא פיטא האט געשריבן:
עכט איך האט געשריבן:איך וויל וויסן אויב סאיז דא א מקור אז דער חת"ס האט זיך אויסגעדריקט אז ער איז גרייט אוועקצוגעבן א חלק פון זיין תורה אז מזאל עם אויסלערנען זינגן.

א בפירוש'ע רמב"ם...

ערנסט גערעדט, שוין א אלטע זאך אז ס'איז נישטא קיין שום מקור דערויף... מסתמא דא אויפן וועלטל האט מען דאס שוין דורכגעטוהן

וואו איז דער ערשטער פלאץ וואו ס'ווערט יא געברענגט?
אוועטאר
חסידא ופרישא
שר האלף
תגובות: 1569
זיך איינגעשריבן אום: מוצ"ש יוני 13, 2020 6:48 pm
לאקאציע: אסאך פלעצער

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך חסידא ופרישא »

צ\ק
צו דעם איז א איד קוקט אוטומאטיש לכיוון שמים?
איזדא אזא זאך בכלל?
נדמה לי שכן
כתיבה וחתימה טובה!

מיין אימעל איז [email protected]
אן קיין הפסק
שר העשר
תגובות: 36
זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך דעצעמבער 04, 2019 10:38 am

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך אן קיין הפסק »

חסידא ופרישא האט געשריבן:צ\ק
צו דעם איז א איד קוקט אוטומאטיש לכיוון שמים?
איזדא אזא זאך בכלל?
נדמה לי שכן

אפשר אינעם יום יום?
הסרפד
שר שלשת אלפים
תגובות: 3664
זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך סעפטעמבער 07, 2011 9:36 am

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך הסרפד »

חסידא ופרישא האט געשריבן:צ\ק
צו דעם איז א איד קוקט אוטומאטיש לכיוון שמים?
איזדא אזא זאך בכלל?
נדמה לי שכן

דאס דערמאנט מיך פון עפעס א מימרא פון דעם קדושת ציון זצ"ל פון באבוב לגבי די גזירת המלבושים און קאשקעטליך/דאשיקליך.
אוועטאר
אוראייניקל
רב הצעיר תשפ"ד
תגובות: 17011
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג פעברואר 21, 2019 9:05 am

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך אוראייניקל »

צ/ק

בימי ילדותי פלעגט מען זאגן ביים אריבערפארן א בריקל העכער א וואסער, אז דער בעש"ט האט געזאגט אז ס'איז א סימן ברכה.


האט עס עפעס א מקור?
חוח בין השושנים האט געשריבן:
אוועטאר
חסידא ופרישא
שר האלף
תגובות: 1569
זיך איינגעשריבן אום: מוצ"ש יוני 13, 2020 6:48 pm
לאקאציע: אסאך פלעצער

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך חסידא ופרישא »

אוראייניקל האט געשריבן:צ/ק

בימי ילדותי פלעגט מען זאגן ביים אריבערפארן א בריקל העכער א וואסער, אז דער בעש"ט האט געזאגט אז ס'איז א סימן ברכה.


האט עס עפעס א מקור?


היום יום (חב"ד) כ"א טבת

http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7% ... 7%91%D7%AA
כתיבה וחתימה טובה!

מיין אימעל איז [email protected]
אוועטאר
אוראייניקל
רב הצעיר תשפ"ד
תגובות: 17011
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג פעברואר 21, 2019 9:05 am

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך אוראייניקל »

חסידא ופרישא האט געשריבן:
אוראייניקל האט געשריבן:צ/ק

בימי ילדותי פלעגט מען זאגן ביים אריבערפארן א בריקל העכער א וואסער, אז דער בעש"ט האט געזאגט אז ס'איז א סימן ברכה.


האט עס עפעס א מקור?


היום יום (חב"ד) כ"א טבת

http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7% ... 7%91%D7%AA

ייש"כ, דאס האב איך געמיינט!
חוח בין השושנים האט געשריבן:
אוועטאר
א צווייטער
שר האלף
תגובות: 1000
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג אוגוסט 25, 2020 2:45 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך א צווייטער »

פאפיגיי האט געשריבן:ווי איז דער מקור אז מען טאר נישט עסן די עק פון א ברויט?


האב איך געהערט אז איינער האט דאס אמאל אנגעפרעגט ביי הגר"ח קניבסקי שליט"א און ער האט גענפערט בקוצר לשונו כדרכו
"אכלתי ולא שכחתי".
א ידען מיינט נישט ער איז קלוג, א חכם מיינט נישט ער איז א ידען.
אוועטאר
טייבעלע
שר עשרת אלפים
תגובות: 10650
זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך יאנואר 11, 2012 4:00 pm
לאקאציע: ביי אלאסקא

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך טייבעלע »

א צווייטער האט געשריבן:
פאפיגיי האט געשריבן:ווי איז דער מקור אז מען טאר נישט עסן די עק פון א ברויט?


האב איך געהערט אז איינער האט דאס אמאל אנגעפרעגט ביי הגר"ח קניבסקי שליט"א און ער האט גענפערט בקוצר לשונו כדרכו
"אכלתי ולא שכחתי".

עיין בספר טעמי המנהגים אות קע"ו ובהערה שם, ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' ח' אות ז'.
יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה: (שה"ש ב יד)
teibele1 at birdlover.com
אוועטאר
א צווייטער
שר האלף
תגובות: 1000
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג אוגוסט 25, 2020 2:45 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך א צווייטער »

טייבעלע האט געשריבן:
א צווייטער האט געשריבן:
פאפיגיי האט געשריבן:ווי איז דער מקור אז מען טאר נישט עסן די עק פון א ברויט?


האב איך געהערט אז איינער האט דאס אמאל אנגעפרעגט ביי הגר"ח קניבסקי שליט"א און ער האט גענפערט בקוצר לשונו כדרכו
"אכלתי ולא שכחתי".

עיין בספר טעמי המנהגים אות קע"ו ובהערה שם, ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' ח' אות ז'.

די מנח"י האט מען שוין אראפגעברענגט די טעמי מנהגים מיינעך אז נישט
א ידען מיינט נישט ער איז קלוג, א חכם מיינט נישט ער איז א ידען.
עזרא
שר העשר
תגובות: 18
זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 20, 2020 8:57 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך עזרא »

עס איז דא וואס צייכענען אן די גמרא אין הוריות יג: וואס רעכענט אויס 'האוכל פת שלא בשל כל צרכו' אלץ איינע פון די זאכן וואס זענען קשה לשכחה. און אויב באקט מען עטליכע ברויטן צוזאמען קלעבן זיי זיך צו ביי די זייטן (ס'מאכט זיך אפט ביי די קליינע בולקעלעך) און דארטן הייסט עס 'לא בשל כל צרכו' (לעומת די אנדערע דרויסענדיגע חלק פונעם ברויט).

לעומת זה זאגט דארטן די גמרא אז עסן 'פת פחמין' איז גאר 'משיבים את הלימוד' (דאס פארקערטע פון קשה לשכחה). ס'דא וואס טייטשן פת פחמין די אפגעברענטע חלק פונעם ברויט.

(דעם עיקר אבער טאר מען נישט פארגעסן, חזור חזור ואל תצטרך לבלדור)
אוועטאר
שאראש-פאטאק
שר חמש מאות
תגובות: 955
זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך פעברואר 20, 2019 10:25 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך שאראש-פאטאק »

וואו איז דער מקור נישט צו געבין עסען פאר פייגלעך פון שבת חלה?
עזרא
שר העשר
תגובות: 18
זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 20, 2020 8:57 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך עזרא »

שאראש-פאטאק האט געשריבן:וואו איז דער מקור נישט צו געבין עסען פאר פייגלעך פון שבת חלה?

טו"ז או"ח סימן קס"ז סקי"ח האט געשריבן:ב"י הביא בשם הכל בו ואבודרהם שאין להאכיל לבהמה ועוף או לעכו"ם מחתיכה שנוגעות בו חתיכת המוציא פי' באותה פרוסה שחתך כבר מן הלחם השלם חותך אח"כ מן אותה פרוסה חתיכה קטנה להמוציא לא יאכיל אותה הפרוסה לבהמה והב"י כ' ע"ז שאין סמך לדבר זה. ואני ראיתי בס' טעמי מצות להרקנטי במצה דמצוה שמזהיר בה שלא להאכילה למי שאינו בן ברית ונותן טעם הגון לזה וכן ראיתי רבים נוהגים נזהרים מזה בפסח ממילא יש ליזהר גם בחתיכו' המוציא בזה דחד טעמ' הוא. עוד הבאתי ראיה בחבורי על רש"י פרשת בא בפסוק משארותם צרורות בשמלותם כו' שיש חבוב מצות במה שנשתייר מן מצה ומרור:
להודות
שר האלפיים
תגובות: 2356
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג מארטש 27, 2016 5:02 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך להודות »

עזרא האט געשריבן:עס איז דא וואס צייכענען אן די גמרא אין הוריות יג: וואס רעכענט אויס 'האוכל פת שלא בשל כל צרכו' אלץ איינע פון די זאכן וואס זענען קשה לשכחה. און אויב באקט מען עטליכע ברויטן צוזאמען קלעבן זיי זיך צו ביי די זייטן (ס'מאכט זיך אפט ביי די קליינע בולקעלעך) און דארטן הייסט עס 'לא בשל כל צרכו' (לעומת די אנדערע דרויסענדיגע חלק פונעם ברויט).

די חלק וואס איז צאמגעקלעבט איז נישט אנדערש פון די גאנצע ווייעכע חלק.
פשיטא אז גאנץ אפגעבאקן הייסט נישט לא בשל כל צרכו.
אוועטאר
שאראש-פאטאק
שר חמש מאות
תגובות: 955
זיך איינגעשריבן אום: מיטוואך פעברואר 20, 2019 10:25 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך שאראש-פאטאק »

עזרא האט געשריבן:
שאראש-פאטאק האט געשריבן:וואו איז דער מקור נישט צו געבין עסען פאר פייגלעך פון שבת חלה?

טו"ז או"ח סימן קס"ז סקי"ח האט געשריבן:ב"י הביא בשם הכל בו ואבודרהם שאין להאכיל לבהמה ועוף או לעכו"ם מחתיכה שנוגעות בו חתיכת המוציא פי' באותה פרוסה שחתך כבר מן הלחם השלם חותך אח"כ מן אותה פרוסה חתיכה קטנה להמוציא לא יאכיל אותה הפרוסה לבהמה והב"י כ' ע"ז שאין סמך לדבר זה. ואני ראיתי בס' טעמי מצות להרקנטי במצה דמצוה שמזהיר בה שלא להאכילה למי שאינו בן ברית ונותן טעם הגון לזה וכן ראיתי רבים נוהגים נזהרים מזה בפסח ממילא יש ליזהר גם בחתיכו' המוציא בזה דחד טעמ' הוא. עוד הבאתי ראיה בחבורי על רש"י פרשת בא בפסוק משארותם צרורות בשמלותם כו' שיש חבוב מצות במה שנשתייר מן מצה ומרור:

יישר כח
אוועטאר
קיקיון
שר עשרת אלפים
תגובות: 15938
זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 16, 2012 11:11 am
לאקאציע: אדערע זייט שאך ברעט פון חמרא טבא

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך קיקיון »

אין סקווירא דוכט זי אויך אין בעלזא
איז מען נזהר אז אג"ו לחודש וב"ד בשבוע הייבט מען נישט אן , מען פארט נישט ארויס
און מען איז נישט גומר קיין שידוך ...........
פון וועם שטאמט דאס?
גם אני מצטרף לבקשתו של ידידני מבראונזוויל
ענגליש? נוצט דעם Left קנעפל


אוועטאר
א צווייטער
שר האלף
תגובות: 1000
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג אוגוסט 25, 2020 2:45 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך א צווייטער »

קיקיון האט געשריבן:אין סקווירא דוכט זי אויך אין בעלזא
איז מען נזהר אז אג"ו לחודש וב"ד בשבוע הייבט מען נישט אן , מען פארט נישט ארויס
און מען איז נישט גומר קיין שידוך ...........
פון וועם שטאמט דאס?

אג"ו אדער אג"ה?
אין אבני צדק פונם ייטב לב האט ער א תשובה בנוגע אג"ה און ער מאכט עס אוועק מאן דלא קפיד, און ער טייטשט דארט אשירה לד' כי גאה גא"ה.
א ידען מיינט נישט ער איז קלוג, א חכם מיינט נישט ער איז א ידען.
אוועטאר
למעלה משבעים
שר עשרת אלפים
תגובות: 12394
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג מארטש 02, 2008 10:17 pm
לאקאציע: ערגעץ פארבלאנדזשעט אויף די גראדע וואסערן

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך למעלה משבעים »

קיקיון האט געשריבן:אין סקווירא דוכט זי אויך אין בעלזא
איז מען נזהר אז אג"ו לחודש וב"ד בשבוע הייבט מען נישט אן , מען פארט נישט ארויס
און מען איז נישט גומר קיין שידוך ...........
פון וועם שטאמט דאס?

ווי שוין פארראכטן רעדט מען פון אג"ה.

ב"ד איז לכאורה ע"פ השו"ע יו"ד סי' קע"ט ס"ב, וראה שם בדרכי תשובה סקי"ד.
עזרא
שר העשר
תגובות: 18
זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 20, 2020 8:57 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך עזרא »

להודות האט געשריבן:
עזרא האט געשריבן:עס איז דא וואס צייכענען אן די גמרא אין הוריות יג: וואס רעכענט אויס 'האוכל פת שלא בשל כל צרכו' אלץ איינע פון די זאכן וואס זענען קשה לשכחה. און אויב באקט מען עטליכע ברויטן צוזאמען קלעבן זיי זיך צו ביי די זייטן (ס'מאכט זיך אפט ביי די קליינע בולקעלעך) און דארטן הייסט עס 'לא בשל כל צרכו' (לעומת די אנדערע דרויסענדיגע חלק פונעם ברויט).

די חלק וואס איז צאמגעקלעבט איז נישט אנדערש פון די גאנצע ווייעכע חלק.
פשיטא אז גאנץ אפגעבאקן הייסט נישט לא בשל כל צרכו.

אפשר האט מען גערעכנט קעגן די גאנצע דרויסענדע חלק.

און צומאל איז יענע חלק ווייעך ווי א טייג און שפירט זיך ווייניגער אפגעבאקן פון אפילו די אינעווייניקסטע. די אינעווייניקסטע יערט בעסער. מה שאין כן דארטן וואו עס איז אנגעקלעבט קלאפט עס אראפ דאס יערן.
אנכי עיף
שר העשר
תגובות: 36
זיך איינגעשריבן אום: דאנערשטאג אוגוסט 20, 2020 3:44 am

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך אנכי עיף »

ווי איז די מקור אז ווען איינער האט צער דארף ער זאגן בשעת מעשה ראה עניי ועמלי און אויב נישט ווערט עס נישט גערעכענט עפעס אזוי
לעצט פארראכטן דורך אנכי עיף אום מיטוואך אוגוסט 26, 2020 9:31 am, פארראכטן געווארן 1 מאל.
אוועטאר
תנא-קמא
שר האלפיים
תגובות: 2260
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג מארטש 19, 2019 1:52 am

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך תנא-קמא »

אנכי עיף האט געשריבן:ווי איז די מקור אז ווען איינער האט צער דארף ער זאגן בשעת מעשה ראה עניי ועמלי און אויב נישט ווערט עס נישט גערעכענט עפעס אזוי

ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי



בכמה מספרי החסידות נזכרת אמירת הפסוק "ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי" (תהלים כה, יח) בשעותיו הקשות של האדם, או בהזדמן לו מאורעות בלתי-נעימים לעת מן העתים.

לדברי האדמו"ר מוהרצ"א מדינוב, כשבאים על האדם יסורים ר"ל, יש לו לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה, שהרי הכל בהשגחה-פרטית מאתו ית' ולא מיד המקרה ח"ו, ואמירת הפסוק הנ"ל בשעת מעשה מזכירה לו את הקשר הסיבתי שבין "עניי ועמלי" לבין "חטאתי", ומעוררת אותו לתשובה. וגם יסורים קלים הנקרים לו (כמי ששלח ידו לכיסו להוציא שלש מטבעות ועלו בידו רק שתיים) באים להזכירו אודות חשבון-הנפש, ואז - ורק אז - יפה כחם לכפר על עוונותיו.

וכך כותב הרה"ק הנ"ל בהגהותיו לס' 'סור מרע ועשה טוב' (השלם) אות מ' בסופה:

זה לשון מרן [מוהרח"ו] כל צער שיבא לו יפשפש במעשיו וישוב אל ה'. דע ידידי הקורא, שלא יחשוב שום דבר שבא במקרה, שדבר זה גרם זאת, רק הכל בהשגחת הבורא ית"ש. ומי שנותן דעתו על המקרים עליו הכתוב אומר ואם תלכו עמי קר"י והלכתי וכו'. וקבלתי, בעת שיזדמן לאדם איזה דבר עיגום ומצער יזכור ויאמר הפסוק ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי בכדי שישים אל לבו שהוא בהשגחת הבורא על עוונותיו להזכירו כדי לפשפש במעשיו. ומה שאמרו רז"ל [ראה ערכין טז, ב] היכי דמי יסורין אפילו הושיט ידו לכיס וכו', הוא דוקא כשמשים אל לבו שכל תנועותיו מסורין בחפץ הבורא. ותבין מאוד ותשים הדברים על לבך.

וכדברים הללו ממש אמורים גם בספרו 'אגרא דפרקא' (אות קכד):

לא יחשוב האדם על שום דבר שהוא במקרה ואיזה סיבה גרם, רק הכל בהשגחת הש"י. ומי שנותן דעתו על המקרים עליו הכתוב אומר ואם תלכו עמי קרי והלכתי וכו'. וקבלתי, בעת שיזדמן לאדם איזה עיגום וצער יזכיר ויאמר הפסוק ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי בכדי שישים אל לבו שהוא בהשגחת הבורא על עונותיו. כי כמה וכמה עונות יש לו לאדם שאינם מתכפרין ע"י תשובה ויוה"כ, רק תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין, והש"י שולח לו יסורין קלין כדי לכפר עונותיו. וז"ש רז"ל היכי דמי יסורין, אפילו הושיט ידו לכיס וכו'. והוא דוקא כשמשים אל לבו שכל תנועותיו בחפץ הבורא. הבן הדבר.

הרה"ח ר' מאיר צבי שו"ב דזאמושטץ (מחסידי האדמו"ר רמ"מ מקאצק, ואדמו"ר בעל ה'צמח צדק' מליובאוויטש) מעלה, כי אותה התבוננות בסיבת הצער והיסורים מצילה את האדם מידי כעס, שהרי מכיר הוא שאין לתלות בחבירו את הסיבה האמיתית ליסוריו, אלא חטאיו שלו גרמו לו, ולכפרתם באו עליו הדברים המצערים אותו. וזה לשונו בספרו 'יד אבי שלום' (ווארשא תרמ"ב, עמ' 34):

הכעס הוא בא ממיעוט ענוה, ועצה לבטלו כשיחשוב אשר כל הצער והבלבול שיש לו מזולתו הוא בא מפני עונותיו ולכפרם באו, וזה היגון אשר יש לו מזולתו אך למיעוט נגד פשעיו וחטאיו, ע"כ יקבל עליו הצער מזולתו להיות כפרה על עונותיו. ושמעתי מחסידים קדמונים אשר בבא להם איזה רתיחת הכעס היו אומרים בכונה פסוק (תהלים כ"ה י"ח) ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי כו'.

הצדיקים פעלו שמאורעות קלים הבאים על האדם, ייחשבו לו כסיגופי גלגול-שלג ותעניות, אך זאת רק באם באותה שעה יהיו דעתו ולבו של האדם נתונים לענין זה. אמירת הפסוק הנ"ל תועיל לו שלא יראה במאורעות אלו מקרים "טבעיים" כדרכו של עולם, היא תהווה "תזכורת" לעוונותיו שגרמו לו, וגם בקשה מהשי"ת שאכן ישא לחטאתיו ו"סיגופים" אלו יהיו לו לכפרת עוונות. מרגניתא טבא זו מצויה אצל הרה"ח ר' שלמה טלינגטור ע"ה, בספרו 'אבן ישראל' (ירושלים תש"ה, עמ' נה):

שמעתי מאנ"ש בקלויז סקווירא. בחורף הראשון לנשיאותו של אדמו"ר פחד יצחק זלה"ה [מבויאן] היה נושא מאמר הזה: הצדיקים הראשונים היו נותנים סיגופים כגון תענתים, גלגולי שלג ומקואות קרים וכו', והצדיקים הבאים אחריהם מצאו כי הדרך הזה לא נכון משני טעמים: א', איך אפשר לדעת כחו של הזולת כמה שיוכל לסבול התענית או גלגולי השלג וכדומה. ושנית, יש חשש כי מי שכבר יעשה את כל הסיגופים ומספר התענית ישלים, לא ימלט שלא יכשל בשמינית שבשמינית. לכן מצאו הצדיקים עצה שימסרו את זה על הרבש"ע. כיצד, אדם מישראל שנתחייב תענית הוא נעשה מוטרד במשא ומתן של מסחר (בלשון אשכנז: ער פערהאנדלט זיך) כל היום, והוא אינו אוכל. מי שמחויב בגלגול שלג נעשה סיבה שמתהפך לו עגלתו בדרך ומתגלגל בשלג. המחויב במקוה קרה הוא מתחלק ונופל ליאור מים קרים.

ובזה יש תיקון לשני הענינים הנ"ל: הא', בזמן שזה מסובב ע"י השגחה העליונה, כבר משוער הדבר במדה ובמשקל ע"י ההשגחה כפי שיוכל האדם לסבול. והשנית, אם עובר על האדם תענית ע"י היותו מוטרד במשא ומתן כל היום, או שנהפכה עגלתו ונתגלגל בשלג, או שנפל ביאור מים קרים, לא יבוא עי"ז אף לידי שמץ של גאות. ועיקר הדברים שישכילו אם יזדמנו מקרים כאלו, שיגיד: רבש"ע, ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאתי.

ועתה תא חזי, שענין זה כולו יסודתו מפורש בקבלה מאבינו הראשון הבעש"ט נ"ע, באמרו, שהאמונה בהשגחה הפרטית מעוררת את האדם לתשובה בכל עת שמאורע בלתי רגיל בא עליו, ותשובה וחרטה זו הם הגורמים האמיתיים לכך שאותם מאורעות קלים ייחשבו לו לכפרת עוון. אבן יסוד זו מונחת בספרו של הכהן הגדול והקדוש מפולנאה, ה'תולדות יעקב יוסף' (פ' וישלח, בפס' וישב ביום ההוא וגו') בשם מרן הבעש"ט נ"ע:

שמעתי ממורי וכו' דאמרו בש"ס [ערכין טז, ב] מי שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו וכו' היכי דמי יסורין המושיט ידו לארנקי וכו', והקשה הא אין יסורין בלא עון וכי סלקא דעתך שזה נחשב לכפרת עון. וביאר כי צדיק באמונתו יחי', כי המאמין בהשגחה פרטית של השי"ת ויודע בו כי כל מאורעות של האדם הוא ממנו ית', הן דבר קטן או גדול וכו' והוא לסיבת חטאו, ומיד נתחרט ומלא חרדה ופחד ה', מיד מוחלין לו מאחר שהוא מאמין וחוזר בו ומדבק מחשבתו בו ית', לכך גם המושיט ידו וכו' אחר שהוא מאמין שזה לסיבת חטאו ומתחרט נחשב לכפרת עון וכו'. וכשאינו מאמין זה שהכל בהשגחה פרטית ממנו ית' וכו' זה נקרא כופר בהש"י וכו'.

ונכפלו הדברים בס' 'בן פורת יוסף' (לעמבערג תרכ"ו דף נד, ב), ומהם לס' 'כתר שם טוב' (אות מו).

עצבות ומרה-שחורה כי תהיה באדם ר"ל, יזכור באותה שעה על חטאיו שגרמו לו יסורים אלו לשם כפרתו, ולכן - אדרבה - צריכים הם לגרום לו לשמחה רבה על כי נטהר מחטאתו. ומפורש הדבר במאמריו "הקצרים" של רבינו הזקן בעל ה'תניא' (עמ' תעח):

אם תזדמן לו איזה מרה-שחורה ועצבות ממילי דעלמא, אזי יקשור בזה גם חטאיו, כי הם גרמו לו העצבות ממילי דעלמא, והן היסורים הנגזרים מה' על חטאיו. ע"כ כשיזדמן לו איזה יסורים ועצבות ממילי דעלמא אזי יתלה בחטאיו, וישמח בהם כשהוא ממרקם ביסורים.

ומחמת העצבות [=דהיינו אם תחת לשמוח יהי' בעצבות] יהי' ניכר שלא התחיל עדיין להיות יהודי, ולא למד ולא התפלל בשום פעם מיום הוולדו אפילו פעם אחת באמת. ע"כ מאד מאד יהי' זהיר בזה.

ובשני מקומות בספר ה'תניא' נמצאת התייחסות ישירה לענין זה:

וטעם השמחה ביסורי הגוף, לפי שהיא טובה גדולה ועצומה לנפש החוטאת, למרקה בעוה"ז ולהצילה מהמירוק בגיהנם וכו'. לפי שעוה"ז חסד יבנה, וביסורין קלין בעוה"ז ניצול מדינים קשים של עוה"ב וכו' (אגרת-התשובה, פרק יב).

ועצה היעוצה לקבל באהבה, היא עצת ה' בפי חז"ל לפשפש במעשיו, וימצא לו עוונות הצריכים מירוק יסורים, ויראה לעין גודל אהבתו אליו המקלקל השורה, כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו וכו' (אגרת-הקודש, סי' כב).

ועוד זאת מצינו בספר ה'תניא' (פרק לא), שלעתים צריך האדם להיות בבחינת לב נשבר ובמרירות על ריחוקו מאור פני ה', אך לא כל העתים כשרות לכך, ואת חשבון האדם עם נפשו וקונו יש לו לדחות לזמן המתאים: "אך שעת הכושר שהיא שעה המיוחדת וראויה לכך לרוב בני אדם, היא בשעה שהוא עצב בלאו-הכי ממילי דעלמא, או כך בלי שום סיבה, אזי היא שעת הכושר להפך העצב, להיות ממארי דחושבנא הנ"ל כו', ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא".

והפשט הפשוט הוא, שבשעה שהאדם עובר למצב של מרירות דקדושה, בכך נפטר הוא מהעצבות הגשמית הפסולה הנובעת ממילי דעלמא, שהרי אותה עצבות הפכה עתה ללב נשבר ומרירות רוחנית טהורה.

אך בפי חסידים מסופר (קונטרס 'רמ"ח אותיות', אות ט), שאחד מחסידיו של רבינו הזקן התאונן לפניו על שנהפך עליו הגלגל, ומי שהיה בעל-בעמיו עתה הוא בעל-חוב גדול. הסביר לו האדמו"ר באר היטב מהו ענין "בעל-חוב" ברוחניות (דהיינו חובת האדם לקונו), עד כי פרץ אותו אדם בבכי גדול במר נפשו על ריחוקו מהשי"ת. וכשחזר לביתו שוב שפר עליו מזלו, ופרע את כל חובותיו. אז אמר אדמו"ר הזקן, שזה הפירוש במ"ש ב'תניא' (שם) "ובזה יפטר מהעצבות שממילי דעלמא" - כלומר, שהסיבות הגשמיות המעיקות שגרמו לדכאונו, מסתלקות ממי שהפך את העצבות שנגרמה ממילי דעלמא למרירות הנובעת ממילי דשמיא, והוא נפטר מהן לחלוטין...

ועתה נשוב ונראה שגם העצה היעוצה ב'אגרת-הקודש' הנ"ל, כחה יפה לסלק מן האדם את היסורין המעיקין:

ויראה לעין גודל אהבתו אליו המקלקלת השורה וכו', וכמים הפנים אל פנים תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומבין יקר מהות אהבת ה' אל התחתונים וכו', ואז גם ה' יתן הטוב, ויאר פניו אליו בבחינת אהבה מגולה (אשר היתה תחילה מלובשת ומסותרת בתוכחה מגולה), ויתמתקו הגבורות בשרשן ויתבטלו הדינין נס"ו.

הוה אומר: אהבת ה' אליו, הבאה לידי ביטוי בתוכחה ויסורים, תעורר אצלו אהבה לה' המסתיר פניו, ואזי ישוב ה' ויאהבהו באהבה מגולה, במאור פנים המבטל את הדינין והיסורין.

ושוב נמצאנו למדים, שקבלת היסורין באהבה ובשמחה מחד גיסא, או הפיכתם למרירות דקדושה - מאידך גיסא, שתי הדרכים הללו יכולות לבטל מעיקרן את הצער והיסורין, ולהפכם לטוב וחסד.

ונסיים בסיפור מעשה (אשר לי ידוע הוא רק ממקורות החב"ד), מעשה ר"ב מהרה"ק ר' ברוך ממז'בוז', שבו נתפרשו הלכה למעשה כל העניינים המבוארים לעיל, שכל מעשה הבא על האדם תכליתו לעוררו לשוב אל בוראו וקונו, ולדבקה בו יתברך.

סיפור זה נתפרסם ב'לקוטי רשימות ומעשיות' (כפר חב"ד תשכ"ט, עמ' לט), בשם הרה"ח ר' זלמן הבלין ע"ה (משפיע בישיבת 'תומכי תמימים' בהאראדישץ שברוסיא, ובישיבת תורת-אמת בעה"ק ירושלים ת"ו):

דרכו בקודש של הרה"ק ר' ברוך נ"ע ממעזבוז היה, שבכל יום אחר התפילה היה טועם מעט יי"ש וחתיכת לעקאך. בחדרו היה ארון אחד שבו עמד כלי גדול עם יי"ש ולעקאך, ובכל יום היה המשמש שלו מכין לו ליום זה באותו ארון גופא, למעלה, כוסית קטנה יי"ש וחתיכה לעקאך קטנה כשיעור טעימה. ואחר התפילה יודע הי' הרר"ב כי באותו מקום מונח השיעור טעימה שלו ונוטלו משם.

פעם שכח המשמש להכין לו בארון למעלה את השיעור טעימה, וכשנזכר היה זה כבר אחר תפילתו של הרר"ב. המשמש לא הצטער הרבה, היות והיה בטוח שהרר"ב בוודאי לקח בעצמו מן הכלי המונח באותו ארון למטה. עכ"ז נכנס המשמש לחדרו של הרבי, וראה כי הרר"ב יושב ובוכה. המשמש שאל את הרבי מדוע זה יבכה, והרר"ב השיבו כי תמיד מוצא הוא את שיעור הטעימה שלו מוכן לפניו בארון, ואילו הפעם לא מצא.

כמובן שהמשמש תמה על כך מאוד, וביקש מהרבי שימחל ויסביר לו, שהרי הוא יודע כי בזה הארון גופא למטה מונח כל הלעקאך והיי"ש, והרבי יכול היה לחתוך בעצמו מהלעקאך ולמזוג לו מן היי"ש, ולא היה לו לבכות. ובפרט קדוש כהרר"ב האם צריך הוא לבכות כשקורה ופעם אינו מוצא את האוכל מוכן לפניו.

השיבו הרר"ב, אין אני בוכה בגלל חתיכת הלעקאך ומעט היי"ש, אלא בגלל מאמר רז"ל עד היכן מגיע כוחן של יסורים וכו' אם הכניס ידו לכיסו ורצה להוציא מטבע והוציא מטבע אחרת קטנה או גדולה כו' הרי אלו יסורים. ולכאורה למה להם לרז"ל לומר לנו שאלו הן יסורים, הרי כל אחד ירגיש בעצמו שאם הוא מתייסר מזה הרי אלו יסורים, ובאם לאו - אין הן יסורים. ויתורץ זה במאמר אחר שאמרו רז"ל, שאם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו. ואם כן הרי לימדונו בזה רז"ל, שאם נזדמנו לאדם איזה שהם יסורים אל יהי שוטה לתלות זאת באיזה מקרה או ענין טבעי, רק ידע ויבין שמרמזים לו מלמעלה שהוא צריך לעשות תשובה. ולכן לימוד גדול לימדונו רז"ל, ואמרו לנו עד היכן כוחן של יסורים, כלומר, להבין שזהו רמז מלמעלה שעליו לעשות תשובה, ואמרו שאף אם מזדמנין לאדם יסורים קלים כגון שרצה להוציא מכיסו איזו מטבע והוציא אחרת, עליו לדעת שגם זהו רמז מלמעלה לתשובה. ועל כן, כאשר גמר להתפלל ולא מצא את השיעור טעימה שלו במקום שמכינים לו תמיד, אף שאין אלו יסורים גדולים כל כך באמת, אך בוודאי הוא רמז לתשובה, ועל-כן הוא בוכה. עכ"ל המעשה.

עוד ביאורים רבים נאמרו לענין קבלת היסורין בשמחה, אך אנו לא עסקנו אלא בפן אחד בלבד של נושא רחב זה.

וראה עוד אשר האריך והרחיב בזה הרה"ק ר"א ראטה ב"מאמר השגחה פרטית" שבספרו הק' 'שומר אמונים' (והנוגע לענינינו בפרט, בפרקים: ו, יג, יד, כא). ויסד שם (בפי"ד) נוסח שיאמר האדם בשעה שאירע לו אפילו דבר קטן כנתהפך חלוקו, ובו מביע אמונתו שהכל בא עליו בהשגחה-פרטית, ומקבלו באהבה, ואשר הוא לסיבת עוונותיו, והאדם מתוודה עליהם ומבקש שיהפכו לטוב גלוי עליו ועל כל ישראל. ובזה מקיים כו"כ מצות-עשה מן התורה ומדברי קבלה, ובהן: מ"ע דאמונת השגח"פ מהפס' אנכי; מ"ע דהצדקת הדין מהפס' וידעת היום והשבות אל לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך - הידיעה וההכרה שכל היסורים הם לטובתו; מ"ע דוידוי ותשובה; ומהפס' חסד ומשפט אשירה - שיקבל הכל בשמחה: אם חסד אשירה ואם משפט אשירה.

ויזכנו השי"ת לשוב אליו בתשובה שלימה ואמיתית, לדבקה בו ובעבדיו הצדיקים עושי רצונו, ובזכותם יגיעונו אך טובות וחסדים נראים ונגלים בעיני בשר.

(נחלת צבי, קובץ י)
להודות
שר האלפיים
תגובות: 2356
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג מארטש 27, 2016 5:02 pm

Re: עלטער פעטער פונ'ם חתן מכובד מיט...

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך להודות »

פארוואס ווען מען רופט אויס כיבודים אונטער'ן חופה לייגט מען צו יעדעם'ס יחוס און קורבא'שאפט צום חתן כלה, צו וועם איז עס נוגע?
אוועטאר
א צווייטער
שר האלף
תגובות: 1000
זיך איינגעשריבן אום: דינסטאג אוגוסט 25, 2020 2:45 pm

Re: עלטער פעטער פונ'ם חתן מכובד מיט...

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך א צווייטער »

להודות האט געשריבן:פארוואס ווען מען רופט אויס כיבודים אונטער'ן חופה לייגט מען צו יעדעם'ס יחוס און קורבא'שאפט צום חתן כלה, צו וועם איז עס נוגע?

מיינסט וואו דער מקור דערצו איז, אדער פארוואס מ'טוט עס?
א ידען מיינט נישט ער איז קלוג, א חכם מיינט נישט ער איז א ידען.
גלות איד
שר האלף
תגובות: 1000
זיך איינגעשריבן אום: מאנטאג יולי 10, 2017 8:48 pm

Re: עלטער פעטער פונ'ם חתן מכובד מיט...

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך גלות איד »

להודות האט געשריבן:פארוואס ווען מען רופט אויס כיבודים אונטער'ן חופה לייגט מען צו יעדעם'ס יחוס און קורבא'שאפט צום חתן כלה, צו וועם איז עס נוגע?

קען זיין כדי זיי צו דערמאנען אז זיי זענען קרובים און זיי זאלן נישט מכוון זיין לשם עדות.

ווי כידוע על פי התוס' במכות ו. ועוד קען עס קאליע מאכן די גאנצע עדות קידושין מדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול.
שמן זית
שר האלף
תגובות: 1268
זיך איינגעשריבן אום: זונטאג יאנואר 04, 2009 7:54 pm

Re: וואו איז דער מקור?....

  • ציטיר
  • צו לייגן א דאנק דארפט איר זיין אריינגעלאגט

תגובה דורך שמן זית »

מרגלא בפומיהו פון די בדחנים ביי מצוה טאנץ ביים אויסרופן מחותנים, נאכצוזאגן א ווארט:בסוד ישרים ועדה, אז יעדע איד האט א סוד מיט כביכול, זיינע דורך גענג, ביז ער איז זוכה צו שניידן פרי עמלו וכו',

ווי איז די מקור? ווער זאגט די ווארט?
שרייב תגובה

צוריק צו “אוצר הידיעות”