דברי הספד אויף הגה"צ רבי חיים זצ"ל וואס הג"ר פנחס פרידמאן שליט"א האט געזאגט לפני מיטתו:
אנו מלווים היום למנוחת עולמים את הגה"צ מוה"ר חיים ב"ר יצחק שלמה זצ"ל, שהיה אדם גדול בתורה ובעבודת ה' "צדיק יסוד עולם", "קדוש וטהור" במלוא מובן המילה.
חכמינו ז"ל )שבת קה:( הפליאו לדבר בשבחו של "המוריד דמעות על אדם כשר, הקב"ה סופן ומניחן בבית גנזיו", וכך אמרו דברים חמורים מאוד על "המתעצל בהספדו של חכם", על כן אני מתפלל לפני הקב"ה "יהיו לרצון אמרי פי", שיתן בפינו לומר דברים נכונים.
נסתבב מן השמים שנפטר ר' חיים בחודש אדר בשבוע שקוראים בו בשבת פרשת זכור )שמות יז יא(: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק". על כך שנינו במשנה )ר"ה כט.(: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה, אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נימוקים".
ויש לומר על פי מה שמבואר בספרים הקדושים, שעמלק רומז על היצר הרע המפיל את האדם ברשתו בפרט בעניני קדושה. וזהו הרמז בשמו עמל"ק שהוא אותיות ע' מלק, כי הוא מולק עי"ן של ישראל הקדושים שיסתכלו בדברים אסורים בבחינת "אשר קרך בדרך".
והנה מבואר בירושלמי )ברכות פ"א ה"ה(: "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. אמר רבי לוי ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה, דכתיב )משלי כג-כו( ֵ ּתְ נָה ּבְנִי לִּבְָך לִי וְעינֶיָך ּדְ רָכַי ּתִ צרְ נָה, אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי".
כפי הנראה התכוון רבי לוי לפרש בזה המשך הכתוב: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו' והייתם קדושים לאלקיכם", על ידי שתשמרו על קדושת העינים והלב תהיו קדושים לאלקיכם, כמו שאומר הקב"ה: "אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת לי", ועל זה כתוב: "והייתם קדושים לאלקיכם", ומפרש בתרגום יונתן: "ותהוון קדישין הי כמלאכיא דמשמשין קדם ה' אלקכון". פירוש, שתהיו קדושים כמלאכים המשמשים לפני ה' אלקיכם.
הנה כי כן זהו שרמזו חכמינו ז"ל: "כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה" - "מסתכלין" דייקא, שמקדשים את עיניהם להסתכל רק כלפי מעלה בדברים של קדושה, "ומשעבדין את 'לבם' לאביהם שבשמים", שמוסרים גם את לבם לה', היו מתגברים על עמלק שהוא היצר, כמו שאומר הקב"ה: "אם אתה נותן לי את לבך ועיניך אני יודע שאתה כולך שלי".
לא בחנם בחר כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בר' חיים זצ"ל, להיות המוהל אצל אלפים ילדי ישראל שנכנסו בבריתו של אברהם אבינו על ברכיו, כי בהיותו צדיק יסוד עולם, לו נאה ולא יאה להכניס בני ישראל בברית קודש.
ר' חיים היה ספר תורה חי פשוטו כמשמעו. זכורני כשהייתי צעיר לימים בארה"ב, כשהתארס ר' חיים עם בתו של הרה"ח ר' אלעזר דייטש ז"ל, והנה הגיע בחור שאינו מסתכל חוץ מד' אמותיו, לא פסק פומיה מלהגות בתורה כל היום עד שעות המאוחרות של הלילה, עד שהיה לפלא בעיני כל רואיו, וכך המשיך בעבודתו בקודש כל ימי חייו, ובכן היום שאבדנו את ר' חיים, הרי זה בבחינת ספר תורה שנשרף, וראוי לקיים מה שכתוב: "וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'".
אני מוצא לנכון להזכיר לפני מיטתו של ר' חיים כי אני חושב שזה לכבודו, מה שהיו בינינו שלא הבינו איך מסר נפשו כשהיה חולה, לא רצה להיכנס לבית החולים, עד שהבטיחו שלא יגעו בו אחיות, ובנוסף על כך הקפיד מאד שלא יגעו במקומות שהיה נזהר בהם בקדושתו הגדולה כל ימי חייו.
ברצוני להזכיר מה שזכינו לשמוע מפה קדשו של כ"ק אדמו"ר מרן שליט"א על מה ששנינו בגמרא )ברכות סא:(: "פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה, אמר ליה, עקיבא אי אתה מתיירא מפני מלכות, אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם מפני מה אתם בורחים, אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם.
אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם, אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פיקח אתה אלא טיפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתייראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה, אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה, כי הוא חייך ואורך ימיך, כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה".
וביאר מרן שליט"א על פי מה שנפסק להלכה בשלחן ערוך )יו"ד סימן קנז ס"א(: "כל העבירות שבתורה, חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים, אם אומרים לו לאדם שיעבור עליהם או יהרג, אם הוא בצנעה יעבור ואל יהרג".
ומקור הדבר בגמרא )יומא פה:( שלמדו כי פיקוח נפש דוחה כל המצוות שבתורה, מלבד ג' עבירות החמורות, ממה שכתוב )ויקרא יח-ה(: "ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'" - "וחי בהם ולא שימות בהם".
ונחלקו הפוסקים בשאר המצוות שהדין הוא יעבור ואל יהרג, האם רשאי להחמיר על עצמו להיהרג ולא לעבור או לא. הרמב"ם פסק )הלכות יסודי התורה פ"ה ה"ד(: "כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג, ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו". אבל התוספות כתבו )ע"ז כז: ד"ה יכול(: "ואם רצה להחמיר על עצמו אפילו בשאר מצוות רשאי, כמו רבי אבא בר זימרא דירושלמי שהיה אצל עובד כוכבים, אמר לו אכול נבילה ואי לא קטלינא לך, אמר לו אי בעית למיקטלי קטול, ומחמיר היה דמסתמא בצנעא הוה".
הפוסק הגדול הש"ך )יו"ד סימן קנז ס"ק ב( מכריע להלכה כשיטת הרמב"ם שאסור למסור נפשו על שאר המצוות, אך מסיים: אבל אדם גדול וחסיד וירא שמים רשאי לקדש השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה. ותמה הגה"ק בעל "ישמח משה" )פרשת כי תשא(: "ולכאורה יש להפליא, הכי בשביל שהוא חסיד וירא שמים ישתנה דינו, הלא כתיב וחי בהם".
ומתרץ על פי מה שמצינו כמה פעמים בגמרא )ברכות לא:(: "דיברה תורה כלשון בני אדם", הרמז בזה כי ישנם רמזים בתורה שהם חומרות והידורים לפי מדרגת האדם. וזהו ביאור המדרש )שמו"ר ה-ט(: "בוא וראה היאך הקול יוצא אצל כל ישראל, כל אחד ואחד לפי כוחו, הזקנים לפי כוחן, הבחורים לפי כוחן, והקטנים לפי כוחן... ואף משה לפי כוחו שנאמר )שמות
יט-יט( משה ידבר והאלקים יעננו בקול, בקול שהיה יכול לסובלו". הרי מבואר שכל אחד משיג את התורה לפי השגתו.
לפי זה אומר ה"ישמח משה", כי הן אמת שאצל כל אחד מישראל פירוש הכתוב הוא: "וחי בהם, ולא שימות בהם", אבל אצל אדם גדול חסיד הדבוק בה' פירוש הכתוב הוא: "וחי בהם", שכל החיות של איש ישראל היא רק בקיום מצוות התורה, ואם הוא אנוס לעבור על המצוות אין זה נחשב לחיים כלל, לכן הוא רשאי למסור נפשו לקיים כל המצוות.
לפי זה ביאר מרן שליט"א כי זהו ששאל פפוס בן יהודה את רבי עקיבא: "אי אתה מתיירא מפני מלכות", הרי הם עלולים להרוג אותך, ואסור למסור הנפש רק על ג' עבירות החמורות. על כך השיב לו רבי עקיבא המשל עם השועל, כי כשמוציאים את הדגים מן התורה שנמשלה למים אין להם חיים, ורמז לו בכך כי אצלו "וחי בהם" הוא שכל החיות שלו הוא רק בתורה, ואם לא יוכל ללמוד וללמד, חייו אינו חיים.
מורי ורבותי, מי שהכיר את ר' חיים ידע שבעניני קדושה ושמירת עינים היה ממש בבחינה זו, אצלו הפירוש של "וחי בהם" הוא, שהחיות שלו היתה רק בעניני קדושה, ואם יצטרך אפילו במצב של סכנות נפשות לוותר על ההקפדות שלו בענינים אלו, חייו אינו חיים.
מי שראה את ר' חיים הולך מביתו לבית המדרש, ראה מה זו קדושת עינים, הוא הלך דרך חצירות, ולא הרים את עיניו, כמה פעמים עברתי על ידו והוא פשוט לא ראה אותי. זכה שנתקיים אצלו מה שכתוב: "יראת ה' טהורה עומדת לעד".
השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים, בנים ובני בנים תלמידי חכמים ויראי ה', חסידים ואנשי מעשה.
אני בטוח שהרבה צדיקים יבואו לקבל את נשמתו של ר' חיים, הרי סיים את הש"ס בלימוד דברי התנאים והאמוראים פעמים אין ספור. עסק גם בלי הרף בספריו ובמשנתו הטהורה של ה"חתם סופר" זי"ע, וכן היה בקי נפלא בכל ספרי הגה"ק החיד"א זי"ע ועוד צדיקים שעסק בדבריהם. אולם אם מותר לי לומר בדחילו ורחימו, יהיו ביניהם רבי מתיא בן חרש, והנה מה שמספרים לנו חכמינו ז"ל במדרש )ילקוט שמעוני רמז קסא(: "מעשה ברבי מתיא בן חרש, שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה, והיה זיו פניו דומה לחמה, וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת, שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם. פעם אחת עבר שטן ונתקנא בו, אמר, אפשר אדם כמו זה לא חטא. אמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך. אמר ליה, צדיק גמור הוא. אמר לפניו, תן לי רשות ואסיתנו. אמר לו, אין את יכול לו. אף על פי כן. אמר לו, לך.
נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין, שטעו בה מלאכי השרת, שנאמר 'ויראו בני האלהים את בנות האדם'. עמד לפניו, כיון שראה אותו הפך פניו ונתן לאחריו. שוב בא ועמד לו על צד שמאלו, הפך פניו לצד ימין, היה מתהפך לו מכל צד. אמר, מתיירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני, מה עשה אותו צדיק, קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו, אמר לו לך והבא לי אש ומסמר. הביא לו מסמרין ונתנום בעיניו. כיון שראה השטן כך, נזדעזע ונפל לאחוריו באותה שעה קרא הקב"ה לרפאל, אמר לו לך לרפא את ר'
מתיא בן חרש, בא ועמד לפניו, אמר לו מי אתה, אמר לו אני הוא רפאל ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך, אמר לו הניחני, מה שהיה היה. חזר לפני הקב"ה, אמר לפניו, רבונו של עולם,
כך וכך אמר לי מתיא. אמר לו לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. מיד ריפא אותו. מכאן אמרו חכמים כל מי שאינו מסתכל בנשים, על אחת כמה וכמה באשת חבירו אין יצר הרע שולט בו".
מורי ורבותי, בדורנו השפל, היתה קדושתו ושמירת העינים של ר' חיים עד כדי מסירת נפש ממש פלא גדול, עד כדי כך שאפשר לומר עליו: "כיון שראה השטן כך, נזדעזע ונפל לאחוריו". רבי מתיא בן חרש בעולם העליון שמח בידיעה, שאפילו בדור הקשה של עקבתא דמשיחא ישנם צדיקים ההולכים בדרכי קדושתו.
ר' חיים הרי אתה מגיע למעלה וכל שערי שמים יפתחו לפניך. יהי רצון שתהיה מליץ טוב על האלמנה הצדקנית שתחי' שעמדה לצדך במסירות נפש, ועזבה את כל משפחתה כשבאת לארץ ישראל בזמנים קשים, בבחינת "זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". על צאצאיך היקרים שיזכו לגדל דורות ישרים ומבורכים עוסקים בתורה ובמצוות בקדושה ובטהרה.
אנו מבקשים ממך להיות שליח ציבור להיות מליץ יושר על כ"ק אדמו"ר מרן שליט"א, שיאריך ימיו על ממלכתו לנהל את צאן מרעיתו, מתוך בריאות הגוף והנפש לאורך ימים ושנים טובות, שכבר נזכה שתתקיים בנו הבטחת הנביא: "בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים", ובהיותנו בחודש אדר שמרבין בו בשמחה נזכה כבר לשמחה הגדולה בביאת הגואל צדק במהרה בימינו אמן.
